הרי בשמים תנג

יכול להבחינו. ובלא"ה י"ל עפמ"ש באס"ז ב"מ שם שהקשה בשם הרמב"ן אמאי לא מחייבינין לי' להאפטרופס משום דהוי פושע דהו"ל לעיוני ותי' דמיירי דהוי לי' אבל היו חלושים ול"ה יכול לאכול בהם וכיון דזה אינו ניכר אלא לבקיאים ורוב אינם בקיאים לכך ל"ה פושע ע"ש ולפי"ז הרי מבואר בדברי הרדב"ז ח"ג סי' תי"ז דל"ש ההוא סברא דיכול להבחינו רק בדבר שניכר לכל וא"צ בקיאות אבל לא היכי שצריך לבקיאים ע"ש וא"כ ממילא ל"ק קושי' המהרשד"ם דהה"נ ל"ש יכול להבחינו כיון דע"כ מיירי באופן שהי' צריך לבקיאים לידע אם הככי והשיני הם חלושים ובכה"ג ל"ש יכול להבחינו. וא"כ י"ל דל"ש בנ"ד סברת רש"י הנ"ל דמדלא חש לבדוק אחר הדברים גלי דעתי' דגמר לגרשה גם בלא"ה דזהו ל"ש רק היכי שבקל הי' יכול לעמוד על הבירור ומצינו דמיון כזה בש"ך ח"מ סי' ס"ו ס"ק קי"ג במוכר שט"ח לחבירו ונמצא שהלוה הוא עני דאינו מקח טעות משום דהי"ל לשאול עליו והיינו משום דבקל הי' יכול לדעת זאת אבל בענין שצריך בקיאות ל"ש לומר דהי"ל לחקור בזה דכיון שאינו בקי בזה לא הו"ל לאסוקי אדעתי'. ול"ש בכה"ג איבעי לי' לעיוני וכן מפורש יוצא מדברי התוס' בכורות י"ג: לענין הא דקא' התם בלוקח גרוטאות מן העכו"ם ונמצא בהן עכו"ם משנתן מעות ל"ה מקח טעות דאיבעי לי' לעיוני ומדלא עיין אחולי אחיל והקשו בתוס' דא"כ בשאר מקח טעות נמי נימא הכי ותי' דשאני לוקח גרוטאות מעכו"ם דאיבעי לי' לאסוקי אדעתי' שמא יש בהן עכו"ם הרי דרק היכי דהו"ל לאסוקי אדעתי' שיש אותו המום אז אמרי' דל"ה מק"ט מטעם דאיבעי לי' לעיוני ולא היכי דאיכא סברא דלא אסיק אדעתי' וא"כ ה"ה בנ"ד בודאי ל"ש דהי"ל לחקור אחר זה אם יש בחתימתה ממש כיון דאינו בקי במשפטי נימוסי המדינה לא אסיק אדעתי' לחקור אחר זה ול"ש לומר בכה"ג דגמר לגרשה בכל ענין. גם י"ל דל"ש הסברא דיכול להבחינו רק היכי שהדבר הוא אותו שמכר לו רק שי"ב מום שייך לומר שהי' יכול להבחינו ומדלא בחני גלי אדעתי' דליכא קפידא גבי' אפי' אם יהי' בו מום משא"כ במוטעה לגמרי ל"ש זה וכי"ב כ' ברמ"א ח"מ סי' רל"ב ס"ה שהרי בית מכר לו ועדיין נקרא בית כו' אבל אם מכר לו כותל שלם ונמצא רעוע הא אינו אותו דבר שמכר לו ע"ש ובפרט שבנ"ד הי' ע"י פשרנים והרב הי' השליש סמך דעתו עליהם שבודאי הם עמדו על הדבר ונמצא נכון. והרי בתוס' סנהדרין ו' כתבו דלהכי פשרה צריכה קנין אף דקיי"ל מחילה א"צ קנין משום דפשרה שע"י דיינים הוי כמחילה בטעות לפי שמוחל עפ"י עצתם של הדיינים שהשיאו אותו לכך וע"כ צריך לאלם הדבר ע"י