הרי בשמים תנב

דעתו האיסור הוא אוכל והוא כעין סברת התוס' בחולין צ"ה. ד"ה ובנמצא דבקבוע הניכר ל"ג שמא יקח מן הקבוע דאטו ברשיעי עסקינין שיאכל איסור במזיד ואפי' לשי' הרא"ש שהובא בט"ז וש"ך שם שכ' דגם באכילה שייך למיגזר שמא יאכילנו במזיד לכלב או לעכו"ם זהו דוקא באכילת הדיוט אבל באכילת מזבח הא ל"ש זה ובודאי ל"ש למיקנסי' אטו מזיד כיון דעתה מקריב האיסור ע"ג מזבח וכס' התה"ד הנ"ל] וע' בת"י ביומא שם. וא"כ בשכבר קרבו כולן חוץ מא' מהן קודם שנודע התערובת לפי"ד הש"ך הנ"ל דבלא נודע ל"ב מדאוריי' א"כ בכה"ג גם ר"א יודה דלא יקריב הא' ויצא לבית השריפה כיון דהיתרו של ר"א הוא רק כשבטל מדאוריי' וע"כ כדעת הפוסקים הנ"ל דגם בלא נודע עכ"פ מדאוריי' בטיל וא"ש. וכיון שכן יש להקל גם לענין השנים האחרונים אפי' הי' נודע לנו מי קנה באחרונה ובאמת גם א"ז החו"ד הסכים בזה להכו"פ דגם שנים האחרונים מותרין וכ' עמ"ש הפלתי לה"ר לדבריו מהא דכ' הרשב"א דהיכי דנתפזרו כולן גם שנים האחרונים מותרין וכ' ע"ז החו"ד דכאן עוד עדיף דבנידן של הרשב"א כבר נקרא שם איסור על ב' האחרונים וכאן שלא נודע מקודם לא נקרא עדיין שם איסור וכן הביא בתשו' גאונים בתראי סי' י"ז בשם האפי רברבי. ואף דבנובי"ק סי' ט"ז כ' להחמיר בזה מ"מ כ' דאם פירשו מקביעותן מותרין ע"ש כי על כן במקום הפסד גדול יש לצרף סניפי ההיתר הנ"ל להכשיר כל הבשר הנמצא עוד בין הקונים והתבשילין והקדירות ובפרט שבודאי באים הקונים כ"א בפ"ע לשאול בזא"ז ע' מלמ"ל פי"ט מה' אה"ט ועבל"י סי' ק"י ס"ק כ"ח מ"ש בשם ישמח משה בזה יותר א"א לי להאריך לרוב הטרדא והי' בזה שלום מאד"ה דברי ידידור"ש באהבה: סי' פח בעזה"י יום ד' כ"א תמוז תרנ"ד לפ"ק בין המצרים מהרה יזרח אור לישרים וקרן ישראל ירום. ובתוכם כבוד ב"ד ידידי הרב הגדול חריף ובקי בחדר"ת ערוגת הבושם כש"מ אפרים פישל הלוי איש הורוויץ נ"י אבד"ק מאריאמפאל יצ"ו. מכתבך הגיעני ואם כי הנני יושב עתה קרית חוצות הרחק מאדם העיר ואני עוסק ברפואות ושותה מי מעין הקשה למעיין ומחוסר ספרים אנכי בכ"ז למען כבודך פניתי מעט להשיב לך ואכלכל דברי בקוצר מלים. בעסק ביש שבא לפניך שאברך אחד מק' זה איזה זמן שאשתו נקעה נפשה מעליו והוא מתנודד על כנפי התנועה וגם על לבושיו הפילה גורל לכבוש כל בגדיו תחה ידה וכבר באו דברי ריבותם בפלילים וזה מקרוב התפשרו על גירושין באופן שתתן לו האשה הבית שנכתב בטאבעלע על שמה עפ"י קאנטראקט בתוקף נימוסיהם ואבי האשה השליש לתכלית זה וועכסעל בחת"י ע"ס חמשה מאות ר"כ לבטחון שאחר נתינת הגט תחתום לו האשה הקאנטראקט וכן עשתה וחתמה הקאנטראקט ואח"כ הלכה האשה במרמה וערכה פראטעסט בהטאבעלע שאין בחתימתה כלום יען עוד לא מלאו שנותי' עפ"י נימוסי המדינה ואין לה יד למכור בנכסי' והבעל האומלל מר צורח על העושק והמרוצה הנעשה לו שהוא עני מדוכא ולרש אין כל כי אם עיניו ולבו אל הבית הזה שממנו פרי מחיתו ימצא ובא לבטל הגט אחרי שגילה דעתו בפירוש פעמים רבות בבית הרב המסדר קודם הגירושין שרק בשביל זה הוא מגרשה למען יזכה בהבית כפי הפשר וכאשר באה נפשו בשאלתו מאת הרב שתהיינה עיניו פקוחות לבל יהי' שום ערמה ותחבולה בדבר השיב לו לבל יעלה מורך בלבבו כי בודאי לא יפיל מדבר הפשר ארצה וכרוז קרא בחיל להעומדים שם לאמר דעו רבותי שאין שום דבר חוצץ בענין הגט רק בעסק הבית שצריכה האשה להעמידו בחזקתו וזולת זה אסור להוציא לעז על הגט זת"ש: הנה בכי"ב נחלקו גדולי האחרונים ז"ל בתשו' מהר"ם לובלין סי' קכ"ב בנידן הגט שכ"מ דווינא שהבטיחתו אשתו שכשיעמוד מחליו תחזור ותנשא לו ולאחר שהבריא מחליו חזרה בה האשה דעת המהר"ם שם לפסול הגט משום גילוי דעתא דאף דקיי"ל כאביי דג"ד בגיטא לאו מילתא הוא בכ"ז בצירוף אומדנא דמוכח מהני והסכים על ידו הגאון מהר"ם יפה ז"ל אולם בתשו' מ"ב סי' צ"ו חולק עליו וחילא דילי' מש"ס גיטין מ"ו: למימרא דר"י חייש לקלקולא ורבנן לא חיישי לקלקולא והא איפכא שמעינין להו דתנן המוציא את אשתו משום ש"ר לא יחזיר כו' דרבנן אדרבנן ל"ק מאן חכמים ר"מ דאמר בעינין תנאי כפול והב"ע בדלא כפלי' לתנאי' והשתא מה בכך דלא כפלי' לתנאי' סוף סוף לכשיתגלה הדבר שאינה אילונית הא נתברר שבשעת נתינת הגט טעות הי' שהרי אמר בפירוש דמשום אילונית הוא מוציאה וטעות הי' בידו א"ו אע"ג דבשעת גירושין איכא טעות כל כמה דלא כפלי' לתנאי' אמרינין דגירושין גמורין הן ע"ש. והנה כבר האריך הפני יהושע בחידושיו שם בדברי התוס' ד"ה אי א"ל הכי דלכך כ' התוס' שם דליכא רק חשש קלקול לעז ומן הדין באמת א"י לבטל הגט היינו משום דליכא התם גילוי דעת גמור רק ג"ד קצת ומש"ה ליכא אפי' לעז רק בדכפלי' למילתא אבל היכי דאיכא ג"ד גמור מהני מדינא לבטל הגט אפי' בדלא כפלי' לתנאי' גם לר"מ והכי מבואר באמת בתוס' קידושין ו': דהיכי דאיכא ג"ד גמור מהני אפי' לא כפלי' לתנאי' וכ"כ בריטב"א בחי' גיטין שם בשם רבותיו וכ"ה בר"ן פ"ב דקידושין ע"ש ועלח"מ פ"י מה' גירושין הי"ג והרי מצינו בגיטין דף ע"ב: דאר"ה גיטו כמתנתו מה מתנתו אם עמד חוזר אף גיטו אם עמד חוזר אפי' לא אמר אם מתי דאמרי' אומדנא דמוכח היא דאדעתא דמיתה יהיב לה ורבה ורבא דפליגי התם ע"ג: על ר"ה קא' דהוא משום גזירה שמא יאמרו יש גט לאחר מיתה הא אי לאו ההיא גזירה הוי מודו כ"ע דאם עמד חוזר משום דאומדנא דמוכח הוא דאדעתא דהכי שיעמוד מחליו לא גירשה. ובנ"ד כנראה מכותלי מכתבך האברך הזה נשאר בערום ובחוסר כל וחייו תלואים לו מנגד הבית הזה הדבר נראה בעליל שרק בשביל זה גירשה מפאת שחשב שבחתימתה תזכה לו הבית ובלעדי זה ל"ה מגרשה ובג"ד כעין זה הוי טעות בעיקר הגירושין ומעיקרא ל"ה חלות להגט כלל כענין שארז"ל בגיטין שם גבי הגבעונים ורבנן התם מי חלה שבועה עילווייהו כלל כיון דא"ל מארץ רחוקה באנו ולא באו לא חיילה שבועה עילווייהו כלל והה"נ בנ"ד כיון דאמר הבעל שבשביל שבחתימתה תזכה לו הבית הוא מגרשה וכיון דבאמת אין חתימתה מועלת הוי מוטעה מעיקרא כהך דמצינו ב"ב קס"ח: דאטעינהו אביי להני מרוותא למיכתב להו שטר שהוא על המחק ועדיו על הנייר דפסול כדי להטעותן ע"ש דקא' מי קאמינא שטרא מעליא אל"ף בי"ת בעלמא קאמינא וכמו כן הטעתו האשה להבעל הזה בהבטחתה אליו לתת לו חתימתה על הקאנטראקט שא"ב כלום כ"א אותיות בעלמא וכיון דהוי טעות מעיקרא לא חיילי הגירושין כלל והו"ל גט מוטעה דמבואר ביבמות ק"ו דפסול: והנה