הרי בשמים תסה

דמהני כח המנהג בדשלב"ל שיהי' מועיל כאלו הי' דרך חיוב דקיי"ל דיכול אדם לחייב א"ע בדשלב"ל וא"כ הרי בנידן שלנו הי' ג"כ ת"כ ושליסצעטיל דהו"ל קנין סטימותא ומהני אף שהוא דשלב"ל ובלא"ה הרי בנ"ד לאו קנין הוא אלא שכירות ומבואר בהגהת סמ"ע סוסי' קפ"ה דשכירות פועל א"צ קנין וע' בח"מ סוסי' שט"ו ובסמ"ע שם וכיון שא"צ קנין מהני נמי בדשלב"ל וכ"כ להדיא בקצוה"ח סי' של"ב סק"ו דשכירות פעולה כיון דנקנה בדיבור מהני ג"כ בדשלב"ל ועתשו' הרשב"א שהובא בב"י בחו"מ סי' ס': ובדבר הטענה שנמצאו באיזה יריעות מטליתים קטנים. הנה באמת י"ל דאין קפידא ביריעה שי"ב מטלית קטן שיתחייב הסופר להחליפה באחרת שכן נראה מד' התוס' ב"ב כ"א ריש ע"ב בהא דקא' התם דסופר מתא כמותרה ועומד דפסידא דלא הדר הוא ופרש"י אם כתב ס"ת בטעות והקשו בתוס' שם דאין זה פסידא דלא הדר שיכולין להגיהו. ולכאורה הרי יוכל להיות בכגון שכ' שם הקדוש בטעות דא"א למוחקו והו"ל פסידא דלא הדר וע"כ משום דלשי' רוב הפוסקים הא שרי קדירה בשם עט"ז וש"ך יו"ד סי' רע"ה ורע"ו ובתשב"ץ ח"א סי' קמ"ט וח"ב סי' ק"ט ובשבו"י ח"א סי' פ"א וח"ב סי' פ"ח א"כ איפשר לתקנו ע"י קידור אמנם אכתי קשה הרי הוא קודר השם עם עוד איזה תיבות וכותב השם על הקלף ושאר תיבות על המטלית עתשו' חת"ס חיו"ד סי' רנ"ט ר"ס. א"כ עדיין הוא פסידא דלא הדר ומחויב הסופר להחליף יריעה זו על יריעה שלימה בלי מטלית וע"כ דבמטלית קטן ליכא קפידא. אמנם זה הוא רק בסתם אבל בנ"ד שהגבאים התנו בפירוש עם הסופר שיהי' היריעות בלי שום מטלית הא גלו אדעתייהו דהוא קפידא לגבייהו והנה באמת כ' בסמ"ע סי' רמ"ה ס"ק ט"ז דבמום הנגלה לעין כל אינו נאמן לומר שלא ראהו ואמרינן דראה ונתפייס וא"כ בנ"ד אפי' אי נימא דהני מטליתים כיון דקטנים הם לא מתחזי שפיר ואיפשר דמתחלה שתקו משום דלא ראו אותן הלא עכ"פ הי' צריכין הגבאים לישבע שלא ראו אותן עתשו' רדב"ז ח"ד סי' קל"ו וגם איפשר לומר דכיון דהגבאים כשקבלו היריעות מיד הסופר היו יכולין לבדוק אחר מטליתים קטנים ולא עשו כן הרי מחלו לו וכמ"ש בסמ"ע סי' רל"ב סק"י דבדבר שהלוקח יכול להבחינו ולא הקפיד לעשות כן אמרינן דמחל ומ"ש בנתה"מ שם דזהו דוקא בנשתמש במקח לא משמע הכי מדברי הה"מ שממנו מקור דין זה וע' כי"ב בש"ך סי' ס"ו ס"ק קי"ג במוכר שט"ח לחבירו ונמצא שהלוה הוא עני דל"ה מק"ט מטעם דהו"ל לשאול עליו והוא כעין הסברא שיכול להבחינו ומשמע דבכ"ע אמרי' דמחיל ועתשו' שבו"י ח"ג סי' קס"ט. אמנם ראיתי בספר יהושע בפו"כ סי' ת"ב שכ' שם דדוקא במכר סתם שייך הו"ל להבחינו אבל היכי דמכר לו בפירוש בלא מום ל"ש לומר דיכול להבחינו משום דיכול למימר דעלך סמכתי ועל הימנותך ולהכי לא בחנתי ע"ש ומילתא דמסתבר הוא דכיון דבפירוש התנה שלא יהי' מום זה לא מסיק אדעתי' שירצה המוכר לנקר עיניו לרמותו ליתן לו באותו מום והיכי דלא אסיק אדעתי' הא ל"א איבעי לי' לעיוני כדכ' בתוס' בכורות י"ג: לענין הא דקא' התם בלוקח גרוטאות מץ העכו"ם ונמצא בהן עכו"ם משנתן מעות ל"ה מקח טעות דאיבעי לי' לעיוני ומדלא עיין אחולי אחיל והקשו בתוס' דא"כ בשאר מקח טעות נמי נימא הכי ותי' דשאני לוקח גרוטאות מעכו"ם דאיבעי לי' לאסוקי אדעתי' שמא יש