הרי בשמים תסד

שם ע"ד מהרשד"ם בענין שותפים בקרקע שעשו תנאי ביניהם שלא ימכור א' מהן חלקו בלתי רשות חבירו אם ירצה לקנותו שכ' מהרשד"ם בזה דהוי קנין דברים. וכ' הוא ז"ל לחלוק עליו דכיון דנעשה תנאי זה ביניהם בתחלת השתתפותם בהקרקע אמרינן דמעיקרא אדעתא דהכי קנאוה ואין כאן קנין דברים משום דאף בלא קנין אלא בדברים בעלמא תנאיהם קיימין וא"צ לזה טעם דבההוא הנאה דצייתי אהדדי דבלאו האי טעמא תנאיהם קיימין ע"ש וכ"כ בנתה"מ סי' ר"ו סק"ב. אמנם צריך לעיין בהכתב אם נכתב בו שראובן מתחייב א"ע לשלם המס מהבית בעד שמעון אז שפיר יוכל לומר דלא נתחייב רק כ"ז שהוא של שמעון וכשמכרו לאחר פקע מיני' חיוב זה. אולם כשנכתב סתם שהמסים מהבית כולו מוטל על ראובן לשלם בודאי גם כשנמכר לאחר רמיא עליו חיוב זה כהא דב"ב ס"ג. גבי ע"מ שהמע"ר שלי ע"ש וה"ז דומה להא דקיי"ל בנדרים מ"ו. קונם ביתך שאני נכנס מכרו לאחר מותר בית זה שאני נכנס גם כי מכרו לאחר אסור ועי' במנחות ק"ט. דלוקח גרע דיד בעהש"ט על התחתונה. וער"ן נ"ו: שוב נשלח לי אחרי כתבי הדברים הנ"ל גוף השטר מהחלוקה שנעשה בין הגיסים הנ"ל וראיתי שאין אנו צריכים לכ"ז דכפי דברי השטר היתה החלוקה ביניהם על אופן זה והויין כל אחד מהשותפים מוכר ולוקח ששניהם קבלו עליהם חיובים שונים ומשעה שהחזיק ראובן בחלקי הבית השייכים לו כפי השטר נתחייב ממילא בתשלומי המסים מכל הבית ושוב א"י לחזור בו דתשלומי המסים הם בכלל דמי החלק שקנה משמעון וכן משעה ששמעון עשה קנין חזקה בחלקו נתחייב גם הוא בחיובים המוטלים עליו כפי השטר ואין שום אחד מהם יכול לחזור בו. וחיוב זה של תשלומי המסים הוא דומה למי שקנה קרקע מחבירו בכך וכך ע"מ לשלם לו בכל שנה איזה סך מעות דמכיון שהחזיק זה בהקרקע נתחייב בתשלומי הדמים כפי חיובו וה"ה בנ"ד תשלומי המסים בכל שנה הם בכלל דמי חלקו בהבית שקנה משמעון שעל כן לפענ"ד אין זה צריך לפנים דראובן מחויב בתשלומי המסים מכל הבית גם אחרי נמכר חלקו של שמעון לאיש זר זהו הנלפענ"ד פשוט וברור: סי' קד וע"ד אשר דרשת ממני להודיעך אם מכשירין פה עירנו הפאבריק של מי זאדא על חג הפסח הנה המנהג קבוע פה"ק להכשיר מאחר שעמדנו על המחקר אודת השוועפעלזיירע הנקרא וויטריאל וכן המאגנעזיט שנתהו' המי זאדא עמהם אין בהם שום חשש חימוץ והכלים והקנקנים של מתכות ושל עץ שמשתמשין בהם כל השנה בהפאבריק מגעילין אותן והזאפאנען והקראכען של המי זאדא על חה"פ חדתי עבדי להו והישנים אוסרין להשתמש בהם בפסח יען כשהם עומדים בבתי המזיגה בכל השנה לאחר הורקת המים מחזיקין לפעמים יי"ש בתוכם והצילינדערס מדיחין ברותחין גם מנקין היטב הקנים החלולים והכל נעשה ביתרון הכשר עפ"י השגחת הביד"צ: ובנידן עשיית המי זאדא בשבת ויו"ט הנה י"ב משום איסור בישול שהמים ירותחו בהנתן לתוכם המינים הנ"ל ואף דל"ה תולדות האור אמנם עכ"פ דינו כמבשל בחמי טברי' דקיי"ל בשבת מ': דפטור אבל אסור ואיכא איסור דרבנן עכ"פ גם איפשר דיש בו משום איסור מכה בפטיש שגומר מלאכתן כמ"ש בלבוש א"ח סי' שי"ח ס"ד גבי קולייס האספנין שהדחתן זהו גמר מלאכתן כ' שם די"ב משום מכה בפטיש. וכשעושין הרבה י"ב משום עובדין