הרי בשמים תנ

יהי' נכשל ואוקמי' ברשות זה שיכול לחלל דהפקר בי"ד הפקר ע"ש הרי דהוי ההפקעה על דבר מיוחד והה"נ אפקעינהו רבנן להני זוזי מרשות האשה ואוקמו' ברשות הבעל כדי שיהי' תשלומי הסופר מידו אבל לא שיהי' שלו שיוכל לאסרן על הסופר. ובמה שאסר הבעל ע"ע הנייר שקנו לצורך הגט בודאי לא איכפת לן כיון דהלכה פסוקה היא בידינו דכתבו על איה"נ כשר ובתשו' הרשב"א סי' תשמ"ו מבואר דאין חילוק בזה בין נדר לשאר איסוה"נ וכיון שלפי מנהגינו הסופר מקנה הקלף להבעל במתנה והוא מגביהו וזוכה בו שפיר מהני זכייתו כפשטא דגמ' ע"ז מ"ב. דילמא מגבה לה כו' ערש"י ור"ן שם וכן בנדרים ל"ד. ככרי עליך ונתנה לו במתנה מהו כו' וער"ן שם והלא בשעת סידור הגט הוא מבטל כל דיבור שהי' מזיק להגט א"כ ממילא ביטל ג"כ מה שגילה דעתו מעיקרא שאינו רוצה לזכות בו כי על כן לפענ"ד הגט כשר בלי פקפוק ואין בערעורו של בעל כלום: סי' פו ודרך אגב אומר בדבר מה שראיתי לא"ז הגאון זצ"ל בס' תו"ג סי' ק"כ שכ' דאם אחר נתפשר עם הסופר בעד שכירותו כגון אבי הבעל או אבי האשה דצריך להקנות המעות דמי הסופר להבעל או להאשה דבלא"ה נקרא אין הבעל מכתיבו ופוסק שם להלכה דאם אבי האשה פרע שכר הסופר בלא הקנאה להבעל אינה מגורשת. ואנכי בעניי לא כן עמדי דמאחר שאנחנו נוהגין שבפירוש מקנה הסופר לבעל המגרש הנייר והדיו וכל מכשירי הכתיבה בה וכפי המבואר בר"ן בגיטין שם ע"כ מדינא צריך להיות כן דאין הפועל שהוא הסופר יכול לזכות בעצמו בהקלף בעד הבעל ע"ש וגם נוהגין שהבעל מצוה לסופר בפני עדים שיכתוב ג"פ לשמו ולשמה לשם גירושין והסופר אומר כן אעשה ואחר הגירושין נותנין להסופר שכרו מה לנו ממי בא שכרו או מי שמתפשר עמו על השכר דכיון דהבעל קנה הכל במתנה הרי הכל שלו ואף דקיי"ל בח"מ סי' רס"ד דפועל שעושה מלאכה עם בעה"ב בסתם א"י לומר בחנם עשית עמדו מ"מ עכ"פ אין להסופר רק חוב על הבעל דכבר העלינו למעלה דל"ש בזה אומן קונה בשבח כלי וכיון דל"ה להסופר רק חוב על הבעל מאי נ"מ אם אחר שילם השכר להסופר הו"ל האחר פורע חובו של חבירו. ולבר מן דין כיון דחכמים שדיוה אאשה לשלם שכר הסופר משום תקנת עגונות כדא' ב"ב קס"ח. ורבנן אקנויי אקנו לי' לבעל מאי איכפת לן אם אחר משלם לסופר בעדה האחר נעשה שליח בשבילה לשלם להסופר ונקנה להבעל משום דרבנן אקנויי אקנו לי' להבעל ולמה ניחוש על הגירושין מכח זה ומצאתי לש"ב הגאון בספר יהושע חאה"ע סי' צ"ה שכתב בפשיטות דאין חשש כלל אם אחר נתן להסופר שכרו: סי' פז וע"ד שאלתו במעשה שאירע בק' היות ששחטו הרבה בהמות דקות במקולין והבשר נמכר כמעט לכל אנשי העיר ואח"כ נמצא בראשה של בהמה א' מים ול"ה מוח מקיפו וא"י מאיזו בהמה הוא והקצב אומר שבעוד הי' הבשר שלם כמו שהי' במקולין הי' יכול להכיר איזה בשר