הרי בשמים תסט

דבשותפים שיש להם חובות בע"פ יכול אחד לכוף לחבירו לחלוק עפ"י בי"ד לפי המתבאר מד' הש"ך בסי' ק"א סק"ג דבשטרות הנגבין מלוה למלוה עפ"י בי"ד א"צ כומ"ס דחלוקת בי"ד א"צ קנין ובס' שערי משפט העלה דאף מנתבע לתובע ל"ב קנין וכל היכי דא"צ קנין הלא מהני ג"כ אף על חובות בע"פ עכ"ד והנה לכאורה הי' נלפענ"ד לה"ר לד' הנתה"מ מש"ס ב"ק פ"ח: גבי תקנת אושא באשה שמכרה בנ"מ בחיי בעלה ומתה הבעל מוציא מיד הלקוחות וקא' ראב"א אף אנן נמי תנינא מעידים אנו באיש פ' שגירש את אשתו ונתן כתובתה כו' ונמצאו זוממין אין אומרים ישלמו כל כתובתה אלא טה"נ כתובתה כו' ואיס"ד ליתא לתקנת אושא אמאי ירשנה בעלה תזבין כתובתה לגמרי ולכאורה לפי"מ דמצינו בכתובות ט"ז: ופ"ט. דמוקמינן למתני' התם במקום שאין כותבין כתובה וא"כ ה"נ הו"מ לאוקמי הך מתני' במקום שאין כותבין כתובה ולכך א"א לה למכרה דאג"ק הא ל"ש באשה דמה שקנתה אשה קנה בעלה ואודיתא כבאיסור גיורא בב"ב קמ"ט. ג"כ ל"ש באשה בכתובתה דאיך שייך שתודה שהכתובה שיש לה ביד בעלה הוא של אחר ומעמ"ש הא ל"ש בכתובה דלא ניתנה לגבות מחיים ובשלמא אם אומדין טה"נ כתובתה שפיר שייך לומר שאומדין כמה הי' אדם רוצה ליתן בעד טה"נ זו שתמכור לו על נאמנותה או שתעשה לו קיומים במשכונות או בנדר או בשבועה כבתוס' שם ריש ע"ב שבאם תתגרש או תתאלמן תתן לו הכתובה אבל למיזבן כתובתה לגמרי הא ל"ש זה ובמקום שאין כותבין כתובה הא הו"ל חוב ע"פ ואין בו קנין כנ"ל וע"כ מוכרחין לומר דהיו יכולין לאמוד מה שהיתה יכולה לשלם לבע"ח שלה בכתובתה עפ"י שומת בי"ד דאז ל"ב קנין אמנם לקושטא דמילתא הא ליתא דאם באמת ל"ה תופס בהחוב של הכתובה שום קנין בודאי ל"ה מועיל ג"כ הגביי' עפ"י שומת בי"ד דבשלמא במידי דשייך בי' קנין אמרינן שפיר דכח בי"ד יפה דכשנעשה החלוקה על ידם זהו גופי' הו"ל קנין כהך דמצינו בגיטין ל"ד. יתומים שבאו לחלוק בנכסי אביהן בי"ד מעמידין להם אפטרופס ובוררין להן חלק יפה וקאר"נ הגדילו אין יכולין למחות דא"כ מה כח בי"ד יפה ומשמע דאף שלא נעשה שום קנין רק ברירת החלקים בלבד מ"מ כיון שנעשה עפ"י בי"ד כמ"ש בתוס' שם בשם ר"ת ור"מ דבוררין להן בי"ד דצריך שומת בי"ד והלכך הוי כח בי"ד יפה דהחלוקה גופה שנעשה על ידם הו"ל קנין משא"כ בכתובה אי הוי אמרי' שא"א לעשות קנין מה לנו בזה שנעשה עפ"י בי"ד והקושיא הנ"ל בלא"ה לק"מ חדא דלס"ד דהש"ס דהי' מועיל מכירת הכתובה לגמרי בחיי