הרי בשמים תסג

בר תשלומין הוא כלל אבל אם שניהם בני תשלומין אלא שאחד עני ואין לו מה לשלם לא ישלם חבירו יותר מדינו בשביל עניותו של זה ע"ש ועטח"מ סי' ת"י וה"ה כשלא יוכל להשתלם מאחד בשביל אלמותו אין לחבירו לשלם יותר מדינו בשביל אלמותו של זה. (ובמק"א כתבתי לבאר בענין זה דברי הש"ס מכות ז'. אר"י א"ר עד זומם משלם לפי חלקו מאי משלם לפי חלקו אילימא דהאי משלם פלגא והאי משלם פלגא תנינא משלשין בממון ואין משלשין במלקות אלא כגון דאתזום חד מינייהו דמשלם פלגא דידי' והא תניא אין עד זומם משלם ממון עד שיזומו שניהם אמר רבא באומר עדות שקר העדתי כל כמיני' כיון שהגיד שוב א"ח ומגיד אלא באומר העדנו והוזמנו בבי"ד פלוני כמאן דלא כר"ע כו' אלא באומר העדנו והוזמנו בב"ד פ' וחייבנו ממון כו' והקשה הריטב"א בחי' בהא דפריך כל כמיני' כו' הלא אדרבא לפי שא"י לחזור בו מעדותו והנידון מתחייב על פיהם הוא חייב לשלם מה שמפסיד בעדותו. ונלפענ"ד דהכי פריך לפ"מ דקיי"ל כר"נ דהיכי דליכא לאשתלומי מהאי משתלם מהאי א"כ כיון דהאי אומר עדות שקר העדנו הא מודה שהפסידוהו בעדותן א"כ מתחייבין לשלם לו היזקו מדיני דגרמי וכיון דמהב' לא יוכל להשתלם שאינו מודה ששקר העיד א"כ צריך האי דמודה לשלם כל ההיזק ואמאי קא' דאינו משלם רק לפי חלקו ומשני באומר העדנו והוזמנו בב"ד פ' כו' דהשתא ל"ש למימר כיון דאינו יכול להשתלם מהאי משתלם מהאי דל"א הכי אלא היכי דבאמת הפסידוהו כההיא דר' נתן הנ"ל בשור ובור דא"ל אנא תוראי בבירך אשכחתי' כו' אבל בעדים זוממין הא קיי"ל כאשר זמם ולא כאשר עשה א"כ באמת לא הפסידוהו בעדותן ורק דרחמנא חייבום על מחשבתם ל"ש לומר בזה מאי דליכא לאשתלומי מהאי משתלם מהאי כיון דל"ל היזק כלל ושפיר קאמר דאינו משלם רק לפי חלקו והרבה הארכתי בזה בביאור הסוגי' שם לא עת האסף פה) וגם הלא דעת תשו' מהר"ם במרדכי פ' החובל הובא ברמ"א שם ס"ב דכשמת המוסר ולא עמד בדין היורשים פטורין מלשלם אפס דר"פ נתחייב בעד רי"מ מטעם ערב דשותפין הן ערבים זל"ז וע' בנתה"מ סי' קכ"ט סק"ט לענין כשהלוה אלם ואינו רוצה לישבע דחייב הערב ע"ש ועכ"פ יכולים יורשי ר"ז לתפוס בעד חלק המס מרי"מ דהרי האידנא מהני אפי' תפיסה דלאחר מיתה היכי דאיכא מגו כמבואר בח"מ סי' ק"ז ס"ה ועתשו' מהר"ם מינץ סי' ע"ד. מכ"ש בנ"ד שהיתה התפיסה בחיי ר"פ. ובפרט דהרי מבואר בסי' קכ"ח ברמ"א דלענין מס המה אחראין וערבאין זל"ז ויכול לתפוס לאחד