הרי בשמים תנה

בה מומין בפרט היכי שכבר נתבטל השידוך גלל זה בודאי אינו חוזר וניעור ח"ר השידוכין אחר שעבר הפגם אם לא קיבלוהו עליהם מחדש ומבואר הדבר בתשו' ח"צ סי' מ"א שכ' כיון דאח"כ לא חזר וביטא בשפתיו איך יהי' חוזר ונאסר מכח אותה שבועה ע"ש וע' בטור אה"ע סי' קנ"ד שכ' בשם שו"ת הרא"ש גבי מי שטוענת שיכפוהו לבעלה שיגרשנה מפני שהוא מוכתב למלכות וכ' דאין לך טענה גדולה מזו וכופין אותו לגרשה דהיא אינה מחויבת לילך אחריו לארץ אחרת ע"ש ומכ"ש דבכי"ב הוי טענה גדולה לבטל קשר השידוכין אחרי שהיא אמתלא גלוי' וניכרת. וצדקו בזה דברי כ"ת שכ' דבהא גם הט"ז שכ' ביו"ד סוסי' רל"ו דצריך התרת חכם כשצד א' הי' אנוס בנ"ד יודה דא"צ להתיר החר' ועב"ש סי' נון סס"ק ט"ז. בכ"ז לרווחא דמילתא יתיר כ"ת בצירוף שנים להכלה את החר' דאף דנשבע לתועלת חבירו אין מתירין שלב"פ אפ"ה נידן דידן דומה למ"ש ברמ"א יו"ד סי' רכ"ח ס"כ באיש ואשה שנשבעו לישא זא"ז שאין מתירין לא' בלא דעת חבירו אבל אם נתנה אמתלא טובה לדברי' שמאיס עלי' וא"ר להנשא לו מתירין לה שלא מדעתו ע"ש הנלפענ"ד כתבתי דברי ידידו דור"ש באהבה: סי' צ בעזה"י יום ה' ט' חשון תרנ"ה לפ"ק סטרי שלום רב לכבוד ש"ב ידידי הרב הגדול החריף המופלג ירו"ש בנש"ק מוה' טובי' הורוויץ נ"י אבד"ק שענדישוב יצ"ו מכתבו הגיעני והנני לתשובתו עד"ש בעובדא דאתא לקמי' באיש אחד מק' שהביא את בתו בקשר השידוכין עם איש אחד ממרחק ועתה אבי הכלה רוצה לנתק הקשר מחמת שהכלה ממאנת בהחתן שמאיס עלי' ולאשר א"א לו ליסע למקום החתן לעמוד עמו לד"ת שמה מכמה טעמים שלח לו שטר התנאים בחזרה לאות שהוא מבטל השידוך ובא לפניו להתיר לו לעשות שידוך אחר שהכלה אינה רוצית בשום אופן בהשידוך הזה ונפש כ"ת בשאלתו אם היכולת בידו עפ"י דתוה"ק להזמין את הצד החתן לשם שיעמוד לפניו לד"ת: הנה כבר ביארתי דין זה בספרי שו"ת הר"ב מהד"ק סי' ס' דהצד שמבטל הקשר הוא הנתבע והתוכחתי בזה עם זקני הגאון ז"ל בס' בר ליואי שכ' שם היפוך זה והנה אפי' אינימא שהדין הוא מסופק מי הוא התובע לענין זה שנחלקו בזה האחרונים בכ"ז הרי באמת מדינא דש"ס אין התובע הולך אחר הנתבע ואדרבא לענין מקום הועד ובי"ד הגדול הנתבע הולך אחרי התובע דעבד לוה לאיש מלוה כדא' בסנהדרין ל"א: ובתוס' שם בשם ר"ת אפס שאח"כ תקנו שיהי' התובע הולך אחר הנתבע ע' ברא"ש פז"ב אות מ"א ובכנה"ג ח"מ סי' י"ד בהגה"ט אות כ"א בטעם התקנה הזאת וא"כ הא כל היכי דהוי ספק בתקנה אוקמו' אד"ת כמ"ש הה"מ פ"ד מגזילה ה"ז ובאה"ע סי' קי"ח והאריך בזה במ"ל פכ"א מה' מלוה שעל הבא מכח התקנה לה"ר במקום ספיקא וא"כ לו יהא שהצד החתן שרוצה לקיים השידוך הוא הנתבע הא מן הדין אין התובע הולך אחר הנתבע וא"כ א"י לעכב מספק בעד צד הכלה שהוא המוחזק מן הדין מבלי לעשות שידוך. אחר אם א"ר לדון לפני הבי"ד שבמקום החתן ובפרט שי"ל דהרי לענין תביעת ממון הקנס של התנאים עפ"י דתוה"ק אין לחייב לאבי הכלה כל שידוע שהכלה באמת ממאנת בהחתן אפס שהבי"ד משביעין את הכלה אם לא למדוה בנ"א לטעון כך וגם זה