הרי בשמים תנא

וע"כ דלהרשב"א אין לחלק בין נודע או לא. והנה ראיתי מקשין בדברי התוס' מעילה כ"א: שהקשו בהא דא' החר' במשנה פרוטה של הקדש שנפלה לכיס או שאמר פרוטה בכיס זה הקדש כיון שהוציא ראשנה מעל והקשו דליבטל ברובא ומקשין דילמא מיירי בלא נודע מהתערובת עד אח"כ וקודם שנודע הא לא נתבטל ושפיר מעל ונלפענ"ד ליישב ע"ד הפלפול דהנה הרא"ש בפג"ה שם מוכיח דמצינו דהידיעה גורמת האיסור מש"ס זבחים ק"ד. דפריך התם על המשנה דקאר"ח סגה"כ מימי לא ראיתי עור שיצא לבית השריפה הא איכא אחר הפשט וקודם זריקה ומשני ס"ל כרבי דאמר הדם מרצה על העור בפ"ע ופריך תו האיכא נמצא טריפה בבנ"מ פי' דהוי פסולו קודם ההפשט וקודם זריקה כיון דלא נודע פסולו עד אחר זריקה משמע דהיכי דנודע פסולו קודם זריקה יצא לבית השריפה הרי דהידיעה גורמת האיסור. אמנם בתוס' בזבחים שם ק"ג: ד"ה מודה ר' כו' כתבו בהא שהקשו מב"ק קי"א. גבי נתן אשם ליהורב וכסף לידעי' כו' וי"ל דהוי כמו שנמצא טריפה בבנ"מ ולרחסגה"כ הואיל לא הוכר פסולו קודם הפשט לר' וקודם זריקה לראב"ש מרצה על העור ולד' הרא"ש הנ"ל הא ל"ד להדדי דבטריפה בבנ"מ הא לא נודע ובב"ק שם הא נודע לבעלים שלא נתן הכסף עדיין וע"כ דהתוס' לא ס"ל כהרא"ש ולא מטעם ידיעה הוא רק מאחר דלפי דעתו של הכהן היתה ההקרבה כתיקונה קרינין בי' עור העולה אשר הקריב וכ"כ בס' טה"ק שם וא"כ התוס' לשיטתם שפיר הקשו במעילה דליבטל ברובא כיון דאינהו לא ס"ל דתליא בידיעה אמנם כן מבואר אצלי בחי' במק"א דהך מילתא אי שייך ביטול מה"ת קודם שנודע תליא בפלוגתת הרי"ף והתוס' דהנה בס' דרבנן ע"י גלגול בלא נודע עד לאחר התערובת כתבו האחרונים דאמרינין בזה סד"ר לקולא אף שהוא סד"א וע"י גלגול נעשה דרבנן כמ"ש בפמ"ג סי' פ"א במש"ז סק"ה וכ"כ הלבו"ש וע"כ משום דכבר נתבטל ברוב מה"ת קודם ונולד הספק אחר שכבר נעשה דרבנן. אולם הש"ך בדיני ס"ס אות י"ט נראה דס"ל דאף בהפ"מ אסור סד"ר ע"מ גלגול אף שלא נודע ובקיצור דיני ס"ס כ' דבהפ"מ וסעודת מצוה יש לסמוך להתיר משום ס"ס אף בס"א בגוף וס"א בתערובת אבל לא מטעם סד"ר ע"י גלגול מדכ' שם ובלבד שלא יאכלם כאחד ועש"ך סי' ט"ו סק"ו וע"כ משום דלשי' אזיל דס"ל דקודם ידיעה ל"ב מה"ת. והנה הרי"ף בפסחים מ'. גבי פלוגתא דמר עוקבא ושמואל אי בעינין נתבקעו ממש או לא פוסק שם דאם נמצא בבישול כיון דמשהו דרבנן הו"ל סד"ר אף דהוא ע"י גלגול וע"כ כיון דלא נודע עד לאחר הבישול א"כ הס' הוא אחר שכבר נעשה דרבנן מכח הביטול קודם שנודע לכך הו"ל סד"ר אולם