הרי בשמים מה

יהי' מוכרח ליטלם מהבגד לפי"מ שיהי' סובר שהם תכלת דאל"ה פסולים הציצית והיכי יכול למידק מזה דמותר להתיר ציצית כשרים מבגד לבגד. ובפשיטות נוכל ליישב דהנה באמת צריך להבין לפי"מ דמוקי הא דאם הביא כשר בטלית בת ארבעה חוטין דליכא למיחש למידי כפירש"י לעיל מיני' וא"כ אמאי לכתחלה לא יביא תכלית וקלא אילן ול"ל משום דאשני מראות שבה קפדינן ואלו מראיהן שוין ז"א דהא זהו רק לל"ב דרש"י ולל"ק ליתא להאי טעמא וגם לל"ב הלא פסול מטעם זה אפי' בדיעבד ועכצ"ל דלל"ק גם בד' חוטין איכא חשש דישקול תרי חוטין מהכא ויתנם בבגד אחר עם לבן כפירש"י לעיל מיני' וא"כ לפי"ז שפיר מדייק דמתירין מבגלב"ג מטלית בת ד' דכשר גם כשהוא כולו תכלת ושפיר מוכח דמתירין מבגד לבגד וממילא אזדא גם קושייתו הראשונה כיון דבטלית בת ד' הא מתבטל הטלית ממצותו ושפיר מוכח דמתירין מבגד לבגד: אולם לל"ב דרש"י ע"כ לא קאי דיוקא דהש"ס רק מטלית בת ח' דלההיא לישנא בטלית בת ד' אף בדיעבד פסול משום שהם שוין במראה [וע"כ לרבי דס"ל הלבן מעכב את התכלת] ובטלית בת ח' לא יביא משום חששא הנ"ל וללשון זה ע"כ הדיוק מטלית בת ח' וקשה כנ"ל אולם י"ל דרש"י לשיטתי' אזיל שהביא התוס' בר"פ התכלת ובר"ן סנהדרין הנ"ל בשמו דאין ב"ת במנין החוטין ומותר להוסיף כמה שירצה וגם לל"ב דרש"י הנ"ל שההוכחה היא מטלית בת ד' ג"כ קשה לכאורה הלא אפי' לפי"מ דקיי"ל מתירין מבגד לבגד מ"מ היכי שאינו מניחן בבגד האחר אסור כמבואר בתוס' שבת שהבאתי למעלה ובא"ח סי' ט"ו. ואפ"ה היכי שרוצה לעשות ציצית נאים יותר מותר כדי לקיים מצוה מן המובחר זה אלי ואנוהו כמבואר בט"ז שם א"כ דילמא החשש שיתיר החוטין לפי שהוא סובר שכולן תכלת כדי ליתן תחתיהם חוטי לבן לקיים מצוה מן המובחר תכלת ולכן דנהי דתכלת ולבן א"מ זא"ז אבל לכתחלה מצוה בתכלת ולבן א"כ כדי לקיים מצוה מן המובחר הא לכ"ע מתירין מבגד לבגד א"כ שפיר יתירם כדי לאקדומי לבן ברישא דגם בטלית של תכלת מצוה להקדים לבן ברישא כדמסיק בר"פ התכלת מידי ציבעא גרים וצ"ע בזה: עתה ידידי קח נא תודה מפי וארשת שפתי בל אמנע מאתך על הברכה אשר הובאת לי מנחת מרחשת אשר רחשו רעיוני גבר הוקם על לתורה ולתעודה א"ז אבי אבי רכב ישראל ופרשיו נאמן עם ה' ועם קדושיו הגאון האמיתי מופת דורו גדול מרבנן שמו הקדוש והטהור מו"ה משה משולם איגרא זצוקלה"ה אבד"ק פ"ב אשר זה שנים רבות נשטפו בשטף הזמן מעת נפשו הטהור הסירה את שמלת שבי' מעלי' ותנער בגדי' מעפרות תבל ושבה אל בית אביה השמימה תורתו היתה מונחת בקרן זוית וחלקת מחוקק ספון