קנין ע"ש וא"כ בנ"ד הו"ל בודאי גט מוטעה שהסכים על הגירושין רק עפ"י עצתם של הפשרנים שהשיאוהו לכך: ונראה עוד יותר מזה שאפי' אם יתנו להבעל עתה קאנטראקט המועיל על הבית צריכה להתגרש מחדש דגט זה כבר נתבטל מאחר שהטעוהו וכי"ב מצינו בקידושין ח'. התקדשי לי במנה זו דאם נמצא שהוא דינר של נחושת אינה מקודשת דינר רע ה"ז מקודשת ויחליף ומוקמינין לה התם בדינר רע דנפיק ע"י הדחק ויהבי' ניהלי' בלילה ולכך בדינר רע דנפיק ע"י הדחק כיון דעכ"פ הוא זה שהתנה רק שהוא רע אמרינין דמקודשת ויחליף משא"כ כשהטעה אותה לגמרי שא"ל במנה ונמצא דינר של נחושת אין הקידושין חלין כלל ול"מ גם אם מחליף לה עתה במנה מכ"ש בנ"ד שהטעוהו להמגרש שהניחו לו חספא בעלמא בודאי הגט בטל דמעיקרא אין הגירושין חלין כלל והנה לכאורה יש לנו מקום לדון דאף שמקודם אמר שמגרשה מפני שיהי' לו הבית מ"מ כיון דבשעת גירושין ל"א ולא מידי הו"ל כדברים שבלב כענין שמצינו בקידושין נ'. בההוא גברא דזבין לנכסי אדעתא למיסק לארעא דישראל ובעידנא דזבין ל"א ולא מידי הו"ל דברים שבלב ומבואר בחי' הרשב"א שם דאף דקודם המכירה אמר שמפני כן הוא מוכר משום שרוצה לעלות לא"י בכ"ז כיון של"א בשעת המכר הו"ל דברים שבלב אמנם ז"א דהרי כ' הרשב"א שם משום דמדלא אמר בשעת המכר דילמא חזר בו מכונתו ורוצה למכור בין עולה בין אינו עולה אבל בנ"ד הרי ל"ה צריך לכפול דבריו כיון דהי' סובר בדעתו שמה שמונח הקאנטראקט ביד השליש כמאן דמנח בכיסתי' דמי ומלבד זה הא שם ל"ה רק גילוי דעת קודם המכר אבל בנ"ד הלא הי' תנאי מפורש קודם הגט של"ה רוצה לגרשה רק באופן זה וע' בד"מ ח"מ סי' ר"ז ס"ד שכ' בשם הריב"ש שמי שהתנה עם חבירו בדבר ואח"כ עשה עמו שטר סתם ודאי על תנאי הראשון עשאו ע"ש וה"ה בנ"ד בודאי הי' הנתינת הגט שאח"כ על סמך תנאי הראשון ואף שבשעת סידור הגט הלא הי' מבטל כל התנאים מ"מ ל"ה זה בכלל כיון דלפי דעתו הי' סבור שתנאי זה כבר נתקיים במה שהושלש הסך חמשה מאותר"כ לבטחון חתימת האשה את הקאנטראקט: והנה ראיתי במכתבך שהבאת דברי א"ז הגאון האמתי זצלה"ה בספרו בר ליואי חאה"ע סי' מ"ד שכ' ליישב דברי הרי"ף ז"ל בגיטין שם שבדין מוציא אשתו משום אילונית פוסק דיחזיר ול"ח לקלקולא ובהמוציא את אשתו משום ש"ר ומשום נדר פסק דלא יחזיר וכ' עפי"ד התוס' כריתות כ"ד: שכתבו לחלק אליבא דר"מ בין אשם ודאי שנמצא בטעות דיקבר משום דהואיל והפרישו על הודאי ואח"כ נמצא שטעה הוי חולין דמעיקרא לא אקדשי' ע"מ כן והוי חב"ע אבל באשם תלוי הואיל ולא הפרישו אלא