הרי בשמים מז

דע"כ ס"ל להתנא דאין תנור מקדש שאם הי' מקדש יפסול בלינה אולם י"ל דלעולם ס"ל לתנא דמתניתן תנור מקדש וס"ל ג"כ כ"ש מקדש שלא מדעת רק הלא כ' התוס' בסוכה ד"נ ובמנחות ד"ז ע"א דבשלא בזמנו לכ"ע אין מקדש שלא לדעת ולפי"ז הא לא קשיא מהא דאם חל יו"ט בע"ש הי' הלחה"פ נאפה בחמישי שיפסול בלינה דהרי אם הי' דוחין אותו ליום ה' א"כ הי' יכולין לאפותו ע"מ שלא יתקדש כעת בתנור ושלב"ז לכ"ע אין מקדש שלא לדעת וא"כ לא נפסל בלינה משא"כ אם יאפו אותו ביו"ט היינו בע"ש אע"ג דנדחה משבת מ"מ הא כ' התוס' במנחות נ"א ע"א דכיון דלא דחי שבת מע"ש זמנם ור"ל דכיון דהוי כן בתמידות הוי הזמן ע"ש וא"כ ל"ק דנימא הואיל וא"ב פריק ויאפוהו ביו"ט כיון דאם יאפוהו ביו"ט שפיר התנור יקדש אותו כיון דזמנו תמיד בע"ש הוי הזמן ע"ש משא"כ אם במקרה חל יו"ט בע"ש ודחינין אפייתו ליום ה' שפיר הוי בחמישי שלא בזמנו. ומיושב שפיר קושי' התוס' דלא נוכל לומר שיאפוהו ביו"ט מטעם הואיל וא"ב פריק כיון דבזמנו הא כ"ש מקדש שלא לדעת ול"ל פדיון. וא"כ לפי"ז מיושב ע"נ קושייתינו הנ"ל דהכי פריך הש"ס דאי אמרת מדאוריית' צורכי שבת נעשין ביו"ט א"כ האפיי' תוכל שפיר להיות ביו"ט משום דאין שבות במקדש דהאפיי' הי' בפנים ואי דהלישה לא הי' יכול להיות ביו"ט כנ"ל ז"א דלגבי הלישה שייך שפיר הואיל וא"ב פריק כיון דמדת יבש לא נתקדשה ולא נאסרת רק האפיי' שאז התנור מקדש ול"ל פדיון ועל האפיי' שייך שפיר אין שבות במקדש. ולפי"ז יתיישב קושי' התוס' הנ"ל והכי פריך ואפייתן בפנים אלמא תנור מקדש א"כ אמאי א"ד את השבת הא איפסלה בלינה ואי דס"ל כ"ש אין מקדשין שלא מדעת א"כ אמאי לא דחי יו"ט נימא הואיל וא"ב פריק דל"ש לומר דתנור מקדש דהא אינו מקדש שלא לדעת והי' יכול לאפותו ביו"ט ע"מ שלא יתקדש עד גמר האפיי' וע"כ דמקדש שלא לדעת א"כ איפסלי בלינה וא"כ כיון דע"כ המקשן ידע דא"ד יו"ט מטעם דא"א לומר הואיל וא"ב פריק משום דתנור מקדש א"כ ע"כ ס"ל תנור מקדש דאי כקושי' התוס' דתנור אינו מקדש ומטעם שהקערות נתקדשו א"כ ב"כ וב"כ תקשי אמאי לא דחי יו"ט נימא הואיל וא"ב פריק דהא בשעת האפיי' עדיין לא נתקדש קדוה"ג דהקערות המקדשין לא הי' רק אחר האפיי' דמדברי התוס' שם משמע דרק הקערות שלאחר האפיי' נתקדשו דלא כפירש"י לקמן צ"ז וכ"נ להדיא מדברי התוס' מנחות נ"א ע"א סד"ה אפי לה עיי"ש וא"כ בשעת אפיי' שייך שפיר הואיל וא"ב פריק ואמאי א"ד יו"ט וע"כ דפשיטא לי' להמקשן דתנור מקדש ודוק: אמנם הא קשי' לי ע"ד התוס' פסחים הנ"ל שכ' דנימא הואיל וא"ב פריק כיון שע"כ התנור אינו