אינו מן הדין רק על הבי"ד מוטל הדבר כדי לברר האמת שלא יהי' דין מרומה ולהכי בנותנת אמתלא לדברי' באמת אין מחייבין שבועה רק קב"ח והא דכ' ברמ"א סי' ע"ז לענין מורדת בטוענת מאיס עלי דיכולין הבי"ד להשביעה אם לא אלפוה בנ"א למרוד מבואר בתשו' רש"ל סי' ס"ט דזהו דוקא בטוענת מאיס עלי בלי שום נתינת אמתלא לדברי' אבל בנתינת אמתלא די לברר הדברים בקב"ח בלבד ע"ש שעל כן יוכלו הבי"ד שבמקום הכלה להודיע לצד החתן שהכלה ממאנת בהשידוך מקח טענת מאיס עלי באמתלא ושאם ירצו לברר הדברים ע"י קב"ח יבאו לטעון לפני הבי"ד שבעירה להטיל עלי' קב"ח אבל אין לעכב בשביל זה בעד הכלה מלעשות שידוך אחר וגדולה מזו כ' בב"ש סי' ע"ז ס"ק כ"ה לענין שאם אחר הנישואין טוענת האשה מאיס עלי ונותנת אמתלא רק שאינה מבוררת לבי"ד יכולה לתפוס אפי' מעות נדוניא ויכולה לומר שטענתה אמת וא"ז גאון יעקב מליסא ז"ל כ' בס' קהלת יעקב דמהני אפי' תפיסה בעדים כיון שאומרת מפני מה הוא מאיס עלי' ומבררת דברי' רק שהטענה אינה ברורה לבי"ד אם באמת מאיס הוא בעיני' בשביל זה הוי כדררא דממונא כיון שבלא טענותיהם יש ספק לבי"ד ומש"ה מהני אפי' תפיסה בעדים ע"ש. ומכ"ש שאין לנו לעכב בעד אבי הכלה מלעשות שידוך אחר אם א"ר לילך למרחק לדון לפני הבי"ד שבמקום החתן ובפרט אם אבי החתן הוא אלם או חשיב בעירו הרי הבי"ד שבמקומו פסולים לדונו כמ"ש בח"מ סי' י"ד ובתומים ס"ק ט"ו והוא כמו שאין שם בי"ד ויוכל להוציאו לדונו בעיר הממוצעת לשניהם שעל כן אם אחרי התראת בי"ד כנ"ל דיקבעו להו זימנא ולא יבאו צד החתן למקומכם יקראו לנערה וישאלו את פיה ויחקרו אותה אחרי האיום כדת להגיד האמת ואחרי שמוע טעמה ונימוקה יוכלו להתיר לאבי הכלה לעשות שידוך אחר והי' שלום כנפשו ונפש ש"ב ידידו דור"ש באהבה: סי' צא בעזה"י יום ד' ל"ד למב"י תרנ"ג לפ"ק סטרי. בימי המנין יצליח בכל ענין כבוד ידידי הרב החריף המופלג ירא וחרד לדבר ה' כש"מ יחיאל איכל הכהן ני' דומ"ץ דק"ק עיר ישן יצ"ו. מכתבו הגיעני עד"ש באיש אחד מכפר שבגלילותיכם שהי' לו קטטות ומריבות עם אשתו שלא היו להם בנים ובכל פעם שהי' מריבה ביניהם וגם בעת שבאו לדון לפניכם בד"ת בזתה האשה את בעלה איך שנתן עיניו באלמנה אחת מחזקת החליבה בכפר ההוא שהולך אלי' לביתה בכל עת עד שיצא עליו לעז בעיר והיו מרננים אחריו וגירש את אשתו ואחר הגירושין היו מדובר בו נכבדות עם אשה אחת מק' והי' קרוב לגמר רק שהאשה חזרה בה והן עתה משדכים לו האלמנה הנ"ל וכפי הנשמע יש להאלמנה הזאת יתומים סמוכים עלי' שהי' לבעלה הראשון מאשה אחרת ולאחר פטירת בעלה בקשו מהאיש הנ"ל להשגיח על היתומים ולפקח על עסק האלמנה שתוכל לגדל את היתומים וע"כ הי' רגיל ללכת לביתה לפרקים וכאשר ישא האיש את האלמנה יצמח מזה טובה גדולה להיתומים ותוכל להשיא בתולה יתומה אחת שכבר הגיעה לפרקה שהוא ימסור לה הקרעטשמא והאיש הלזה עברו רוב שנותיו ולא זכה להבנות עדיין ואין מזדמן לפניו שידוך אחר ונפש כ"ת בשאלתו אם יש להתיר לו לישא את האלמנה הלזו עפ"י דתוה"ק: הנה בתוס' יבמות כ"ד: כ' בשם