הבעל הרי הו"ל חוב ברור ושייך בי' שפיר קנין מעמ"ש ועוד דהרי חוב בע"פ דא"י להקנות הוא משום דהו"ל דשלב"ל א"כ י"ל דבחוב כתובה כיון דמעשה בי"ד הוא הו"ל כמוחזקת ועומדת ול"ה דשלב"ל כמ"ש בהגהמ"ר. פ' אלמנה ניזונת דבכתובה הולכין אחר הרוב דל"ה להוציא כיון דמעב"ד הוא כמוחזקת דמיא ע"ש. אמנם עכ"פ דברי הנתה"מ הנ"ל שרירן וקיימין דכל שנעשה החלוקה עפ"י בי"ד ל"ב קנין וא"כ לכאורה היטב אשר דבר כ"ת דבנ"ד שנעשה ע"י פשרת הבע"ד בעצמן דא"צ קנין נקנו לראובן החובות שהיו להשותפות אמנם באמת הדבר מסתבר דרק מתובע לנתבע ל"ב קנין בפשרת הבע"ד בעצמן דמחילה א"צ קנין כדמוכח מדברי התוס' בסנהדרין ו'. ד"ה צריכה קנין אבל מנתבע לתובע דל"ש מחילה בעי קנין והכי מתבאר מד' תשו' מהר"ם לובלין שהובא בש"ך סי' הנ"ל וכ"ה בכנה"ג ופסק כן א"ז בנתה"מ שם ובתשו' נובי"ק חח"מ סי' ל' ובתשו' נאות דשא סי' נ"ז ומבואר כעין זה בדברי הש"ך ח"מ סי' ע"א סק"ז ע"ש במה שדוחה דברי הראבי"ה: אמנם בנ"ד אין אנו צריכין לזה דהרי כיון דהפירמא והפאקטורען הם ע"ש ראובן א"כ אדעתא דהכי נכנסו בהעסק שיהי' ראובן מוחזק עפ"י דיניהם לסלק את שמעון ולחלוק עמו בכל עת שירצה ומבואר בסמ"ע סי' ס"א ס"ק י"ד דאם מתחלה נכנס ע"ד זה שיהי' לו זכות ויפוי כח שיש בדיניהם יותר מדיני ישראל מהני מאחר שקיבל עליו וחייב עצמו בזה אם לא היכי דאיכא דררא דאיסורא לדייני ישראל לדון בזה כגון להוציא מידו ממון שעבר עליו שמיטה וכי"ב ע"ש ועש"ך יו"ד סי' קס"ט ס"ק ס"א גבי מ"ש בש"ע שם לענין אם ישראל א' מכר להשני חובות של אשראי מעכו"ם צריך שיאמר לו אתה תפטור העכו"ם בכך כו' וכתב הש"ך וה"ה אם חייב לו בע"פ ולא נזכר שם במה נקנו להעכו"ם החובות ע"פ ובמעמ"ש הלא הי' צריך שיפטור הישראל השני את הראשון בפירוש להסברא האחרונה שבסי' קכ"ו ס"ט וא"כ כ"ז שיכול לחזור על הישראל הראשון בדינינו הא הו"ל כלוקח הריבית ממנו וע"כ מיירי שהקנה הישראל הראשון להשני כל הזכות שיש לו על העכו"ם עפ"י דיניהם ובכה"ג מועיל גם בחובות ע"פ. גם יפה דן כ"ת בזה דכיון דהפירמא והפאקטורען היו הכל ע"ש ראובן הרי הויין כל החובות בחזקתו ול"ה שמעון יכול לתובעם דיאמרו לו לאו בע"ד דידן את כמבואר בח"מ סי' ע"ז סי"א לוה משנים ונכתב השטר בשם אחד מהם אם תובעו אותו שלא נכתב השטר על שמו יכול לדחותו ולומר לא נתחייבתי לך כלום וצריך הרשאה מן השני אבל זה שכתוב בשטר יכול לגבות כולו בלא הרשאה