הרי בשמים תע

כמה שני בהכנסות הרבנות של הכפרים הללו גם אחר שנעשה ההשתנות עפ"י החוק החדש כאשר השגתי בזה מכתב מהרב המאוה"ג אב"ד דשם נ"י א"כ נתחדשה חזקתו גם אח"כ כיון שביארנו דע"כ הא ל"א שמצד דד"מ יהי' נקנים מיד אחר ההשתנות עפ"י נימוסי קיר"ה ההכנסות הרבנות של הכפרים האלה לק"ק פ' כיון דד"מ ל"ה רק כהפקר בי"ד ולא קנין כנ"ל וא"כ בהיתר החזיק הרב הנ"ל אח"כ מחדש ושוב כשיקבל קבל הרב דק"ק פ' הכנסות הרבנות מהכפרים הללו מעתה הו"ל בכלל השגת גבול: ולבר מן דין כיון דבעת שנעשה ההשתנות עפ"י חוקי המדינה ל"ה אנשי ק"ק פ' תובעים מבני הכפרים הללו שהוסבו להם עפ"י דד"מ שישלמו חוקם להרב שלהם כי כן יסד המלך ולא מיחו בתתם חלקם ונחלתם לאנשי העיר האחרת א"כ אחולי אחלו גבי' להרב דשם הכנסות הרבנות שלהם דומיא דא' בגיטין נ"ח: כיון דאיכא בי דוואר ולא אזיל קביל אחולי אחיל ואף דלענין מודעא פליגי בזה אמוראי בב"ב מ'. דרבה ור"י ס"ל דלא כתבינן מודעא אלא אמאן דלא ציית דינא אבל גברא דציית דינא אמאי לא תבעת לי' בדינא ואנן קיי"ל כאביי ורבא דפליגי ואמרי אפי' עלי ועליך הלא מבואר בפרשב"ם התם הטעם משום דזימנין דאין בי"ד מזומן מיד וזה ל"ש בנ"ד כמובן. ובפרט שננגוזו ועברו כמה שנים והרב דהעיר האחרת החזיק שמה ברבנות כל הני שני בודאי שייך לומר דמדלא מיחו אנשי קהלת פ' אחולי אחלי. הן אמת דמצינו בב"ב ס'. ר"א הו"ל זיזין דהוי מפיק למבואה וההוא גברא נמי הו"ל זוזא דהוי מפיק לרה"ר הוי קא מעכבי עלי' בני רה"ר אתא לקמי' דר"א א"ל זיל קוץ א"ל והא מר נמי אית לי' דידי למבואה מפיק הני מבואה מחלי גבאי דידך לרה"ר מפיק מאן מחיל גבך ובב"י ח"מ סי' תי"ז הביא בשם הרשב"א שהקשה מלעיל כ"ג. דקא' ואי אשמעינן הכא כיון דיחיד הוא אימא פיוסי פייסי' א"נ אחולי אחיל גבי' אבל רבים מאן פייס ומאן שביק אימא לא צריכא. א"כ נראה מזה דגם גבי רבים שייך מחילה ותי' ב' תירוצים חדא דלעולם גבי רבים ג"כ מהני מחילה כשימחלו בפירוש אבל לא במחילה ע"י שתיקה ועוד תי' דה"ק צריכא דכונס לתוך שלו הי' אבל לעולם ל"מ חזקה נגד רבים ע"ש הרי דלשני התירוצים ל"מ מחילה דשתיקה לגבי רבים. אמנם הלא במקום שיש להקהל מנהיגים ופרנסים הרי ל"ש מאן פייס ומאן שביק דהי"ל להמנהינים למחות וכשלא מיחו מחלו. ועוד דהרב דק"ק פ' בעצמו הי"ל למחות ומדלא מיחה אחולי אחיל החזקה לגבי' דהרב דהעיר האחרת והנה לא יוכל הרב דק"ק פ' להתנצל ולומר שלא מיחה מפני שטעה בדין שהי' סובר שעפ"י דתוה"ק אין מגיע לו הכנסת הרבנות דהנך כפרים והו"ל כי הא דכ' הרמ"א ביו"ד סי' שט"ו ס"א לענין ס' בכור דאם נתנו לו הישראל בטעות שהי' סבור שצריך ליתנו לו ואח"כ נודע לו שטעה בדין צריך להחזיר לו. אכן באמת ז"א דדוקא היכי שנתן לו משלו והי' טעות בדין הו"ל נתינה בטעות משא"כ לענין מחילה בדבר שחבירו מוחזק בו מכבר הלא העלו הפוסקים בח"מ סי' י"ז. דמחילה בטעות הוי מחילה וע' תומים שם ובשו"ת מהר"ם לובלין סי' מ"ז. שעל כן לפענ"ד הכנסות הרבנות דהכפרים האלה בחזקת מרא קמא הרב דעיר האחרת שמוחזק בהם מכבר קיימי ובזה הנני ידידו ש"ב