על הספק לפיכך גמר ומקדיש לי' וע' כי"ב בסנהדרין כ"ה. דאי תנא תולה בד"ע התם הוא דלא גמר ומקני דאמר קים לי בנפשאי ופירש"י ול"ה ספיקא בידו וטעות הוא וכי אתני אדעתא דהוא נצח אתני ולא גמר ואקני אבל תולה בדעת יוני ספיקא הוא בידו אי נצח ואפ"ה אתני מספיקא הלכך גמר ומקני] ויצא מזה לדון בד' הרי"ף דבשלמא גבי מוציא את אשתו משום ש"ר ומשום נדר הא ל"ה מגרשה כ"א לפי שהאמין לאותו הלעז וכסבור שאין התרה להנדר וכיון שנמצא שהלעז שקר מעיקרא ל"ה גט כלל דלא גמר לגרשה רק ע"מ כן משא"כ באילונית הא מוקי בתוס' שם דע"כ מיירי בספק אילונית דודאי אילונית ל"ב גט כלל וא"כ כיון דלא גירשה אלא מספק אמרינין דגמר ומגרשה כמו באשם תלוי עכדפח"ח ואחרי המחילה רבה מכתה"ק יש לפקפק בזה טובא חדא דהרי בהרי"ף שם מבואר דס"ל כרש"י ז"ל דמיירי בודאי אילונית ואפ"ה בעיא גיטא דא"א עושה בעילתו בעילת זנות ובעיל לשם קידושין ע' בפני יהושע שם גם אפי' אי נימא דמיירי בספק אילונית ונהי דיהיבנא לי' לא"ז הגאון ז"ל סברתו דדמיא לאשם תלוי וכמבואר באמת בתוס' יבמות ס"ה. ד"ה אי דרק בספק אילונית ל"ח רבנן לקלקולא דכיון דהיא רק ס' אילונית ולא חשש לבדוק יפה אמרינן דגמר ומגרש בכל ענין ע"ש אבל בהא דמדמה מוציא משום ש"ר לאשם ודאי ונודע לו שלא חטא בקל יש לחלק ביניהם דהרי בתוס' חולין פ"ב. הקשו מזה על הא דמוכיח התם דע"ע אינה נאסרת מחיים מהא דנמצא ההורג עד שלא תערף העגלה תצא ותרעה בעדר ומאי ראי' היא זו דילמא התם ה"ט משום דאדעתא שימצא ההורג לא אקדשה ותי' דסברא דגמרי ומקדשי דלא מסקי אדעתייהו שימצא ההורג ע"ש וא"כ ה"נ לא מסיק אדעתי' שימצא הלעז שקר וגמר ומגרש: ובהכי יש לפרש כונת התוס' בגיטין שם שחולקים על רש"י ז"ל שפי' משום קלקולא שיהי' נמצא גט בטל ובני' ממזרים ובכתובות ע"ד: כ' דלד' רש"י דהוי כתנאי גמור א"כ מה היינו מתקנין במ"ש דלא יחזיר עולמית בכך לא יבטל התנאי אמנם הלא באמת רש"י ז"ל נזהר מזה וכ' דכיון שאמרו לא יחזירנה ולא חש להמתין ולבדוק אחר הדברים גילה בדעתו של"ה חביבה עליו וגמר לגרשה בכל ענין ומה שלהתוס' ז"ל לא נראה זה י"ל דסברתם הוא דהתינח במוציא משום ש"ר ונדר איכא למימר מדלא חש לבדוק אחר הדברים נגלה בעליל דלא אסיק אדעתי' שימצא הדבר שקר או יותר הנדר וגמר לגרשה בכל ענין כסברת התוס' גבי ע"ע הנ"ל משא"כ באילונית הא דעת התוס' שם עמוד ב' דודאי אילונית ל"ב גיטא וע"כ הכא איירי בס' אילונית ומוציאה משום חשש אילונית א"כ ע"כ בשעת גירושין אסיק אדעתי' שיוכל להיות שאינה