הרי בשמים תפג

דמקור ובלא"ה י"ל עפמ"ש בתוס' נדה דף ע"א. ד"ה מקור דמשום מקור מק"ט הדם מטמא במגע ובמשא ובתוס' חולין דף ע"ב. מבואר דביה"ס נהי דבמגע לא מטמא במשא מיהא מטמא וא"כ לרבא דקא' ביה"ס הוי בלא"ה טמאה האשה אפי' לא יצא לחוץ מכח טומאת משא] וקיי"ל דס"ט ברה"י ס' טמא אפי' בדאיכא חזקת טהרה אמנם לאביי דקא' דאותו מקום בלוע הוי א"כ אינה טמאה עד שיצא הדם לחוץ וחלה מקודם טומאת ראיי' בעוד דליכא לספוקי בטומאת מגע דמקור מק"ט א"כ שפיר קשה קושי' התוס' דנוקמ' האשה אחזקת טהרה. ואי דחלה אח"כ כשיוצא לחוץ טומאת מגע מספק ומ"ש בתשו' נובי"ק סי' נ"ב דאיכא לספוקי שמא נטף להדיא מאותו מקום לחוץ ולא נגע בבשרה מבחוץ ע"ש דבריו צ"ע מפירש"י נדה מ"א: דמבואר איפכא] וליכא חזקת טהרה ז"א דכיון דבשעת חלות הספק טומאת ראיי' דנדה כבר העמדנוה בחזקת טהרה שוב אין לנו לטמאותה אפי' טומאת ערב מספק ומכ"ש דאין לומר מחזיקין מטומאה שאח"כ לטומאה הקודמת וע"כ כתי' התוס' הנ"ל דדמי החדר מצויין ביותר וזהו שא"ל רבא לאביי רוב ומצוי קאמרת דבשלמא לדידי דס"ל אותו מקום ביה"ס הוי לא קשה אדרב קטינא כנ"ל וא"צ לבא להך דדמי החדר מצויין ביותר משא"כ לדידך דס"ל אותו מקום בלוע הוי וקשה אדרב קטינא וע"כ מוכרחין לבא להסברא דדמי החדר מצויין ביותר א"כ הו"ל רוב ומצוי וברוב ומצוי ליכא למ"ד ומייתי ראי' מהא דתני ר' חייא דם הנמצא בפרוזדור חייבין עליו על ב"מ ושורפין עליו את התרומה והך סייעתא מדר' חייא קא' רבא לשיטתי' והיינו דבשלמא במתני' איפשר לומר דטמא מספק ואי דנוקמ' האשה בחזקת טהרה ז"א דכיון דאיכא ג"כ טומאת מגע דס"ל דאותו מקום ביה"ס הוי כנ"ל א"כ הא ילפינין מסוטה וטמא ברה"י אפי' איכא חזקת טהרה משא"כ בהך דר' חייא הא א"א למימר דמטעם ס"ט ברה"י קאתינין עלה דא"כ איך חייבין עליו על ב"מ הרי מבואר בירושלמי ספ"ח דפסחים דאליבא דר' יוחנן ס"ט ברה"י אע"ג דשורפין תרומה כיון דתרומה תלוי' אינה ראוי' לכלום ואין איסור שריפתה מה"ת מש"ה התירו לשרוף אפי' בספק טומאה ואפי' בטומאה דרבנן כדי שלא יבאו לידי תקלה אבל לכל הדברים ס"ט ברה"י אינו אלא טומאת ספק ומש"ה אין הנזיר מגלח עליו וא"ח עליו על ב"מ והכי פוסק הרמב"ם פי"א משגגות ה"ו דלא כתוס' שבועות י"ט. עמ"ל שם ובתיו"ט פי"ב דפרה משנה ד' וגם לענין לשרוף תרומה אליבא דר"ש בפ"ב דמקואות תולין בס"ט ברה"י ע' נדה ג'. ובפיהמ"ש להרמב"ם פ"ד דטהרות במשנה דשני רוקין. ובס' דברי אמת בקונטרסים הוכיח בשי' רש"י