הרי בשמים תנד

עכ"פ בנידן שלנו כבר הראנו לדעת דהוי גט מוטעה עפ"י דתוה"ק והרי באמת דעת הב"ח באה"ע סי' קל"ד ובח"מ סי' ר"ח דגילוי דעת קודם כתיבת הגט לכ"ע מילתא הוא [וראיתי בתשו' בת עיני שתמה עליו מגיטין ל"ד. בעובדא דר"י אשקלי' גיטא לחתני' דר"י ביראה דא"ל לסהדי אותיבו קרי באודניייכו וכתובו לי' ואיס"ד ג"ד בגיטא מילתא הוא הא קא רהיט בתרייהו כו' ולד' הב"ח הא ג"ד קודם הכתיבה לכ"ע מילתא היא ושם הלא הי' קודם הכתיבה. ולפענ"ד אין קושיא מזה על הב"ח דזה לשונו של הב"ח שם דאעפ"י דגילוי דעת לאו מילתא בגיטין כאביי היינו ג"ד לאחר מעשה כתיבת הגט דאין כח בג"ד לבטל מעשה דאפי' דיבור אינו מבטל מעשה כ"ש גילוי דעת אבל קודם מעשה כתיבת הגט מהני אפי' גילוי מילתא בעלמא דמגלה שיהא עושה מעשה כתיבת הגט באונס עכ"ל והנה בגיטין ל"ב: בגט שבטלו ס"ל לרב ששת דאינו חוזר ומגרש בו וכ' התוס' שם דאע"ג דקיי"ל דלא אתי דיבור ומבטל מעשה לכ"ע מ"מ כ"ז שלא הגיע ליד האשה לא חשיב גמר מעשה וכן למאי דקיי"ל התם כר"נ דחוזר ומגרש בו משום דגיטא גופי' מי קא בטיל כ' בתוס' דיכול לבטל גם גוף הגט מה"ט דכ"ז שלא הגיע הגט ליד האשה ל"ח מעשה אפס משום דהוא בטלי' רק להשליחות אבל לא לגוף הגט ע"ש וע"כ דסברת הב"ח ז"ל הוא דנהי דבאמירה בפירוש יכול לבטל גם גוף הגט דל"ח גמר מעשה אבל ג"ד אינו מועיל דלגבי ג"ד בעלמא חשיב כתיבת הגט מעשה ולהכי קודם הכתיבה דעדיין ל"ה מעשה כלל מהני גם ג"ד ולפי"ז י"ל עפי"ד הכ"מ פ"ד מתרומות ה"ט שכ' עמ"ש הרמב"ם האומר לשותפו או לבן ביתו או לעבדו או לשפחתו לתרום והלכו לתרום וביטל שליחותו קודם שיתרומו אם לא שינה השליח תרומתו תרומה כו' והקשו עליו דהרי קיי"ל כר"י דאתי דיבור ומבטל דיבור א"כ גם בלא שינה בשליחות ליבטיל השליחות ותי' הכ"מ בשם מהר"י קורקוס דס"ל להרמב"ם דהא דאמרינן אתי דיבור ומבטל דיבור ה"ד בקידושין שאין האשה צריכה להתקדש דוקא לזה ודרך נשים להקפיד שלא לינשא רק למי שהיא רוצה ומש"ה יכולה לחזור שעדיין לא גמרה בדעתה אבל בתרומה שע"כ הכרי עומד לתרום הדיבור אלים וא"י עוד לחזור בו עכ"ד ונראה דאף דאין דברי הר"י קורקס האלה הלכה דקיי"ל דגם בכה"ג יכול לבטל השליחות בכ"ז נראה דבכה"ג הוי דיבור אלים כמו מעשה כתיבת הגט שא"י להתבטל ע"י ג"ד וא"כ לפי"ז הרי הגירושין של חתני' דר"י ביראה הי' ע"י כפיי' והי' מהני שכופין לגרש וכיון שהוא מוכרח לגרש אלים דיבור זה שאמר רוצה אני מקודם והי' מצוה לכתוב