אילונית דאל"ה ל"ב גיטא וא"כ ל"ש סברא הנ"ל א"כ הדרק"ל מאי תיקנו בהא דאמרו לא יחזיר וע"כ שפיר פירשו התוס' דהקלקול הוא רק משום לעז משא"כ רש"י ז"ל לשיטתו אזיל שפי' התם במשנה דמיירי בודאי אילונית ואפ"ה בעיא גיטא משום דבבעל חזקה אאעבב"ז וא"כ שפיר י"ל גם באילונית הסברא דלא אסיק אדעתי' שלא תהי' אילונית ושפיר אמרינין דלאחר שאמרו לא יחזיר ולא חש לבדוק אחר הדברים ע"כ דלא אסיק אדעתי' צד ההיפוך וגמר לגרשה בכל ענין והבן: ומה נכון לבאר בזה דברי הש"ס שם דקא' למימרא דר"י חייש לקלקולא ורבנן ל"ח לקלקולא והא איפכא שמעינין להו דתנן המוציא אשתו משום ש"ר כו' אביי אמר לעולם לא תיפוך ור"י בההוא ס"ל כר"מ וס"ל כר"א כו' אמר רבא דר"י אדר"י קשיא דרבנן אדרבנן לא קשיא ולכאורה הוא תמוה דמה עלה על דעתו של אביי דלא משני רק דר"י אדר"י אכתי קשיא דרבנן אדרבנן ולהנ"ל י"ל דהנה בתוס' שם הוכיחו דע"כ מיירי בספק אילונית דודאי אילונית ל"ב גיטא מדתנן בריש יבמות וכולן שנמצאו אילונית צרותיהן מותרות ומבואר בראשונים ז"ל בריש יבמות דהך ראי' הוא רק לרב אסי ביבמות י"ב. דמוקי המשנה שם באילונית שלא הכיר בה דמקחו מק"ט ולפיכך צרותיהן מותרות משא"כ לרבא דא' התם צרת אילונית מותרת אפי' הכיר בה לדידי' אילונית שלא הכיר בה ל"ה מק"ט ובעיא גיטא ע"ש א"כ אליבא דרבא שפיר מיתוקמא בודאי אילונית ולפי"ז י"ל דלאביי ל"ק לי' דרבנן אדרבנן דאיהו ס"ל כר"א דאילונית שלא הכיר בה הוי מק"ט וע"כ דמיירי מתני' בס' אילונית וא"כ ל"ק דרבנן אדרבנן די"ל דבמוציא משום ש"ר ונדר קאמרי לא יחזיר דשפיר תקנו בזה דאמרי' דלא מסיק אדעתי' צד ההיפוך ולכך גמר לגרש בכל ענין משא"כ במוציא משום אילונית כיון דע"כ מיירי בספק אילונית וע"כ אסיק אדעתי' עצד הסיקך א"כ אין מתקנים מידי אם אנו אומדים לא יחזיר ולכך ס"ל יחזיר ול"ק דרבנן אדרבנן לדידי' ולא משני רק דר"י אדר"י משא"כ רבא לשיטתי' הא מיתוקמא מתני' בודאי אילונית כנ"ל להכי קאמר שפיר דרבן אדרבנן לא קשיא ודוק כי חריף הוא. ולבר מן כל דין י"ל דהפרש גדול בין הנושאים עפמ"ש בר"ן נדרים פ"ז. דלהכי במקדש ומגרש תוך כדי דיבור לאו כדיבור דמי משום דחמירי ואין אדם עושה אותם כ"א בהסכמה גמורה. וא"כ הרי בב"ק ע"ג. מבואר דבהקדש תכ"ד כדיבור דמי כמו בשאר מילי [עמ"ל פט"ו מה' מעה"ק שתמה על הרמב"ם דלא פסק הכי ועש"ך ח"מ סי' רנ"ה סק"ד] וא"כ נהי דבהקדש י"ל דלא גמר ומקדיש לגמרי אבל בגירושין כיון שאין אדם עושה זה כ"א בהסכמה גמורה שפיר י"ל דבודאי גמר ומגרש לגמרי: