הרי בשמים תעג

בתפלתו אם אכל אח"כ. וא"כ הה"נ אפי' אי הי' נמלך וא"ר להחזיר ל"ה ברכתו לבטלה למפרע כיון שבשעת ברכה הי' בדעתו להחזירו. וגם בידו הי' להחזירו ומכ"ש אם נאנס בודאי ל"ה ברכה לבטלה למפרע ועד כאן לא כ' התוס' הנ"ל הכי רק לענין ברכת ספירת זבה שמתחלה הוי דבר שאינו בידה שלא תראה והר"ז דומה למ"ש בתשו' הרשב"א סי' י"ח דלהכי אין מברכין על מצות צדקה והענקה וכדומה משום שאינו בידו דשמא לא ירצה שום עני או העבד לקבל (ויש להעיר לפי"ז עמ"ש הרמב"ם בסה"מ שורש י"ד דבהפרשת תרומה ההפקעה מאיסור טבל והנתינה לכהן הוא מצוה א' דלא כהרמב"ן שם א"כ איך מברכין על הפרשת תרומה דילמא לא ירצה הכהן לקבל וי"ל דיהי' ראי' מכאן למ"ש הפר"ח הובא בקצוה"ח סי' רמ"ג דבמתנות כהונה יוצאין גם בנתינה בע"כ ועי' ברא"ש פ"ק דכתובות שמביא בשם יש מ"ש שצריך לברך ברכת אירוסין קודם קידושין כדי שיהי' עובר לעשייתן ויש שכותבין שצריך לעשות אחר האירוסין דילמא הדרא בה האשה והו"ל ברכה לבטלה ע"ש והיינו ג"כ משום דלאו בדידי' תליא הקידושין דהרי א"י לקדשה בע"כ ויש לחלק הענינים אכ"מ) וה"ה בדבר שאין בידו מתחלתו ל"ש ברכה דדילמא יהי' נמנע מזה לאונסו אבל בדבר שמתחלה הוא בידו ודעתו לעשותו בודאי יכול לברך שפיר וכשחוזר מדעתו ומכ"ש כשנאנס אח"כ ל"ה ברכה לבטלה למפרע וביותר אין שייך לחוש לזה לפמ"ש בתוס' ר"ה ל"ג. דברכה שא"צ הוא רק מדרבנן וכ"כ בר"ן שם וברא"ש פ"ק דקידושין סי' מ"ט וברבינו יונה ברכות פ' אלו דברים דלא כמ"ש במג"א סי' רט"ו דהוא מדאוריי' ועמג"א סי' תרכ"ח סק"ו ובפמ"ג שם: והנה במה שהבאת במכתבך שיטת הר"א כ"ץ ומהר"ם בר ברוך דס"ל במתנה ע"מ להחזיר חוזרת המתנה ממילא להנותן ול"ב חזרת הקנאה (וכ"נ דעת הר"ן בנדרים מ"ח: שהקשה על מה דקא' התם קני ע"מ להקנות לא קני מ"ש ממתנה ע"מ להחזיר ואי נימא דמתנה עמ"ל הוי קנין מוחלט ובעי חזרת הקנאה כשמחזירו א"כ שנא ושנא דהרי בקנין סדר הדרא סידרא למארי' ממילא ובמתנה עמ"ל בעינין חזרת הקנאה ועו"כ דס"ל להר"ן ג"כ דבמתנה עמ"ל המתנה חוזרת ממילא להנותן) ודעת הרא"ש בסוכה שם דמתנה עמ"ל הוי קנין עולמית להמקבל מתנה רק שמתנה עמו תנאי דחזרה כמו ע"מ שתתן לי מאתים זוז וכ"ה דעת הריטב"א שם ובקידושין ו': והאריך בזה בקצוה"ח סי' רמ"א ובאב"מ סי' כ"ח ס"ק נ"ג. הנה לפענד"נ לה"ר ע"ד הפלפול להרא"ש דהנה לכאורה איכא לאקשויי לפמ"ש הרמב"ן הובא באס"ז ב"מ מ"ח. דלר"י דס"ל ד"ת מעות קונות ל"מ גם במתנה קנין משיכה מה"ת (דלא כתוס' ע"ז דע"א. ד"ה פרדשני