הרי בשמים מו

דליפרך הש"ס אפי' למ"ד תנור אינו מקדש דהא הקערות נתקדשו ולהאמור הא מלחה"פ לא פריך מידי רק משהל"ח ובשהל"ח הא לא היו קערות אולם באמת לא נוכל למימר הכי כיון דאי איתא דהקושיא הכי הוי הי"ל להש"ס לשנויי דמתניתין אתיא כמ"ד דהכבשים מעכבין את הלחם ולא הול"ל תברא מי ששנה זו לא שנה זו: לכן נלפענ"ד לתרץ קושי' התוס' הנ"ל עד"ז דהנה לכאורה צריך להבין מאי דמסופק הש"ס בדף צ"ה ע"ב ודף ק' ע"ב אי תנור מקדש או לא ומשמע דאיכא פלוגתא בזה ואמאי יגרע משאר כ"ש דילפינן בזבחים פ"ז מקרא דמקדשי [ואף דלא מצינו שנמשח התנור שיהי' עליו דין כ"ש מ"מ הא לדורות עבודתן מחנכתן כדא' בשבועות ט"ו ועכצ"ל דהאפיי' הי' בכהנים והויא עבודה כדמוכח מדברי הת"י יומא כ"ט דבשהל"ח ולחה"פ שייך לומר כמי שאפאן קוף וע"כ שהי' בכהנים ובבג"כ דאל"ה ל"ש כמי שסדרו קוף כמ"ש בת"י שם בא"ד ובתוס' סוכה ד"נ והכי מבואר ברש"י מנחות צ"ה ע"ב דאפיית לחה"פ הי' בכהנים] ע"כ נלפענ"ד דע"כ תנור לאו מתורת כ"ש מקדש דהרי בכל כ"ש מקדש תיכף דבר המתקדש בשעת שימה לתוכו ולא מצינו בכ"ש שיקדש לאחר זמן ואדרבא אמרי' ביומא כ"ט גבי לחה"פ שאם סדרו שלב"ז אינו מקדש אח"כ דכיון שנסדר בזמן שלא הי' ראוי לקידוש נעשה כמי שסדרו קוף משא"כ בתנור הא קיי"ל שאינו מקדש רק לאחר שיקרמו פני הלחם ולא בשעת שימה [ובאמת בתוס' מעילה ח' ע"א הקשו ל"ל קרמו פניו מיד בכניסתו לתנור ליקדש דהא כ"ש מקדש ותירוצם שם אין לו הבנה] ועכצ"ל דתנור שמקדש לא הוי מתורת כ"ש ומ"ד דתנור מקדש הוא עפ"י דאית' בש"ס לעיל ס"ג ע"א ת"ר מאפה תנור ולא מאפה כופח כו' ר"ש אומר תנור תנור שתי פעמים אחד שתהא אפייתן בתנור וא' שתהא הקדישן בתנור ומי אית לי' לר"ש ההוא סברא והתנן רש"א לעולם הוי למוד לומר שתי הלחם ולחה"פ כשירות בעזרה וכשירות בבית פאגי אמר רבא שיהא הקדישן לשום תנור ע"כ ולפי"ז י"ל דמאן דס"ל דתנור מקדש נפקא לי' מדכתיב ב' פעמים תנור ודריש שיהא הקדשן בתנור דהרי ר"ש דלא דריש הכי הוא רק מפני שסובר בדוכתא אחריתא דתנור אינו מקדש מדמכשיר בבית פאגי אבל מ"ד דתנור מקדש שפיר י"ל דדריש תנור יתירא להכי וכיון שלא הי' במקדש רק תנור א' לכל המנחות ע' בתוס' שם א"כ הוא גילוי דעת דבכ"מ תנור מקדש ולא מתורת קידוש כ"ש רק מצד גזה"כ ולהכי מקדש בשעת קרימה אף שבשעת שימה לתוכו לא הי' מקדש [ואף דא' במנחות צ"ו ע"א ר"י ור"ש בגמ' פליגי מר גמיר לי' מרבי' דתנור מקדש ומר גמיר לי' מרבי' דתנור אינו מקדש י"ל דר"י גמיר לי' מרבי' למידרש תנור יתירא שיהא הקדישן בתנור ולהכי ס"ל