בתוס' חולין צ"ז. כ' לענין חטה שנמצאת בתרנגולת רותחת בפסח דאע"ג דס"ל לר"ש במשנה דאהלות דבעופות כדי שתפול לאור ותשרף הוי עיכול מ"מ כיון דריב"ם פליג ובעי מעל"ע בשל תורה הלך אחר המחמיר ולכאורה הא לא נודע עד שנעשה דרבנן מכח הביטול דחמץ במשהו הוי רק מדרבנן וע"כ דהתוס' ס"ל דקודם שנודע ל"ב מה"ת וא"כ באין הספק דאוריי' ודרבנן כא' ולכך אזלי' לחומרא עכ"פ לפי"ז שמעינין מד' התוס' דס"ל דקודם שנודע ל"ב מה"ת וא"כ הדרא הקושיא הנ"ל לדוכתה במה שהקשו במעילה הנ"ל דליבטל ברובא דילמא מיירי שלא נודע שנתערב עד אח"כ: והנה לפ"מ שנראה מד' הכו"פ סי' ק"ב דקושי' התוס' שם הוא על הבבא דפרוטה בכיס זה הקדש עפמ"ג שם [ וע"כ דתיבת פרוטה שנפלה דכ' שם בתוס' הוא ל"ד] ועתוס' סוטה י"ח. ד"ה חזר וא"כ הרי כ"ז שלא בא ההקדש ליד גזבר הויין הבעלים הגזבר כמ"ש בר"ן נדרים צ"ד: ובראב"ד פ"ו ממעילה ה"ח. וכיון שהקדישו עתה הא הוי איהו הגזבר בעלים של ההקדש ואיהו הא יודע מהתערובת אמנם אכתי קשה דהא גם הך בבא איפשר לאוקמי כשלא נודע להבעלים מהתערובת כגון שסבור דליכא בכיס זה רק פרוטה א' ואמר פרוטה שבכיס זה הקדש ובאמת היו שם עוד פרוטות ואח"כ שגג והוציא פרוטה מכיס זה וא"כ הא לא נודע להבעלים מהתערובת. אמנם י"ל עפי"ד הש"ס ב"ק כ"ו: דא' הקדש שלא מדעת כהדיוט מדעת דמי ופרש"י דדעת שכינה איכא וא"כ הה"נ לענין ביטול פרוטה של הקדש לא משכחת לא נודע כיון דאיכא ידיעת שכינה. ובשלמא בפרוטה של הקדש שנפלה לכיס ל"ש לומר דאיכא ידיעת שכינה כיון דלגבי ביטול בעינין ידיעה מהתערובת ולגבי שכינה הא ל"ש ידיעה מהתערובת כיון דקמי שמיא גליא איזה פרוטה הקדש ואיזה חולין ואיפשר שמכח זה הוכיח הכו"פ דע"כ קושי' התוס' הוא מפרוטה בכיס זה הקדש דע"ז ליכא לתרוצי בלא נודע כיון דידיעת שכינה איכא אבל פרוטה של הקדש שנפלה לכיס שפיר הו"מ לשנויי הכי כיון דבכה"ג הא ל"ש נודע מהתערובת לגבי שכינה כנ"ל. וממילא ל"ק נמי לפי"ז במה שתי' התוס' דמטבע ל"ב ולכאורה אכתי קשה דא"כ אמאי מעל הרי בקבוע דרבנן ולקח קודם שנולד הס' לכ"ע אמרינין מרובא קא פריש וא"כ אמאי מעל ולהאמור נכון כיון דקאי על הבבא דפרוטה בכיס זה הקדש הרי תיכף בשעת אמירתו נולד הס' דאפי' אל"ה יודעים הבעלים שיש עוד פרוטות עכ"פ הא נודע להם שיש איסור בכיס זה ורק מההיתר ל"ה יודעים ובכה"ג בודאי אסור. ויהי' לפי דברינו סתירה מזה למ"ש א"ז החו"ד בסי' ק"א סק"ה דל"ש ביטול ברוב אלא היכי שהספק הוא רק כשהן מעורבין ואם ל"ה רק א' ל"ה ספק אז בטיל האיסור ברוב