הרי בשמים תסז

דפוסק כוותי' ובאמת הסמ"ע גופי' בסי' רנ"ג סק"ז פוסק הכי: איברא דבמק"א כתבתי להביא ראי' לכאורה דבאמר ליורשיו תנו מהני אף היכי דלא הושלש לשם כך והוא מדברי הש"ס נדרים נ"ה. בר מר שמואל פקיד דליתנון תריסר אלפי זוזי לרבא מן עללתא דנהר פניא ופירש"י פקיד צוה בצוואתו. שלחה רבא לקמי' דרב יוסף עללתא היכי מיקריא כו' אהדרוהו לקמי' דרבא אמר הא לא קא מיבעיא לי דעללתא כל מיני משמע הדא הוא דאיבעיא לי שכר בתים ושכר ספינות מאי כו' ולכאורה קשה לי לפ"מ דאמרינן בערכין כ"א. דשכירות בית הו"ל דשלב"ל והכי פסקינן בח"מ סי' רי"ב ס"ז וא"כ לא מיבעיא אי מיירי דמר שמואל צוה בהיותו בריא הרי אפי' במצוה לאחר מותו הא בעי קנין כמבואר בח"מ סוסי' רנ"ז ברמ"א דבריא שרוצה לחלוק נכסיו ורוצה לעשות סדר צוואה בעודו בריא צריך להקנות בקנין ואפי' קנין ל"מ אם רוצה ליתן דבר שאינו בידו אז דא"א מקנה דבר שא"ב וע' בד"מ שם ובב"י סי' ר"נ וא"כ כיון דשכר בתים וספינות הו"ל דשלב"ל הא לא הו"מ מר שמואל להקנות לו ומאי הי' מועיל לו אי הוי אמרינן דהוא בכלל עללתא אלא אפי' אי נימא דהי' צוואת שכ"מ הרי א' ב"ב קמ"ז: לענין דשלב"ל כיון דליתא בבריא ליתא בשכ"מ וא"כ אדרבא אי הוי אמרי' דנכלל בעללתא גם שכר בתים וספינות הא הוי כלל דשב"ל עם דשלב"ל ולחד דיעה בח"מ סוסי' ר"ג לא קנה כלל ואף דבסי' ר"ט ס"ד כתב רק הדיעה דקנה הדשב"ל והדשלב"ל לא קנה היינו משום דפסק כר"נ דאמר קני אם וחמור קנה מחצה אבל רבא גופי' הא ס"ל בקידושין נ"א. דקני את וחמור לא קנה כלל א"כ יהי' הכא כל הצוואה דמר שמואל בטלה. והנה קושיא זו איפשר ליישב עפמ"ש במהרי"ט בשניות חח"מ סי' נ"ב ובמח"א ה' זכיי' ומתנה סי' א' דהא דקני את וחמור ל"ק כלל ל"ש רק במקח וממכר שהלוקח רוצה בכל המקח וגם המוכר א"ר להקנות אלא ע"ד למכור הכל ולוקח כל הדמים ביחד. אבל בנותן לאחד נכסיו במתנה והיו בתוכם דברים שאינם נקנים אמרינן דלמקבל מתנה ניחא לי' בכ"ד ואם לא קנה כולה יקנה מקצתה וגם מצד הנותן ל"ש לומר שיקפיד שיהי' דוקא כל המתנה קיימת ולא מקצתה דכי מתנה מרובה רצה ליתן לו ועכשיו אפי' מתנה מועטת לא יהיב ע"ש וא"כ י"ל דהכא מיירי שמר שמואל נתן התליסר אלפי זוזי לרבא במתנה וא"כ ל"ש לומר שלפי שאינו קונה הדשלב"ל לא יקנה ג"כ הדשלב"ל. אמנם עכ"פ הא קשיא דמאי נ"מ לי' לרבא אם שכר בתים הוא בכלל עללתא הא לא הו"מ להקנות לו משום שהוא דשלב"ל אמנם י"ל עפמ"ש המהר"י