דתנור מקדש ור"ש גמיר לי' מרבי' למידרשי' שיהא הקדישן לשום תנור ולהכי ס"ל תנור אינו מקדש] ולפי"ז מיושב קושי' המפורשים הנ"ל שהקשו מ"פ וא"ד את השבת הא איפסלה בלינה הלא כ"ש אינו מקדש אלא לדעת וא"כ יוכל לאפותם ע"מ שלא יתקדשו עד למחד. ולדברינו א"ש עפי"ד התוס' חגיגה הנ"ל דהא דכ"ש אינו מקדש אלא מדעת ילפינן מדכתיב ולקחו את כל כלי השרת א"כ י"ל דל"ב דעת בעלים רק בדבר שהקידוש הוא מתורת כ"ש משא"כ תנור הא ע"כ לאו מתורת כ"ש הוא מדחזינין שמקדש אח"כ אף דבשעת שימה לא הי' ראוי לקידוש וכנ"ל ולכך מקדש אף שלא לדעת וזהו לדעת סברת הא"ד במנחות ע"ח ע"ב דקא' דכ"ע כ"ש אין מקדשין אלא מדעת והכא בסכין קמיפלגי מ"ס סכין אלימא מכ"ש דאע"ג דל"ל תוך מקדש ופירש"י דכיון דבזה אלימא משאר כ"ש שמקדש אע"ג דל"ל תוך ה"נ בזה אלימא מכ"ש דמקדש גם שלא לדעת בעלים ע"ש והיינו כסברתינו דכיון דחזינן דמקדש אע"ג דל"ל תוך א"כ אין הקידוש מתורת כ"ש ולכך מקדש גם שלא מדעת בעלים וא"כ לפי"ז פריך הש"ס שפיר וא"ד את השבת הא איפסלי בלינה דליכא למימר מטעם דאין כ"ש מקדש שלא מדעת ז"א דהתינח אי הקידוש הי' מתורת כ"ש משא"כ תנור הא ע"כ אין הקידוש מדין כ"ש רק מצד גזה"כ כנ"ל א"כ מקדש גם שלא לדעת ומעתה מיושב ע"נ קושית התוס' הנ"ל דליפרוך אפי' אי תנור אין מקדש הא הקערות נתקדשו. ולהצעתינו נכון מאד דמטעם הקערות לא הו"מ למיפרך כיון דהקערות מקדשין מדין כ"ש א"כ הוי יכול לשנויי משום דכ"ש אין מקדשין שלא מדעת ואין נפסלין בלינה [ועם האמור יהי' לבאר דברי הש"ס במנחות ע"ד ע"ב בהא דתני שם במשנה כל המנחות הנעשות בכלי טעונות ג' מתנות כו' וקא' בגמ' למעוטי מאי אר"פ למעוטי מנחת מאפה וכ' התוס' וז"ל לא מיקרי נעשית בכלי דקסבר תנור אינו מקדש עכ"ל ולדברינו א"צ לדחוקי דקסבר תנור אינו מקדש דאפי' אי קסבר תנור מקדש ג"כ א"ש דכיון דע"כ אינו מקדש מתורת כ"ש רק מצד גזה"כ כנ"ל א"כ אינו בכלל המנחות הנעשות בכלי ודוק] ובדרך זה יתבארו ג"כ דברי הרמב"ם הנ"ל שהקשו עליו בהא דמזכה שטרא לבי תרי דפוסק דאפייתן בפנים ופוסק ג"כ דא"ד את השבת וקשה עליו קושי' הגמ' דהא איפסלי בלינה. ונראה דהנה באמת צריך להבין לדברינו הא דקא"ר יהוד' במנחות צ"ה שם דתנור מקדש ומסיק דר"י גמיר לי' מרבי' דתנור מקדש והרי איהו ס"ל במנחות ס"ג דתנור יתירא הוא להכשיר מעשה כופח ולא שיהא הקדישן בתנור וא"כ מנ"ל דהתנור מקדש ועכצ"ל דר"י גמיר לי' מרבי' דהתנור מקדש מדין כ"ש ואי דנימא כיון דלא קידש בשעת ההכנסה לתנור יהי' אח"כ כמי שאפאן קוף כדא' בשאר כ"ש כנ"ל ע"כ דר"י