מקדש דאי מקדש יפסל בלינה וקשה ל"ל להתוס' להוכיח דתנור אינו מקדש הלא אפי' אי נימא תנור מקדש נ"כ קשה לפימ"ש התוס' במנחות נ"ז ע"ב ד"ה ושמעינן וכן מבואר בדברי התויו"ט במעילה פ"ב משנה ו' דאין תנור מקדש אלא לאחר שיקרם פני הלחם ולפי"ז הרי מבואר במשנה שבת י"ט ע"ב דמותר ליתן פת לתנור עם חשיכה אם יודע שיקרמו פני' מבע"י והיינו משום דלאחר קרימת הפנים א"ע על איסור אפיי' בשבת ובתוס' שם ד"כ ע"א ד"ה איבעי' להו מבואר בשם הירושלמי דלענין קרימת פנים של הלחה"פ בעי' קרימה מעליא היינו אף הפנים שכנגד האור משא"כ שיעור הקרימה שלא יעבור על איסור שבת די בקרימת פנים המדובקין בתנור וע' בט"ז א"ח סי' רנ"ד סק"ב א"כ לפי"ז אפי' אי נימא תנור מקדש ג"כ קשה נימא הואיל וא"ב פריק ואי דהתנור מקדש ול"ל פדיון ז"א דהא אין התנור מקדש רק לאחר שיקרמו שני פני' וא"כ ממ"נ עד הקרימת פנים המדובקין בתנור הא א"ע מטעם הואיל כו' ולאחר קרימת פנים זה הא שוב ליכא איסור אפיי' ביו"ט כנ"ל ובהיותי בבית א"א הרב הגאון נ"י הראה לי שגם הוא העיר בזה אמנם לפענ"ד לק"מ דלחם הפנים כיון שנאפה בדפוס ואין החמימות בא אליו רק מלמעלה שדופני הדפוס מפסיקין לכן לא נאפה מעל"ע עד שיקרמו פניו שלמעלה ושלמטה וכן מבואר בס' אבן העוזר סי' הנ"ל ובישיע"ק שם ועיקר קושי' התוס' הוא מלחה"פ ובלא"ה הא רק לר"א יש חילוק בין קרימת פנים דשבת ובין קרימת פנים דלחה"פ אבל לת"ק דר"א בספ"ק דשבת שם לדידי' קרימת פנים דשבת ודלחה"פ שוים ע"ש. וע"ד הפלפול י"ל בישוב הקושי' הנ"ל עפי"מ דלכאורה יש להבין קושי' התוס' שהקשו נימא הואיל וא"ב פריק הרי גם אי אמרינן הואיל עכ"פ איסורא דרבנן איכא כמפורש בפנ"י שם בסוגי' ונראה דהנה בפמ"ג בספרו שושנת העמקים הקשה אמאי לא ידחה העשה דאפיית שתי הלחם ללאו הבא מכ"ע של לכם ולא לגבוה לפמ"ש הרשב"א הובא בש"מ כתובות ד"מ ובמ"ל פ"א מה' נ"ב דעשה דוחה ללאו הבא מכ"ע ויאפו אותם ביו"ט אמנם נראה עפי"ד התוס' ביצה י"ב ע"א שהקשו אמאי מוקי הא דהשוחט עולת נרבה ביו"ט לוקה כב"ש והא גם ב"ה ס"ל נדונ"ד א"ק ביו"ט ותי' דמהיכא אית להו דנדונ"ד א"ק ביו"ט מלכם ולא לגביה א"כ הוי לאו הבא מכ"ע ואין לוקין והקשו נימא כיון דאהדרי' אהדרי' לאיסורא קמא כמו בגוזז פסוהמ"ק ותי' דשאני גיזה שלא הותרה בפסוהמ"ק כלל בהדי' וא"כ הואיל ואשתכח בהו סמך לאיסורא מוקמינן לי' באיסורא קמא אבל הכא גבי יו"ט דא"נ הותר דכתי' אשר יאכל לכל נפש וגו' וה"ה בנדונ"ד מתוך שהותרה כו' א"כ אשכחנא דהותרה בהדיא וכיון דאשכחנא דהותרו בהדיא למאי דאהדרי' אהדרי' ולמאי דלא