הרי בשמים תפב

וז"ל ולאו למימרא שספק פגימת העור אינו מוציא מידי ודאי פגימת העצם דכה"ג לאו הוצאה הוא דהא איכא למימר עור פגמי' מעיקרא ואתא עצם נמי ואוסיף בי' ופגמי' ואין זה מוציא מיד זה והיינו דלא מייתינן עלה ההוא דתניא חבר שמת כו' משום דל"ד הדין ספק דאינו מוציא מידי ודאי לכל אין ס' מוציא מידי ודאי דאמרינן בעלמא אלא הרי הוא כמי שאומר נתפוס את הודאי ונניח את הספק ודוגמתו במדרש אגדה א"ל יהוד' לאחיו כו' ע"ש) והחל לדון עפמ"ש במהרש"א כתובות ט'. עמ"ש התוס' דיש בוגרות שאין להן דם בתולים א"כ אמאי אמרינן נותנין לה לילה הראשנה דילמא דם נדה הוא ולא דם בתולים ותי' דאזלינן לקולא כיון דלפעמים יש לה לא תלינן בדם נדה דלא שכיח שלא בשעת וסתה א"כ ה"נ תלינן בדם מכה שלא ב"ו מה"ט אמנם ז"א דשא"ה כיון לפעמים יש לה ד"ב שפיר תלינן משא"כ היכי שיש לה מכה בעלמא שיש ספק על גוף המכה אם מוציאה דם כלל איפשר דלא תלינן כיון דדם מקור הוי רובא. (וענובי"ק סי' מ"א שכ' ג"כ דאף דהמכה עושהו ס' השקול זהו דוקא כשידוע שמ"ד משא"כ כשא"י שמ"ד הלא המקור דרכו להוציא דם לפעמים גם שלא ב"ו והמכה א"י כלל אם מ"ד בכה"ג שפיר אמרינן רוב דמים מן המקור) וכתב לתרץ דכיון שהמכה קבועה במקור ה"ז כט' חניות שהרי דם המקור קבוע במקומו והו"ל קבוע כמע"מ דמי וא"ל דזה הוי כנמצא. דהלך אחה"ר משום כל דפריש מרובא פריש ז"א דכיון דהאשה מרגשת בשעת פרישת הדם הו"ל כפירש לפנינו וס"ל דפירש לפנינו הוי דאורייתא. אפס שהקשה ע"ז מהא דנמצא בפרוזדור ספקו טמא משום שרוב מן המקור והרי המקור והעליי' קבועים הם והתם נמי ע"כ ע"י הרגשה מיירי דהא חייבין עליו משום טומאת מקדש וקדשיו ע"ש. והנה ראיתי בס' ש"ש מהקצוה"ח שמעתא ד' פ"א שתי' באמת עפי"ז קושי' התוס' בב"ב שם כ"ד. דא' התם אמר אביי אף אנן נמי תנינא דם שנמצא בפרוזדור ס' טמא שחזקו מן המקור ואע"ג דאיכא עליי' דמקרבא א"ל רבא רוב ומצוי קאמרת רוב ומצוי ליכא למ"ד דתני ר' חייא דם הנמצא בפרוזדור חייבין עליו על ביאת מקדש ושורפין עליו את התרומה והקשו בתוס' שם תימא היכי מייתי מהכא דרוב ומצוי הוא דילמא לאו משום דרוב ומצוי קא"ר חייא דשורפין עליו את התרומה אלא משום דרוב וקרוב הלך אחה"ר ואי קאי אדאביי ומייתי הגמ' סייעתא לדבריו מהא דר"ח דרוב וקרוב הלך אחה"ר ז"א דהרי ממתני' דנדה שמעינן לה ותי' הש"ש דממתני' דנדה שפיר הו"מ למימר שהוא מטעם רוב וקרוב בלחוד ומיירי בלא הרגשה דג"כ טמאה מדרבנן משא"כ מהא דתני ר"ח דחייבין עליו על ב"מ ע"כ מיירי בטומאה דאוריי' דבטומאה דרבנן ליכא חיוב קרבן בטומאת מקדש וקדשיו וע"כ בטומאה דאוריי' וטומאה דאוריי' הא א"א בלא הרגשה וכיון שהרגישה הא הס' נולד במקום הקביעות ובכה"ג הו"ל קבוע דאוריי' כמ"ש בתוס' חולין צ"ה דפירש לפנינו הוי קבוע דאוריי' וא"כ ליכא למימר משום רובא בלחוד כיון דכל קבוע כמע"מ דמי וע"כ משום דהוי מצוי ג"כ וכיון דמצטרף מצוי בהדי רוב ל"א קבוע כמע"מ כעין מ"ש בש"ך יו"ד סי' ק"י סק"ב עכ"ד: והנה לפ"מ שצידד השל"ה הקדוש הובא בשו"ת מהר"ם לובלין סי' ב' לומר דהא דמה"ת טהורה בלא הרגשה הימנו היכי דאיכא איפשריות שמעלמא אתא הדם דאפי' היכי שהמקום שישבה עליו הי' בחזקת בדוק מ"מ אימור לא בדקה שפיר ע"ש א"כ לפי"ז בנמצא בפרוזדור הלא ברור הוא שהדם הוא מן האשה א"כ אפי' לא הרגישה טמאה מה"ת ואפי' אי נימא דגם היכי שברור הוא שהדם הוא מן האשה מ"מ כשלא הרגישה תלינן שהוא מן הצדדין וכמו שמבואר באורך בתשו' שב יעקב אמנם הא לכאורה איך איפשר לתלות בצדדין הרי רוב דמים מן המקור וע"כ לא יתכן זה רק לפ"מ דא' רבא דבעינן רוב ומצוי וכשלא הרגישה הא שוב ל"ה מצוי דזה אינו רגיל שיצא הדם מן המקור בלא הרגשה ולכך תלינן במן הצדדין ולפי"ז זהו רק למאי דידעינן דבעינן דבעינן רוב ומצוי אבל אכתי הא ליכא לאוכוחי מהא דר"ח שהוא משום רוב ומצוי משום דאדרבא אי הוי סגי רובא לחוד הא הו"מ שפיר לאוקמי בלא הרגשה והוי ג"כ מדאוריי' (ובמק"א ביארתי דאף למאי דל"ב רוב ומצוי רק רובא בלחוד אפ"ה טהורה מה"ת בלא הרגשה עפמ"ש בתוס' ב"ב צ"ג. ובר"ן חולין פא"ט דאמרינן סמוך מיעוטי להדדי והו"ל רובא ע"ש וא"כ הרי באמת איכא גם במקור דם טהור דדעת החינוך במצוה ר"ז שכ' דליכא במקור דם טהור נדחה קראו לה בפוסקים עתה"ד סי' רמ"ו ובט"ז סוסי' ק"צ ועסד"ט רסי' קפ"ח. אפס שמבואר בבעה"נ להראב"ד בשער הוסתות דרוב דמים שבמקור טמאין וא"כ כשהי' שלא בהרגשה כיון דהי' השתנות אמרינן סמוך מיעוטא דמן הצדדין למיעוטא דדם טהור שבמקור והו"ל רוב וענובי"ת סי' קי"ח שמצרף לס"ס הספק דשמא מראה טהורה ראתה וארווחנא ליישב בהא מה שהקשיתי לכאורה בנדה י"ט. מנלן דאיכא דם טהור באשה דילמא כל דם דאתי מינה טמא א"ר אושעיא א"ק כי יפלא ממך דבר למשפט בין דם לדם בין דם טהור לדם טמא אלא מעתה בין נגע לנגע ה"נ כו' אלא הכא אי דם טהור ליכא במאי פליגי וקשה לפמ"ש המפורשים דהך דשמואל בנדה נ"ז: בבשרה עד שתרגיש בבשרה לאו כ"ע הוא והאריך בס' סדרי טהרה סי' ק"צ לפרש שהוא פלוגתא דאמוראי התם ע"ש