גט כמו המעשה דכתיבת הגט והוי כג"ד דלאחר הכתיבה וא"ש. ועוי"ל בישוב ד' הב"ח דהנה להבין הסברא דקודם הכתיבה מהני לכ"ע ג"ד י"ל משום דקודם הכתיבה נהי דהג"ד ל"מ לבטל השליחות אבל עכ"פ הציווי שאמר לסופר לכתוב הגט מיבטל כיון דכתיבת הגט הא ל"ב שליחות רק כשאינו מצוה לא חשיב לשמה עתוס' עירובין י"ג. והו"ל ככתב הגט סתמא דל"מ וא"כ הרי כ' בתוס' זבחים ד"ב: בהא דא' התם סתם אשה לאו לגירושין עומדת ואפי' זינתה מ"מ אם לא ירצה הבעל הא לא יגרשנה ולפי"ז י"ל דבהני דכופין לגרש אמרינן סתמא לגירושין עומדת וכשר בסתמא וכ"כ בט"ג וא"כ מיושב שפיר ד' הב"ח דהתם כיון דהי' כופין אותו לגרש הא אין חילוק בין קודם הכתיבה בה לאחר הכתיבה משום דאפילו אם הג"ד מבטל הציווי לסופר על כתיבת הגט וחשיב סתמא הא בגט כזה שהוא ע"י כפיי' כשר סתמא ודוק] וכבר כתבנו דל"ש לומר מדלא הקפיד להתנות בפירוש כן בשעת הגירושין ואדרבא הלא ביטל כל התנאים בשעת סידור הגט וביטל ג"כ זה משום דע"כ לא ביטל רק תנאים אבל לא טעות כמבואר כ"ז בתשו' גדולי האחרונים וביותר בנ"ד כיון שהושלש לבטחון הוועכסעל מאבי האשה הי' בעיניו כדבר שכבר נעשה ול"ה צריך להזכיר עוד מזה וכי"ב כ' בתשו' מהר"ם אלשקר סי' ע"ח ע"ש. ע"כ הדבר ברור שיש לפסול גט זה וגם המכשירין בגט שכ"מ דווינא עב"ש סי' קמ"ה ס"ק ט"ז יודו בנ"ד שהגט פסול. בפרט אחרי שעשתה האשה רמאות כזה כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש החובה רובצת על הבי"ד לעמוד בפרץ להציל עשוק מיד עושקו להשיב גמולה בראשה ולא יחרוך רמי' צידו כענין שמצינו ביבמות ק"י. לענין קידושי קטנה שגדלה וחטפה אחר וקידשה הוא עשה שלא כהוגן לפיכך עשו בו שלא כהוגן ואפקעינהו רבנן לקידושין מיני' [עתוס' גיטין מ': ד"ה וכתב לי' כו' הכא כיון דעשה שלא כהוגן להקנותו לבנו קטן הפקירוהו בי"ד ונתנוהו לאפטרופס לשחררו כו' ע"ש] ופרש"י דכל מקדש תולה בדעת חכמים הוא דהא כדת משה וישראל קאמר וכבר האריך בתשו' הרשב"א ז"ל לומר דכיון דכותבין בגט כדמו"י כל מגרש אדעתא דרבנן מגרש וכיון שעשתה האשה שלא כהוגן אפקעינהו רבנן לגירושין וצריכה האשה הזאת גט שנית. דברי ב"ד ידידך דור"ש באהבה סי' פט בעזה"י יום ג' ר"ח סיון תרמ"ז לפ"ק סטרי. שלום רב לכבוד ידידי הרב החריף המופלג ירו"ש בנש"ק החסיד כש"מ מאיר שלום סג"ל נ"י ראטענבערג ראבד"ק סקאלע יצ"ו מכתב שאלתו הגיעני בדבר עלמה שנשתדכה עם בחור א' בתנאים וקיבלה מתנות מהחתן כנהוג ואח"כ נתקבל לעבודת הצבא ועתה אבי הכלה והכלה מבקשים היתר עפ"י דתוה"ק לשדך עם אחר שהכלה לא תאבה לקבל קידושין מבעל מלחמה אחרי כי משפטו לעבוד בצבא ג' שנים וא"ר להמתין ואף אם בינתים יבוא לביתו איפשר שלאחר שיהיו לה בנים ממנו יקרא לעבודת הצבא לעמוד בקשרי מלחמה ותהי' היא וילדי' עזובות באין משען ומשענה ויוכל עוד להיות שבזמן מן הזמנים תשאר עגונה ח"ו וכאלה טענות ואמתלאות שאין רצונה להחזיק בכנף הקשר הזה עכ"ש: הנה לפענ"ד ברור הדבר דעפ"י דתוה"ק אין על הכלה ואבי' שום חיוב ח"ר וקנס דאומדנא דמוכח הוא שלא נכנסו ע"ד זה בקשר השידוכין כהא דמצינו בב"ק פ' מעשה באשה א' שהי' בנה מיצר לה וקפצה ונשבעה כל מי שיבא איני מחזירתו וקפצו עלי' בנ"א שאינם מהוגנים וכשבא הדבר אצל חכמים אמרו לא נתכונה זו אלא להגון לה ומה"ט פסק הרשב"א הובא בב"י אה"ע סי' נון בקלקל המשודך את מעשיו אע"ג דגם בתחלה היו מעשיו מקולקלין אלא שאח"כ החזיק בדבר הרבה דיכולין לנתק הקשר דאזלינין בתר אומדנא אפי' במקום שבועה ונדרים וכ"פ בש"ע שם ס"ה ועתשו' מהר"ם אלשקר סי' פ"ו והנה אע"ג דבנ"ד הי' אונס שנלכד במצודה זו על כרחו בכ"ז הרי קיי"ל דאנוס רחמנא פטרי' אמרינין אבל ל"א שע"י אונסו של זה יתחייב השני להחזיק בהקשר שנעשה ביניהם משום שלא נתחייב רק ע"מ כן כמו שהאריך בזה בש"ך ח"מ סי' כ"א ועתשו' ח"צ סי' ד' ואף לפ"מ שהעלה בש"ך שם דהיכי דבתנאים נכתב סתם ואין עיקר הדבר תלוי בו חייב אם השני הי' אנוס עטו"ז יו"ד סוסי' רל"ו ובנקה"כ שם הלא בנ"ד אומדנא דמוכח הוא שלא נתרצו על אופן זה וסתמו כפירושו וכבר האריך בזה בנובי"ק חיו"ד סי' ס"ט ליישב תמיהת א"ז הח"צ מד' התוס' כתובות מ"ז: שכתבו דהיכי דתלוי בדעת שניהם ל"א אומדנא ודחה דברי השואל שר"ל דהאומדנא ל"מ רק לפטור מהקנס ולא לענין השבועה ע"ש ובאמת מבואר במ"ל פ"ו מה' זכיי' בהתשו' שם ד"ה אך דאדרבא לענין החיוב שבועה יותר שייך לומר אומדנא כיון שהם דברים שבינו ובין קונו שייך לומר דאדעתא דהכי לא נשבע ע"ש וא"כ בנ"ד הרי אומדנא גדולה היא דאדעתא דהכי לא נכנסו בקשר השידוכין ועמ"ש בב"ש סי' ל"ט ס"ק י"א דבנולד בה מום גם אחר השידוכין פטור מקנס וגדולה מזו מבואר בכה"ג שם בהגהות ב"י אות כ"א דאפי' הוא מום שרוב בנ"א אינם מקפידין וזה אומר אני מן המיעוט שמקפידין מספיקא לא מפקינין ממונא וכי"ב כ' בתוס' ב"ק ר"פ המניח דאפי' לרב דס"ל דהולכין בממון אחר הרוב מודה התם שיכול המוחזק לומר למוציא אעפ"י