לא שזפתה עין רואי חידושיו הנשגבים בבתי כלאים החבאו ועקבותיהם לא נודעו וזה כמה נכסוף נכספתי ורוח התשוקה התנוססה בקרבי וכמוני כל דורשי תושי' ואוהבי התורה עמדו על פתח תקוה בכליון עינים ובתשוקה נמרצה בלתי מוגבלת לחזות בנועם חידושי הגאון הנורא זצ"ל ולראות כצאת השמש בגבורתה מרפא בכנפי' לכל אשר תחת קיקיון תוה"ק יחסה ויתלונן. אמנם אחרי רואנו כי רבים וכן שלמים נשא לבם אותם לקרבה אל המלאכה הנכבדה לקובעם כיון בדפוס חפץ ה' בידים לא הצליח אזי אמרנו נואש תוחלתינו נכזבה תקותינו נשארה מעל. עד אשר העיר ד' את רוח כ"ת לקיים מילי דאבות ולתת למו מהלכים בין אלה העומדים על משמרת התעודה למען לא תחתם התורה בלימודה והדברים העתיקים. חריפים ומתיקים אשר הי' צפונים. טמורים ונעלמים עתה כככבים יאירו לנו נתיבות בתוה"ק. לכן בלב מלא רגשי עונג וחדוה אקריב תודות לך ואברכך בשם ה' ואמינא לפעלא טבא יישר חילך ואפריון נמטי' לך כי רצה ד' את מעשיך ויעזרך ע"ד כבוד שמו ית' לבצע זממך הטוב וזכות א"ז הגאון זצ"ל תהי עליך סתרה ומשכרתך תהי' כפולה. ומדי דברי בך לא אחדול מהודיעך שעברתי בין בתרי הקונטרס מחלק ב' של הספר איגרא רמה שהנחת אצלי ולקוצר הבנתי וחולשת דעתי תעטר עלי באר כונתו פיה ונשגבים מבינתי דבריו הקדושים בסוגיא דמנחות צ"ה ע"ב: הנה מ"ש א"ז הגאון זצ"ל בישוב דברי הרמב"ם שפוסק דתנור מקדש ופוסק ג"כ דשתי הלחם ולחה"פ אין דוחין את השבת. והעלה שם עפימ"ש בישוב קושי' המפורשים על פירכת הש"ס במנחות צ"ה הא איפסלה בלינה הלא כלי שרת אין מקדשין אלא לדעת. ותי' עפי"מ דאמרינן בשבועות י"א הקדיש זכר לדמיו קדוש קדוה"ג דמיגו דנחתא ק"ד נחתא נמי קדוה"ג וא"כ ה"נ אפי' ניתן השהל"ח ולחה"פ בתנור ע"מ שלא יתקדשו קדושת הגוף מ"מ מיגו דנחתא ק"ד נחתא נמי קדוה"ג ולא זכיתי להבין דבריו הקדושים הלא בכ"מ דאמרינן אין כ"ש מקדשין אלא לדעת ע"כ מיירי בשכבר נחתא על הדבר הנקדש ק"ד דהיינו קדושת פה דאל"ה הא מבואר במנחות ע"ט ע"ב בתוס' שם ובתוס' כריתות כ"ד ע"ב ד"ה קסבר דכ"ש אינו מקדש דבר חול ע"ש ואינו מתקדש בכה"ג אפי' מדעת וא"כ בכ"מ אית לן למימר מיגו דנחתא ק"ד נחתא נמי קדוה"ג והדבר מוכרע ומבואר בש"ס סוטה י"ד ע"ב גבי מנחות דקא' שם ונותנה בכ"ש ומקדשה בכ"ש ופריך שמעת מינה כ"ש אין מקדש אלא מדעת ופירש"י וז"ל שהנותנו בהן צריך שיתננה לשם כך וא"ת הרי מנחה קדושה ועומדת שהקדישה בפה קדושת פה אינה אלא ק"ד ואינה נפסלת בט"י ובלינה כו' הרי להדיא דאע"ג דהמנח' קדושה כבר ק"ד אפ"ה קא' שמעת מינה כ"ש אין מקדשין