בן לב הובא במח"א ה' זכיי' סי' ל' דמשום מצוה לקיים דברי המת מחויבים היורשים לקיים אפי' בדבר שאינו מועיל בו דברי שכ"מ כגון שאמר ידור פ' בבית זה דל"א כלום דא"א מקנה דבר שא"ב ממש וכל דליתא בבריא ליתא בשכ"מ אבל משום מצוה לקיים דברי המת שייך גם בדבר שא"ב ממש ע"ש וקיי"ל דכופין היורשים לקיים דברי המת כדאשכחן בגיטין מ'. ועתוס' כתובות פ"ו סע"א ושפיר מיבעיא לי' לרבא אי הוי שכירות בתים וספינות בכלל עללתא ויכול לכפות היורשים להגבותן מהם. אמנם אכתי קשה דהרי ל"א מצוה לקיים דה"מ אלא בהושלש לשם כך וע"כ רבא גופי' הכי ס"ל דהרי כ' בתוס' ב"ב קמ"ט. גבי איסר גיורא דהו"ל תריסר אלפי זוזי בי רבא רב מרי ברי' הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה הואי אמר רבא היכי נקנינהו רב מרי להני זוזי כו' והקשו בתוס' למה לא קיים רבא את דבריו והא קיי"ל מצוה לקיים דה"מ ותי' דל"א מצוה לקיים דה"מ אלא היכי שהוא ביד שליש וא"כ כיון דס"ל לרבא גופי' דהיכי דלא הושלש ל"א מצוה לקיים דה"מ וא"כ אפי' אי הוי שכירות בתים וספינות בכלל עללתא ל"ה יכול לגבות מהם. וע"כ דמר שמואל אמר כן להיורשים שיתנו התריסר אלפי זוזי לרבא ובכה"ג ל"ב שיהי' ביד שליש. אמנם באמת אי מהא ליכא למשמע מיני' דאיפשר דאי נימא דשכירות בתים הוי בכלל עללתא מפרשינן דכונתו הי' בית לדמיו דבכה"ג מועיל עסי' ר"ט ס"ד ועתשו' רעק"א סי' קמ"א. ויש לה"ר להיפוך דבלא הושלש אפי' כשאמר ליורשים תנו לא אמרינן מצוה לקיים דברי המת והוא מדברי הש"ס גיטין ס"ו: גניבא יוצא בקולר הוי כי הוי קא נפיק אמר הבו ד' מאה זוזי לר' אבינא מחמרא דנהר פניא כו' והקשו בתוס' ב"ב הנ"ל דאמאי ל"א התם מצוה לקיים דה"מ דהרי מצוה מחמת מיתה הוי ותי' דל"ה ביד ומשמע אף שאמר לבניו כן אפ"ה ל"מ ואפשר דהסמ"ע הנ"ל דכ' דמיירי באומר ליורשיו תנו מיירי באמר ליורשיו ליתן לעניים כהא דסי' רי"ב ס' ובסמ"ע שם ס"ק י"ט דכשבניו הי' באותו מעמד ושתקו אז אמרינן דקבלו עלייהו ע"ש אבל בעלמא ל"מ כשלא הושלש ועי' בהגהות מרדכי ב"ק פ' שור שנגח דו"ה אות קצ"ז. כי על כן נלפענ"ד פשוט דביד היורשים ליתן הבית דירה לחתנו. דברי ידידו דור"ש באהבה: סי' קט בעזה"י יום ד' י"ב אדר שנת תרנ"ו לפ"ק סטרי. שלום רב לכבוד ידידי הרב הגדול המופלג בתו"י בנש"ק כש"מ ואטל פארילא נ"י אבד"ק אוסטיצקא יצ"ו מכתבו הגיעני וכבר נדרשתי בזה מידידנו הרה"ג מוה' מאיר אריק נ"י אבד"ק יאלאוויץ נידן זה