דור"ש באהבה מברכו בכוח"ט: סי' קיב בעזה"י יום ג' ו' כסלו שנת תרנ"ה לפ"ק סטרי. שלום רב לכבוד הרב וכו' מוה' פינחס דניאל נ"י דמו"ץ דק"ק בלאזוב יצ"ו. מכתבו הגיעני והנני לתשובתו בעובדא דאתא לקמי' ברחל ולאה אחיות שהי' להן מקום בביהמ"ד בעזרת נשים ותלכנה שתיהן על המקום ההוא כמה שנים ובשנת תרל"ב השכינה לאה ביד אחותה רחל חלקה ומני אז הלכה האשה רחל עם כלתה על המקום ההוא והגידה לכלתה שהמקום ההוא כולו שלה מחמת שנתנה לאחותה כפלי כפלים מדמי שויו וניכרין דברי אמת שהי' נודע לכל יושבי העיר שהאשה לאה היתה עני' ומקבלת עזר ממשפחתה תמיד ובשנת תרמ"ג הי' הביהמ"ד גוהה ליפול ובאה פקודה מהמאגיסטראט לסותרו ולבנותו מחדש וכן עשו ומחמת של"ה בידם מעות לקומם חרבות הביהמ"ד עשו זט"ה במא"ה תקנה וכיילי להו לכל המקומות הן בעזא"נ והן בעז"נ בכיילא חדא חמשה ועשרים ר"כ לסיועת בנין הביהמ"ד על תילו. והברירה ביד בעל המקום אם ליתן המחצה היינו שנים עשר וחצי ר"כ ויהי' לו המקום בביהמ"ד החדש או לקבל מחצית הדמים ולהסתלק ממקומו ובעל האשה רחל הי' אז ראה"ק עם עוד א' ואמר לגיסתו לאה עתה יעלה המקום שיש לו ממנה לסך שמונה ועשרים ר"כ מחמת שהלוה לה ט"ו וחצי ר"כ ועתה הוא נותן י"ב וחצי ר"כ ומקום חדש הי' יכול לקנות בעד כ"ה ר"כ והשיבה לו דרך שחוק אם הי' מלוה לה יותר ג"כ הי' נחלט. ומשנת תרמ"ג עד תר"נ הלכה רחל עם כלתה על המקום הזה באין פוצה פה ומצפצף ובשנת תר"נ הלכה רחל לעולמה ואחרי' אחותה לאה בשנת תרנ"א. ועתה עמדו שתי בנות לאה ותובעות את בעל האשה רחל לדין להחזיר להן חלק המחצה של המקום מכח ירושת אמן ומוכנות להשיב לו את משאת כסף ההלואה סך ט"ו וחצי ר"כ ואומרות שא"י אם נתן עוד שום מעות על המקום ההוא מאחר שהוא הי' הראה"ק והמתעסק בזה איפשר לא נתן מעות כלל. והוא טוען כנגדן א' של"ה לאמן בהביהמ"ד הישן רק חלק חמישית יען שנפל להן בירושה והי' בן א' וד' בנות ול"ה מעולם חלוקה ביניהן ומאחר שלא השלימה חלקה בהבנין החדש ל"ה לה רק חלק עשירית והוא נתן להקהל חלקו כפי הכתב שיש לו בחת"י הרה"ק הב' ויש לו שטר קנין מזט"ה שהמקום שייך לו וגם טוען שאשתו רחל הגידה לבנותי' וכלתה שכבר קנתה מאחותה חלקה ע"כ תוכן הטענות: הנה לפענ"ד הדבר פשוט שהמקום ההוא בחזקת בעל האשה רחל וב"כ כיון דאשתו רחל וכלתו החזיקו כמה שנים בשופי והשקט הרי קיי"ל כהדיעה האחרונה שבסי' ק"נ ס"ג שאם החזיק ג"ש אחר שכלו ימי השכונא הוי חזקה והרי מבואר בט"ז סוסי' נ"ב דישיבה במקום ביהכ"נ הוי חזקה כיון דכל תשמיש המקום ההוא בכך ובפרט שהרי טוען שאשתו קנתה מאחותה חלקה בהמקום וכלתו כבר החזיקה מכחה ג"ש אחר מיתת חמותה הרי מבואר ברמ"א ח"מ סי' קמ"ו ס"י באשה שהחזיקה בקרקע בעלה לאח"מ ואח"כ החזיק בנה ג"ש ובאו יורשי הבעל ואומרים שקרקע זו של הבעל ובנה אומר שנפל לאמו בכתובתה בנה נאמן במגו דא"ב אמר מכם קניתיה וא"כ ה"ה בנ"ד אפי' אי ל"ה להאשה רחל חזקה במקום אחותה בכ"ז כיון שיורשי' אחרי' כבר החזיקו ג"ש נאמנין שהי' המקום של רחל במגו דא"ב אמרי לבנות לאה מכן קנינוה ועוד הרי הבעל עומד