הרי בשמים תעב

שיקבל שכרו על צד היותר טוב הרי הוציאו בזה מכלל סרסור דעלמא עכ"פ ואף דכ' בתשו' צ"צ סי' י"א דבינוני הוי ג"כ בכלל טוב וה"ר מפרשב"ם ב"ב ס"ט: גבי חזינן אי דיקלא טבא הוא ע"ש בכ"ז הרי כתב ע"צ היותר טוב ולישנא יתירא לטפויי אתי מכ"ש דלשון יותר הוא מרבה ומגדיל ההטבה בודאי הוא עודף על בינינו ומצינו כי"ב בנזיר ח': הרני נזיר ואחת מונה שתים ועוד מונה שלש ושוב מונה ארבע וא"כ כיון דהוציאו הרב ראובן במה שהבטיח לו שכרו עצהיו"ט משכר סרסור בינוני ממילא י"ל דסמוך שאם יגמור עבודתו באופן נעלה יתן לו סך שני אלפים כמבוקשו ועכ"פ צריך ליתן לו שני שלישים מהסך הלז. עשו"ת שבות יעקב ח"ג סי' קמ"ד. זהו מה שנלפענ"ד לפי חו"ד דעת תורה ודעת נוטה ידידו דור"ש מברכו בכוח"ט: סי' קיד לק"ק ראזוואדאוו. בעזה"י יום ה' י"ד טבת תרנ"ה לפ"ק סטרי. שלום רב לכבוד נ"ד ידידי האברך החריף ושנון המפולפל ענף עץ אבות כמ"ש יוסף תאומים נ"י. מכתבך הגיעני והנני לתשובתך בנידן אשר השבת למחבר אחד שהעיר בענין הא דקיי"ל בסוכה מ"א: דגבי לולב מתנה ע"מ להחזיר שמה מתנה ויוצאין בו לכתחלה ומברכין עליו לפי"ד התוס' כתובות ע"ב. ומנחות ס"ה. דהיכי דיש ספק בקיום המצוה אין לברך וא"כ הרי בנדרים י"ד: גבי קונם עיני בשינה היום אם אישן למחר דאסור לישן היום דילמא יישן למחר דבתנאה לא מזדהר אינש וא"כ ה"נ ניחוש דילמא לא יחזירנו דבתנאה לא מזדהר ונמצא שבירך ברכה לבטלה עכ"ק: הנה מהך דקונם עיני בשינה לכאורה ליכא קושיא כלל דהרי באמת א' בגיטין פ"ד. דאפי' ר"נ דפליג על ר"י וס"ל דיישן היום ולא חייש להך דבתנאה לא מזדהר הוא משום דבדידי' קיימא דאי בעי מבריז נפשי' בסלואתא ולא נאים אבל היכי דלאו בידו כלל גם ר"נ מודה וא"כ לפי"ז י"ל דגם רב יהוד' דס"ל דבתנאה לא מזדהר הוא רק לענין שינה דשמא תחטפנו שינה ויישן שלא לרצונו כהא דמצינו ברכות ד"ד: אבע"א משום דאיכא אונס שינה ולא ס"ל כר"נ בהא דא"ב מבריז נפשי' כו' אבל היכי דבידו הוא ממש גם ר"י מודה דל"א בתנאה לא מזדהר וענימוק"י וריטב"א בה' נדרים. אמנם באמת מדפריך התם מהך דשאת נהנית לי עד הפסח אם תלכי לבית אביך עד החג וכן מהא דככר זו עלי היום אם אלך למקום פ' למחר דהליכה הלא הוי בידו ממש ואפ"ה פשיטא לי' להש"ס דלר"י בתנאה לא מזדהר אכן כבר כתב בפרישה יו"ד סי' ר"כ בשם רש"ל וז"ל דוקא בנדרים דקילי הוא דאמרינן בתנאי לא מזדהרי אינשי אבל גבי גיטין פסק הרא"ש בריש המגרש דכל תנאי שיש בידה לקיימו מותרת להנשא מיד ול"ח שמא תעבור על התנאי ועט"ז שם ס"ק י"ט שהביאו והוסיף לחלק דל"א בתנאה לא מזדהר רק היכי שאין נ"מ אלא על למפרע אבל היכי שיש נ"מ גם על מכאן ולהבא ל"א הכי ע"ש וא"כ הה"נ הלא נ"מ בהא שאינו מחזיר גם על להבא דהלולב הוי גזל בידו וא"י לצאת בו ביום שני משא"כ אם מחזירו יכול לצאת בו דביו"ט ב' נפיק בשאול ובכה"ג ל"ש לומר בתנאה לא מזדהר. והנה לכאורה הי' נראה לה"ר היפוך זה מד' הש"ס גיטין פ"ג לענין הא דקתני במתני' המגרש את אשתו וא"ל הרי את מותרת לכל אדם אלא לפלוני שר"א מתיר מידי דהוי אכל תנאי דעלמא ופריך לי' ר"ע התם הרי שהלכה זו וניסת לא' מן השוק והי"ל בנים ונתארמלה או נתגרשה ועמדה ונישאת לזה שנאסרה עליו