אהדרי' לא אהדרי' וקאי דוקא בעשה ע"ש. והנה בשבת כ"ד ע"ב בתוס' ד"ה לפי כ' בשם ר"י דלהכי ל"א באפיית ב' הלחם מתוך שהותרה כו' משום שאחר האפיי' עוד צריך לעשות בהן תנופה ע"ש ומבואר במפורשי' טעמו של דבר דל"ש מתוך כו' אלא היכי שבשעת המלאכה הוא יכול לעשותו א"נ אבל היכי שבשעת המלאכה א"י לעשותו א"נ אע"ג דאח"כ יהי' א"נ ל"ו מתוך שהותרה כו' והוא מותאם עם דברי הר"י שבתוס' פסחים ד"ה ע"א שכ' דכיון שמתחלת הבערה א"י ליהנות ממנו אע"ג שיכול ליהנות ממנו אח"כ אסור ובמה שמוכיח רבא מדברי ר"ע ש"מ דל"א מתוך כו' כבר ביארתי במק"א וע' מג"א סי' תק"ז סק"ג ובסוגיין דמ"ז ע"א פירש"י דאליבא דרבה לכך ל"א גבי שתי הלחם הואיל ואי מקלעי אורחים משום דלא חזו עד שישחטו הכבשים עליהן ופי' התוס' שם ד"ה ואי אמרת דכיון דאינו מחוסר מעשה בגופן ואפ"ה לא חזיין עדיין לכך ל"א בהו הואיל כו' ע"ש וה"נ לענין מתוך כיון דבשעת המלאכה דהיינו האפיי' דאין מחוסר שום מעשה בגופן ואפ"ה א"י לעשות מהן א"נ בכה"ג ל"א מתוך כו' וכ"כ המג"ש בחידושיו וא"כ כיון דבשהל"ח ל"ש מתוך א"כ שפיר אמרינן אהדרי' לאיסורא קמא וא"כ הא ביו"ט איכא עשה ול"ת ואין עשה דאפיית ב' הלחם דוחה ל"ת ועשה דיו"ט. ומיושב שפיר קושי' הפמ"ג וא"כ לפי"ז מיושב שפיר קושייתינו הנ"ל דהכי קאי קושי' התוס' נימא הואיל וא"ב פריק ואי דאכתי איכא איסור דרבנן ז"א דנימא דעשה דאפיית שהל"ח דחי לאו הבא מכ"ע דלכם ולא לגבוה ואי דכיון דל"ש מתוך כו' אמרי' אהדרי' לאיסורא קמא כנ"ל ז"א דהא הטעם דל"ש מתוך הוא משום שא"י לעשותו אוכל נפש בשעת המלאכה ולכך הקשו הא אי בעי פריק להו א"כ יכול לעשותם א"נ וא"כ שייך מתוך כו' ורק התורה מיעטה לכם ולא לגבוה א"כ תדחי העשה דאפיית שהל"ח ללאו הבא מכ"ע דלכם ולא לגבוה ומעתה מיושב שפיר גם הקושי' הנ"ל שהקשינו דאמאי לא הקשו התוס' גם אי תנור מקדש ולר"א דקרימת פנים של שהל"ח ולה"פ הוא אחר הקרימת פנים דשבת ומכח ממ"נ כנ"ל ולהאמור ז"א דכיון דע"כ כל עיקר קושי' התוס' הוא דנימא דעשה דאפיית שהל"ח דחי לל"ת דיו"ט א"כ התינח אי נימא דשיעור הקרימה של שויו"ט עם הקרימה של הלחה"פ שוים הם שפיר נוכל לומר דעשה דוחה ל"ת משא"כ אי נימא דמשום אפיי' שלא לצורך יו"ט עובר מיד בקרימת פנים המדובקין בתנור והעשה דאפיית שהל"ח לא מיקיים רק אחר שנקרם גם הפנים שלגבי האור א"כ ל"ה בעידנא ואין העשה דוחה אותו. והבן כי נכון הוא ע"ד הפלפול: והנה התוס' ז"ל תי' לקושיא הנ"ל דנימא הואיל כו' משום דל"א הואיל להתיר וניחא לי ליישב בזה מה דקשה לי לכאורה בדברי התוס' מנחות ר"פ שתי הלחם