הרי בשמים תפא

לא גםשה דילמא א"י לסלקה בנ"ד מטעם שהיא שוכרת וכיון דתרי ספיקי מסייעין להלוקח הרי ידוע דעת גדולי הפוסקים דבס"ס מוציאין ממון מ"ד המוחזק ופוסק כוותייהו בב"ש סי' נ"ג ס"ק י"ג ובסי' ע"ז ס"ק י"ז ע"ש וי"ל דאפי' למ"ש הש"ך בח"מ סי' מ"א ס"ק ל"ג ובספר ת"כ סי' ק"כ דאפי' בס"ס אין מוציאין מהמוחזק י"ל דבנ"ד יודה דהרי כ' המהרי"ט בראשונות סי' ל"ט ובשניות חח"מ סי' קכ"ד דהא דא"ה בממון אחה"ר הוא רק במקום די"ל אוקי ממונא בחזקת מ"ק אבל היכי דליכא להמחזיק חזקת מ"ק אף דאין להוציא ממון מרשות אדם מספק דהמעע"ה אבל לענין זה שפיר מועיל הרוב ע"ש א"כ הרי טעמא דס"ס ל"מ להוציא ממון הוא משום דס"ס הוא מטעם רוב וא"ה בממון אחה"ר עפנ"י בסוגי' דפ"פ ובט"ז אה"ע סי' ס"ח וא"כ הרי המצרן נהי דנימא דהוי מוחזק אבל חזקת מ"ק הא ליכא גבי' ושפיר מהני ס"ס להוציא מחזקתו מכל הלין טעמי נלפענ"ד דהקנין של אשת שמעון קיים ואין לאשת ראובן טענת מצרנות נגדה עפ"י דתוה"ק דברי ידידו דור"ש באהבה: סי' קכא בעזה"י יום א' י"ד מנ"א שנת תרנ"ה לפ"ק סטרי. הנני נוטה כנהר שלום לכבוד ש"ב י"ע וידידי הרב הגאון חריף ובקי חסידא ופרישא בנן של קדושים אראלים ותרשישיה כש"מ משה הלברשטאם נ"י אבד"ק בארדיוב יצ"ו במדינת הגר. גי"ה הגיעני ואבא היום אל העיון בדבר שאלתו באשה שהי' לה מעודה וסת קבוע בכל ד' שבועות וכי"ב שבועות לאחר לידתה טבלה ללידתה ושמשה עם בעלה והי"ל כאב גדול בשעת תשמיש והרגישה זיבת לחות ומצאה תיכף דם הרבה וטבלה שנית וג"כ קרה לה בתשמישה כפעם הראשון ורק שהכאב ל"ה גדול כ"כ כמו בראשונה וגם הדם ל"ה מרובה כ"כ כמו בראשונה ואז הלכה לרופא עכו"ם מומחה ובדק אותה ע"י כלי הבטה הנקרא מוטטערשפיעגעל והגיד שיש לה מכה בפה הרחם הנקרא מוטטערמונד והוא למעלה ממקום דישת השמש ולקח קיסם כעובי האבר ומוך בראשו ותחבו עד מקום שהשמש דש ג"פ בזא"ז והוציאו מלא דם וליחה בראשו ובצדדין ונתן לה תרופות איינשפריטצונג ומעדיצין ופקד עלי' לעסוק ברפואות הללו משך זמן ובין כך פרסה נדה כדרכה בזמן הוסת שלה וע"י הוראת איזה מורה טבלה א"ע עוד הפעם לאחר ספירת נקיים כדין ושוב ל"ה לה כ"א כאב מועט בשעת תשמיש ובכ"ז הרגישה לחות מעט תיכף ומצאה על העד כשני כתמים ואחר איזה חדשים באה לפני מעכ"ת ונסעה במצות הדכ"ת שנית להרופא ושוב בדק אותה הרופא כנ"ל וא"ל שהמכה שהי' לה כבר נתרפא לגמרי רק נשאר עוד כמו צלקת על העור והעור עדיין הוא רך ובמשך הזמן יתקשה העור ויחזור כמקדם ושוב תחב קיסם עם מוך בראשו כבראשנה והוציאו נקי מכל דם ובפעם הראשון כשבדקה הי' לה כאב וצער גדול גם בתחיבת המכחול ובפעם השני לא הרגישה עוד כאב בתחיבת המכחול רק מחמת דחיקת המכחול וצוה עלי' הרופא לעסוק עוד בהתרופות שנתן לה ועשתה כפקודת הרופא עלי' איזה זמן ומאז שפרסה נדה בין תשמיש ב' לג' הוסת שלה קבוע בכל ד' שבועות עד היום זולת עתה שינתה פ"א על ב' שבועות ומאז האשה הזאת היא גלמודה מבעלה כשנה ומחצה והיא רכה בשנים ומבקשת למצוא לה היתר לדור עם בעלה: הנה מקור דין זה נפתח מדברי הש"ס נדה ס"ו. דקתני התם בברייתא דרואה דם מחמת תשמיש ואם יש לה מכה באותו מקום