וא"כ מעולם לא נתחייב הבע"ח לשמעון כלום רק לפי שהיו שנים שותפים הי' לראובן על שמעון שבאם לא ישלמו הבע"ח ישא בעול ההיזק כפי הפראצענט שלו וכיון שאח"כ נתפשרו ע"ז מרצונם הטוב הרי מחל לו ראובן השעבוד הזה ובאמת ל"ה צריך כ"ת למידן מכח מחילת ראובן אפס דאפי' גוף החובות היו נקנים שפיר לראובן ע"ד הפשר דכיון שבחזקתו עומדין ואין לשמעון רק שעבוד עליהם הי' יכול עכ"פ להסתלק מהם דנהי דחוב בע"פ אינו נקנה משום דהוי דשלב"ל אבל סילוק הא מועיל בדשלב"ל כמבואר בסי' ר"ט ס"ח ומכ"ש בנידן שלפנינו שהתפשרו כך שעבור שראובן מקבל ע"ע כל החובות לא יקח שמעון עבור 28 פראצענט שלו רק עשרה צל מכל באללען קמח הרי מבואר בסי' קע"ו ס"ג דשותפין יכולין להקנות זל"ז אפי' בדשלב"ל. מכל הלין טעמי נראה דאין מקום לראובן לערער על הפשר מכח החובות שבע"פ ואם ראובן מכחישו שמעולם לא קיבל ע"ע הפסד החובות כשהתפשר עמו יוכל להשביע את שמעון שכדבריו כן הוא ויפטר מהפסד החובות ותו לא מידי דברי ש"ב ידידו דור"ש באהבה: סי' קיא בעזה"י יום ב' י"ג אלול שנת תרנ"ה לפ"ק סטרי. שוכן שמי רומה ייטיב הכתיבה והחתימה לכבוד ש"ב ידידי הרב המאוה"ג חריף ובקי בחדר"ת ירו"ש בנש"ק כש"מ צבי הלברשטאם נ"י אבד"ק רודניק יצ"ו. מכתבו הגיעני עד"ש נידן אשר עפ"י פקודת הממשלה הרוממה הוסבו לעיר פ' איזה כפרים אשר מימים ימימה היו שייכים לק"ק אחרת ועתה הם כפופים עפ"י החוק החדש תחת דגל ומחוז עיר פ' בנתינת המסים ובסידור קידושין ומוהלים ובבית החיים ונפש כ"ת בשאלתו אם הרב דעיר פ' רשאי לקבל עתה ההכנסות הרבנות מהכפרים האלה אם אין בזה איסור השגת גבולו של הרב שקיבל מהם הפרס עד כה: הן אמת דהשתעבדות הכפרים להעיר תלוי בנתינת המסים כמבואר ביבמות י"ז. דקא"ל עולא לרב המנונא כסף גולגלתא להיכא יהבת א"ל לפום נהרא א"ל א"כ מפום נהרא את ובע"ז ח'. רומי שעשתה קלנדא וכל העיירות הסמוכות לה משתעבדות לה ופירש"י משתעבדות. לה לרומי ליתן המס כו' והכי מפורש יוצא מד' רש"י נזיר ז'. דלמקום שפורעין המס הוא מחוז של הכרך ההוא ולענין בי"ד כ' בסמ"ע סי' י"ד ס"ק מ"א בשם פסקי מהרא"י דתלוי בבית החיים ומבואר בפסקי מהרא"י סי' ס"ה שמקובל הוא ממורו דודו הקדוש ר"א זצ"ל שכן הוא מנהג בתי דינין שכל סביבותיהם השייכים לביה"ח שלהם שייכים לבי"ד של העיר ההוא א"כ אחרי שנסבו הכפרים האלה עפ"י נימוסי הממשלה לעיר פ' לענין המסים והביה"ח משתעבדים לה גם בעניני הרבנות