גמיר לי' מרבי' דאפיית לחה"פ וב' הלחם לא הי' בכהנים וא"כ ל"ש כמי שאפאן קוף כד' התוס' הנ"ל ושפיר מקדש כשאר כ"ש ולפי"ז הלא הרמב"ם פוסק בפי"ב ממעה"ק דכל מעשיהן כשרין בזר וא"כ ל"ש לומר כמי שאפאן קוף וא"כ לשיטתי' שפיר י"ל דתנור מקדש מתורת כ"ש ול"ק לדידי' פירכת הש"ס שיפסלו בלינה כיון דכ"ש אין מקדש אלא מדעת ולדידי' קידוש התנור הוא ג"כ מדין כ"ש. ואם כנים אנחנו בזה נבא ליישב עפי"ז קושי' התוס' בזבחים צ"ו ע"א אלא הא דאר"נ אמר רבה בר אבוה תנור של מקדש של מתכת הוי ניעביד דחרס דהיסקו מבפנים הוא כיון דאיכא שהל"ח ולחה"פ דאפייתן בתנור וקדושתן בתנור הו"ל כלי שרת וכ"ש דחרס לא עבדינין והקשו בתוס' תימה דשבק מנחת מאפה דכתיב בה תנור בהדיא כו'. ולהנ"ל יתיישב שפיר דהכי מוכיח הש"ס הרי שהל"ח ולחה"פ דאפייתן בפנים בתנור וקשה א"כ אמאי א"ד את השבת הא איפסלי בלינה ועכצ"ל משום דאינו מקדש אלא לדעת וא"כ עכצ"ל משום דמעשיהן כשרין בזר ל"ש בהו כמי שאפאן קוף ושפיר מקדש התנור מדין כ"ש כנ"ל משא"כ ממאפה תנור לא הו"מ לאוכוחי דהתנור הוא כ"ש דהומ"ל דלאו מתורת כ"ש מקדש רק מצד גזה"כ דכתיב בה תנור יתירא וכנ"ל לכך מוכיח משהל"ח ולחה"פ דלפי ההלכתא ע"כ מתורת כ"ש מקדש דאל"ה מקדש גם שלא לדעת ונפסלו בלינה וכיון דע"כ כ"ש הוא כ"ש דחרס לא עבדינין. והדברים נכונים ע"ד החידוד והפלפול: ובהיותי עוסק בההיא ענינא אמינא לתרץ קושי' התוס' בפסחים ע"ז ע"א שהקשו בהא דקא' שם על המשנה ה' דברים באין בטומאה ואין נאכלין בטומאה העומר ושהל"ח ולחה"פ כו' סברוה דלכ"ע טומאה דחוי' בצבור ובעי' ציץ לרצות דליכא תנא דשמעת לי' דאמר טומאה הותרה בצבור אלא ר"י כו' והקשו התוס' מאי אולמא דר"ש טפי מדר"י אדרבא אשכחן במי שהוציאוהו דר"י ור"ש הלכה כר' יהוד' ונלפענד"ל דהנה לעיל מיני' שם קא' על המשנה הנ"ל למימרא דכולהו ממועד אתו מנה"מ כו' וכל הני ל"ל צריכי כו' ובתוס' שם ד"ה שכן יש בהן צד חמור כו' ולחה"פ. אוריב"א מדכתיב תמיד ילפינן לי' דמשמע אפי' בשבת כו' וכ' המהרש"א שם דבודאי לא על הערכת לחה"פ כונתו כיון דמפורש בקרא דבשבת הוא דכתיב ביום השבת יערכנו ועוד מה דחיית שבת איכא בהערכתן ולכך כ' דעל הקטרת בזיכין קא' דדוחה שבת דהו"א שיהי' בע"ש כמו אפיית הלחם ואח"כ הקשה דנילף כולהי מלחה"פ דהיינו מבזיכין דדחי שבת ותי' דא"א למילף מבזיכין דאיכא למיפרך שכן באין להתיר לחה"פ לכהנים כדפריך בגמ' שם על עומר ושהל"ח ע"ש ולפי"ז הא בסוגיא דמנחות הנ"ל פליגי ר"י ור"ש אי אפיית לחה"פ דחי שבת דר"י סבר דדחי שבת ומפרש קרא והוא דרך