אלא מדעת ול"א מיגו דנחתא ק"ד נחתא נמי קדוה"ג אעכצ"ל דההיא דרבא אינו ענין לכאן דהרי כ' התוס' בחגיגה כ"ג ע"ב דהא דכ"ש אין מקדשין אלא לדעת ילפינין מדכתיב ולקחו את כלי השרת ע"ש א"כ גלי רחמנא דבעינן דעת בעלים שיתקדש ע"י הכלי קדוה"ג ול"א בי' מיגו דנחתא כו'. ורק בהקדיש זכר לדמיו אמרינן דכיון דאיהו גופי' חזי לעולה אע"ג דהקדישו רק ק"ד ממילא נחתא עליו קדוה"ג ואינו נתפס לדמיו. והנה מש"ש דבשני הלחם ל"ש מיגו דנחתא ק"ד נחתא נמי קדוה"ג משום דבאמת הקשו התוס' הרי כ"ש אין מקדשין שלא בזמנן ותי' דלילה אין מחוסר זמן וא"כ לא יוכל לחול קדוה"ג רק בלילה וא"כ אז אין חל ק"ד למוכרם וליקח בעדם שתי לחם אחרים כיון דא"ד את השבת ואי שראוי ליקח בעדם שהל"ח על עצרת של השנה הבאה ז"א דע"כ לוקחין מתרומה חדשה ולא מתרומה ישנה וע"כ דהקושיא הוא רק מלחה"פ שראוי ליקח על השבת הבא. ובזה יישב דברי רש"י ז"ל שם שפי' מאי מבפנים במקום זריזין שלא יחמץ והקשה הא"ח הובא בנוב"י הלא בשהל"ח חמץ תאפינה כתיב ולדבריו הלא אין הקושיא רק מלחה"פ. ומיושב ג"כ בזה דברי הרמב"ם הנ"ל משום דבאמת היכי אמרי' דבלילה קדוש קדוה"ג דלילה אין מח"ז אע"ג דאיכא איסור דלן מ"מ מצינו בלן באימורים אם עלו לא ירדו אמנם לענין לחה"פ דהי' מצה וכיון דאסור מכח לינה א"כ ל"ה מצה משומרת כמ"ש הרמב"ם בעיסת כלבים שאין הרועים אוכלים ממנה מטעם שאינה משומרת א"כ גם מלחה"פ ליכא קושיא ולכך פסק דאפייתן בפנים וא"ד את השבת עכד"ה. הנה גם בזה אזלת יד בינתי מלעמוד על תוכן דעתו הרמה דהיכי נוכל לומר בשהל"ח דיקדשו קדוה"ג בלילה משום דלילה אין מח"ז הלא אי נאפה מע"ש היו רודין אותן מבע"י ולא היו בתנור בערב ובתוס' מנחות נ"א ע"א כ' שם זה לענין הא דקא' בלחה"פ דבחול אשכחינהו דקאפו א"ל דרך חול קאפיתו אף כי היום יקדש בלינה איפסל לי' וכ' התוס' שם דכיון דלאחר האפיי' היו נותנין אותן בקערות זהב והיו שם בלילה מיפסלי משום דלילה אין מח"ז ע"ש אבל שהל"ח לא ניתנו בקערות ובאמת לענין שהל"ח כ' התוס' שם דכיון דלא דחו שבת א"כ מע"ש זמנם רק גבי לחה"פ כ' שפיר כיון דדרשינן לקמן צ"ז ע"א ועשית קערותיו אלו דפוסין א"כ היו בדפוס בלילה ולע"ע דבריו הקדושים נפלאו ממני ולא אוכל לרדת עד היסוד בם וכשאני לעצמי אומר ליישב ד' הרמב"ם הנ"ל גם ד' רש"י ז"ל שפי' במקום זריזין שלא יחמיץ שתמה הא"ח הלא שהל"ח היו חמץ ונראה בפשיטות דהנה באמת הקשו התוס' בר"פ שתי הלחם אמאי פריך הש"ס רק אי נימא תנור מקדש הרי אפי' למ"ד אין תנור מקדש הא הקערות נתקדשו ותי' שם דמ"ד קערותיו