דקיי"ל דינא דמלכותא דינא אמנם באמת הלא כמה פוסקים העלו להלכה כהנך רבוותא דס"ל דל"א דדמ"ד רק במה שנוגע למלך להנאתו ולא במה שבין אדם לחבירו שאין למלך תועלת מזה כמבואר ברמ"א ח"מ סי' שס"ט והאריך בזה בש"ך סי' ע"ג ס"ק ל"ט ובשו"ת הרמ"ז סי' ל"ז ל"ח ע"ש ואף שראיתי בתומים רסי' כ"ו שנוטה לד' האומרים דאפי' אינו להנאת המלך רק לתקנת בני המדינה ג"כ אמרינן דינא דמלכותא דינא בכ"ז הרי כ' באס"ז ב"ק צ"ז: דאפי' הסוברים דבכל ענין שייך דדמ"ד אפי' כשאינו נוגע להנאת המלך בכ"ז לא מצי פטר נפשי' מדיני שמים בהאי דינא דמלכא ע"ש. וחוץ מזה נראה דבענין שאינו נוגע למלך עכ"פ ל"מ הדד"מ לעשותו קנין ול"מ רק לעשותו הפקר דמופקר ממונו עפ"י פקודת המלכות והו"ל כענין שהעלו האחרונים ומבואר הוא באס"ז ב"ב נ"ה בשם עליות רבינו יונה בהא דאמרינן הפקר בי"ד הפקר דמ"מ אינו חשוב קנין לעשות שאינו זוכה כזוכה ע' מק"ח סי' תמ"ח. ואזדא בזה מה שהקשו הראשונים ז"ל על שיטה זו דל"א דינא דמלכותא דינא רק במה שהוא נוגע להנאת המלך והיינו דס"ל כל"ב בגיטין ט': לענין שטר מתנה העולה בעש"ג דמשני על הא דפריך ההוא שטרא חספא בעלמא הוא תני חוץ מבגיטי נשים ולא כשינויא קמא דקמשני דינא דמלכותא דינא משום שאינו נוגע לתועלת המלך והקשו מב"ב נ"ד: דאר"י א"ש נכסי נכרים ה"ה כמדבר כל המחזיק בהן זכה בהן כו' א"ל אביי לר"י מי אמר שמואל הכי והאמר שמואל דינא דמלכותא דינא ומלכא אמר לא ליקני ארעא אלא באיגרתא הרי דאמרינן גם במשפט שבין אדם לחבירו דדמ"ד ולהאמור נכון דבשטר מתנה העולה בעש"ג שפיר קא' דל"מ שיהי' הדבר הנקנה שלו מכח דדמ"ד משום דלא עשו שאינו זוכה כזוכה מטעם זה והתם בב"ב פריך דאמאי יועיל קנין המחזיק בהן הרי מלכא אמר כו' ומכח דדמ"ד הו"ל כהפקר בי"ד וכיון דמלכא אמר לא ליקני אלא באיגרתא למה יזכה המחזיק ושעפיז"נ בהא דכ' בש"ע יו"ד סי' רס"ז ס"י בד"א שכשלקח עבד מעכו"ם אין גופו קנוי לו כשאותו עכו"ם קנה אותו עבד ע"י שנמכר לו הוא עצמו אבל אם קנאו בדינא דמלכותא קני לי' גופי' ובש"ך שם מובא מ"ש הב"י בשם תשו' הרשב"א דאפי' קנאו בדד"מ אין גופו קנוי לו ע"ש וי"ל דהרשב"א לשי' אזיל עפ"י שהביא בב"י ח"מ סי' ס"ח בשם תשו' הרשב"א שפוסק כל"ב דש"ס גיטין הנ"ל דהיכי שאינו להנאת המלך ל"א דדמ"ד והיינו שאין הדד"מ עושה קנין כנ"ל ולהכי אין קונה ג"כ הגוף של העבד מכח דד"מ דהעבד מוחזק בעצמו וא"כ בנ"ד הרי הרב דהקהלה האחרת החזיק