הרי בשמים תעה

הא זכו בי' העניים והויין העניים הבעלים ואי במעות שאין ידועים דהו"ל ממון שאין לו תובעים הרי כיון דהגבאי רשות בידו לשנותו למצוה אחריתי הו"ל הגזבר הבעלים של המעות ול"ד לישראל שנעשה אפטרופס או סנטר לעכו"ם שבתוספתא הנ"ל דא"י לשנותו לשום דבר והו"ל רק שליח של העכו"ם ולא קעביד רק מעשה קוף בעלמא משא"כ הגזבר שבידו לשנותו למצוה אחריתי הו"ל איהו הבעלים של המעות: איבר איברא דלכאורה הי' נראה דאפי' במעות עניים ידועים כיון שאין חלקו של כ"א מבורר ל"ה העניים בעלים של המעות (עמל"מ פ"ד מה' מלוה דתרתי בעינן ידועים וגם חלק כ"א מבורר ע"ש שמביא דיעות חלוקות בזה) דכיון דאין בשעת ההלואה מלוה ידוע על מי חל האיסור ולא קרינן בי' את כספך לא תתן לו בנשך ומזה הי' מקום לדון בנידן שלנו בענין השפארקאססען כיון דאין ידוע ומבורר בשעת ההלואה מי ומי הם המלוים לא יהי' בזה איסור ריבית אמנם באמת נראה להוכיח דגם בכה"ג דליכא בעלים מבוררים רק שנתמנו סוכנים ומנהלים שעל פיהם נחתכין מוצאי ומובאי השפארקאססע הויין הן הבעלים וחל עלייהו איסור ריבית מדאורייתא והוא מש"ס מגילה כ"ז: במתני' אין מוכרין ביהכנ"ס אלא על תנאי שאם ירצו יחזירוהו דברי ר"מ כו' ופירש"י אפי' מרבים לרבים אסר ר"מ מכירת חלוטין כו' ושם בגמ' ולר"מ היכי דיירי בה הא הו"ל ריבית א"ר יוחנן ר"מ בשיטת ר' יהוד' אמרה דאמר צד אחד בריבית מותר וקשה מש"ס יומא י"ב. ודכפרים מי מטמא בנגעים והתניא לאחוזה עד שיכבשו אותה כו' חלקו לבית אבות ואין כ"א מכיר את שלו מנין ת"ל ובא אשר לו הבית מי שמיוחד לו יצאו אלו שאין מיוחדין לו והקשו בתוס' ישנים שם מברייתא דמייתי התם לעיל מינה דמחייבא בית השותפין במזוזה ותי' דשא"ה בביהכנ"ס דלא נתבררו הבעלים ע"ש הרי דאפי' ביהכ"נ של כפרים חשיב אין הבעלים מבוררין (והכי מוכח באמת מש"ס חולין קל"ו. דמרבינן התם מקרא דכי יפול הנופל ממנו דבית שותפים חייב במעקה וקא' אלא גגך למאי אתא למעוטי בכ"נ ובמ"ד ומדקא' סתמא משמע אפי' בהכ"נ של כפרים וע"כ משום דלא אתבררי הבעלים ל"ה דינו כבית השותפים ועפירש"י שם וצ"ע) וא"כ מ"פ הגמ' במגילה שם דיאסר משום ריבית ודחיק לשנויי דר"מ אמרה בשיטת ר"י דאמר צ"א בריבית מותר הרי שפיר הו"מ לאוקמי כרבנן אפס דכיון דאין הבעלים מבוררין לא קרינן בי' את כספך לא תתן לו בנשך וע"כ משום דאף דאין הבעלים מבוררין בכ"ז כיון שמתמנים טובים שעל פיהם יתנהגו עניני הביהכ"נ שייך בזה איסור ריבית ויהי' נשמע מזה דגם ריבית דרבנן אסור בכה"ג דהרי מבואר בפוסקים