בהן עכו"ם. הרי דרק היכי דהו"ל לאסוקי אדעתי' שיש אותו מום אז אמרינן דל"ה מק"ט מטעם דאיבעי לי' לעיוני ולא היכי דאיכא סברא דלא אסיק אדעתי' וא"כ ה"ה בנ"ד כיון שהתנו הגבאים עם הסופר בפירוש שיהי' היריעות בלא מטליתים לא אסקי אדעתיהו שירצה לרמותם ליתן להם יריעות מטולאים ולבר מן דין י"ל דל"ש יכול להבחינו רק לאחר שבא ליד הלוקח כל המקח שקנה משא"כ בנ"ד הרי ל"ה גמר רק בהשלמת ס"ת כולה ול"ש לומר יכול להבחינו די"ל שחשבו בדעתם שכאשר ימסור להם כל היריעות מהס"ת כולה אז יבדקו אותם וכשמצאו מטולאים יחזירו לו להחליפם באחרות וכעין החילוק שחילקו בגמ' בכורות הנ"ל בין נתן מעות ללא נתן מעות קודם נתינת המעות ל"ש איבעי לי' לעיוני דחושב בלבו שכשיתן המעות יעיין אז וכ"כ בתוס' כתובות נ"ח. וקידושין י"א. ד"ה הנהו ובמל"מ פט"ו מה' מכירה ועש"ך סי' רכ"ז סק"ד דבלא נתן מעות אפי' אחר שיעור כדי שיראה לתגר יכול לחזור בו ולפי"ז לכאורה הי' מקום לומר דאף דמבואר בסי' רל"ב ס"ה דכל מום שאינו בגוף המקח מהני ניכוי דמים והמקח קיים ובנ"ד הא ל"ה מום בגוף המקח כיון שעדיין לא נגמרה הס"ת כולה בשלימות כמובן בכ"ז הרי היכי דהתנה בפירוש שלא יהי' אותו מום מבואר במג"א סי' תל"ז סק"ד דהמקח בטל אפי' בשאינו בגוף המקח ובנ"ד הלא התנו עמו בפירוש שלא יהי' יריעות מטולאין ויכולין לבטל המקח אמנם ז"א דאדרבא כיון דעדיין לא נגמרה הס"ת לא נוכל להטיל עליו שם מום במקח כיון דעדיין אין המקח לפנינו דלא נקרא עדיין עלה שם ס"ת דבשלמא אי הי' קונה ס"ת שלימה והתנה שלא יהי' בה יריעות מטולאין ונמצאו מטולאין שפיר יתכן לומר דבטל המקח לא כן בנ"ד שאין לנו לספק רק אם מוטל החיוב על הסופר להחליף היריעות וכיון דל"ש לומר איבעי לי' לעיוני מכח שהי' תנאי בפירוש כנ"ל ול"ש נמי לומר ראה וניפייס כיון דל"ח מום גלוי כ"כ שהמטליתים קטנים כאמור לכן אחרי שהגבאים יקבלו בח' שלא ראו המטליתים ולא מחלו מחויב הסופר להחליפן ביריעות שלימות וכיון דבנ"ד אין הסופר חושדן בכך שראו וניפייסו ומוכן ועומד להחליף היריעות המטולאין בשלימות לא מצו לבטל השכירות שעשו עמו ולתת שאר היריעות מס"ת זו לסופר אחר: ובענין מה שנסתלקו הגבאים הראשונים ונתמנו אחרים תחתיהן אין זה טענה לבטל השכירות שעשו הגבאים הראשונים במעמד רוב מאנשי החבורה דכמו דקיי"ל ב"ב ח': דיכולין הצבור להסיע על קיצתן וטובי העיר הם כשלוחי ואפטרופסי הקהל עתשו' הרשב"א שהובא בב"י יו"ד סי' קס"ט ובח"מ סי' קכ"ח וכל מעשיהן קיימין ואין הטובים שאחריהם יכולין לבטל כמו כן הם טובי וגבאי החבורה שהמחום בני החבורה עליהן דכל חבורה הוי כקהל בפ"ע כדמצינו בב"ק קי"ו: רשאין החמרין להתנות כו' ורשאין הספנים להתנות כו' והיינו דכשהבעלי אומניות מהעיר באין בברית החבורה זע"ז כל מה שמתנים בעסק חבורתם מתקיים בדיבור בעלמא ואפי' בדשלב"ל כמו שהאריך בזה המהרי"ק בשורש קפ"א וה"ה בנ"ד המעמד הראשון שעשו טובי החבורה בהסכמת אנשי החבורה עם הסופר הראשון אין הטובים שאחריהם יכולין לבטלו ומכ"ש שאין בכח אנשי החבורה הנלוים אליהם מחדש לשנות זה דכל הנכנס באגודת החבורה רובץ עליו כל החיובים והשעבודים שמוטל על החבורה בכלל דאדעתא דהכי מתקשר עמהם וע' אריכות בתשו' מים