ז"ל שפוסק כן דכל ס"ט ברה"י תולין וע' ברי"ט אלגזי על ה' בכורות להרמב"ן פ' חמישי וא"כ ע"כ מטעם רוב ומצוי הוא והבן. וניחא לי לבאר בזה דברי התוס' בנדה כ"א. בהא דמוקי ר' יוחנן התם פלוגתא דר' יהוד' ורבנן במתני' המפלת חתיכה ס"ל לרבנן אם יש עמה דם טמאה ואם לאו טהורה ור' יהוד' ס"ל בין כך וב"כ טמאה ומוקי ר' יוחנן דפליגי בשהפילה וא"י מה הפילה ר"י סבר זיל בתר רוב חתיכות ורוב חתיכות של ד' מיני דמים הויין ורבנן סברי ל"א רוב חתיכות של ד' מיני דמים והק' התוס' דנימא דהוי פלגא ופלגא ויהא ודאי טמא ברה"י אע"ג דאיכא חזקת טהרה ולכאורה הוא תמוה דדבריהם סותרים א"ע שכ' דבטומאת ראי' לא ילפינין מסוטה כנ"ל. ולהאמור קושייתם עולה יפה כיון דבעל אוקימתא זו הוא ר' יוחנן ור' יוחנן הא ס"ל בנדה מ"א: מקור שהזיע כשני טיפי מרגליות טמאה טומאת ערב משום מקור מקומו טמא וכיון דרבנן דר"י הוא ר"מ ור"מ הא ס"ל ביה"ס מטמא א"כ איכא לדידי' בכל ראיי' ס' מגע לפ"מ דקיי"ל אותו מקום ביה"ס הוי ורבנן דר"י הלא ס"ל בנדה דף ע"א. באשה שמתה ויצא ממנה רביעית דם מקור מקומו טמא ע"ש א"כ שפיר הקשו דנימא ס"ט ברה"י ס' טמא אפי' איכא חזקת טהרה משום הספק דטומאת מגע וכיון דטמאה טומאת ערב שוב לית לן לאוקמה אחזקת טהרה אפי' לגבי טומאת ז' כנ"ל: ועם דברינו אלה נכון ליישב מה שיש להקשות לכאורה ביומא ו'. בהא דקא' התם על הא דקא' ריב"ב דלכך מפרישין כ"ג מביתו ז"י קודם יה"כ משום שמא יבא על אשתו ותמצא ספק נדה אמרוה רבנן קמי' דר"ח כמאן כר"ע דאמר נדה מטמאה את בועלה דאי רבנן הא אמרי נדה אינה מטמאה את בועלה ולכאורה קשה דילמא לעולם אתיא כרבנן והא דס"ל דאינה מטמאה את בועלה היינו משום דנהי דהאשה בעצמה אין לה חזקת טהרה כיון דמגופה קחזיא והרי היא נדה לפניך אבל הבועל מוקמינין לי' בלאחר אותיום אחזקת טהרה של"ה הדם בשעת תשמיש ואי דהבועל הא עכ"פ טמא טומאת קרי וכיון דטמא טומאת ערב שוב לית לי' חזקת טהרה כנ"ל ז"א די"ל או דמיירי כשלא גמר ביאתו דליכא עליו טומאת קרי כדמוקמינן בנדה ט"ו. הא דאר"י בנו של ריב"ז בעלה נכנס להיכל ומקטיר קטורת ופריך ותיפוק לי' דהו"ל בעל קרי ומשני כשלא גמר ביאתו ובכה"ג ס"ל לרבנן דאינה מטמאה את בועלה או בשטבל הבעל לקריו קודם שמצאה האשה הדם ומוקמינין לי' שפיר בחזקת טהרה משא"כ לגבי הכ"ג שפיר תיקנו להפרישו משום שמא יגמור ביאתו ותמצא אשתו ס' נדה קודם שיטבל לקריו ואז הא לית לי' חזקת טהרה כנ"ל ויטמא ז' ולהאמור נכון דהרי א' התם