שהרוב מסייעך לא תוציא ממנו ממון דקים לי בנפשאי שאני מן המיעוט ע"ש ומה שיל"ע בזה מתוס' כתובות ע"ו. ד"ה על בעל החמור כו' הרגיש בזה במח"א ה' שומרים סי' כ"ו. וא"כ כיון דאזדא חיוב הממון ממילא בטל גם איסור החר' כמ"ש בנוב"י שם מד' הש"ע ח"מ סי' ס"ז ס"ז בנשבע לפרוע לחבירו והגיע שמיטה פטור מן השבועה דלא נשבע אלא כ"ז שחייב לשלם ממון וה"ה כשנולד פגם הפוטרו מלקיים השידוך ממילא בטלה השבועה ע"ש והכי מפורש בשו"ת בשמים ראש סי' שנ"ז שכ' וז"ל וכל דבר שהדעת נוטה שהי' מהנדז בו אעפ"י שאם קדשה כבר לא הי' מום זה מבטל קידושין א"א לנו לכופו לקיים תנאי השידוכין ואף דקבל אנפשי' בחרם והר"ז כתנאי מפורש לכל כי"ב וכיון דמדינא א"ח לקיים השידוכין אף החרם לאו כלום דהחרם על תנאי שחייב לקיים הוא עכ"ל: ויותר מזה נ"ל דאפי' אם אח"כ יקרא דרור להחתן מעבודת הצבא בכ"ז כיון שבשעה שנתקבל לצבא באה לבי"ד לבטל השידוך הותרו חרצובות החר' והקנס מעלי' וכיון שפקע ממנה שעה א' תו לא הדר חייל כמבואר ברמ"א יו"ד סי' רכ"ח סמ"ג גבי המירה אחות המשודכת או בקלקל המשודך מעשיו כיון שבא לבי"ד בעודו בקלקולו מאחר דהותר באותו הזמן הותר לעולם אף אם יחזור בו אח"כ עב"י שם ועסמ"ע סי' כ"א סק"ד שכ' ג"כ לענין מי שקבל עליו קנס אם לא יבא לזמן פ' ואירעו אונס שנפטר מהקנין דאפי' עבר ממנו האונס לא הדר חל החיוב ועב"ח שם ועמ"ל פ"ט מה' נדרים ה"ב שהביא בשם הראנ"ח ופנ"מ באומר קונם שאיני נושא לפ' שאביה רע שאם עשה תשובה דשרי ואם אח"כ חזר לסורו חזר האיסור למקומו ול"א פנ"ח באו לכאן והמ"ל חולק ע"ז וכ' דכיון שלא נתקיים הדבר שנשבע בגללו נתבטל הדבר מכל וכל ואף שאח"כ חזרה הסיבה למקומה מ"מ הנדר כבר נתבטל ע"ש וכיוצא בזה מצינו בתוס' ב"מ קי"ב. לענין המחהו אצל חנוני דאף דכשאינו משלם החנוני הוא חוזר על בעה"ב בכ"ז אין עליו תו האיסור דבל תלין כיון דניתק ממנו שעה אחת שוב אינו חוזר וחל עליו ע"ש ומכ"ש דא"א לומר דלאחר שנפקע ממנו חיוב החר' שעה א' שיחזור ויחול אח"כ בלי קבלה מחדש ואף רב ששת דפליג התם בב"מ יודה בכה"ג. ועתשו' צ"צ סי' ט"ז. ובפרט דבענין שידוך י"ל דכשנולד בהחתן איזה פגם גם אחר שיעבור הפגם יכולה הכלה לומר דלא ניחא לה לינשא לאיש כזה שהי' עליו הפגם ההוא דומיא דא' בכתובות ע"ד: במקדש את האשה ע"מ שא"ב מומין ונמצאו בה מומין אפי' הלכה אצל רופא וריפא אותה אינה מקודשת וכ' בתוס' שם הטעם שאף לאחר שנתרפאה היא מאוסה בעיניו כשזוכר שהיו