והנני לתשובתו עד"ש בראובן שיושב בשכירות בית וחנות מעשיר א' זה כ"ג שנה וממנו פרי מחיתו נמצא ואחר עבור איזה שנים משכירות ראובן השכיר המשכיר שאר הדירות ועוד חנות שבבית הזה לשמעון וזה שנים עשר שנים שהעשיר שבק לן ולכי"ח ויושבים ראובן ושמעון בשכירות מאלמנת המנוח ועתה כשמעם שברצון האלמנה למכור את הבית הלז נסעו שניהם אלי' ע"מ שיקנו ממנה את הבית בשותפות ואחרי שלא באו עמה לידי גמר חזרו לביתם ושמעון חזר מיד בערמה להאלמנה והעתיר דברים עלי' עד שנתרצתה למכור לו הבית וקיבלה ממנו אדראן ואולם בתנאי מפורש שלא תתן לו קאנטראקט עד אשר יגיש עצומותיו עם ראובן בד"ת מכח טענת מצרנות ולמשפטם עמדו היום וטוען שמעון כנגד ראובן שאין לו טענת מצרנות אחרי שהוא רק שוכר וגם שקנה מאשה ועוד שהוא קרוב להאשה ולו משפט הקדימה עכ"ש. הנה מבואר ברמ"א ח"מ סי' קע"ה סעי' ס"ב היו בית וחנות זע"ז ושכרן לשנים ואח"כ בא למכרם כל אחד מצרן לשלו ולמה שהוא דר בו וכ' בש"ך שם דאפי' קנה חבירו את חלקו מסלקו אידך מחלקו ומה שמקשה שם דברי הב"י אהדדי הלא כ' בתשו' חת"ס חיו"ד סי' רמ"ב דחנות שאני דהו"ל פיסוק חיותי' וכ"ע מודים שיכול השוכר לסלק את הלוקח וא"כ בנ"ד דראובן דר בחנות הלז זה שנים רבות אין ספק די"ב דין מצרנות ובפרט שעדיין לא חל הקנין של שמעון מכח שהתנתה האשה באופן שיעמוד מקודם לדין עם ראובן: והנה במכתבו של הרה"ג מיאזלוויץ הנ"ל כ' להוכיח דשייך גם בשכירות דין מצרנות כיון דדין מצרנות הוא משום ועשית הישר והטוב וברמב"ן עה"ת פ' ואתחנן כ' שמשום שא"א לזכור בתורה כל הנהגות האדם עם שכניו ורעיו וכל משאו ומתנו ותקוני הישוב והמדינות כולם לכן אחרי שהזכיר מהם הרבה כגון לא תלך רכיל לא תקום ולא תטור ולא תעמוד על דם רעך כו' חזר לומר בדרך כלל שיעשה הישר והטוב בכל דבר עד שיכנס בזה הפשרה ולפנים משוה"ד וכגון מה שהזכירו בדינא דבר מצרא. ועפי"ז כ' הרב הנ"ל דכיון דנצטוו ישראל ע"ז בכניסתן לארץ ואז הרי ל"ה משכחת כלל שתמכר שדה לחלוטין דהרי חוזר ביובל וא"כ ל"ה רק ק"פ ולא קה"ג והו"ל כשכירות ואי דמשכחת לה כשמכר בית בבתי ערי חומה דאם לא גאלה עד שנה הא אינה חוזרת ביובל ז"א דהרי אסור למכור כ"א לצורך מזונותיו כמ"ש ברמב"ם פי"א מה' שמיטה ויובל ומבואר בש"ע סעי' ס"ג דבמוכר לצורך מזונותיו ליכא דין מצרנות עכ"ד. הנה בעיקר הדבר שחשב הרב הנ"ל בדעת הרמב"ן לומר דדינא דב"מ הוא דינא דאוריי' הדבר זר לומר כן דהרי