על הא דריב"ב ש"מ בועל נדה אינו כנדה וטבילתו ביום ומבואר בתוס' שם עמוד ב' ד"ה סיפא אצטריך לי' דמ"ד בועל נדה כט"מ שטבילתו ביום ס"ל דאע"ג דכתיב ותהי נדתה עליו בכ"ז ל"ה כנדה רק למאי דמפורש בקרא בהדיא ולמאי דלא רבנהו קרא בפירוש יש לדמותו לט"מ מסברא משום דהוי מגע כמותו וא"כ כיון דע"כ ס"ל לריב"ב דבועל נדה יש עליו טומאת מגע וטומאת מגע הרי ילפינין מסוטה וטמא ס"ט ברה"י אפי' היכי דאיכא חזקת טהרה ואי דהרי כ' התוס' בריש נדה דטומאה למפרע לא ילפינן מסוטה הלא מבואר במפורשים בהסברת דבריהם דהרי באמת גם בסוטה מגלגלין למפרע וע"כ כונת התוס' הוא דשאני סוטה דגם מכאן ולהבא היא עומדת בספק זינתה כמו למפרע משא"כ בנדה כיון דמכאן ולהבא היא ודאי טמאה לכך לא ילפינין מסוטה לטמאה למפרע ואזדא בזה מה שמקשין ג"כ מהא דנגע בא' בלילה דמטמאין למפרע וא"כ הבועל הא גם עכשיו הוא בספק ושפיר ילפינין מסוטה לטמאו גם למפרע ול"מ חזקת טהרה ומיושב בזה מה שהעירו בהא דקיי"ל חזקת דם בא בהרגשה וכמ"ש הרמב"ם רפ"ט מא"ב והרי כנגד זה יש להאשה חזקת טהרה ולהנ"ל נכון כיון דלגבי ס' טומאת מגע א"א להעמידה בחזקת טהרה וטמאה טומאת ערב מספק ממילא אין לה חזקת טהרה גם לענין נדה: אמנם כן במה שהעלינו לחדש דכיון דאיכא באשה גם ס' טומאת מגע ילפינין לה מסוטה וטמאה כדין ס"ט ברה"י יש לדון בזה טובא דהרי באמת בתוס' סוטה כ"ח: העירו דמאי דמיון הוא נדה לסוטה הרי בסוטה הוי ודאי טומאה וספק מגע ובנדה הוא להיפוך ודאי מגע וספק טומאה ותי' דגם ס' טומאה מדמינין לסוטה כדא' בערובין ל"ו. נגע בא' בלילה ולמחר מצאו מת דילפינין דין זה מסוטה אף דהוי ודאי מגע וספק אם הי' טמא באותו זמן ע"ש ולפי"ז י"ל דע"כ לא מדמינין גם ס' טמא לסוטה רק כי הך דנגע בלילה דאין אנו דנין כ"א לענין ס' נגיעה בלבד אמרינין שפיר דספקו טמא ברה"י דילפינין מסוטה משא"כ כשיש לנו לדון על גוף זה לענין טומאת ראיי' החמורה דא"א לומר עלי' הלימוד מסוטה ואנו מעמידין אותה בחזקת טהרה אין לנו לדון על הס' דטומאת נגיעה למילף מסוטה כיון דבאמת ל"ד לסוטה משום דהוי ס' טמא וכיון דהוחזקה בטהורה לגבי בעלה שוב אין לנו לטמא גם לכשתגע בטהרות אח"כ ועוד דלפי דברינו הנ"ל איך נפרנס המשנה דנדה ס"ג: תינוקת בת יום א' מטמאה בזיבה וילפינין לה התם מקרא וכן הא דא' בגמ' נדרים ל"ה: אדם מביא קרבן על בניו ועל בנותיו הקטנים שנא' זאת תורת הזב בין גדול ובין קטן והאיך אפשר לטמאות מדאוריי' דילמא הי' בלא הרגשה וכאן