הרי בשמים תנו

הלא הוי זה שובר להקול שיצא ואין כאן לזות שפתים ובפרט שכפי דברי מכתבו יש בזה תועלת גדול להיתומים וקיום מצות פו"ר והכנסת כלה הבתולה היתומה הנ"ל וכבר כתב במהרי"ק שם דכדאים הר"י והר"ת והסמ"ג המתירין בנטען על הפנוי' לסמוך עליהם בשעת הדחק וע"כ לפענ"ד הדין פשוט להתיר להאיש הנ"ל שישא את האלמנה הזאת עפ"י דתוה"ק דברי ידידו דור"ש באהבה: סי' צב בש"ע אה"ע סי' ק"ל מובא דעת כמה מרבוותא ז"ל דהסופר לא יהי' קרוב לאיש ולאשה. והנה במהרי"ק שורש ק"ו תמה דהרי קיי"ל דהבעל עצמו כותב את גיטו לכתחלה וראיתי בס' ישיע"ק שם שכ' בטעמא דמילתא דבשלמא הסופר כיון דכתב סופר ועד כשר א"כ אי ל"ה קרוב הי' מצטרף לעד אחר עמו וא"כ הוא בגדר עד ולכך כשהוא קרוב הו"ל נמצא א' מהם קא"פ דעדותן בטלה מא"כ הבעל שכותב את גיטו א"י לפסול מה"ט כיון דבמכות ו'. אמרינן על הא דפריך הורג ורובע יצילו יקום דבר במקיימי דבר ולא בעושי דבר והבעל הא הוי עושי דבר ולכך שפיר הוא יכול לכתוב את גיטו ע"ש. והנה לכאורה יש להקשות ע"ז מדברי הש"ס גיטין ג: בהא דקא' התם לרבה דא' לפי שאין בקיאין לשמה מאן האי תנא דבעי כתיבה לשמה ובעי חתימה לשמה אי ר"מ חתימה בעי כתיבה לא בעי כו' וקשה נימא דאתיא כר"מ ואפ"ה צריך למימר בפני נכתב אע"ג דל"ב כתיבה לשמה משום דכשאומר בפני נכתב שיילינין לי' אם לא הי' הסופר הכותב קרוב או פסול כמו אם אמרינין דבפני נכתב הוי משום לשמה פירש"י בשמעתא התם עמוד א' ד"ה לא גייז דכשאומר בפני נכתב ממילא שיילינין לי' אי נכתב לשמה ואמר אין וה"ה דשיילינין לי' אם ל"ה הסופר קרוב או פסול דהרי בירושלמי שם מבואר דגם בשאר הלכות גיטין אין בקיאין דלא כמ"ש בתוס' שם ב': ד"ה לפי בשם ר"ת וכי"ב הקשה בפנ"י בחי' שם ד"ד. בתוס' ד"ה מודה מודה ר"א ע"ש ולכאורה יש לתרץ עפ"מ דבסנהדרין ד"ט. מוקי רבינא התם פלוגתא דר"מ ורבנן בפלוגתא דר' יוסי ורבי אליבא דר"ע לענין נמצא א' מהן קרוב או פסול וס"ל לר"מ כר' יוסי דרק בד"נ נמצא א' מהן קא"פ עדותן בטלה אבל בדיני ממונות תתקיים העדות בשאר ולפי"ז הרי בסוף יבמות אמר ר"ע אין בודקין עידי נשים בדרישה וחקירה וא' התם דס"ל כיון דאיכא כתובה למשקל כדיני ממונות דמיא וא"כ מיושב שפיר דלכך לא מוקי כר"מ וצריך בפ"נ משום שמא הסופר קרוב או פסול דהרי לפי"ד הישיע"ק הנ"ל הוי הטעם משום נמצא א' מהם קא"פ והרי ר"מ ס"ל כר' יוסי דבד"מ תתקיים העדות בשאר ובעידי גט כיון דאיכא כתובה למשקל כד"מ דמיא ול"א נמצא א' מהן קא"פ עדותן בטלה אמנם עדיין יש להקשות דהרי כ' בב"ש אה"ע סי' קמ"ב סק"ב דלכך בגט ע"י שליח בח"ל שמתכשר ע"י בפנ"כ ובפנ"ח נוטלת האשה הכתובה אף דלענין הכתובה הא ל"ש משום עיגונא אקילו בה רבנן להאמין להשליח אף שאינו רק ע"א בכ"ז גובה הכתובה מן הלקוחות דנלמד מספר כתובה לכשתנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי וכיון דנשאת לאחר ע"י גט זה ממילא נוטלת הכתובה