דחול כבשבת קכ"ו: ובביצה ל'. אמנם כשהישראל עושה שטר מכירה ומוכר הפאבריק לעכו"ם כדינא והעכו"ם עושה המי זאדא איפשר לצדד להקל שהישראל ישתה ממנו גם כשעושהו הנכרי ביו"ט אפי' בעיר שרובה ישראל מאחר דעכ"פ ליכא בעשיית המי זאדא רק איסור דרבנן כנ"ל והלא מבואר בתוס' שבת קכ"ב ד"ה ואם דכמו בחוץ לתחום שהוא דרבנן אמרו הבא בשביל ישראל זה מותר לישראל אחר ה"ה בכל שבות דרבנן כשעשה העכו"ם לצורך ישראל זה שרי לישראל אחר דלא כהר"ן שם שמחלק בין איסור תחומין לשאר שבות דרבנן ע"ש ובפמ"ג א"ח בא"א סי' רע"ו סק"א פוסק להלכה דבכל איסור דרבנן שעשה גוי בשביל ישראל מותר לישראל אחר שלא נעשה בשבילו ע"ש. ובזה הנני ידידך ש"ז דור"ש באהבה מברכך בחג כשר ושמח: סי' קה בעזה"י יום א' כ"ח אד"ר תרנ"א לפ"ק סטרי. שלום ורב טוב לכבוד ידידי הרב החריף ובקי ירא ושלם כש"מ שמואל שפירא נ"י דומ"ץ דק"ק דאברמיל יצ"ו. מכתבו עד"ש הגיעני לנכון והנני לתשובתו בעובדא דאתא לקמי' בחבורה אחת בעירו שנמנו וגמרו לכתוב לעצמם ס"ת ובחרו למו גבאי החבורה סופר א' מומחה שיכתוב להם. הס"ת ויתאספו רבים מאנשי החבורה והגבאים בראשם ועשו מעמד והשואה עם הסופר בפיסוק דמים עבור כל יריעה ועשו ביניהם ת"כ גם שלוסצעטיל אשר בו נדבר והותנה ביניהם מדת היריעות ותיקון הקלפים באופן שלא יהי' בהם שום מטלית והידור הכתיבה שתהי' עצהיו"ט. והי' המדובר ביניהם בע"פ שסדר התשלומין יהי' לאחר גמר כתיבת כל יריעה אם ממעות השבוע שמקובץ מבני החבורה אם מאשר ינדבו בני החבורה לכתוב כ"א יריעה מכיסו והתחיל הסופר לכתוב ושלמו לו בעבור מקצת יריעות מקופת החבורה ובעד מקצתן מהמנדבים יריעות שלימות ולתקופת השנה נסתלקו הגבאים הראשונים מהתמנותם ונכנסו אחרים במקומם ונתוספו ג"כ בני חבורה חדשים וגם במשך הגבאים החדשים גמר הסופר איזה יריעות ושלמו לו כפי ההשוואה הראשונה וכעת פגעו בהסופר הלז קנאים קנאת סופרים אחרים והוזילו הרבה שכר הכתיבה והשיאו את לבב הגבאים החדשים ועמהם רבים מבני החבורה והתעוללו עלילות על הסופר למען יחזרו מהמקח ונבדקו היריעות ע"י סופר אחר ול"ה יכול להטיל מום ודופי בהכתב אחרי שהיא כתיבה תמה ומהודרת אפס שחפש ומצא בשנים ושלשה יריעות איזה מטליתים קטנים מקצה ועי"ז מצאו עילה לבטל המקח ובהשוואה שביניהם והסופר הראשון טוען שחשב שלא יקפידו על מטלית קטן כזה כאשר באמת הי' למראה עיניהם כל יריעה ויריעה ולא הקפידו כלל ועתה אם רע בעיניהם מוכן הוא להחליף יריעות אחרות תחתיהם והגבאים החדשים בצירוף רבים מאנשי החבורה טוענים א' כיון שהגבאים החדשים לא השוו א"ע עם הסופר ההוא אין עליהם חיוב לעמוד בהמקח ב' אפי' הגבאים הראשונים במעמד רבים מהחבורה לא יכלו להתחייב א"ע אז רק נגד מעות החבורה המקובץ בכל שבוע אבל לא במה שכל יחיד מתנדב מרצונו לכתוב יריעה בפ"ע. ג'. כיון שנתוספו בני חבורה חדשים של"ה לפני הגבאים הראשונים לא התחילו לכנוס בחיוב זה ובמה כח הגבאים יפה לחייבם שיכתבו דוקא אצל הסופר ההוא ע"כ תוכן הטענות ודורש כ"ת ממני חות דעתי הקלושה בזה: הנה בדבר מה שמסתפק כ"ת דל"ה מועיל הקנין שעשאו עם הסופר דהו"ל דשלב"ל לכאורה הי' נלפענ"ד לדון