לא נמצא גט בטל ובני' ממזרים ופריך עלי' הש"ס א"ה בכולהי תנאי דעלמא נמי לא תנסיב דילמא לא מקיימא לי' לתנאי' ונמצא גט בטל ובני' ממזרים ולכאורה קשה דהרי באמת הקשו בתוס' שם ד"ה ועמדה ונשאת לזה כו' והלא אין נישואין חלין שהרי אסורה עליו משום איסור א"א ותי' דעמדה ונישאת לאחר מיתת המגרש קאמר ולפי"ז מ"פ מכל תנאי דעלמא דילמא התם שפיר מיזדהרה אף שהוא תנאי כיון דנ"מ שנאסרה להבא משום א"א אם לא תקיים תנאה משא"כ הכא הא על להבא אין נ"מ כיון שכבר מת המגרש ואין נ"מ רק על למפרע ולהכי בתנאה לא מזדהרה ופריך ר"ע שפיר וע"כ מוכח דאין לחלק בזה אמנם באמת ליכא קושיא מהתם דהרי גם אפי' מת המגרש איכא נ"מ לענין הבנים שהיו לה מהאחר שלא יהי' ממזרין ועכ"פ פשטא דהש"ס מוכחא דלא חיישינן בגיטין להא דבתנאה לא מזדהרה בתנאי שבידה לקיימו רק בנדרים חייש ר"י אם כמ"ש בתוס' שבועות ק"ח. דחמיר לי' לאינשי טפי אכילת איסור מן התנאי או כעין דס"ל להפוסקים בח"מ סי' ל"ד דחשוד על שבועה דלהבא לא מיפסל לעדות משום דבשעה שנשבע אין שקר יוצא מפיו והה"נ בתנאה כיון דאכילת התנאי גופי' אינו איסור רק שנמצא שבראשנה עשה איסור וזה לא חמיר להו לאינשי וא"כ עפ"י שני הטעמים הנ"ל ל"ש הכא הך דבתנאה לא מזדהרא כיון שבידו הוא לקיימו: והנה בלא"ה י"ל למ"ש בש"ע יו"ד סוסי' רי"ג אמר קונם עיני בשינה היום אם אישן למחר לא יישן היום שמא ישכח ויישן למחר א"כ ע"כ ל"א רק דבתנאי לא מזדהר אינש ולא רמיא אנפשי' לזוכרו ונשכח מלבו אבל אין חשש שיזכור התנאי ויעבור עליו במזיד א"כ הכא הא ל"ש למיחש שישכח התנאי כיון דהנותן הלא יתבעהו שצריך לו את בו א"ר אפי' ישכח הוא יהי' נזכר ע"י הנותן ובמזיד הא ל"ח שיעבור אולם הק' בתוספת ישנים נדרים כ"ה: הקשו באמת היכי חיישינן שישכח מהתנאי ויעבור עליו ויישן למחר הרי אי ישכח הו"ל נדרי שגגות ומותרין ותי' דמתוך דאמרי' בתנאה לא מזדהר חיישינן שמא יישן למחר במזיד ע"ש וא"כ חזינן דחיישינן גם שיעבור במזיד על התנאי אמנם נראה דהת"י אזלי בשי' ר"י שבתוס' שבועות הנ"ל דס"ל דעיקר תליא בהתנאי דאם בשעת התנאי ל"ה האדם בשבועה שהי' שוגג או אנוס לא חיילא עלי' שבועה כלל ע"ש א"כ עכצ"ל דחיישינן נן שיעבור על התנאי במזיד אמנם לשי' רש"י שם ודעמי' שחולקין וס"ל דחלות השבועה או הנדר תליא במעשה הראשונה דאם הי' אז מזיד שפיר עובר אף אם הי' על המעשה השניי' שוגג א"כ שפיר חיישינן שמא ישכח התנאי ויעבור למפרע כיון שבשעת מעשה הראשונה הי' מזיד אכן בפרישה סי' רל"ט סק"כ כתב דגם לשי' ר"י חיישינן רק שמא ישכח היינו שיהי' זוכר שהוא תנאי אבל יהא שכוח מהאיסור שאכל כבר ע"ש וא"כ כיון דעכ"פ לא חיישינן רק שע"י שלא מזדהר בהנאה ישכחהו וא"כ הכא לענין לולב במתנה ע"מ להחזיר הא ל"ש חשש זה כנ"ל ולק"מ. וכ"ז כתבתי רק למען רוות צמאונך יען חזיתא לדעתך דלחדודי קא בעית אבל גוף הקושי' של המחבר הזה הבל הוא דמה ענין בתנאה לא מזדהר לכאן אם חיישינן נן שלא ירצה להחזיר הרי גזל הוה בידו אף דהוי שוא"ת עכ"פ איסורא הוי ולא תנאה דא"כ תקשי בכל המצות דמברכין עליהן עובר לעשייתן האיך מברך דילמא ימלך ולא יעשה המצוה (ובמ"ש בספר באר היטב שסביב הש"ע ביו"ד סי' י"ח סק"ו דלהכי אין