עמוקי' להראנ"ח ח"ב סי' נ"ג. וכמו דקיי"ל בתקנת והסכמת הקהל שאפי' מי של"ה מבני העיר בשעת התיסדות התקנה כשאח"כ בא לדור בעיר משקנה לו בית דירה שם הרי הוא כאנשי העיר מיד ע' ב"ב ז': ובח"מ סי' קס"ג ס"ב בהג"ה ועתשו' פנ"י סדר ב' חח"מ סי' צ"ו והוא משום שכל הבא לדור בקהל ע"ד הסכמותיה' וסדרי תקנותיהם הוא קובע דירתו ביניהם ומתחייב בהם ועתשו' הריב"ש סי' קל"ב ורמ"ט וה"ה בחבורה יש לה דין קהל כנ"ל ושמטעם זה נראה ג"כ דהי' כח בידם להתנות גם על המנדבין יריעות שלימות שיכתבו דוקא אצל הסופר הלז אף שהסופר הזה לוקח ביוקר שכירות מסופרים אחרים דהרי קיי"ל בח"מ סי' ב' דהיכי שיש צורך מצוה ומיגדר מילתא יכולין טובי העיר לתקן גם במידי דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי וה"ה בבני החבורה יכולין טוביהם להתנות שגם היחידים מבני חבורתם כשיתנדבו יריעות שלימות יכתבו דוקא אצל הסופר הלז אף שמוקיר השער משום דאיכא לגבייהו בזה צורך מצוה שלא יהי' הס"ת מקולקל כמ"ש בסמ"ע סי' של"ג סק"כ דס"ת שנכתבה בכת"י שני סופרים הוי מנומר ומקולקל מכל הלין טעמי נראה שאין רשות ביד אנשי החבורה וטוביהם החדשים לשנות מהשכירות שנעשה עם הסופר הראשון אחרי שיחליף היריעות המטולאין בשלימות הנלפענ"ד כתבתי. דברי ידידו דור"ש באהבה: סי' קו בעזה"י יום א' טו"ב אדר"ש תרנ"ד לפ"ק סטרי בין גאולה לגאולה שיאו יעלה למעלה ה"ה כבוד ש"ב ידידי הרב הגדול חריף ובקי בחדר"ת בנש"ק כש"מ אשר הורוויץ נ"י אבד"ק רימאנאב יצ"ו: מכתבו הגיעני ולרגל טרדותי העומדות על ימיני לשטני נקיטנא טנא ידי בקצרה להשיב לו ע"ד שאלתו נידן ראובן שהי' לו בשכירות אצל אדון א' כמה קלאפטער הרים שנחצב מהם אבנים לצורך רחיים שנים רבות ואח"ז נתמלא האדון חימה עליו וירב כעשו עמדו וישטמהו לבלתי השכיר לו עוד והשכיר עסק זה לאחרים וכראות ראובן כי כלתה אליו הרעה מאת האדון דיבר על לב שמעון שישכור אצל האדון מקום מחצב אבנים במקום אחר וישתתפו שניהם וכן עשה ולאחר כמה שנים נתפרדה החבילה ביניהם ושכר שמעון לבדו ותובע אותו ראובן לד"ת אחרי שהשיג גבולו זהו תוכן שאלתו: הנה לכאורה יש לדון בזה מתורת מערופיא המבואר ברמ"א ח"מ סי' קנ"ו שיש מקומות שדנין דין מערופיא. אמנם כבר העיד בנו הגאון הרש"ל בתשו' סי' ל"ו בשם הגאון ר' קלונימוס ז"ל דבזמנים אלו לא מצאנו ידינו ורגלינו להיות דנין בדיני מערופיא וכ"כ בתשו' חות יאיר סי' מ"ב דאנן קיי"ל כהסוברים דאין דנין מערופיא כלל ע"ש וכ"כ בתשו' בית אפרים חח"מ סי' כ"ז. והנה בתשו' רש"ל שם כ' דהנך מקומות דדנין מערופיא ס"ל דדמי להא דא' ב"ב כ"א: מרחיקין מצודת הדג מן הדג כמלא ריצת הדג ולכך אפי' בדיעבד עבד מוציאין מידו ואותם שאין דנין מערופיא ס"ל דדמי רק להא דעני המהפך בחררה דרק רשע מיקרי אבל אין מוציאין מידו והכי מבואר באמת גם בפנ"י קידושין ר"פ האומר דהך דעני המהפך בחררה אינו רק לכתחלה אכן במ"ש דבהך דמצודת הדג אפי' בדיעבד מוציאין מידו ובתשו' מ"ב סי' ס"ז העלה דאפי' מה שכבר הרויח מוציאין מידו תמה עליו א"ז המק"ח ה' פסח סי' תמ"ח סק"ה שהפריז על המדה בזה וכתב דהרי באמת הפוסקים לא הביאו כלל הך דמרחיקין מצודת הדג ע"ש ולפענ"ד הכי מסתבר דאין להוציא מידו