ע"ש ולפי"ז האיך איפשר לומר דהגט כשר אף שהסופר קרוב ול"א נמצא קא"פ עדותן בטלה משום כיון דאיכא כתובה למשקל כד"מ דמיא הרי גביית הכתובה הוא רק משום היתר הנשואין והיתר הנשואין הא הו"ל ד"נ ושייך נמצא קא"פ עדותן בטלה וא"כ אינו מגיע לה הכתובה. אמנם יש לתרץ עד"ז דהרי באמת יש להקשות אפי' אי נימא דהיכי דהסופר קרוב לאשה או לבעל אינו פוסל אכתי הא הו"מ רבה לאוקמי מתני' כר"מ ורק דס"ל כשמואל דא' בגיטין פ"ו: דבספרא דמובהק כתב סופר ועד כשר לכתחלה וא"כ בגט שמתכשר ע"י כתב סופר ועד הא הו"ל כתיבת הסופר במקום עד ובודאי בעינין לשמה גם אליבא דר"מ וא"כ צריך שפיר בפנ"כ משום גט כזה שמתכשר ע"י כתב סופר ועד ועכצ"ל כיון דא' בשבת כ"ב. כל מילי דמר עביד כרב היינו דרבה ס"ל לעולם כרב ורב הא ס"ל כתב סופר ועד פסול ופריך שפיר ולפי"ז ממילא ל"ק ג"כ הקושיא הנ"ל דכיון דס"ל כתב סופר ועד פסול א"כ הסופר אינו בגדר עד וממילא ל"ש בי' ג"כ נמצא קא"פ עדותן בטלה ורשאי להיות הסופר קא"פ וא"כ ליכא למימר דצריך בפנ"כ מה"ט: אמנם באמת גוף ד' הישיע"ק הנ"ל אית להו פירכא מ מדברי התוס' ב"ב קמ"ה: שכ' בהא דקא' התם בגמ' מתני' הא קמ"ל דשנים במקושר כע"א בפשוט מה התם פסולא דאוריי' אף ה"נ פסולא דאוריי' והק' התוס' למ"ד דכתב סופר ועד נמי כשר הולד ואפי' בסופר דלא מובהק אמאי קרי לי' פסולא דאורייתא ותי' בתירץ בתרא דמיירי כגון שהסופר קרוב או פסול דאז ליכא לצרופי כתב הסופר להע"א ולכך הוי פסולא דאוריי' ע"ש והשתא אי איתא דכשהסופר קרוב אז הו"ל נמצא א' מהן קא"פ דעדותן בטלה א"כ לא אצטריך לן לאשמעינן דפסול משום דל"ה אלא ע"א הרי אפי' אי היו שני עדים גם כן הי' פסול מטעם נמצא א' מהן קא"פ וע"כ דלא כהישיע"ק הנ"ל ודו"ק. סי' צג בעזה"י יום א' דר"ח כסלו שנת תרנ"ו לפ"ק סטרי. ישאו הרים שלום לכבוד ידידי הרב הה"ג חריף ובקי בחדר"ת כש"מ נתן העבענשטרייט נ"י מלפנים אבד"ק זאמושטץ וכעת ראב"ד ומו"ץ דק"ק פרעמישלא יצ"ו מכתבו הגיעני ברגע זו ולאשר כ"ת העתיר בי למהר תשובתי חשתי למלאות מבוקשו עד"ש באשה שנפלה ליבום לפני שני אחים הבכור הוא נשוי והשני הוא בחור פניי ומשודך מכבר והגיע לפרק נישואין על מי חל החיוב לחלוץ לאשר הבחור מתירא לחלוץ: הנה לא נכחד מכ"ת ד' הב"ש בסי' קס"א סק"ז שמביא ד' הב"י בשם הריטב"א דהיכי דהגדול הוא נשוי חל החליצה על הקטן ממנו הפנוי והלא בישיע"ק סי' קנ"ט ס"ק י"א מביא בשם הג' רא"ב ז"ל דיש בזה משום חשש חליצה פסולה דצריכה חיזור על כל האחין והנה אף שיש לפקפק בזה מכח ד' התוס' יבמות כ"ו: דהיכי דאסורה רק משום ביטול מצות יבמין ל"ה חליצה פסולה להצריכה חיזור על האחין והה"נ הלא רק ארי' דרביע עלי' משום חר"ג מ"מ לדעתי אין לנו לתקוע עצמנו בדבר הלכה זו נגד דעת האחרונים ז"ל שהעלו דגם בכה"ג הו"ל ח"פ וצריכה חיזור ואף די"ל דגם זיקת השני קלושה כיון דהוא משודך עם אחרת ורובץ עליו איסור ח"ר הקהלות בכ"ז לא