ומוחזק בהמקום מכח שקנאו מהקהל לאחר שנבנה מחדש הלא קנין כספו הוא דהרי כ' בנתה"מ סי' קס"ב דביהכנ"ס שנשרף אין לבעלי מקומות תביעה רק ממון כפי שיווי המקום החרב וא"כ אף לפי טענת הבנות שלא נתן דמים הרי מבואר בסוסי' קצ"ב דחזקה מועיל גם בלא כסף ובלא שטר היכי דלא עייל ונפיק אזוזי וזה החזיק בהמקום ההוא ע"י אשתו וכלתו שנים רבות דאף דכ' הרמ"א בסוסי' קמ"ט דמקדיש בשל הקדש ל"ה חזקה רק כשהגזבר יש לו חלק בהקדש זה הלא כ' בנתה"מ שם דבזמנינו דהמנהיגים בעצמם הם המוכרים דמיא לגזברים שיש להם חלק דהוי חזקה. וגם הרי יש לו שטר קנין מהקהל והלא אפי' אם המוכר אומר שלא נתן דמים היכי שהשטר קנין ביד הלוקח פסק המחבר בח"מ סי' קצ"א ס"ד דאם הוא מקום שנותנים מעות ואח"כ כותבים שטר וכתב בשטר שהודה שקבל הלוקח נאמן ובמהרי"ט בראשונות סי' קנ"ב כ' דאף לד' רבינו האי שכ' דהיכי דלית לי' ראי' דיהב דמי הוא בחזקת שלא נתן עד שיביא ראי' שנתן בכ"ז כשהחזיק איזה זמן ולא תבעו בדמים ודאי נאמן לומר פרעתי ומכ"ש בנ"ד שיש לו כת"י מהראה"ק הב' ששילם כאשר הושת עליו עד פ"א. ולבר מן דין לא אדע מה להן לבנות לאה אם הוא נתן דמים להקהל או לא עכ"פ הן בודאי לא נתנו דמים ואם הוא לא נתן דמי מקחו להקהל גזילת הצבור בידו. והרי כיון דטובי העיר עשו תקנה שכל מי שלא יתן לכסף מוצא לסייע בבנין ביהמ"ד אבד חזקתו ועשו הערכה לכל המקומות להשיב לכ"א שנים עשר וחצי ר"כ א"כ בנות לאה שטוענות שהי' לאמן המחצה יש להן טענת דמים של ששה ר"כ וכ"ח צ"ל. והרי הן מודות בעצמן שמגיע לבעל דודתן רחל יותר. גם בזה יפה טען בעל אשה רחל שאפי' אי יתבטל קנינו מהקהל הוא תופס מספק דילמא באמת קנתה אשתו רחל מאחותה המקום כפי שאמרה והרי דעת רבים מהפוסקים ז"ל דמקומות ביהכנ"ס אין להם רק דין מטלטלין דאף דקיי"ל דל"מ תפיסה מספק בכ"ז הרי כ' הרא"ש בפ"ק דב"מ דהא דתקפו כהן מס' מוציאין מידו הוא רק להוציא מחזקת מרא קמא. ובנ"ד הלא ספק הוא אם הי' כאן חזקת מ"ק ללאה כלל דאיפשר של"ה חלוקה בין היורשים ול"ה לה מעיקרא רק חלק חמישית ובבנין החדש רק חלק עשירית דאף שהחזיקה איזה שנים בהמקום קודם שהשכינתו הרי קיי"ל דאחין אין להן חזקה זע"ז ובכה"ג בודאי מהני תפיסה מספק וכי"ב כ' באס"ז כתובות ס"ד הובא בס' אב"מ סי' ע"ז ס"ק י"ג ע"ש וגם הרי יש בכאן ס"ס דילמא ל"ה להאשה לאה רק חלק עשירית ואת"ל שהי' לה המחצה דילמא באמת קנתה רחל אחותה חלקה ממנה והרי מבואר בנתה"מ בכללי תפיסה סי' כ"ד דאף דאין מוציאין ממון בס"ס היינו להוציא מיד מוחזק אבל לקיים ביד המוחזק שפיר מהני ס"ס ע"ש כי על כן הדבר ברור לפענ"ד שהדין בזה עם בעל האשה רחל ואין בערעורן של בנות לאה כלום דברי ידידו דור"ש באהבה: סי' קיג בעזה"י יום ב' ט"ז אלול תרנ"ד לפ"ק סטרי. כשמוע קול שופר יוחק לחיים טובים בספר כבוד הרב כו' מוה' אורי בלאם נ"י דומ"ץ דק"ק וויזניצא יצ"ו. מכתבו הגיעני ומהרתי בוא היום בתשובתי למען בקשת כבוד בש"ב הרה"צ אבד"ק נ"י להחיש תשובתי אליו בעובדא דאתא לקמי' ברב אחד אשר הושב לכסא רבנות בעיר גדולה רבתי עם במדינת רומעניען