הרי בשמים תעו

בע"פ בפני עדים חשיב כאלו מפורש העיסקא בהשטר ומוציאין ממנו בע"כ ואפי' בלא עדים ליכא איסורא עכ"פ כשנותן לו ע"ש וא"כ הלוח שתולה בהבאנק הי"ל כאלו הותנה כן דאדעתא דהכי נכנס הלוה בהלואה. והרי גם במקום דאיכא חשש הנ"ל הא אינו רק איסור דרבנן עכ"פ כיון שנעשה בעיסקא אע"פ שהוא קרוב לשכר ורחוק מהפסד הא אינו רק איסור דרבנן ובאיסור דרבנן בודאי יש לסמוך אהנ"ל. ומה טוב הי' שיעשו ביניהם תקנה לחלק לעניים מהרווחים איזה סך בכל שנה כמו שעושים גם פה עירנו שאז יש ג"כ לצרף לסניף דעת כמה מרבוותא ז"ל דס"ל דלצורך מצוה שרי הלואת ריבית אפי' ריבית דאוריי': וראיתי בספר שו"ת בנין ציון סי' ס"ה שמפלפל שם בענין זה ומש"ש לענין אם יש למעט מאת כספך שותפים או עכ"פ שותף נכרי לענין ריבית ע' בכורות ט': לא תעבוד בבכור שורך אבל אתה עובד בשלך ושל אחרים כו' ועפירש"י חולין קל"ה ד"ה למעוטי ובחי' הריטב"א סוכה ל"ה ובתשו' הרדב"ז ח"ב בלשונות הרמב"ם ססי' ד' ובאמת לק"מ דהרי כ' במרדכי ספ"ק דע"ז דלא ממעטינן שותפות גוי מדכתיב לשון יחיד כ"א בדאיכא יתורא דקרא וכ"כ ביש"ש פ' ראשית הגז סי' ד' ע"ש ועי' בס' קהלת יעקב אות ח' סי' קל"ט ועב"ח א"ח סי' רמ"ו ומה דאתי עלה מכח ברירה אם יש שותפים נכרים בהבאנק לפענ"ד ל"ש ברירה רק באחין ושותפין לאחר שחלקו אבל לא קודם החלוקה ומאי דמצינו בנדרים מ"ה: בשותפין שנדרו הנאה זמ"ז ענין ברירה קודם חלוקה היינו בחצר שא"ב דין חלוקה שא"א להם להשתמש בב"א כ"א בזא"ז אז אמרינן דהוברר הדבר שבשעה שכ"א משתמש בשלו הוא משתמש אבל לא היכי שמשתמשין השותפין בב"א ועלח"מ פ"ז מנדרים ה"ב שכ' דמה"ט אסורין בבהכ"נ כיון דמשתמשין כולן כאחד ע"ש ובנ"ד הלא השימוש במעות של השותפות הוא לכולם בב"א ול"ש בזה ענין ברירה כלל. הנלפענ"ד כתבתי וה' יצילני משגיאות ויראני מתורתו הקדושה נפלאות דברי מורך דור"ש באהבה: ס' קטז בעזה"י יום ד' י"ח תמוז שנת תרמ"ה לפ"ק סטרי. הנני נוטה כנהר שלום לכבוד ש"ב ידידי הרב הגדול החריף המופלג בתורה וביראה שהיו"ח כש"מ מנחם מענדל ראבין נ"י אבד"ק באליגראד יצ"ו: מכתבו הגיעני היום והנני ממהר להשיבו על אתר כמבוקשו בנידן דאתא לקמי' ראובן הי' לו חזקת אורנדי בכפר שנים רבות ופתאום עבר רוח אחרת על האדון ונהפך לבו לשנוא אותו ולדחותו מהעסק ולא רצה מתחלה להשכירו לשום יהודי בעולם והחזיק העסק לעצמו ערך י"ד שנים וראובן הי' דר בכפר הלז בביתו ולא נח ולא שקט מעשות תחבולות ומועצות להשקיט לב האדון מזעפו עד שהטה את לבבו להשכירו שוב ליהודי ולפני איזה זמן בא שמעון לראובן וסיפר לו שהאדון שלח אחריו שישכור העסק ועמו בעצה ישאל כמה יתן בעדו והשיב לו ראובן שהוא שוה לכל היותר שלש מאות ר"כ כאשר יתן לו עוד מרעה לאיזה פרות סמוך להקרעטמא אבל יותר מזה אינו שוה בשום אופן ושמעון הלך לדרכו ושכר את העסק במחיר ד' מאות ר"כ לשנה. ומלבד שהפסיד ראובן האורנדי עוד נשארה פרנסתו מקופחת בכמה ענינים שהכל מקבל שמעון לעצמו ונגשו לפני כ"ת למשפט וטוען שמעון שבהיתר עשה א'. אחחי שדרש עצתו ממנו כמה יתן בעד העסק והוא לא מיחה בו מלשוכרו מסתמא מחל לו. ב' כיון שעבר זמן רב שלא החזיק האורנדי אבד חזקתו