לפי' שי' רש"י בב"מ ק"ח. לית לי' לרב נחמן דינא דבר מצרא כלל וכי נימא דיחלוק על דין התורה. ועוד הרי הדין פשוט בש"ע סעי' מ"ד. מ"ה. דבכל ספק הוי הלוקח מוחזק ועל המצרן להביא ראי' כיון שהוא בא רק מכח תקנה וקנין הלוקח הוא קנין תורה וכיון שכן דדינא דב"מ הוא רק תקנת חכמים ורבנן אסמכוה אקרא דועשית הישר והטוב וא"כ הרי הקרא הזה כולל כל הדברים שאדם צריך לעשות לפנים משוה"ד וא"כ שפיר אפשר לומר דהא דאסמכו גם דינא דב"מ אהך קרא הוא דוקא בזמן שאין היובל נוהג. אמנם באמת אין אנו צריכין לזה דהרי בגיטין מ"ח. אמרינן דביובל ראשון דלא סמכא דעתייהו דהמוכר והלוקח יש לו להלוקח קה"ג ובס' ברוך טעם בסוגי' דק"פ אסברה לה משום דאפשר שלא יתקעו בי"ד ביו"כ ולא יחזור ביובל ע"ש דפח"ח וא"כ בתחלה במשך זמן היובל הראשון הי' למי שקנה שדה מחבירו קה"ג בו והי' שייך שפיר דין מצרנות. ועוד דהרי קיי"ל בערכין י"ד: מכר אילנות אין חוזרין ביובל ושב לאחוזתו אמר רחמנא ולא אילנות ע"ש וא"כ דין מצרנות הלא נוהג בכל דבר המחובר לקרקע ושייך שפיר דין מצרנות גם בזמן שהיובל נוהג אפי' אי נימא דבשכירות ליכא דין מצרנות כגון במכירות אילנות דהוא קנין עולם ולבר מן דין הרי הא דא' בגיטין דמוכר שדהו בזמן שהיובל נוהג ל"ה רק ק"פ היינו משום דקא' בירושלמי הובא במ"ל פי"א מה' שמיטה ויובל דקונה שדה בזמן שהיובל נוהג אסור לחפור בה בורות שיחין ומערות דושב לאחוזתו בעינן א"כ אין לו זכות בגוף הקרקע והו"ל רק ק"פ אמנם זהו רק במכירת שדה שנוהג בה יובל וקרינן בי' ושב לאחוזתו. וא"כ לפ"מ דא' בב"מ ע"ט. דמוכר שדהו לששים שנה אינה חוזרת ביובל שנא' והארץ לא תמכר לצמיתות מי שאין שם יובל נצמתת יצתה זו שאע"פ שאין שם יובל אינה נצמתת במוכר שדה לס' שנה דאינה יוצאת ביובל אע"ג דחוזרת לס' שנה מ"מ כיון דלא קרינן בי' ושב לאחוזתו הא שרי לי' להלוקח לחפור בה בורות שיחין ומערות א"כ בכה"ג הרי יש לו זכות בגוף הקרקע ערמב"ם פכ"ג מה' מכירה וענתה"מ סי' קצ"ה. (ובשלמא לענין ביכורים שפיר קא' רב יוסף בגיטין מ"ח. דלא משכחת דמייתי ביכורים אלא חד בר חד עד יב"נ ול"א בכגון שהיתה החלוקה ביניהם על ס' שנה או פחות משום דלענין ביכורים כיון דסו"ס חוזר להזמן המוגבל לא קרינן בי' מפרי האדמה אשר נתת לי עתוס' ב"ב כ"ז. ד"ה לא. או י"ל דהך מילתא אי באין לו רק ק"פ שרי לחפור בורות שיחין ומערות תליא בפלוגתא דרב יוסף ורבא בב"ב ד"נ. גבי אין לאיש חזקה בנכסי