בשביל כולם וע' בשו"ת פנ"י סדר א' חח"מ סי' ב' שהאריך בזה וע' בסמ"ע סי' ע"ז ס"ק י"ד ובש"ך ס"ק י"א שאם פרע ערב א' הכל יוכל לגבות מערב השני אפי' חלקו של הערב הג' אם נעשו ע"ק ומכ"ש דלהמהרי"ק המובא בש"ך שם סק"ג בכל שותפים שלוו כא' נעשים ע"ק זל"ז ע"ש. ובמ"ש בש"ך שם בשם הב"י דלא לישתמיט חד מהפוסקים לפלוגי בהכי תמה אני דאשתמיט לי' דברי הר"ן בשבועות פ' שבועת הפקדון שהאריך לפרש דברי הירושלמי שם וכ' דבאחד שהפקיד לשנים פרוטה השביע זה וחזר והשביע את זה כל א' חיב קרבן שבועה ואף דממעטינן מואשמה בה פרט לפחות משו"פ דא"ח קרבן עלה בכ"ז הכא כל שבועה חלה על פרוטה שהרי כ"א מהם חייב על הכל וכ"פ הרי"ף ז"ל שם בשנים שלוו או שקבלו פקדון הם ע"ק זל"ז ע"ש וכ"כ בש"ג שם בשם הרמב"ן. והנה לכל הדיעות קשיא לי לכאורה מש"ס ב"ק ק"ח. בעי רבינא חומש וכפילא בתרי גברי מאי ה"ד כגון שמסר שורו לב' בנ"א וטענו בו טענת גנב חד נשבע והודה וחד נשבע ובאו עדים מאי מי אמרינן בחד גברא קפיד רחמנא דלא משלם חומשא וכפילא האי נשלם כפילא והאי נשלם חומשא א"ד עילויא חד ממונא קפיד רחמנא דלא נישלם עלה חומשא וכפילא וה"נ חד ממונא הוא. והנה התוס' שם כ' דדוקא נקט מתחלה הודה דאי מתחלה כפר חד ובאו עדים ואח"כ הודה חד הוו עדים קודמין להודאה ומחייבין תרווייהו כפל דעדים כשבאו להעיד על שניהם העידו אבל כשהודה חד קודם אעפ"י שבאו עדים אח"כ הא מודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור ע"ש והנה בטח"מ סי' שנ"ב מפרש דכפל פשיטא דמשלם אותו שבאו עליו עדים ורק הבעיא קאי לענין חומש דלא כהרמב"ם שמפרש להיפוך ע"ש ולכאורה קשה דכיון דמעיקרא הודה הראשון והב' הי' כופר הא זה שהודה נתחייב בכולו כנ"ל וצריך ליתן חומש מכל הממון א"כ מה בכך שבאו עדים אח"כ ונתחייב הב' כפל הרי כ' בטח"מ סי' ס"ז ובש"ע שם ס"ז תבעו וכפר ונשבע לו והגיע שמיטה והוא בכפירתו ולאחר שעברה שמיטה הודה או באו עדים אינו משמט והיינו משום דמה שהודה או באו עדים אח"כ הו"ל כחיוב חדש ול"א דמתחייב למפרע ע"ש ועי' בב"מ מ"ג: אר"י א"ש הלכה כר"ע ומודה ר"ע במקום שיש עדים מ"ט דא"ק לאשר הוא לו יתננו ביום אשמתו וכיון דאיכא עדים מההוא שעתא הוא דאיחייב לי' אשמה ופרש"י שם דהיכי דתבעו והודה דעל פיו הוא מתחייב העמדתו בדין והודאתו הוא יום אשמתו אבל אם יש עדים משעה שראוהו שגזלה הוא אשם לו וא' התם דר"י ס"ל דחלוק הי' ר"ע אפי' במקום שיש