דאפי' למ"ד צ"א בריבית אסור אינו רק מדרבנן כיון דבשעת נתינת המעות ל"ה ברור שיהי' ריבית אינו רק א"ר ואפ"ה פריך היכי דיירי וע"כ דגם א"ר אסור בכה"ג ומכ"ש בכנ"ד בהשפארקאססע שבני החבורה כולם בספר נכתבים וכ"א יש לו כתב מהפעראיין על חלקו בודאי חשיב בעלים ידועים ומפורש יוצא ד"ז מש"ס ב"ק צ"ג. ההוא ארנקא דצדקה דאתי לפומבדיתא אפקדא רב יוסף גבי ההוא גברא פשע בה אתו גנבי גנבוה חייביה ר"י א"ל אביי והתניא לשמור ולא לחלק לעניים א"ל עניי דפומבדיתא מיקץ קיץ להו ולשמור הוא ואכתי קשה דהרי אין לו בעלים ידועים ולא מיקרי רעהו דיהי' עליו דין שומרים וע"כ דבכזה רעהו מיקרי וחשיב בעלים מבוררין. ומכ"ש דנראה בהקדש עניים שלא בא עדיין ליד גבאי אף דא"י לחזור בו משום בפיך זו צדקה אבל עכ"פ עדיין לא זכו בי' העניים דאין אדם יכול לזכות בשלו לאחרים וממון דידי' מיקרי והוי איהו הבעלים ואסור להלוותן בריבית וכ"כ במלמ"ל פ"ד מה' מלוה הי"ד ד"ה כ' הרשב"א ובמח"א ה' ריבית סי' ז' הוסיף עוד דאפי' אם מסרם לאחר לחלקם לעניים נהי דלא מצי למיהדר בי' אבל הא ודאי אי אתשיל על נדרו אין כאן זכיי' לעניים וכיון דמצי לאתשולי עלי' ממון דידי' הוא כדא' בפסחים מ"ו: בחלת חמץ דעובר בב"י מטעם אי בעי מיתשל עלי' ממון דידי' הוא ע"ש ויש לחזק ד"ז מהא דא' בנדרים פ"ד: כאן במעשר עני המתחלק בתוך הבית דכיון דכתיב בי' נתינה התורה אחשבי' בזה לבעלים ער"ן שם: ודרך אגב ראיתי במ"ל שם שמביא דברי המהרי"ט חיו"ד סי' מ"ה שכ' במעות שהוקדשו ע"מ שיהא הקרן קיים לעולם ומהפירות יעשו מהם צדקה אליבא דכ"ע מותר להלוותן בריבית משום דהני עניים לאו בעלי הממון מיקרי כיון שאין להם בגוף הקרן כלום ואינם זוכים אלא בפירות העתידים לבא אחר שיבואו לעולם כו' ע"ש והנה בספר אור זרוע סוף ה' צדקה ראיתי שכ' בענין מאי דקיי"ל פ"ד דשקלים ומייתי לה בכתובות ק"ו: דאין משתמשין לא בשל הקדש ולא בשל עניים דהוא דוקא בצדקה העומדת לחלק משום דילמא מצטריך לי' זוזא ולית לי' אבל צדקה שאינה עומדת ליחלק כגון שנתנה שהקרן יהי' קיים לעולם והפירות יתחלקו לצדקה ההוא קרן משתכרין בו ומלוין אותו בריבית קצוצה דהואיל ואינו עומד ליחלק יש לו דין הקדש ואין ריבית להקדש והקשה שם ע"ז מש"ס ערכין כ"ב דאר"י א"ר אסי אין נזקקין לנכסי יתומים אא"כ ריבית אוכלת בהן ופרכינן מהא דתנן שום היתומים ל' יום במאי עסקינן אילימא בבע"ח עכו"ם עכו"ם מי ציית אלא פשיטא בבע"ח ישראל ואי דקאכיל ריבית מי שבקינן לי' ומוקמי' בבע"ח עכו"ם שקיבל עליו לדון בדיני