שוו להדדי דהרי לגבי השני קורא אני בשעת נפילה ויבמה דיוכל שפיר לקיים מצות יבום ואח"כ יגרשנה וישא המשודכת ולא עשה שום איסור משא"כ בהאח הנשוי הא מעיקרא משעה שנפלה לפניו אינו יכול לייבמה משום החר"ג והו"ל זיקה קלושה כיון דלא רמיא חיובא עלי' לגרש את אשתו כדי שיקיים מצות יבום ואף דבתוס' יבמות ט"ז. כתבו לענין יבמה שנתקדשה לאיש זר דלא נפקעת הזיקה משום שאיפשר לתקן ע"י גירושין שתתייבם היינו כיון דמעיקרא כשנפלה קמי' נזקקה ליבום להכי אף שנתקדשה לאחר כיון דבאיסור נתקדשה לא פקעה זיקה דמעיקרא שהיתה זקוקה לו משעה שנפלה לפניו משא"כ אם הי' נשוי בשעה שנפלה לפניו הו"ל זיקה קלושה ואין פוטרת חליצתו זיקת אחיו דאלימא מיני'. והרי בטור סי' ק"ע כתב דבחליצה פסולה אפי' אם לגבי האח השני היא זיקה קלושה שא"ר ליבום ג"כ צריכה לחזור עליו. ולבר מן דין היטב אשר דבר בזה ש"ב הגה"ק מצנז זצוקללה"ה בתשו' ד"ח ח"ב סי' קע"ו דחר' הקהלות קיל בפרט בתנאים שלנו שאינו כתוב רק הקנס לא יפטור כו' ואין החתן מקבל עליו בפירוש ע"ש א"כ הדרך הבטוח הוא שיחלוץ הבחור הפנוי ומורא לא יעלה על ראשו ושומר מצוה לא ידע דבר רע והי' שלום כנפשו ונפש ידידו דור"ש באהבה: סי' צד בעזה"י יום ב' י"ג שבט שנת תרמ"ז לפ"ק סטרי שפעת שלום לכבוד ידידי הרב החריף ובקי ירו"ש כש"מ יוסף סג"ל ראטענבערג ני' ראבד"ק סקאליע יצ"ו. מכתבו הגיעני היום ע"ד שאלתו בנידן בחור א' שהוא כבר משודך עב"ג ונפלה לפניו יבמה וזינתה אחרי מות בעלה וילדה בת והבועל דר עמה עדיין כאיש ואשתו וא"א להפרידם והיא כעת מניקה שא"א לה לחלוץ והבחור כבר הגיע לפרקו והמח' נוגש עליו לעשות הנישואין שא"י להמתין עוד ונפשו בשאלתו אם להתיר להבחור לישא את משודכתו או להתיר לחלוץ בימי מניקותה עכ"ש: הנה לא מיבעיא אם הבחור הוא משודך מקודם שנפלה היבמה לפניו בודאי שרי לי' לישא אותה קודם החליצה כמ"ש ברמ"א אה"ע סי' קנ"ט ס"ה אלא אפי' אם נשתדך אחרי נות אחיו שמבואר ברמ"א שם דבזה"ז דאיכא חר"ג שלא לישא ב' נשים אם נפלה לא' שומרת יבם אסור לישא אחרת עד שיחלוץ ליבמתו הלא א"ז הח"צ סי' קט"ז דוחה חומרא זו בשתי ידים עפי"ד המהרי"ק הובא בש"ע סי' א' דרק בנשואה תיקן ר"ג ולא בארוסה אם אינו רוצה לכנוס לארוסתו אלא לגרשה שרי לו לכנוס אשה אחרת תחלה ואח"כ יגרשנה וא"כ הלא ארוסה מיקריא אשה טפי מזקוקה ואם בארוסה שרי לכנוס ואח"כ לגרש הארוסה מכ"ש בזקוקה שרי לכנוס ואח"כ לחלוץ לזקוקתו ע"ש ועתשו' מהרמ"פ סי' י"ד ושו"ת שארית יוסף סי' כ"ח. והנה ראיתי להגאון בעל עצי ארזים באה"ע סי' א' שהבין דטעמו של הרמ"א הוא לא מטעם שהאשה על הש"י הוי כנושא אשה על אשתו אלא מטעם דאם ישא אשה יאסור ליבמה ויהי' חליצה שאינה עולה ליבום ומיחזי כחליצה פסולה ע"ש ונלפענ"ד דגם אם נתפוש כן י"ל לפמ"ש בש"ג ביבמות פ' האשה שהלך וז"ל וכ' הפוסקים מההוא דסוטה פ' הי' מביא דיבמה שזינתה מותרת ליבם וריא"ז כ' ואם דרך