עדים מ"ט דא"ק לאשר הוא לו יתננו ביום אשמתו ובי דינא הוא דקמחייבי לי' אשמה ע"ש ולפי"ז היכי נוכל לומר דע"י שבאו עדים אח"כ ונתחייב הב' כפל יפטר הראשון מהחומש הרי החיוב דאח"כ שע"י העדים הוי חיוב חדש ול"ה חד ממונא ויש לפלפל בזה טובא אכמ"ל: נחזור לענין דינא אף דיכולים יורשי ר"ז לנכות גם חלק המס מרי"מ מטעם ערבות כנ"ל אבל לא כולו מהחוב של ר"פ כיון דגם ר"ז הי' שותף עמהם וצריכין לחשוב חלק המס מרי"מ על כל השותפות כאילו הי' היזק בשותפות. ולענין הספק אם הפשרנים כללו הסך חמשים ר"כ בכתב הפשר שרצה הרב המו"ץ נ"י לומר דמדנתן ר"פ לאשתו צעססיאן על כל המאה ר"כ ע"כ שהפשרנים קבלו החמשים ר"כ בחשבון השותפות ע"ז יפה טען כ"ת דמאי הוכחה היא זו ממה שכתב הוא השטר לאשתו וכי מפיו אנו חיין בזה ועכ"פ אין לחשוב החמשים ר"כ להשותפות רק על חלקו של ר"פ לבד דאף דשותפים ערבים זל"ז הרי כ' ברדב"ז ח"א סי' קפ"א בשם הריטב"א דאם יש לראובן על שמעון ב' חובות א' מחוב עצמו וא' שהי' ערב בשביל א' לאו כל כמיני' לומר בשביל הערבות לקחתים ע"ש והובא בכנה"ג ח"מ סי' נ"ח. ולענין מה שטוענים יורשי ר"ז שרוצים לתפוס לבלי לשלם ליורשי ר"פ המגיע להם עד שיעמוד רי"מ עמהם לדין במה שיש להם טו"ת נגדו מעסקים אחרים אין בטענה זו ממש דא"י לתפוס לא' בשביל חבירו ועש"ך ח"מ סי' קע"ו ס"ק מ"ח מש"כ בשם תשו' דברי ריבות. אמנם עבור התביעה מהגראלניא שיש להם גם על ר"פ בודאי יכולין לעכב עד שיקוב הדין את ההר בזה דבכה"ג עביד אינש דינא לנפשי' לכ"ע כמבואר בח"מ סי' ד' ע"ש ועתשו' רדב"ז ח"א סי' תפ"ג. ובפרט שבכתב הפשר מהפשרנים מפורש שצריכים לדון ע"ז א"כ הו"ל כתב הפשר שטר ושוברו עמו ובדבר מה שלא כתיב קנין בהפשר וכ' הרב המו"ץ שמסתמא עשו קנין. הנה אי הי' נעשה הפשר בבי"ד הלכה רווחת היא ביבמות ק"ו. וב"ב קל"ח: דלבי"ד טועין ל"ח. אמנם כיון שהיו הפשרנים הדיוטים איפשר של"ה קנין ופרט של"ה הפשרנים רק שנים בודאי אינו מחויב לקיים הפשר דאף בפשרה שעושים בע"ד בעצמם דא"צ קנין כמ"ש בש"ך סי' י"ב ס"ק י"ב היי"ד לגבי התובע שא"י לתבוע עוד דה"ל מחילה ומחילה א"צ קנין אבל אם הנתבע מפשר שיתן ל"מ וכ"כ בכנה"ג שם ובתשו' מהר"ם מלובלין וכ"ה בנתה"מ שם וכעין זה כ' הש"ך בח"מ סי' ע"א סק"ז לענין נאמנות במה דדחי דברי הראבי"ה שם ע"ש אמנם אם הפשרנים אומרים שהי' קנין בודאי נאמנים כמבואר בש"ך סי' י"ב שם כ"ז ראיתי להשיב לו מה שנלפענ"ד