ר"י דבנטען על הפנוי' אין להחמיר מלכנוס משום לזות שפתים דאדרבא מצוה לכונסה דבאנוסה כתיב ולו תהי' לאשה וכ"כ במרדכי שם בשם ר"ת וברא"ש שם כ' וז"ל בנטען על הפנוי' יש דעות חלוקות י"א דלא יכנוס משום לזות שפתים וי"א דמצוה לכנוס כדאשכחן באונס ומפתה ולו תהי' לאשה ואני אומר דנהי דחייבתי' תורה לכונסה אחר שפגמה הנ"מ בודאי אבל קול בעלמא אין להחזיק הקול ולפגום שניהם עכ"ל והנה המהרי"ק בשורש קל"ט הבין מדעת הרא"ש שנוטה כדעה הראשנה לאסור וגריר בתרי' הרמ"א בסי' קע"ז ס"ה. אמנם לפענ"ד אין אני רואה שום הוכחה מדברי הרא"ש לאיסור אלא שכתב נראה לו שיהי' מצוה לכנוס בקול בעלמא אבל להחליט איסור אפי' לכתחלה אין בידינו ומצאתי ביש"ש ביבמות שם שהעלה באמת כן בדעת הרא"ש אפס שכתב שם שכל זה הוא רק באשה שלא הגיעה לעונת הוסתות אבל היכי דנחשד באשה פנוי' שהגיעה לעונת וסת נדה אסור לכונסה דיש כאן חשד איסור כרת וגרוע מנטען על השפחה שאין שם אלא איסור לאו והכא בושה לטבול ואין לך הסר ממך עקשות פה ולזות שפתים יותר מזה ע"ש אמנם באמת כל הא דנטען אסור לכנוס הוא רק בנחשד בזנות עמה שטוענים עליו דברי לעז שעצת זימה ביניהם אבל בנ"ד כפי הנראה ממכתבו גם אשתו הראשנה לא היתה חושדתו שמנאף עמה רק שאוהב אותה ונותן עיניו בה לקחתה לאשה שע"כ יפלס נתיב לאפו להתקוטט עמה עד שיגרשה בכדי שיוכל לישא אותה. ואיהי הוא דאפקה לקלא אין סברא לאוסרה עליו משום זה וגם אפי' היתה חושדת אותו בזנות בכ"ז אם ל"ה הקול ע"י עניני כיעור שהיו רואין בנ"א ביניהן אין בקול הזה ממש כי הך דמצינו בגיטין פ"ט. לא שישמעו קול הברה אלא כדי שיהו נרות דולקות ומטות מוצעות כו' הרי דבעינין דוקא שיהי' הקול ע"י איזה אמתלא אבל אם הוא רק קול הברה בעלמא אין בו ממש וא"כ בנ"ד הרי ל"ה שום אמתלא לזנות ושהי' רגיל לכנוס אצלה לפרקים הי' ביום ומשום שהי' מפקח על עסקי' לטובת היתומים ובפרט שכיון שכל הוצאת הקול הי' ע"י אשתו שהיו מריבות ביניהם והי' בלבה שנאה כבושה עליו נראין הדברים שמפאת שהיתה רואה שלא תבנה ממנו הי' מוחלט בדעתה שבודאי יגרשנה ועי"ז עלה מורך בלבבה והיתה חושבת שישא את האלמנה והיתה מצערת ע"ז מאד כדמצינו בגיטין נ"ח. במעשה באדם א' שנתן עיניו באשת רבו כו' שהי' להיפוך אצל האיש צער גדול ועל כן הוסיפה עוד שנוא אותו ועי"ז היתה בודה מלבה דברי ניאוף עליו. והרי א' ביבמות כ"ה. אבל איכא אויבים אויבים הוא דאפקוה לקלא ומבואר בב"ש סי' י"א ס"ק י"ב דבקול מחמת אויבים אפי' לכתחלה מותרת לנחשד מכ"ש בכה"ג דנ"ד. ומה גם שהוא קול ושוברו עמו שהרי הי' קרוב לגמור שידוך עם אשה אחרת והמניעה היתה מצד האשה הרי נתפרסם הדבר שלא נתן עיניו בהאלמנה וא"כ במה שיכנוס עתה את האלמנה הזאת לא מאלם לי' לקלא ואף דמבואר ביבמות כ"ד. דאפי' באתא אחר ואפסקי' לקלא לכתחלה לא יכנוס היינו בנטען על אשת איש ומבואר במפורשים שם דכיון דנתגרשה מחמת זה מבעלה ונעשה מעשה מחמת הקול מכוער הדבר ואסור לכתחלה משא"כ בנ"ד הוא רק משום דאלומי אלמי' לקלא וכיון שהי' קרוב לגמור שידוך אחר