אלו הדפוסין קסבר תנור מקדש ומ"ד אין תנור מקדש מפרש קערותיו היינו קערות שהיו נותנין בהם את הלחם על שתי שלחנות שבאולם א' מכסף וא' מזהב על של כסף נותנין לחה"פ בכניסתן ועל של זהב ביציאתן ע"ש ולפי"ז הא באמת קשה מ"פ וא"ד את השבת הא איפסלה בלינה הרי כ' התוס' בסוכה ד"נ ע"א ובכ"ד דאפי' אי כ"ש מקדש שלא מדעת מ"מ שלא בזמנו לכ"ע אין מקדש שלא מדעת וא"כ היכי מיקדשי קודם השבת הא שלב"ז לכ"ע אין מקדש שלא מדעת וע"כ דעיקר הקושיא מלחה"פ היינו כיון דמ"ד תנור מקדש מפרש ועשית קערותיו אלו הדפוסין כד' התוס' הנ"ל וא"כ הלא היו בדפוס בלילה ולילה אין מח"ז א"כ הוי בזמנו וא"כ פריך שפיר למ"ד כ"ש מקדש שלא לדעת אמאי א"ד את השבת הא איפסלה בלינה וא"כ לפי"ז דהקושיא ע"כ רק מלחה"פ שפיר משני מאי מבפנים במקום זריזין ופירש"י שלא יחמיץ כיון דלחה"פ הי' מצה וא"ש והשתא מיושב שפיר ד' הרמב"ם הנ"ל דהתינח למ"ד דבזמנו כ"ש מקדש אף שלא מדעת משא"כ הרמב"ם לשיטתי' אזיל דפוסק בפ"ג מה' פסוהמ"ק דלעולם אין כ"ש מקדשין אלא לדעת א"כ גם מלחה"פ אין קושיא כל עיקר ושפיר פסק דאפייתן בפנים ואי"ד את השבת: והנה בעיקר קושי' התוס' שהקשו דליפרוך אפי' למ"ד תנור אינו מקדש הרי הקערות שלאחר אפיי' נתקדשו. בתחלה עלה במחשב' לפני לתרץ עד"ז דהנה לעיל ד' מ"ה ע"ב במשנה ס"ל לר"ע ופסק הרמב"ם כוותי' דהכבשים אין מעכבין את הלחם וס"ל לרבא שם דשתי לחם הבאות בפ"ע לאכילה אתיין ומייתי לה מקרא ע"ש ורק משום גזירה דרבנן בעי עיבור צורה. והנה אי' במנחות ע"ט דנסכים הבאין עם הזבח אין מתקדשין אלא בשחיטת הזבח ופירש"י שם דאין נפסלין בלינה אפי' נתקדשו בכ"ש ואע"ג דהתוס' שם השיגו עליו מ"מ בזבחים ד"ך ע"ב משמע דתופסים כשי' רש"י וע' כ"מ פי"ב מפסוהמ"ק ה"ו. ולפי"ז הא בשתי הלחם הכבשים הן המתירין ולכאורה אין נפסלין בלינה קודם שחיטת הכבשים כדין נסכים הבאין עם הזבח אך י"ל דפירכת הש"ס הוא כיון דקתני סתמא דשהל"ח אין דוחין את השבת ומשמע אף בבאין בפ"ע והיכי דבאין בפ"ע הא בודאי נפסלין בלינה כדין נסכים הבאין בפ"ע משא"כ מלחה"פ אין קושיא כל עיקר כיון דלחה"פ יש לו מתירין הבזיכין והם מעכבין זא"ז כמבואר במשנ' מנחות פ"ז ע"א א"כ הוי כנסכים הבאין עם הזבח ואינו נפסל בלינה קודם הקטרת הבזיכין. ואזדא לפי"ז קושי' המהרש"א פסחים מ"ו ע"ב שהקשה ע"ד התוס' שם דל"ל להוכיח דתנור אינו מקדש מדלא דחי יו"ט ואמאי אינו מוכיח מלחה"פ שנאפה כדרכו בכל ע"ש שיפסל בלינה אי נימא דתנור מקדש ולדברינו מלחה"פ אין קושיא כלל וא"כ ממילא מיושב קושי' התוס' הנ"ל