היתר דומיא דסנהדרין שיש רוב מזכין ואילו ל"ה רק המזכין או המחייבין ל"ה ספק רק מפני ששניהם לפנינו נולד הס' משא"כ היכי שאפי' אלו ל"ה רק א' ג"כ היינו מסופקין והספק הוא על כל א' בפ"ע איזה הוא האיסור בזה ל"ש לומר כיון שעכ"פ ליכא איסור רק א' הוא בטיל ברוב ע"ש וכ"כ סברא זו הפמ"ג בפתיחה לה' תערובת ובסי' מ"א ע"ש ולדברינו דקושי' התוס' הוא דליבטל ברוב על פרוטה בכיס זה הקדש הרי חזינין דשייך ביטול ברוב אף בזה שעל כל פרוטה בפ"ע אנו מסתפקין דילמא זו היא של הקדש וכבר דחאה לסברא זו מהלכה בתשו' בית אפרים חיו"ד סי' ע' ע"ש אמנם בעיקר מה שהוכחנו מד' התוס' בחולין הנ"ל דאם לא נודע ל"ב מדאוריי' באמת ליכא קושי' כ"כ מד' התוס' במעילה אף לפי גי' דילן דקאי הקושיא על הבבא דפרוטה של הקדש שנפלה לכיס יען שבחולין כ"כ בשם ר"ת ואין להקשות סתירה מזה לסתם תוס' שהוא הר"י. ועפ"י דברינו הנ"ל הנה מקום אתי לה"ר לד' הש"ך דבלא נודע ל"ב מדאוריי' מתמורה ט"ו: דמייתי התם ראי' דאין חטאת צבור מתה משעירי רגלים ור"ח דא"ר לאייתינהו מתרומת הלשכה ודילמא מתו מארייהו דהני זוזי אלא לאו ש"מ אין הצבור מתה וקשה הרי אפי' מתו הבעלים דהני זוזי הדר בטלי להו ברובא וכן הקשה באמת המ"ל פ"ז מה' מעילה וכן מש"ס יומא נ"ה: דקא' לא היו שופרות לקיני חובה מפני התערובת חטאת שמתו בעלי' ופירש"י שמא מת א' מן הבעלים שנתנו מעות בשופר וכיון די"ב חטאות הו"ל מעות חטאת שמתו בעלי' כו' וקשה ג"כ ליבטל ברובא ובשלמא למאי דמסיק ביומא שם משום חטאת שמתו בעלי' ודאי ל"ק דליבטל ברובא כיון דעכ"פ מדרבנן מטבע ל"ב הא איכא איסור דרבנן אבל למאי דס"ד משום ס' חטאת שמתו בעלי' שפיר קשה כיון דמדאוריי' בטיל ברוב והוי סד"ר ע"י גלגול ולא נודע וע"כ דכל שלא נודע ל"ב מה"ת: אמנם באמת לעיקרא דדינא השיגו האחרונים על הש"ך בזה והעלו דגם בלא נודע עכ"פ מדאוריי' בטיל כד' הב"ח והמנ"י ונלפענ"ד לה"ר לדבריהם ע"ד הפלפול מש"ס יומא ס"ד. ההוא בהם בעיניהו הוא דלא ירצו הא ע"י תערובת מירצו כדתנן אברים תמימים באברים בע"מ ר"א אומר אם קרב ראשו של א' מהן יקרבו כל הראשין כולן כו' וחכ"א אפי' קרבו כולן חוץ מא' מהן יצא לבית השריפה ופירש"י אם קרב הראש של א' מהן קודם שהרגישו בדבר ומשמע דרש"י ז"ל סובר ומפרש דמיירי שקרב הראש של א' מהן קודם שנודע התערובת ולכאורה תמוה דמנ"ל לרש"י זה וגם מדוע לא פי' כן בזבחים ששם הוא העיקר ונראה דהנה לכאורה יש להקשות בהא דקא' הכא דרב ס"ל כר"א כפירש"י וכ"ה לחד תי' בתוס' ד"ה הא. והרי בזבחים