תולה במכתה ואם יש לה וסת תולה בוסתה כו' ונאמנת אשה לומר מכה יש לי באותו מקום שממנה דם יוצא כו'. והנה לולא עדות הרופא לכאורה יש לדון בזה עפמ"ש הפוסקים דכאב אינו כמכה כמבואר בש"ע סי' קצ"א ובט"ז סי' קפ"ז סק"י ובנקוה"כ שם בסוף דבריו ובש"ך שם וכן העלו החכם צבי והנוב"י בתשובותיהם. אמנם הם לא דברו רק בכאב בעלמא אבל בנ"ד שהי' כואב לה באותו מקום הרבה הן בשעת הכנסת האבר והן בשעה שהכניס הרופא השפופרת זה בודאי הו"ל כמכה ואף דבפעם הג' לא הי' לה כי אם כאב קצת בכ"ז יש לדונו כמכה כמ"ש בש"ע סי' קפ"ז ס"ז אם כ"ז שהיא בודקת בכל החורים והסדקים כו' וכ"ש אם מרגשת בשעת בדיקה כשנוגעת בצד המקום ההוא כואב לה קצת ובשאר חורין וסדקין אינה מרגשת כאב כלל ע"ש הרי דבמה שכואב לה קצת ע"י נגיעה חשיב כמכה ורק באם יש לה כאב בעלמא בלא נגיעה ל"מ ועתשו' ח"צ סי' ע"ג. ובאמת מגוף הברייתא הנ"ל מוכח הכי מדקתני וכאמנת אשה לומר מכה יש לי בא"מ והרי אין עיני' שם לראות המכה וע"כ ע"י שמרגשת כאב בנגיעה בא"מ מרגשת שיש לה מכה: והנה אף שבפעם הראשון הלא הי' שפעת דמים מרובים ובתשו' חינוך בית יהוד' סי' ס"ז מסתפק דאיפשר דאין דרך לזוב דמים מרובים ממכה אולם הלא בתוספתא קתני הלשון מכה יש לי במקור שממנה הדם שותת ויורד ולשון שותת הלא משמעותו הרבה עי' נדה ע"א: רש"א צלוב על העץ שדמו שותת על הארץ ובפירש"י שם וע' בברטנורה ובר"ש פ"ג דאהלות משנה ה' א"כ מבואר דגם ראיי' מרובה תלינן במכה. והנה אף דהאשה לא הרגישה שהדם שזב ממנה בשעת תשמיש הי' מהמכה בכ"ז הרי מבואר בתוס' נדה ט"ז. ד"ה וסתות דרבנן לענין פלוגתא דרבנן ורשב"ג התם ברואה דם מחמת מכה בתוך ימי נדותה מסקינן התם דהאשה גופה טהורה לכ"ע דוסתות דרבנן רק פליגי לענין הדם אם מקור מקומו טמא ועז"כ התוס' דהא דהאשה טהורה גם בשעת וסתה הוא דוקא במרגשת שדם זה מן המכה ואז אפי' בשעת וסתה אינה חוששת שמא גם מן המקור בא הדם אבל אם אינה מרגשת יציאת הדם מן המכה טמאה היא לכ"ע אם הוא זמן וסתה דאלת"ה וכי לעולם לא תהי' נדה והלא קודם המכה הי' לה וסת ע"ש א"כ משמע דשלא בשעת וסתה אם רק יודעת שמכתה מוציאה דם אף שא"י אם הדם של עכשיו הוא מהמכה היא טהורה וא"צ אפי' נקיים וטבילה מכ"ש שלא נאסרה משום רמ"ת בכה"ג אמנם כ"ז הי' שייך אם הי' ידוע שהמכה מוציאה דם בבירור עכ"פ וגם אם האשה בעצמה היתה יכולה לדעת שהמכה מ"ד בודאי היתה נאמנת ע"ז כמ"ש בשו"ת תשב"ץ ח"ד סי' מ"ט שכשיש לאשה מכה נוכל לסמוך ע"ד מרדכי לתלות שלא ב"ו במכה וסמכינן אדיבורא דידה שאומרת שיודעת שיש לה חולי בבית הרחם שנאמנת בדבר זה כמו שנאמנת על כל פרטי נדותה ע"ש אבל בנ"ד הלא האשה אינה יודעת מעצמה שהמכה שיש לה שמה מוציאה דם: והנה בגוף הדין אי בעינן כלל מכה שידוע שמ"ד כתב הב"י סי' קפ"ז דנחלקו בזה הרשב"א והמרדכי דלהרשב"א א"צ לידע שהמכה מ"ד והנה ברמ"א שם הכריע דבאשה שיש לה וסת ושמשה שלא ב"ו סמכינן אהמכה אף שא"י שמ"ד אפס שבש"ך שם סק"כ וכ"ד כ' דלא הכריע הרמ"א הכי רק לענין שלא יהא דינה כרמ"ת אבל לא לענין ז"נ: והנה ראיתי לש"ב הגאון דאז"מ ז"ל בתשו' בית אפרים חיו"ד סי' מ"ח שהעיר בהא דתולין במכה שא"י