ג' יען שהאדון שפך חמתו עליו וגירשו מהסתפח בנחלתו אבד זכותו. ונפש כ"ת בשאלתו לחוות דעתו הקלושה איך לידייני' להאי דינא: הנה בדבר מה שטוען שמעון דמדלא מיחה בו לבל ישכור העסק מסתמא מחל לו אין בטענה זו ממש דלא מיבעיא אם נימא דחזקות הללו דינן כקרקע כמבואר במהרי"ק שורש קפ"ו ותשו' מהרמ"פ סי' ל"ט ובמהרי"ט ח"ב סי' ל' ועב"ש סי' צ' ס"ק נ"א ובש"ך ח"מ סי' רל"ה ס"ק נ"ב הרי מבואר בש"ע ח"מ סי' רמ"א ס"ג דבקרקע אפי' דר בה לא מיקרי מחילה אלא אפי' להפוסקים דדינן כמטלטלי ערמ"א ח"מ סי' קע"ה סנ"ג ובש"ך ס"ק ס"א ובתשו' רדב"ז ח"ג סי' תקל"ז ותשו' מ"ב סי' כ"ז ובט"ז אה"ע סי' ק'. בכ"ז ל"א מדשתק ולא מיחה דמחל לו דהרי משנה שלימה שנינו בב"ק צ"ב. האומר לחבירו קרע כסותי שבר כדי ולא א"ל ע"מ לפטור חייב ואע"ג דמבואר בגמ' שם צ"ג. דבדלא אתא לידי' בתורת שמירה אפי' כי לא א"ל ע"מ לפטור פטור זהו דוקא כשמצוה לו בפירוש שיקרע את כסותו וכמו שהסביר הדבר בקצוה"ח סי' רמ"ו דהטעם אינו משום דהי' כונתו שיהי' פטור אלא משום דלא חייבתו התורה למזיק כשעושה הנזק ברשות הניזק ובהסכמתו ורק באתא לידי' בתורת שמירה חייב דכיון שכבר נתחייב אין המעשה משתנה בחילוף הדברים ע"ש במה שמוכיח מד' האס"ז שם וע' נתה"מ שם. אכן כשאינו מצוה לו בפירוש ורק דנימא מדשתק אחולי אחיל כ"ז שלא הסכים לו בפירוש תלינן דלהכי שתק משום שחושב בלבו ל"ל לצווח למחר אתבענו בדינא וישלם לי וחייב אפי' בלא אתא לידי' בתורת שמירה וראי' לזה חייב מדתנן קרע את כסותי שבר את כדי חייב ולכאורה מאי ראי' היא זו הרי התם מיירי באתא לידי' בתורה שמירה ולכך חייב וע"כ דהכי מייתי מדחזינן דבאתא לידי' בתורת שמירה אפי' צוהו בפירוש לקוע חייב א"כ בלא צוהו מיחייב עכ"פ אפי' בלא אתא לידי' בתורת שמירה ובהניח גחלת על בגדו ל"א מדהי"ל לסלקה ולא סילקה מחל לו דסבר אתבעינא לי' בדינא ויפרע לי כפירש"י שם וא"כ ה"ה בנ"ד ל"א מדלא מיחה שמחל לו דסבר אתבעינא לי' בדינא וישיב לי חזקתי. ואיפשר ג"כ לתלות סיבת השתיקה מפאת רתיחתו עליו שרוצה ליכנס בגבולו כדמצינו בקידושין מ"ה: האי דאשתיק מירתח רתח. ומה שאמר לו כמה העסק שוה הלא איפשר שכונתו הי' כדי להעמידו על דמים הראויין מפני שידע שגם אם יתפייס האדון אליו להשכיר לו את העסק יעלה אותו עליו בדמים ולכך הגיד לו שיווי העסק כדי להעמידו על דמים הראויין דומיא דמצינו בב"מ ק"ח. בשא"ל הלוקח לבעל המיצר איזיל איזבון וא"ל זיל זבון הלכתא צריך למיקני מיני' ופירש"י דאי לא קנה מיני' מצי א"ל משטה הייתי בך כדי להעמידו על דמים הראויין שאם באתי אצל הבעלים הי' מעלה לי בדמים בשביל שחביבה עלי ע"ש וא"כ ה"ה בנ"ד אע"ג דבגוף דין החזקה ל"ד לבעל המיצר דבנ"ד אם באמת הי' נותן לו רשות בפירוש לשכור העסק הי' מהני דשאני בבעל המיצר דצריך למיקני מיני' מטעם שכתב הנימוק"י שם דחשבינן לי' לבעל המיצר כאלו יש לו קצת קנין בגופה של קרקע משא"כ בהני חזקות הרי להפוסקים הנ"ל אין להם רק דין מטלטלי אמנם הלא בנ"ד לא נתן לו רשות בפירוש לשכור העסק ובודאי ל"מ: ובדבר מה שטוען שכיון שלא החזיק ראובן בהעסק כל הני שני אבד חזקתו הן אמת שמבואר בהתקנה שבעבור משך עשר שנים