ע"ד פרכינין על הך דר"א דאם קרב הראש של א' מהן והרי אילו הוי אתו קמן לאימלוכי הא אמרינן לי' לא תקריב דכתיב ואשה לא תתנו מהם ואמאי כי לא אימלך מכשרינין הרי נדחה ומשני הוא דאמר כחנן המצרי דתניא חנן המצרי אומר אפי' דם בכוס מביא חבירו ומזויג לי' והיינו דאפי' בשחוטין ל"ל דחיי' וא"כ איך א' ביומא שם דרב ס"ל כר"א הרי רב סובר התם בע"ח אין נדחין אבל בשחוטין הא אית לי' דיחוי וכן נתקשה בשעה"מ פ"ד מה' ק"פ אמנם י"ל בסוגיא דיומא הנ"ל דר"א ס"ל ג"כ דיחוי בשחוטין והך דאם קרב הראש של א' מהן מיירי קודם שנודע התערובת א"כ לא אידחי מעולם וא"כ אין אנו צריכין למימר דר"א ס"ל כחנן המצרי ושפיר אתיא רב כר"א וסוגי' דזבחים הנ"ל סוברת כיון דסתמא קתני אם קרב הראש של א' מהן ומיירי אפי' בנודע קודם ההקרבה ולכך פריך הא אידחי לי' ויהי' נכון לפי"ז הא דקא' בזבחים שם דרב דקא' בטבעת של ע"ז שנתערבה בק' טבעות ונפלה א' מהן לים הגדול הותרו כולן דס"ל כר"א דקא' אם קרב הראש של א' מהן כו' ואי ר"א מיירי בלא נודע א"כ אין ראי' מהא דר"א למילתי' דרב דמיירי בנודע ולהאמור א"ש דסוגיא דזבחים הא ע"כ ס"ל דגם ר"א מיירי בנודע ושוו שפיר אהדדי. אמנם יקשה לכאורה לפי"ז הסוגיא דיומא דמיירי הך מתני' בלא נודע התערובת קודם ההקרבה א"כ קשה בהא דקתני וחכ"א אפי' קרבו כולן חוץ מא' מהן יצא לבית השריפה ולהנ"ל הרי בקרבו כולן חוץ מא' מהן גם ר"א יודה דאסור להקריבו דהרי כ' בתוס' זבחים ע"ד. ד"ה רב דהא דר"א דריש מום בם הוא דלא ירצו הא ע"י תערובת ירצו לא לחד בתרי אצטריך דבלאו קרא בטיל ברובא אלא לחד בחד אצטריך ומייתי לי' לקרא דכיון דחזינין דכל כך התיר הכתוב אין סברא שיחמירו רבנן דאפי' ברובא לא בטיל מטעם דבר שבמנין או חהר"ל וע"ש בדיבור הקודם המתחיל ונפלה כו' דמבואר בדבריהם דר"א מטעם ביטול מה"ת ברוב קאתי עלה כמו לרב בנפל א' מהן לים דהוא מטעם דמדאוריי' בטיל ברוב וכ"כ בתשו' הרשב"א סי' שכ"ה ע"ש [ואף דלענין נפל א' מהן לים כ' בתוס' שם דוקא נפל ממילא אבל הפילה אפי' שוגג קנסו אטו מזיד וא"כ לר"א למה שרי בקרב ראש של א' מהן נהי דהי' הכהן שוגג הו"ל למיקנסי' אטו מזיד הנה מלבד דלפי הצעתינו בביאור סוגיא דיומא הלא ר"א מיירי שקרב קודם שנודע התערובת וא"כ הא מבואר בתשו' הרא"ש כלל כ' דין י"ז הובא בט"ז וש"ך סי' ק"י דקודם שנולד הספק ל"ש למיגזר מידי. חוץ לזה הרי כ' בט"ז שם סק"ח ובש"ך סק"מ בשם התה"ד דרק בהפילה שייך למיגזר שוגג אטו מזיד אבל באכילה ל"ש למיגזר שמא יאכילנו במזיד דהא לפי