שכ' דבמציאה ומתנה דליכא כספא כ"ע מודו דמשיכה קונה מה"ת) ולפי"ז לכאורה האיך נקנה להם הלולב להזקנים מר"ג שיהי' מה"ת לכם דא"א לומר ע"י קנין חצר היינו בהספינה כדא' בב"מ ט': דספינה ל"ה חצר מהלכת משום דספינה מינח נייחא. ומיא הוא דקא ממטי לה. מלבד שכ' בקצוה"ח רסי' קצ"ח דכיון דחצרו אינו אלא מתורת יד או מתורת שליחות וכיון דידו ממש אינו קונה למ"ד מעות קונות מאי עדיפא דחצר וכן למ"ד משום שליחות מודה היכי דל"ש ידו חצר נמי ל"ק ע"ש חוץ לזה הלא מסתמא היתה הספינה מושכרת לכולם וקיי"ל דחצר השותפין אין קונין זמ"ז ע' תוס' קידושין ח': גבי אם הי' סלע של שניהם ואי שהקנה להם הלולב בקנין אגב הלא כ' התוס' בב"ק י"ב: וברשב"א ורא"ש שם דקנין אגב אינו אלא מדרבנן ונהי דנימא דהרמב"ן ס"ל דקנין אגב דאורייתא וכדמשמע בקידושין כ"ו. דיליף לי' מהך דערי מצורות ביהוד' וגם מדמוקמינן התם דף כ"ז. להך מעשה שבאו ר"ג וזקנים בספינה שהקנה להם המעשרות אג"ק והתם ע"כ הוא מה"ת שהי' מחויב להוציאם מהבית דשנת ביעור היתה כמבואר בתוס' שם ובב"מ י"א: אמנם מבואר בפוסקים דדוקא היכי דהוי צבורין דומיא דערי מצורות אז הוי מדאוריי' אבל באינן צבורין ל"ה רק דרבנן וא"כ ה"נ הרי האתרוג ל"ה צבור כיון שהיו אז בספינה ואינו רק דרבנן. ובחליפין ג"כ א"א לפמ"ש בתוס' ערכין ל'. דבמתנה ע"מ להחזיר ל"מ קנין חליפין ע"ש ואי דנימא דהרמב"ן ס"ל דמהני קנין דרבנן גם לגבי דאוריי' הרי מבואר בחי' הר"ן גיטין ס"ה. דהוא רק מטעם הפקר ב"ד הפקר והרי כ' בתוס' יבמות פ"ט: דהיכי דלא נפיק מרשותי' לגמרי ל"ש הפקר ב"ד הפקר וכיון שהקנה להם במתנה ע"מ להחזיר הרי לא נפקא מרשותי' לגמרי ול"ש הפקר ב"ד הפקר וע"כ יהי' מוכח מזה כד' הרא"ש וסייעתי' דבמתנה ע"מ להחזיר הוי הקנין עולמית ותנאי מילתא אחריתא הוא וצריך חזרת הקנאה א"כ אפי' במתנה עמ"ל לגמרי נפקא מרשותי' ושייך שפיר הפקר ב"ד הפקר: אמנם באמת יש ליישב הקושי' הנ"ל גם לשי' הר"א כ"ץ ודעמי' עפמ"ש בספר מחנה אפרים ה' קנין מעות סי' י"א ובנוב"י מהדו"ת חאה"ע סי' נ"ד דעד כאן ל"ק הרבינו ירוחם שהובא באה"ע סי' כ"ח דע"י קנין דרבנן לא נעשין קידושי תורה אלא דוקא היכי שהקידושין הם ע"י הקנין דרבנן ובאים כאחד משא"כ אם נקנה לו מקודם חפץ בקנין דרבנן להיות שלו לכל דבר יכול אח"כ לקדש בו אשה מה"ת כיון דכבר נעשה שלו ע"ש וא"כ ה"נ י"ל דכיון דמקודם הקנה ר"ג לר"י הלולב נעשה שלו לכל דבר ויכול לצאת בו אח"כ מה"ת דכיון דכבר נעשה שלו הו' אח"כ לכם מדאורייתא ומה נכון ליישב עפי"ז מה