מברכין על בדיקת סכין קודם השחיטה שמא ימלך ולא ישחוט באמת דברי תימה הם) וגם הלא ענין מזדהר בתנאה ל"ש רק בתנאי שאדם מתנה על עצמו במה שאינו נוגע רק לעצמו ואינו תלוי בחבירו אבל כמה שהוא תלוי בדעת חבירו ולזכותו הלא מה לנו שהוא אינו מזדהר הרי חבירו יכפהו בבי"ד לקיים התנאי ולהחזיר לו את שלו אמנם אי קשיא הא קשיא לכאורה לפמ"ש הרא"ש בסוכה שם בשם בעל העיטור דבמתנה ע"מ להחזיר אם נאנס מידו לא נתקיים התנאי והוי גזל למפרע ובמל"מ פ"ג מה' זכיי' מצדד לומר דגם לד' הרבינו ישעי' והרשב"ם דס"ל דפטור מאונסין מ"מ אם נאנס נתבטלה המתנה וא"כ קשה האיך יוכל לברך דילמא יאנס מידו ולא תתקיים המצוה וזה הא ל"ה בידו שלא יארע לו אונס ודמיא הא שפיר למ"ש בתוס' כתובות ומנחות הנ"ל דזבה אינה מברכת על ספירתה דילמא תראה ותסתור ואף דאונסא לא שכיח מ"מ למ"ש בט"ז א"ח סי' ח' סק"ח דמשום חומרא דלא תשא מחמרינן בחשש ברכה לבטלה שלא לסמוך על חזקה א"כ מה"ט הי"ל למיחש אפי' למידי דלא שכיח עתוס' מנחות ס"ז. והנה בגוף דברי רבא דקא' הילך אתרוג זה ע"מ שתחזירהו לו ס"ז. יצא לא החזירו לא יצא י"ל ע"ד פלפול קצת דהנה באמת נתקשו בתוס' שם אמאי לא החזירו לא יצא הרי הוי תנאי ומעשה בדבר א' כיון דהתנאי סותר למעשה כמו בה"ז גיטך ע"מ שתחזירי לי את הנייר דהתנאי בטל והמעשה קיים וכן הקשה ברא"ש ב"ב ס"פ יש נוחלין ותי' דרבא ס"ל ע"מ כאומר מעכשיו דמי ואין התנאי סותר למעשה. אולם הרי באמת בתוס' גיטין ע"ה נסתפקו בדעת רבא דאיפשר דס"ל ע"מ לאו כאומר מעכשיו דמי וא"כ שפיר קשה הא התנאי סותר למעשה אכן באמת לפמ"ש בתוס' גיטין ע"ד: ד"ה אדמיפלגי דאפי' לרב יהוד' דאמר ע"מ לאו כאומר מעכשיו דמי היינו דספוק' מספקא לי' אי ע"מ הוי כמעכשיו או לא א"כ י"ל דלהכי לא החזירו לא יצא דדילמא ע"מ כאומר מעכשיו ואין התנאי סותר למעשה וצריך להחזירו ולפי"ז יתיישב קושיא הנ"ל לפמ"ש בלבוש א"ח סי' י"ז לענין טומטום ואנדרוגינוס דצריכין לברך על ציצית דהוי ס"ס ספק שמא זכרים הם וחייבין בציצית ואת"ל נקבות שמא הלכה כמ"ד דגם נשים חייבות וכ"כ בלח"מ פ"ד מה' ברכות דבס"ס מברכין ע"ש וכ"פ בפמ"ג א"ח בא"א סי' תפ"ט ועפמ"ג יו"ד סי' כ"ח. וא"כ הה"נ איכא ס"ס דילמא יקיים התנאי ויחזיר הלולב ואת"ל שיאנס מידו ולא יחזירנו דילמא ע"מ לאו כאומר מעכשיו והוי תו"מ בד"א והתנאי בטל והמעשה קיים וממילא א"צ להחזיר וע"כ שפיר מברכין. אמנם אכתי קשה למאי דקיי"ל להלכה כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו איך פסקינן דמברכין בלולב במתנה עמ"ל דילמא יאנס מידו ויהי' למפרע ברכה לבטלה. ונלפענ"ד דכיון דבשעה שנוטל הלולב לצאת בו הלא בדעתו להחזירו לכן שפיר יוכל לברך ואפי' אי נמלך אח"כ וא"ר להחזיר ל"ה ברכתו לבטלה כדמצינו בחי' הריטב"א חולין ק"ו. במי שנטל ידיו לאכילה ובירך ענט"י ואח"כ נמלך ולא אכל עכשיו אין בכך כלום ואין מחייבין אותו לאכול כדי שלא תהא ברכתו לבטלה כיון דבההוא שעתא שנטל ידיו הי' דעתו לאכול וכ' ע"ז וכן דנתי לפני מורי והודה לדברי ע"ש וכי"ב כ' ברא"ש פ"ק דתענית סוסי' י"ז שהקשה האיך לוה אדם תעניתו ופורע והלא נמצא שקרן בתפלתו ותי' דכיון דבשעה שהתפלל הי' בדעתו להתענות לא מיקרי שקרן