בזה עפי"ד תשו' הרא"ש כלל ו' סכ"א שהובא בש"ע ח"מ סי' כ"ב ובסוסי' קס"ג שכ' דדברי רבים א"צ קנין ושמטעם זה כ' בתשו' רמ"א סי' נ' ברב ששכרוהו בני העיר להיות לרב עליהם וכשהגיע הזמן חזרו בהם ופוסק שם דא"י לחזור בהם דכיון שנעשה ברבים א"צ קנין אף שעדיין לא התחיל במלאכה ובנתה"מ סי' של"ג סק"א מביא בשם הד"מ דשלשה ששכרו מלמד א"צ קנין דכל מילי דרבים א"צ קנין ותמה שלא כ' דין זה בכל פועלים דאם שלשה שכרו פועל א"י לחזור וכ' דאפשר שדין זה אינו רק במלמד שהוא דבר מצוה ודמי קצת לנדר שהודר ברבים ועד"ר ע"ש וא"כ ה"ה בנ"ד ששכרו רבים את הסופר לכתוב להם ס"ת דהוי נמי דבר מצוה ג"כ דינא הכי דא"י לחזור אפי' בלא קנין וכיון דל"ב קנין חל נמי בדשלב"ל אמנם באמת נראה דהך דדברי רבים א"צ קנין ל"ש רק במקום דביחיד מהני קנין אלימי דברי הקהל דא"צ קנין אבל בדשלב"ל דביחיד ל"מ בי' קנין גם דברי הקהל ל"מ והראי' דבתשו' הרא"ש גופי' כלל י"ג סי' כ' לענין חוכר מהקהל המסים שכתבו לו המורשים מהקהל שטר הורדה כתב שם דאף דחכירת המסים הו"ל דשלב"ל ול"מ בי' קנין מ"מ קנה החוכר מכח קנין סטימותא מאחר שנהגו דבחתימת שטר ההורדה ומסירתו להחוכר מתקיימת החכירות וכיון שנהגו כן הוי קנין ע"ש וקשה ל"ל הטעם מכח קנין סטימותא הרי בלא"ה דברי הקהל א"צ קנין וע"כ דבמקום דקנין ל"מ אינו מועיל ג"כ דברי הקהל וכי"ב מצינו בש"ס ב"ב קמ"ז: שכ"מ שאמר ידור פלוני בבית זה יאכל פלוני פירות דקל זה ל"א כלום כו' מילתא דאיתא בבריא איתא בשכ"מ דליתא בבריא ליתא בשכ"מ ופרשב"ם וז"ל שאין שכ"מ חמור מן הבריא אלא דאמירתו במקום קנין של בריא הוא והיכי דאין קנין מועיל בבריא אמירה בשכ"מ ל"מ מידי. ובמ"ש בתוס' קידושין ע"ח: לענין שכ' שם דגוסס אין נתינתו ומעשיו כלום והקשו מהך דפ"א דמס' שמחות הגוסס הרי הוא כחי לכל דבריו. נדרו נדר והקדשו הקדש ותי' דדוקא בנדר והקדש דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט אבל בעלמא לא לכאורה יש לתמוה דנימא ג"כ התם הכי דאמירה דהקדש הנ"ל במקום מעשה קנין דהדיוט א"כ בגוסס דבהדיוט ל"מ בי' קנין היכי יועיל אמירתו בהקדש אמנם ברא"ש שם כ' דשאני התם משום חומרא דאמירתו לגבוה כו' פי' כיון שבנדר והקדש החמירו לומר בו אמירתו לגבוה כמסירה להדיוט דמי ה"ה דהחמירו נמי שיהא גוסס נודר ומקדיש וכן פי' בקרבן נתנאל שם וי"ל דכ"ה ג"כ כונת התוס'. משא"כ לענין שכ"מ דאמרינן דברי שכ"מ ככומ"ס דמי אינו פועל דיבור השכ"מ רק שיהי' במקום קנין בבריא וכל דל"מ בי' קנין בבריא ליתא נמי בשכ"מ וה"ה לענין דברי רבים כל היכי דאית' ביחיד בקנין איתא ברבים באמירה בעלמא ומילתא דליתא ביחיד בקנין ליתא ג"כ ברבים אמנם הרי לפי"ד תשו' הרא"ש הנ"ל הרי מועיל סטימותא בדשלב"ל וכ"כ בתשו' רש"ל סי' ל"ד לענין דבאורנדי מהני שטר אף דהוי דשלב"ל כיון דמנהג הוא הוי סטימותא ע"ש וע"כ דמכח המנהג מהני כאלו התחייבו א"ע בלשון חיוב דמהני בדשלב"ל דומיא דמצינו בתוס' ב"מ ס"ו ד"ה ומניומי שכ' דמנהג מועיל גם בדבר שהוא אסמכתא אף דאסמכתא לא קניא ועכצ"ל דכיון דמעכשיו וב"ד חשוב מסלק אסמכתא עדיפא כח המנהג שיהי' כאלו נעשה במעכשיו ובד"ח וה"ה