דקשה לכאורה לפ"מ דא' בבכורות נ"א: ר' חנינא הוי רגיל ושקיל ומהדר חזיא לההוא גברא דהוי קאזיל ואתי קמי' א"ל לא גמרת ויהבת מידעם ביש עבדת ופירש"י אפי' לא יחזירם אין בנו פדוי כיון דהי' מכוין שיחזיר לו לא גמר ומקני לי' עתוס' שם וברע"ב שם משנה ח'. ונהי דכשמתנה ע"מ להחזיר דרך תנאי אמרינן כיון שהתנה בפירוש גמר ומקני לי' לשעה ומועיל וכמ"ש באמת במרדכי פ"ק דקידושין בשם ראבי"ה לתרץ קושי' התוס' דבכורות שם שהקשו מ"ש ממתנה ע"מ להחזיר ע"ש אמנם קשה לפי"ז היכי מוכיח בסוכה שם מהמעשה דר"ג דס"ל בעלמא מתנה ע"מ להחזיר שמה מתנה כרבא דילמא באמת ס"ל מתנה ע"מ להחזיר ל"מ דכיון דרוצה שיחזיר לו לא גמר ומקנה לו אפי' כשהוא דרך תנאי כעובדא דר"ח הנ"ל וכדס"ד דש"ס גיטין ד"כ: דגם גברא לא ידע לאקנויי היכי שחוזר אליו אחר שעה עב"ש סי' קכ"ד ס"ק י"ט מש"כ בשם תשו' רש"ך ואפ"ה לענין אתרוג ס"ל דמהני מתנה עמ"ל משום דכיון דניחא לי' לאינש לקיומי מצוה בממוני' אמרינן דבודאי גמר ומקנה קנין לשעה בשביל שיברך עליו חבירו דומיא דמצינו בתוס' עירובין פ'. ד"ה רב דמשום מצוה גמר ומקני ע"ש וכי"ב כ' בתוס' ע"ז דע"א. ד"ה ר"א לענין הפקעת בכורה וכ"ה בתוס' בכורות י"ח: ד"ה אקנויי וע' אב"מ אה"ע סי' ל' סק"ג. אבל בעלמא ל"מ מתנה עמ"ל כיון שאינו רק לשעה לא גמר ומקנה כנ"ל ועפ"י דברינו הנ"ל מתיישב שפיר דהתינח אי נימא בכל מקום מתנה עמ"ל שמה מתנה אמרינן שפיר דכיון דנקנה לו מקודם במתנה עמ"ל ונעשה שלו לכל דבר יוכל לצאת בו אח"כ והוי לכם מה"ת משא"כ אי נימא מתנה עמ"ל בעלמא ל"ש מתנה רק ע"י קיום המצוה דניחא לי' לאינש לקיומי מצוה בממוני' נגמר הקנין א"כ המצוה והקנין באין בב"א ותיהדר קושיא לדוכתה איך ע"י קנין דרבנן הוי לכם מה"ת אמנם עדיין יש להקשות לפי"ז דהרי כבר הבאתי מה שהקשו התוס' דאמאי לא החזירו לא יצא הרי הוי תנאי ומעשה בדבר א' ותי' דרבא ס"ל ע"מ כאומר מעכשיו דמי והקשה בספר ישיע"ק א"ח סי' תרנ"ח דא"כ היכי מוכח דס"ל לר"ג מתנה עמ"ל שמה מתנה דילמא ס"ל ע"מ לאו כאומר מעכשיו דמי והוי תו"מ בדבר א' והתנאי בטל ומעשה קיים וא"צ להחזיר ותי' עפי"ד התוס' גיטין הנ"ל דאף לר"י דס"ל ע"מ לאו כאומר מעכשיו היינו דספוקי מספקא לי' וא"כ אי מעמ"ל ל"ש מתנה לא הי' יוצא ר"י דדילמא ע"מ כאומר מעכשיו דמי וצריך להחזיר אמנם חזר. והקשה לפי"ד הרשב"א שהובא במ"ל פ"ו מטוען בראובן שמכר כרם לשמעון וב' עדים מעידים שהי' תנאי וב' אומרים של"ה תנאי כיון דהוי תו"ת מוקמינן בחזקת הלוקח כיון דהמכירה היא ודאי