חול אף כי היום יקדש בכלי דבחול אשכחינהו דקא אפי לי' א"ל דרך חול קאפיתו לי' אף כי היום יקדש בכלי איפסיל לי' בלינה ור"ש סבר בשבת אשכחינהו דקאפי לי' א"ל לא דרך חול בעיתו למיעבדי' מידי תנור מקדש שלחן הוא דמקדש ע"ש ולפי"ז שפיר מהדר הגמ' לאוקמי המשנה דוקא כר"ש מדקאתו כולהי ממועד דאי לר' יהוד' כיון דס"ל דאפיית לחה"פ דחי שבת א"כ שפיר קאי הריבוי דתמיד דדוחה שבת על האפיי' וא"כ תיהדר קושי' המהרש"א לדוכתה נילף כולהו מלחה"פ דהשתא ליכא למדחי שכן מתיר כיון דרק הבזיכין באין להתיד ולכך מהדד הש"ס לאוקמי המשנה דוקא כר"ש דס"ל דאין אפיית לחה"פ דוחה שבת וע"כ לא קאי רק אבזיכין ולכך לא נוכל למילף מלחה"פ והבן: והנה לתרץ קושי' התוס' דמנחות הנ"ל דהא הקערות נתקדשו באופן היותר מורווח נלפענ"ד עפי"מ שאומר ליישב עוד הפעם קושי' המפורשי' הנ"ל על פירכת הש"ס ואפייתן בפנים אלמא תנור מקדש וא"ד את השבת הא איפסלה בלינה והקשו דילמא תנא דמתניתין ס"ל כ"ש אין מקדשין אלא לדעת ולא נפסלו בלינה ומה שנלפענ"ד בזה דהנה בפסחים מ"ז ע"א פריך שם למ"ד צורכי שבת נעשין ביו"ט מהמשנה דלחם הפנים נאכל לתשעה לעשרה ולאחד עשר ואי אמרת צורכי שבת נעשין ביו"ט אמאי לא דחי יו"ט ופירש"י וז"ל ואי מדאוריי' נעשין ביו"ט בגבולין ומדרבנן הוא דאסור הא במקדש קיי"ל דל"ג על השבות ואמאי אינו דוחה ע"כ. ולכאורה קשה דהרי מבואר בש"ס עירובין ק"ג ע"א בהא דפריך שם סתמא דחותכין יבלת במקדש וגבי פסח תנן סתמא חתיכת יבלתו א"ד את השבת ומשני רב יוסף שבות דמקדש במקדש התירו שבות דמקדש במדינה לא התירו ופירש"י שם שהתמידין והקרבנות צבור במקדש הם מבקרין אותן ובפסחים ה"ט דאסור אע"ג דשבות הוא וצורך מקדש הוא אפ"ה כיון דכאו"א מבקר פסחו ומתקנו בביתו ואח"כ מביאו למקדש לא התירו ובס' יד מלאכי מביא בשם ס' עץ החיים שכ' להדיא הכי דל"ש אין שבות במקדש אלא במה שנעשה בעזרה אבל לא במה שנעשה חוץ לעזרה אפי' הוי לצורך פנים ע"ש ולפי"ז הא מבואר במשנה לקמן דהלישה והעריכה הי' בחוץ וא"כ האיך הי' יכולין לעשות הלישה ביו"ט אפי' אי נימא מדאורייתא צורכי שבת נעשין ביו"ט הלא הלישה הויא אב מלאכה [ע' פנ"י ביצה כ"א שתמה על שהשמיטו הפוסקים דין דלישה שלא לצורך יו"ט] ובלישה הא ל"ש אין שבות במקדש כיון שנעשה חוץ למקדש כנ"ל ואי דנימא שהלישה תהי' מעיו"ט והאפיי' ביו"ט ז"א דהא לחה"פ הי' מצה וא"כ לא הי' אפשר ללוש מעיו"ט ולאפות ביו"ט שיחמיץ: אמנם נלפענ"ד לתרץ דהנה התוס' בפסחים מ"ו ע"ב הקשו אמאי אין אפיית שהל"ח ולחה"פ דוחה יו"ט נימא הואיל וא"ב פריק