ישראל א"ה ריבית נמי לא לישקול שקיבל עליו לזה ולא קיבל עליו לזה והשתא אמאי מוקמי בשינויא דחיקא לוקמי כגון שאבי היתומים לוה מעות הצדקה שנתנה שיהא הקרן קיים ואשכחן שפיר שתהא ריבית אוכלת בהן בנכסי יתומים בבע"ח ישראל ועשעה"מ פ"ה מה' מלוה מ"ש בזה. אמנם לפענד"נ לתרץ דהנה בערכין שם קאר"פ טעמא דאין נזקקין לנכסי יתומים משום דפריעת בע"ח מצוה ויתמי לאו בני מיעבד מצוה נינהו ופריך מהך דשום היתומים ומשני בבע"ח עכו"ם שקיבל עליו לדון בדיני ישראל ופריך אי קביל עליו לינטר להו עד דגדלי ומשני שקיבל עליו לזו ולא קיבל עליו לזו וא"כ לפי"ז אליבא דר"פ בלא"ה אנו מוכרחין לאוקמי בבע"ח עכו"ם דאי בבע"ח ישראל הדר קשיא לינטר להו עד דגדלי אמנם אפי' לר"ה ברי' דר"י דלדידי' הלא שפיר הו"מ לאוקמי בבע"ח ישראל וכשחייב מודה דאז נזקקין לנכסי יתומים לדידי' וא"צ להמתין עד שיגדלו אולם הרי הך דשום היתומים ע"כ בדתבע להו מיירי דאז מנחתי בי"ד לשום וכמ"ש בתוס' שם ד"ה תנן ע"ש וע"כ דמיירי בשהגיע זמן הפירעון דאילו תוך זמנו הרי א"י לתבוע אפי' במת הלוה כמבואר בח"מ סי' ע"ג ס"ב ובש"ך שם סק"ו כ' דאפי' יורשיו אינם אמודים בנכסים כמוהו א"י לתבוע ע"ש וא"כ פסק כח החיוב דריבית אצל היתומים בתשלום הזמן עט"ז יו"ד סי' קע"ז סק"ל ולולא החיוב של אביהם עבור מה שמונח אצלם מעות העניים אין אנו יכולין לחייבם כלום דהוי מבטל כיסו של חבירו והו"ל כהא דקיי"ל בח"מ סי' שמ"א ס"ג הניח להן אביהן פרה שאולה משמשין בה כל ימי שאלתה ואין חייבין באונסי' ופי' בסמ"ע שם שהרי לא קבלו כלום על נפשם אם לא שידוע שנהנים מהמעות ע"י מה שמונח אצלם ומשתכרים בו והוי כהא דקיי"ל שם בהניח להם אביהם פרה שאולה דחייבין בגנו"א כיון שנהנים ממנה הו"ל כש"ש או כשוכר אמנם אי הוי כן הרי אין הבי"ד צריך להזדקק למכור נכסיהם ולבר מן דין הרי החיוב של הריבית אחרי תשלום הזמן שנתחייב אביהם הרי מתחדש חיוב זה אצל היתומים בכל יום דומיא דמצינו בר"ן כתובות פ' מי שהי' נשוי גבי מזונות האשה דבכל יום איכא חיוב חדש וא"כ הרי איכא דיעות בש"ע ח"מ סי' רל"ה סט"ו דקטן שלוה פטור מלשלם אף לכשיגדל ע"ש וא"כ לא יצטרכו היתומים לשלם הריבית כשיגדלו וא"כ תיהדר פירכת הש"ס לדוכתה אי בבע"ח ישראל לינטר להו עד דגדלי וע"כ מוקמי בבע"ח עכו"ם שקיבל עליו לזה ולא קיבל עליו לזה: נחזור לנ"ד בענין השפארקאססע יש עוד מקום לצדד להתיר עפ"מ שמובא בס' לקט הקמח שסביב הש"ע יו"ד סי' קס"ח קס"ט היתר בענין כזה שהמלוה המעות הוא מהממונים מהקהלה שמלוה