חשיב הלוקח חזקת מ"ק וכ' בשם הראנ"ח ופ"מ דגם בספיקא דדינא הוי הדין כן וא"כ אף אי מספקא לי' ל"ה צריך ר"י להחזירו מספק דמוקמינן לי' בחזקת המקבל אכן באמת דעת הרמב"ם הובא באה"ע סי' קכ"ד גבי היו מוחזקים בעבד שהוא שלו וגט כתוב על ידו והרי הוא יוצא מת"י דחזקת מ"ק ל"מ לענין איסור וא"כ אי הוי ס"ל מעמ"ל ל"ש מתנה ל"ה יוצא ר"י המצוה מכח חזקת מ"ק דל"מ זה רק לענין ממון ולא לענין איסור. אמנם לפי"ז יהי' חוזר וניעור קושייתינו הנ"ל דמנ"ל דמעמ"ל שמה מתנה דילמא הכא משום דניחא לי' לאינש לקיומי מצוה בממוני' בודאי גמר ומקני אבל בעלמא ל"ש מתנה ואי דאם אינו מועיל הקנין מקודם רק משום קיום המצוה הא ל"מ קנין דרבנן לדאוריי' כנ"ל ז"א דהרי מקודם לענין קנין ממון הא ל"ה מתנה עמ"ל כלל דא"צ להחזיר מכח חזקת מ"ק ולענין המצוה דל"מ חזקת מ"ק הא שפיר אמרינן דבשביל המצוה גמר ומקני ול"ה קנין דרבנן לדאורייתא דכיון דקודם קיום המצוה הא הוי שלו לכל דבר הוי אח"כ לכם מה"ת והיא קושיא נפלאה לכאורה. אמנם באמת י"ל דבפשיטות לא קשיא די"ל דכונת הש"ס הוא דנשמע ממעשה דר"ג דמתנה עמ"ל הוי קנין עכ"פ דאז אפי' אי נימא דלא גמר ומקנה מהני חביבות המצוה דנימא דגמר ומקני אבל אי הוי אמרינן דמתנה ע"מ להחזיר ל"ה קנין כלל הא ל"ה מועיל גמר ומקני כמו שהאריך בזה בנוב"י מהדו"ק חח"מ סי' כ"ח דלא מצינו בשום מקום דגמר ומקני חשיב קנין ועב"י ח"מ סי' קע"ו ובהגהמ"ר פ"ג דב"ב: אמנם הא יש להקשות לכאורה מנ"ל לדייק ממעשה דר"ג דקא' והחזירו לאשמועינן דמתנה עמ"ל שמה מתנה דילמא באמת ל"ש מתנה וא"כ הוי התנאי סותר למעשה והתנאי בטיל והמעשה קיים והא דהחזירו מתורת שכירות כמ"ש הראשונים ז"ל ביבמות ק"ו. ואשמעינן דאף דקיי"ל בהבטיח לפועל חפץ בשכרו יכול ליתן דמיו כמ"ש ברא"ש ע"ז ס"ג. דזהו רק בחפץ סתם מטעם שכ' הרא"ש שם דהרי לא משך הפועל בהחפץ ולא נקנה לו ורק שחייב לו בעד הפעולה לענין דמי שכירות הפעולה אמרינן מה לי הוא מה לי דמיו משא"כ באתרוג של ר"ג שקנאו באלף זוז בודאי הי' כונתו שיחזיר לו האתרוג בעצמו ולא דמיו וחביבות יקרת האתרוג גופי' הוא בכלל דמי השכירות שא"א לו ליתן דמיו שכל הון לא ישוה לו ומה דמים יערוך לו. וכן ילה"ק ע"ד התוס' שם שהקשו אמאי אם החזירו יצא והרי כל מתנה שאם הקדישה אינה מקודשת אינה מתנה הלא איפכא הו"ל לאקשויי דאמאי אם לא החזירו לא יצא הרי התנאי סותר למעשה שלפי המעשה הא נותן לו במתנה ויכול להקדישו וכשאומר ע"מ שתחזירהו לי א"י להקדישו א"כ הו"ל תנאי ומעשה בדבר א' והיל"ל