אף דהוי רק תנאי שבממון והוא ענין חיצוני לא מפני חסרון בגוף האשה כמו משום אילונית או ש"ר או נדרנית או כבנדה י"ב: שאין לה וסת בכ"ז הרי במשנה שם גבי אילונית קתני גם קלקול זה שאלו ידעתי שסופו ליתן לך כתובה לא גירשתיך שהוא ג"כ דבר שבממון עתוס' שם ד"ה אומר לה וברי"ף שם. והנה לכאורה הי' אפשר לעורר בנ"ד עפי"ד התוס' כתובות נ"ו. בהא דקאר"מ התם האומר לאשה הרי את מקודשת לי ע"מ שאין לך עלי שכ"ו ה"ז מקודשת ותנאו בטל והקשו התוס' דהרי ע"כ מיירי בדכפלי' לתנאי' וא"כ אמאי מקודשת הרי התנה בפירוש שאם יהא עליו שכ"ו אינה מקודשת וכ' וז"ל ואין לומר דלכך מקודשת לפי שמקדשה ע"מ שתמחול לו והרי מחלה אלא דאין מחילתה מחילה דהא תניא בפ"ב דנזיר הרני נזיר ע"מ שאשתה יין כו' והתם ל"ש לשנויי הכי ע"ש הרי דהסברא בעצמותה לא נראה בתוס' ושפיר יש מקום לומר דאף דאין מחילתה מועלת מ"מ הוי קיום התנאי בהכי כיון שהיא מוחלת וא"כ הה"נ בנ"ד לכאורה י"ל ג"כ הכי דנהי דנימא דהי' תנאי גמור ע"מ שתחתום לו הקאנטראקט הרי היא חתמה לו הקאנטראקט ואף דל"מ חתימתה עפ"י נימוסי המדינה מ"מ הוי קיום התנאי בהכי אמנם באמת ז"א דהתם י"ל דהי' התנאי רק שלא יהי' מצדה עיכוב בדבר וכהא דארשב"ג במשנתינו גיטין ע"ה: כל עכבה שאינה הימנה ה"ז גט אבל הכא בנ"ד הרי ידוע שהבעל לא רצה להתפשר על גירושין רק באופן שתתן לו הבית ול"ה הקפידא על חתימתה דוקא ולבר מן דין הרי בנ"ד ההעכבה ממנה מפאת שעשתה פראטעסט נגד הטאבעלע. והנה גם זה אין מקום לומר דמדלא הקפיד לחתור אחר זה אם חתימתה מועלת אמרינין דגמר לגרש בהחלט ולא ע"ד תנאי דומיא דכ' רש"י ז"ל בגיטין שם דלאחר שאמרו לא יחזיר לא מצי לקלקלה עוד דאמרינין דכיון שידע שאסור להחזירה אפי' לא תנשא לאחר ולא חש להמתין ולבדוק אחר הדברים גילה בדעתו שלא היתה חביבה עליו והה"נ מדלא הקפיד לחקור אם מהני חתימתה גמר לגרשה גם בלא"ה אמנם באמת ז"א דכל זה הוא רק התם דל"ה רק גילוי דעת קצת אבל היכי דאיכא אומדנא דמוכח כתנאי מפורש בודאי ל"א דגמר בדעתו שיתקיים הענין אף אם לא יהי' כן דומיא דכ' בתוס' בגיטין שם וברפ"ק דיבמות דאע"ג דכנסה סתם ונמצאו בה מומין בעיא גט ה"ד בשאר מומין דאיכא דמחיל אבל מום דאילונית אין אדם מוחל במום גדול כזה ולכך אפי' בסתם ל"א דמחיל והרי בהדין שכ' הה"מ פט"ו ממכירה והובא בסמ"ע סי' רל"ב דביכול להבחינו אמרינן דמחיל בכ"ז בהתנה בפירוש אפי' ביכול להבחינו חוזר וכ"כ להדיא בשו"ת רדב"ז ח"ד סי' קל"ו וע' בספר יהושע בפו"כ סי' תל"ב שכ' דבמכר לו בפירוש בלא מום ל"ש יכול להבחינו משום דיכול לומר דעלך סמכתי ועל הימנותך ולהכי לא בחנתי ע"ש ושעפי"ז כתבתי במק"א לתרץ מה שהקשה בתשו' מהרשד"ם חח"מ סי' שפ"ה על הסברא דיכול להבחינו מהא דא' בב"מ מ"ב: ההוא אפטרופסא דיתמי דזבן להו תורא ליתמי ומסרו לבקרא לא הו"ל ככי ושיני למיכל ומית כו' והב"ע דליכא פסידא ליתמי דאשכחוה ושקול יתמי זוזי מיני' דמקח טעות הוא ונימא דכיון דהי"ל להלוקח לנסותו קודם שיוליכנו לביתו אם הוא אוכל ולא הקפיד לראותו ודאי מחל ולהאמור י"ל דבמום גדול כזה שא"י לאכול בודאי לא ניתן למחילה והו"ל כהתנה בפירוש ובהתנה בפירוש הא ל"מ