ולפי"ז הלא איפשר לומר דהך בין דם לדם פירושו בדם שלא בהרגשה שטימא הזקן ממרא והסנהדרין טיהרוהו והוי דבר שזדונו כרת דלפעמים שרואה דם שלא בהרגשה בתחלת נדתה ולאחר ב' ימים רואה דם בהרגשה ולפי דברי הזקן ממרא היא מתחלת למנות שבעה ימים מראיית הדם שלא בהרגשה וטובלת ומשמשת עם בעלה ב' ימים בנדותה כיון דהי"ל להתחיל למנות מהראיי' שהיתה בהרגשה וכמו שפירש"י ז"ל בסנהדרין פ"ז: לענין דם ירוק ולדברינו ניחא שפיר דהגמ' בעי התם למילף דאיכא דם טהור באשה במקור מדמסיק דה' מיני דמים ילפינן ממקור דמיה דמיה עתוס' נדה י"ז: ד"ה ודם העליי' וא"כ הרי טעמא דשלא בהרגשה טהורה מה"ת הוא משום סמוך מיעוטא דדם טהור למיעוטא דדם צדדין א"כ תינח לאחר שידענו דאיכא דם טהור באשה בהמקור משא"כ לס"ד דהו"א דליכא דם טהור הא ליכא תרי מיעוטי וממילא א"א למימר דטהורה מה"ס בראיי' שלא בהרגשה) וע"כ יהי' מוכח מזה כד' המהר"ם לובלין בתשו' שם דאפי' אי הוי ברור לנו שיצא הדם מן המקור מ"מ כשהי' שלא בהרגשה אינה טמאה מה"ת דגזה"כ הוא בבשרה עד שתרגיש בבשרה וא"כ מדחייבין עליו על ביאת מקדש ע"כ דארגשה והו"ל קבוע וע"כ הוא מטעם רוב ומצוי: אמנם באמת הלא ע"כ התם ליכא למימר דהי' הרגשת פתיחת המקור דא"כ ל"ה מספקינן. במן העליי' דכיון שהרגישה פתיחת פי המקור הא הוא בודאי מן המקור וע"כ שהי' הרגשת זיבת דבר לח וכמ"ש באמת בתשו' נובי"ק סי' נ"ה להוכיח מזה דהרגשת זיבת דבר לח מיקרי הרגשה ומ"ש א"ז הגאון בתו"ד ז"ל רסי' ק"צ דע"כ גם בהרגשה זו בעינין שתרגיש שזב ממקורה דאם לא הרגישה שזב ממקורה רק שהרגישה זיבת דבר לח בפרזדור היא טהורה דכיון שבשעה שנפל מהמקור להפרוזדור לא הרגישה ורחמנא טהרי' לדם בלא הרגשה מאין יתחיל הטומאה בפרוזדור ע"ש לפענ"ד אין זה מוכרח דלא מיבעיא לתי' הא' שבתוס' נדה מ"ב: ד"ה שהוציא דהפרוזדור חשיב בית הפנימי והא דדם הנמצא בפרוזדור ספיקו טמא כשיצא לחוץ א"כ בודאי י"ל דהרגשה בפרוזדור הוי' הרגשה אלא אפי' לתי' הב' בתוס' שם דהפרוזדור חשיב בית החיצון לענין נדה מ"מ הרי הא דטהורה בלא הרגשה מגזה"כ הוא ולא משום דאימור מן הצדדין כנ"ל א"כ י"ל דהוי גזירת התורה דגם בבית החיצון הוי הרגשה דהרי הרגשה ילפינן מקרא דבבשרה עד שתרגיש בבשרה עתיוו"ט שם וערשב"א בתה"א ריש שער ד' והרי מהך בבשרה גופי' דרשינן התם שמטמאה מבפנים כבחוץ א"כ סברא הוא דבמקום הבשר שנולדה שם הטומאה דהיינו בפרוזדור שם צריכה להיות ההרגשה וכ"כ בנוב"י שם וכיון שכן שהיתה ההרגשה מזיבת דבר לח אחר שכבר הי' הדם בפרוזדור א"כ שוב הו"ל פירש ושפיר אית לן למימר דמרובא קפריש ורוב דמים מן המקור וא"כ הדרק"ל דמנלי' לומר דהך דר"ח הוא מטעם רוב ומצוי דילמא מטעם רוב בלחוד. והנלפענ"ד בביאור ד' הש"ס הנ"ל ע"ד הפלפול וליישב נמי הלשון דקא"ל רבא לאביי רוב ומצוי קאמרת כו' מהו הלשון קאמרת ונראה דהנה בתוס' נדה י"ז: הקשו אדרב קטינא דפליג אר' חייא וקא' דדם הנמצא בפרוזדור אין חייבין עליו על ביאת מקדש ואין שורפין עליו את התרומה דאי הוי ספיקא הא בטומאת ראיי' לא ילפינן מסוטה והי"ל לטהר דנוקמי האשה אחזקת טהרה ונטהר אפי' ברה"י ותי' משום דדמי החדר מצויין ביותר כדקא' הכא רוב ומצוי קאמרת. אמנם כן לכאורה יש להתבונן לפ"מ דקיי"ל כמ"ד בנדה מ"א מקור מקומו טמא ומבואר בפירש"י שם גבי מקור שנפל לארץ דאף דאימעט מתורת ראיי' מ"מ מטמאה מחמת נגיעה שהדם נוגע במקור ע"ש ולפי"ז הרי בכל אשה שרואה איכא שני טומאות טומאת ראיי' וגם טומאת ערב דמקור מקומו טמא שהיא טומאת נגיעה והנה מבואר במנחות כ"ד: דבבת אחת ל"א שבע לה טומאה ועי' בתוס' שם דל"א שבע לה טומאה כשהטומאה באה לו מגופו וא"כ איכא בנדה שתי מיני טומאות וא"כ לפי"ז לכאורה איך שייך לאוקמי בספיקא דנדה אחזקת טהרה הרי מבואר בתוס' סוטה כ"ח: דבנדה אפי' נולד הספק ראיי' ברה"ר הו"ל ס"ט ברה"י כיון דמקום המקור מקום סתר הוא ול"ש בי' רה"ר וא"כ הרי כ' התוס' בריש נדה ובכ"ד דס"ט ברה"י טמא אפי' איכא חזקת טהרה דילפינן מסוטה וא"כ נהי דכ' בתוס' נדה הנ"ל דטומאת נדה שהיא טומאת ראיי' לא ילפינן מסוטה דלי' מסוטה אלא טומאת מגע בכ"ז כיון דאיכא ג"כ ס' טומאת מגע דמקור מק"ט כנ"ל ומטמאינן לה מספק דס"ט ברה"י ס' טמא אפי' איכת חזקת טהרה וכיון דטמאה טומאת ערב שוב לית לה להאשה חזקת טהרה וטמאה ג"כ טומאת נדה כמ"ש בתשו' נוב"י הנ"ל מכח ד' התוס' כתובות ע"ה: ד"ה ספק טמא וכ"כ בסוף ספר סדרי טהרה בחידוד הלכה בנדה ס"ו. וא"כ האיך שייך לומר בספק ראיי' דנדה דמוקמינן לה בחזקת טהרה והנה בנדה מ"ב: בהאיבעיא דהתם אותו מקום של האשה בלוע הוי או בית הסתרים הוי פליגי אביי ורבא דאביי קאמר בלוע הוי ורבא אמר בית הסתרים הוי ולפי"ז לרבא דקא' בית הסתרים הוי לא קשה קושי' התוס' הנ"ל אדר"ק דנוקמי איתתא בחזקת טהרה כיון דר"מ ס"ל בחולין ע"ב. וקכ"ח דבית הסתרים מטמא ומבואר בתוס' שבת קי"ב: ובכ"ד דלפירש"י והר"ש אתיא סתם מתניתין דכלים פכ"ו סנדל שנפסקה א' מאזניו כו' כר"מ דביה"ס מטמא עמ"ל פ"ז מה' כלים וא"כ איכא לדידי' בנדה גם טומאת מגע