ל"ש חזקת דם בא בהרגשה דכנגד זה איכא חזקת טהרה ואי דכיון דטמא לענין ס' מגע דמקור מק"ט מטעם ס"ט ברה"י ליכא חזקת טהרה גם לענין זיבה ונדה ז"א דהא בתינוקת בת יום א' הרי הו"ל אין בו דעת לישאל וכל שא"ב דעת לישאל ס' טהור אפי' ברה"י וליכא ג"כ טומאת מגע וע' בנדה ל"ב. בהעובדי דהטבילוה קודם לאמה וע"כ אנו מוכרחין לומר הכי ג"כ בהא דקיי"ל במשנה נדה יג: החרשת והשוטה פיקחות מתקנות אותן והן אוכלות בתרומה וקשה מאי מהני בדיקת הפיקחת ניחוש דילמא ארגשה ונפל לארץ ואי דמוקמינין אותן בחזקת טהרה שלא בשעת וסתן הרי איכא ס' מגע דמקור מק"ט וס"ט ברה"י ס' טמא אפי' בדאיכא חזקת טהרה וע"כ משום דשוטה הוי' א"ב דעת לישאל כמבואר בפ"ג דטהרות מ"ו ולכך ס' טהור אפי' ברה"י ושפיר מהני בדיקת פיקחות: אפס מדה טובה אינה חוזרת דעכ"פ סברת הנוב"י הנ"ל קיימת דיהי' מוכח באמת כד' הרמב"ם והרמב"ן והר"ן דהיכי שידוע שהדם בא מגופה אפי' כשל"ה הרגשה אין לנו לספק בצדדין רק דגזה"כ דאינה טמאה עד שתרגיש ואין לספק לעולם במן הצדדין א"כ אפי' בלא הרגשה טומאת ערב איכא עכ"פ עלי' בודאי דהך דבבשרה עד שתרגיש רק בטומאת ראיי' דנדה כתיב ולא לגבי טומאת ערב ואין להעמידה שוב אחזקת טהרה גם לענין טומאת נדה ועלה בידי ליישב עפ"י דבריו מה שבירושלמי פ"ק דיומא מבואר דהפרשת הכ"ג הוא משום שמא תמצא ודאי נדה ובגמ' דילן אריב"ב שמא תמצא ס' נדה וצריך להבין במה הם מחולקים ובתוס' נדה ט"ו. הקשו באמת דאמאי ל"ק שמא תמצא ודאי נדה תוך אותיום ומה שתי' דלא שכיח אינו מובן דאכתי שמא ימצא הוא על עד שלו ואז שניהן טמאין ודאי אפי' נמצא לאח"ז וברמב"ם פ"א מעבויה"כ ה"ג כ' ג"כ שמא תמצא אשתו נדה ול"ק ספק נדה. והנלפענ"ד בביאור הענין דהנה א' בנדה נ"ז: ת"ש נמצא על שלו טמאין וחייבין בקרבן נמצא על שלה אותיום טמאין וחייבין בקרבן נמצא על שלה לאח"ז טמאין מספק ופטורין מן הקרבן ה"ד אי דארגישה לאח"ז אמאי פטורין מן הקרבן אלא לאו דלא ארגישה וקשיא לשמואל דדריש בבשרה עד שתרגיש בבשרה ומשני לעולם דארגשה ואימא הרגשת שמש הואי והקשו המפורשים לפי"ז דיש לטעות בין הרגשת שמש להרגשת מקור דשוין המה א"כ אמאי תוך אותיום טמאין ודאי וחייבין בקרבן הרי נהי דליכא לספוקי דילמא לא הי' הדם בשעת ביאה משום דרוב פעמים בא מקודם כמ"ש בתוס' נדה ס' ד"ה אימא אכתי הרי ספיקא הוי דילמא לא ארגשה והא דהרגישה הי' הרגשת שמש וטעתה בדמיונה ואי דהא חזקת דם בא בהרגשה כנ"ל הרי איכא כנגד זה חזקת טהרה דאשה