שמ"ד דלמה נתלה שדם מכה הוא שמא הוא מן המקור ומ"ש ברשב"א בתה"א דאשה זו בחזקת טהרה עומדת אל תטמאנה מספק (לפענ"ד יש להעיר לכאורה דהרי להדם עכ"פ אין לו חזקת טהרה וכיון דע"כ מטמאינן להדם ממילא גם האשה טמאה כמ"ש כי"ב בחי' הרמב"ן והרשב"א בנדה י"ח: לענין שליא בבית דאזלינן בתר הדבר שנולד בו הספק ע"ש וע' בש"ש ש"ד פ"ג אולם י"ל במכה במקור הלא קיי"ל מקור מקומו טמא וא"כ הדם בכל ענין טמא אפי' הוא דם מכה וא"צ לדון על הדם כלל ושוב מעמידין האשה בחזקת טהרה ויהי' מזה ראי' לד' הנוב"י במהד"ת סי' צ"ז שכ' דגם דם מכה טמא משום מקור מק"ט דלא כמ"ש בספר סד"ט סי' קפ"ח בתשו' שם דדם מכה טהור אף למ"ד מקור מק"ט ע"ש) אכתי קשה דהרי א' בב"ב כ"ג דם הנמצא בפרוזדור ספיקו טמא שחזקתו מן המקור ואע"ג דאיכא עליי' דמקרבא אזלינן בתר רוב דמים שהן מן המקור (והנה ראיתי לכ"ת בקונטרסו שמביא בשם א"ז הגה"ק זצללה"ה בס' דברי חיים שכ' לתרץ הקושיא שהקשו המפורשים דאיך תלינן במכה אפי' ידוע שמ"ד הרי רוב דמים מן המקור ותי' דכיון דבהמכה יש ודאי דם ובהמקור הוי אפי' בשעת וסתה רק ספק למ"ד וסתות דרבנן ואין ספק מוציא מידי ודאי והוציא כן מתשו' מהרי"ו וכ"ת פלפל מכח דברי האס"ז בריש ב"מ שתי' לקושי' התוס' שם גבי זה אומר כולה שלי וז"א חציו שלי כו' דנימא אין ס' מוציא מידי ודאי וכ' דהיכי דהודאי אינו רק מכח חזקה ל"א אין ס' מוציא מידי ודאי אמנם לפענ"ד קשה להלום דבר זה דהרי במקור הדמים הם תדירים כדא' בב"ב שם רוב ומצוי קאמרת ובספק הרגיל הלא קיי"ל דמוציא מידי ודאי ובתשו' ח"צ סי' מ"ו הקשה להיפך דאיך נוכל לתלות במכה שא"י שמ"ד הרי מקור ודאי מוציא דם ומכה ספק ואין ס' מוציא מידי ודאי ע"ש ובאמת י"ל בהא דתנינן בנדה נ"ח: מעשה באשה אחת שבאת לפני ר"ע א"ל ראיתי כתם א"ל שמא מכה היתה ביך א"ל הן וחייתה א"ל שמא יכולה להגלע ולהוציא דם א"ל הן וטהרה ר"ע ראה תלמידיו מסתכלין זב"ז א"ל מה הדבר קשה בעיניכם כו' דם ולא כתם והקשו המפורשים הרי במכה שמ"ד גם בראיי' תולין וי"ל דכיון דל"ה ברור שמ"ד רק שיכולה להגלע ולהוציא דם ע' במרדכי ריש שבועות ותשו' פמ"א ח"ב סי' ק"ע שפי' שעלה קרום על המכה וע"י חיכוך התגלע ותוציא דם וא"כ בראיי' ממש הוי אמרינן דכיון דהמכה הוי רק ספק ואין ס' מוציא מידי ודאי דמקור ולכך א"ל שהרי התורה אמרה דם ולא כתם וא"כ הרי מבואר מפירש"י פסחים ט'. גבי חבר שמת כו' דבדרבנן ס' מוציא מידי ודאי ובתוס' שם ובנדה ט"ו: מובא שהר"י מסופק בזה ולהתי' הא' של הר"י שם דבפסחים מיירי בלא ביטלו מבואר דס"ל דבדרבנן ס' מוציא מידי ודאי ע"ש וא"כ כיון דכתמים דרבנן שפיר תולין גם ביכולה להגלע ולהוציא דם. אמנם גוף הדבר שרוצה זקנו הגאון זצללה"ה לדמותו להא דא' בעלמא אין ס' מוציא מידי ודאי פליאה דעת ממני דאיך שייך לומר דלהכי תולין במכה ול"ת לדם מקור משום דאין ספק מוציא מידי ודאי הכי אנו רוצים להוציא שלא יהי' בהדם הזה דם מכה כלל הרי יוכל להיות שבאמת הוא דם מכה רק שמעורב בו טיפת נדות וכי"ב כ' בבעל המאור בחולין ד"י. לענין הא דא' התם עצם ודאי פוגם עור ספק פגים ס' לא פגים הוי ספק וודאי ואין ס' מוציא מידי ודאי וכ'