ולא תבע אבד חזקתו אמנם לכאורה יל"ע אם מדין יאוש קאתינן עלה א"כ לפי"ד הפוסקים שהבאנו למעלה דחזקות אלו דין קרקע יש להן הלא קיי"ל בח"מ סי' שע"א דאין יאוש מועיל בקרקע והיל"ל דל"מ מה"ט מה ששתק זמן רב והכי אשכחן בכתובות ק"ד. בע"ח גובה שלא בהזכרה ופירש"י אם שתק כ"ה שנים ולא מיחה על חובו לא הפסיד בכך וע"כ הטעם הוא ג"כ דמשום דיאוש ל"מ בחוב כמו שהעלו הפוסקים בח"מ סי' קס"ג דלא כמהרי"ק עשו"ת ח"צ סי' קמ"ד וענתה"מ שם לכך ל"א מדשתק הפסיד והה"נ לכאורה היל"ל ג"כ בנ"ד דלא תועיל השתיקה מה שלא תבע חזקתו כיון דאין יאוש מועיל לקרקעות אכן באמת לק"מ דמעיקרא כך תיקנו מתקני התקנה שיועיל יאוש בזה שאם יעברו עשר שנים ולא ישוב לחזקתו יאבד זכותו וי"ל עוד בהבנת הענין עפמ"ש הפוסקים בטעמא דמילתא דבקרקע ל"מ יאוש עפ"ד הרמב"ן במלחמות פ' אלו מציאות שכ' דל"מ יאוש בדבר שהוא ברשותו וכ"כ בנימוק"י שם גבי ההוא גברא דאשכח כופרא במעצרתא כו' ע"ש ומש"ה קרקע דיכול להקדישה דקרקע אינה נגזלת וחשיבא ברשותו ל"מ בה יאוש ענתה"מ סי' שס"ג סק"א ולפי"ז י"ל דבחזקות אלו כיון שבאמת מצד הדין אין קנין והקדש נתפס בהם מצד דהוא רבר שאב"מ שאינו רק זכות שאין אחר יכול לשוכרו וכמ"ש בשו"ת רש"ל סי' ל"ו ועט"ז א"ח סי' ת"נ גבי שכירות הריחיים ובמק"ח שם ובס' בית מאיר בקונטרס צה"ב סי' ז' וע"כ דאין מועיל בהו קנין אלא מטעם מנהג המדינה ובתשו' רמ"ע סי' ס"ז ביאר יותר דנהגו לחשבם לענין זה כקרקע ועי' בתשו' מבי"ט ח"ב סי' קי"ג ובמ"ל פכ"ג מה' אישות עכ"פ כיון דל"ש בזה לומר שעומד ברשותו לכך שפיר מהני יאוש ועוד אפשר לומר עפמ"ש בתוס' סוכה ד"ל: בשם הירושלמי דבנשתקע שם הבעלים מועיל יאוש גם בקרקע ואיפשר פשר דמדת חכמים מתקני התקנה כך הי' דבעשר שנים משתקע שם הבעלים לענין זה ומועיל יאוש אף שהוא כקרקע. אמנם כל זה הוא רק כששתק ולא השתדל א"ע לשוב לחזקתו אבל אי חזינן שהוא מרדף אבתרה לשוב אלי' אף שלמראה עינינו כבד הדבר שיעלה בידו שהאדון יושיבו על כנו כבנ"ד עכ"ז הלא עכ"פ חזינן דאינו מתייאש הימנה ולא עדיף זה מהא דא' בב"מ כ"ב. בשטף נהר קוריו דבשיכולין להציל ע"י הדחק וראינו הבעלים מרדפים אחריהם אמרינן דמסתמא לא אייאש וא"כ בכה"ג בודאי לא איבד את זכותו. והרי גם לענין חזקת ישוב שבעקירת דירתו ג"ש אבד חזקתו כ' ברמ"א סוס"י קנ"ו דאם גילה שדעתו לחזור לא אבד חזקתו ולהי"א אפי' בסתם לא אבד חזקתו ומכ"ש בחזקת אורנדי ועמג"א סי' קנ"ג ס"ק מ"ט: והנה מה שמבואר בהתקנה בכשגירש אותו האדון וא"א לו לשוב אלי' עוד אבד חזקתו יפה כתב מעלתו שזה אינו רק כשגירשו מפאת שלא שילם לו הראטע כחק המוטל עליו ולא כשהלך מאתו מחמת איזה סיבה אחרת ומבואר הכי בתשו' הב"ח ומהר"ם אלשיך ז"ל וכי"ב מצינו בתוס' גיטין נ"ח גבי הא דא' התם גידל בר רעילאי קביל ארעא בטסקא מבני באגי אקדים ויהיב זוזי דתלת שנין לסוף אתו מרוותא קמאי א"ל שתא קמייתא דיהבת אכלת השתא אנן יהבינן אנן אכלינן כו' והקשו התוס' מב"ב נ"ד. גבי בני דורא דרעוותא דבני באגי דמטמרי הוו ומלכא אמר מאן דיהיב טסקא ליכול ארעא והפסידו הקרקע לגמרי ותי' דהתם הי' נשמטין מלפרוע המס אבל כאן שהבעלים הלכו להם מסיבה אחרת