בד"ה ובדפוס הי' עושין שכ' וז"ל וא"א לברר אם הי' מתקן הלחם חוץ לדפוס שהי' הדפוס בתוך הלחם או הלחם בפנים ומתוך הסברא נראה שהלחם בתוך הדפוס כו' ולכאורה קשה אמאי לא פשיט לי' ממשנה דלקמן ד"ק ע"ב דקתני לחה"פ נאכל אין פחות מתשעה ולא יותר על י"א כו' ואינן דוחין לא את השבת ולא את יו"ט והקשה הכרו"פ בסי' ק"ח דהא קיי"ל כרשב"א דאמר ממלאה אשה תנור פת אעפ"י שא"צ אלא לפת א' מפני שהפת נאפה יפה בזמן שהתנור מלא וא"כ הי"ל לאפותן עם שאר פת ותי' דכיון דאין תנור מקדש א"כ יש להם פדיון והו"ל דשיל"מ ובדבר האסור במשהו אפי' בתנור גדול ריחא מילתא דמשהו מיהא איכא ע"ש וא"כ לפי"ז הא קיי"ל בש"ע יו"ד סי' ק"ח דדוקא בצלי ואפיי' אוסר ריחא ולא בבישול ע"ש וא"כ לפי"ז בלחה"פ אי נימא שהי' מונח בתוך הדפוס וקיי"ל כמ"ד שהי' כמין תיבה פרוצה כמבואר ברמב"ם פ"ה מה' תו"מ והוא כתיבה שניטל כיסוי' א"כ הוי כצלי קדר שאין אוסר בו ריחא והדרק"ל הי"ל לאפות הלחה"פ ביו"ט עם שאר פת א"ו שהלחם הי' חוץ לדפוס. אמנם לד' התוס' הנ"ל ליכא מזה ראי' דבאמת מלחה"פ ליכא קושיא כלל דנהי דהאפיי' יכולה להיות ע"י שיאפם עם שאר פת אבל מה יעשה בהלישה שהוא אב מלאכה ואין קושי' הכרו"פ רק משתי הלחם שהי' יכול להיות הלישה מעיו"ט שהיא חמץ משא"כ הלחה"פ שהי' מצה לא הי' אפשר לעשות הלישה מעיו"ט והאפיי' ביו"ט שתחמיץ ודוחק לומר ע"י הטלה לצונן] ואי דנימא הואיל וא"ב פריק על הלישה שעדיין לא נתקדש ז"א דהא גם האפיי' היינו יכולין להתיר ע"י הואיל כד' התוס' הנ"ל וע"כ כדברי התוס' דל"ש הואיל להתיר וא"כ א"א לומר הואיל גם על הלישה מטעם זה: ומעתה נבא לבאר דברי הרמב"ם ז"ל פ"ה מה' תו"מ הי"ו שכ' אין אפיית לחה"פ דוחה את השבת ולא את יו"ט אלא בע"ש היו אופין אותו כו' ובפ"ח גבי שהל"ח כ' ואין עשייתן דוחה יו"ט ואצ"ל שבת אלא אופין אותן מעיו"ט שנא' הוא לבדו יעשה לכם לכם ולא לגבוה ע"כ והוא תמוה הלא במשנה צ"ה ע"ב וד"ק ע"ב כולל התנא שהל"ח ולחה"פ ביחד שאין אפייתן דוחה שויו"ט ולמה פלגינהו הרמב"ם ז"ל ומפסיק להו בסכינא חריפא שהביא על שהל"ח הטעם ממיעוטא דקרא שמדאוריית' אין אופין אותן ביו"ט וגבי לחה"פ כ' סתם שאין אופין אותן ביו"ט דמשמע שהוא רק מדרבנן וכבר התעורר בזה בהגהות טעם המלך על השעה"מ פ"ג מה' יו"ט ה"ט בשם הרב ר"א פלעקלש ז"ל וכן בשו"ת רב משולם מדו"ז הגאון בן הח"צ ז"ל האריך לתמוה בזה ע"ש [והנה לכאורה עלה בדעתי ליישב ד' הרמב"ם עפימ"ש רש"י בביצה כ"ג ע"ב ר"פ א"צ דגם באוכל נפש גופי' אינו מותר ביו"ט רק בשא"א לעשותו מעיו"ט כגון אפיי' שיותר טוב