דרך מו"מ של הלכה והי' שלום דברי ידידו הדור"ש באהבה: סי' קג בעזה"י יום א' טוב אדר תרנ"ג לפ"ק סטרי. שלום רב לכבוד בש"ב ידידי הרב החריף ובקי בנש"ק מוה' פינחס חיים טויב נ"י אבד"ק ראזדאל יצ"ו: מכתבך הגיעני כפול ולאשר ראיתי שהדבר נחוץ למעשה חשתי להשיב לך על אתר בדבר הד"ת שבא לפניך בראובן ושמעון תרי גיסי שהי' להם בית בשותפות ועשו כתב חלוקה ביניהם אצל בי"ד עוד בשנת תרכ"ט והותנה ביניהם שכל המסים מהבית צריך ראובן לשלם וכן בשנת תרל"ט עשו כתב ע"ז בנימוסיהם והי' א' מהפינקטין שראובן מחויב לשלם המס מכל הבית וכעת מכר שמעון חלקו מהבית ללוי ובאו ראובן ולוי לדין וטוען ראובן יען שבשום אחד מהכתבים לא נזכר שיהי' גם לבאי כח שמעון הטבה זו ע"כ רוצה שלוי ישלם חלק המס שלו ורק לנגד שמעון ויתר לתת לו הטבה זו מפני שהוא גיסו ולא לנגד אחר ושמעון טוען שקנה חצי הבית עם כל זכות ויפוי כח שהי' לשמעון ונפשך בשאלתך לחוות דעי בזה עפ"י דתוה"ק: הנה כ"ת דן בזה דאף דכתוב בהכתב שנעשה בקנין הלא הוי קנין דברים ול"מ. הן אמת דפליגי בזה קמאי הובא בטח"מ סי' קנ"ז דדעת הרמ"ה דדוקא היכי דקנו מידו ליתן כו"כ דדרך הודאה הוא א"כ דרך שעבוד דשעבד נפשי' להכי לאו קנין דברים הוא אבל אם קנו מידו לתת כו"כ או לבנות כיון שאין קנין נופל על החיוב ולא על גוף הממון רק הנתינה עצמה והנתינה א"ב ממש אלא מעשה בעלמא וקנין דברים הוא ומצי הדר בי' ואיכא מרבוותא החולקים וס"ל דקנין לתת לאו קנין דברים הוא דלא מיקרי קנין דברים אא"כ שקנו מידו לחלוק או להשתתף או לילך והטור כ' שם דנראה מד' הרא"ש ז"ל דקנין לתת לאו קנין דברים הוא ועש"ך ח"מ סי' ס"ו ס"ק קכ"ח דנראה דעתו דהכי הלכתא ועחמ"ח אה"ע סי' ס"ו ס"ק מ"ב ובב"ש שם ס"ק כ"ו ובסי' נ"א סק"י. אמנם עכ"פ היכי דכתב בלשון חיוב כבנ"ד שחייב א"ע לתת המס מהבית כולו הרי לכ"ע מהני ושמהאי טעמא אזדא נמי מה שפקפק מעלתו שלא יועיל הקנין מטעם דשלב"ל מלבד דנלפענ"ד דאין בזה משום דשלב"ל כיון דארעא לטסקא משעבדא כדא' בב"מ ע"ג: וב"ב נ"ד. והבית הא ישנו בעולם לבר מן דין הרי בלשון חיוב מהני דקיי"ל בסי' ר"ט דיכול לחייב א"ע בדשלב"ל. והנה אפי' אי לא נכתב בלשון חיוב בכ"ז אם הי' המדובר כן בתחלה בעת שקנאו הבית ונשתתפו דהם קונים אדעתא דהכי שראובן ישלם המסים מכל הבית אז מועיל תנאי שלהם בדיבור בעלמא ול"ב קנין כלל וכ"כ בתשו' פר"ח מ"א ח"א סי' י"ד בתשו' ר"ש גאון שהשיג