לצורכי הקהלה שגם עליו הוא מוטל דליכא בזה איסור ריבית כיון דהוי כמלוה לעצמו ואין כאן לוה ומלוה ולא נשוך ונושך דאסר לן קרא ומביא שסתר בתשו' דברי מי שבא לאסור הלואה זו שהמלוים הי' הנושכים והנישוכים מהלוים וסיים והבא לישאל מורין לו להתיר ע"ש (וצל"ע בט"ז סי' ק"ע סק"ג לענין שותף שלקח מעות מעכו"ם בריבית לצורך השותפות דהוי כמניח מכיסו סך זה לצורך שותפות ואסור ליטול ריבית מהשותפות וכ"ה ברדב"ז ח"א סי' רמ"ז ולכאורה הא הוי נשוך ונושך ודוחק לחלק דגם ללקה"ק לית' להיתר זה רק במעות של רבים ולא ביחיד) וא"כ ה"נ י"ל בנידן שלנו כיון דחוק הוקבע להם שאינם מלוים רק כשהלוה הוא מבני חבורתם או שחותם עמו תחת הוועכסעל אחד מאנשי החבורה א"כ הו"ל איהו המלוה והלוה הנשוך והנושך דליכא איסור ריבית בכה"ג כנ"ל. איברא דיש לעיין בזה מהא דא' בב"מ נ"ב: ריבית דהקדש ה"ד כו' הב"ע כגון שקיבל עליו לספק סלתות מד' ועמדו מג' כו' וא"כ הרי קיי"ל כל קרבנות הצבור באין מתרומת הלשכה ששקלי כל ישראל מעורבין בה וא"כ הוי המקבל לספק סלתות למנחות צבור נשוך ונושך ובכה"ג הרי להאמור אין איסור ריבית אפי' בשל הדיוט ויש ליישב זה עכ"פ בעל הלקה"ק הוא עמוד גדול לסמוך עליו: גם יש לצרף בזה ד' רש"י ז"ל שבש"ע יו"ד סי' ק"ס דריבית ע"י שליח שרי וי"ל דאף החולקים ואוסרים ריבית ע"י שליח יודו בכנ"ד שהרי בעלי המעות שמניחים איינלאגע בהבאנק יש לכ"א אנטהיילסשיין מהבאנק והעושים ההלואות הם מנהלי הבאנק המה הדירעקציאן והלוה מקבל המעות מהקאסירער. ואם הלוה אינו משלם אח"כ לא יוכל שום אחד מהיחידים בעלי המעות שיש להם שפאר־איינלאגען בהבאנק לתובעו כ"א הבאנק עורכת משפט נגדו הן בד"י והן בדא"ה. וגם ליתא בנ"ד טענת הט"ז נגד ד' רש"י ז"ל מכח דאין בזה דין שליחות משום דאין שלד"ע א"כ השליח נעשה לוה נגד המשלח ונותן לו ריבית ונגד הלוה הוא מלוה ומקבל ממנו ריבית ע"ש בנ"ד ליתא לכ"ז דלא רמיא על הדירעקטאר ולא על הקאסירער מהבאנק שום אחריות הגוף כ"א לחלק המעות הנמצא בהבאנק כפי החשבון עפ"י הפינקסאות לא זולת וכיון דהמלוה לא שיח ולא שיג לו עם הלוה בכה"ג כ"ע יודו דשרי ועיו"ד סי' קס"ט סי"ז ובתשו' מהרשד"ם חיו"ד סי' ס"ו: וליתר שאת יתלו בהקאנצלייא של השפארקאססע לוח שנכתב עליו באותיות גדולות שכל ההלואות שהם עושין עם ישראלים הם ע"צ היתר עיסקא עפ"י תיקון מורם ז"ל שבזה יפול החשש דזקיפת רווחא אקרנא דא' בב"מ ס"ח. משום דילמא שכיב ונפיל שטרא קמי יתמי כמובן והרי מבואר בש"ך סי' קע"ז ס"ק מ"ט בשם הב"ח דאם התנה