הוא מבהמה שנמצא מים בראש ויש כעת בין הקונים הרבה בשר חי ומבושל מבהמות הללו והוא הפסד רב ודורש כ"ת ממני חו"ד הלכה למעשה מה משפט הבשר והכלים: הנה כבר השבתי בכי"ב להרב דק"ק ראזדאל ועתה הנני להשיב לו ולהודיעהו דעתי העני' מה שנתחדש לי כעת להלכה בזה. והנה לכאורה לפמ"ש הש"ך ביו"ד סי' ק"י ס"ק י"ד בד' הרשב"א דדוקא בתערובת חתיכות שרי קודם שנודע כיון דאינו אלא קבוע דרבנן אבל בקבוע דאוריי' מודה להרא"ה דאסור אפי' קודם שנודע דלא כהר"ן שכ' כיון דקבוע חידוש הוא ל"א למפרע אפי' בקבוע דאיריי' וכן העלה הט"ז סק"ה בד' הרשב"א שדחה שם דברי הד"מ והפרישה שכ' דהטור הבין ד' הרשב"א דס"ה דמיירי שיש איסור במקולין א' ולא נודע באיזו מקולין וכתב הט"ז דפירושו תמוה הוא דאיך כ' הטור ע"ז וכ"כ א"א ז"ל דכל מה שלקחו קודם שנודע הספק הכל מותר דבנידן כזה שהוא ס' דאוריי' ודאי אפי' קודם שנודע הס' אסור הנה מפורש גם מדבריו דהך דס"ה מיירי דוקא בתערובת חתיכות דכיון דמדאוריי' נתבטל ברוב ורק מדרבנן חה"ל ל"ב הלכך כל מה שלקחו קודם שנולד הספק הכל שרי ולא בקבוע דאוריי'. וא"כ בנ"ד הלא הי' נודע קודם שנתחלק הבשר בין הקונים הא אז הי' ניכר האיסור ומדאוריי' לא בטיל והוי קבוע דאוריי' א"כ ל"מ מה שלקחו קודם שנודע הספק אמנם באמת הפר"ח מיקל גם בקבוע דאורייתא בלקח קודם שנודע וכ"ה ד' המנ"י וכן הפמ"ג בשפ"ד מצדד להקל בלקח קודם שנודע גם בתערובת חניות. ואף שכ' א"ז החו"ד בסי' ק"י סק"ה דהיכי דבשעת קביעותן ל"ה מעורבין רק לאחר שפירשו נתערבו ל"א בזה כל דפריש מרובא קא פריש ול"ה בכלל פריש כיון שלא נולד התערובת רק לאחר שפירש ע"ש הנה ממשמעות הפוסקים לא מוכח הכי וכבר חלק עליו בזה בס' בינת אדם שער הקבוע דין י"א ע"ש ובפרט שבנ"ד הרי יש לצדד להקל מטעם דגם עכשיו לאחר שנודע הטריפות בטיל הטריפה ברוב כשרין ואף שהבשר נתחלק לכמה בעלי בתים ואינו במקום א' הרי ביבש ביבש גם א' בבית ושנים בעלי' מתבטל כמ"ש במש"ז סי' ק"ט סק"א ובחו"ד סי' ק"י סק"ג. ויש לצרף ג"כ דעת כמה מרבוותא ז"ל שהורו דחתיכה חי' ל"ה חהר"ל ועתשו' מ"ב סי' ל"ו. והנה לענין הבשר שכבר מבושל ברוטב דהוי אינו מינו באמת י"ל דלגבי הרוטב והקדירה ודאי חשיב פירש כענין שכ' ברמ"א סי' ק"י ס"ו ובש"ך ס"ק ל"ח לענין הביצה דהוי כפירש ע"ש ובנ"ד בודאי על הטעם שיצא מהבשר להרוטב ולקדירות שם פירש עלי' ובזה גם להחו"ד הנ"ל שרי כיון דפרישה זו נעשה לאחר שכבר הי' התערובת וא"כ אפי' לא הי' נידן הבשר כפירש בכ"ז הרוטב שרי מטעם פירש ומצינו כי"ב במשנה חולין צ"ו. ע"ש. דהבשר אסור והרוטב בנ"ט ובפרט דבנ"ד גם הבשר שרי כנ"ל. והנה לענין השנים האחרונים מובא בכו"פ סי' ק"י בשם דרכי נועם לאסור והוא חולק עליו. וראיתי בס' טטו"ד מהג' מהרש"ק ז"ל בסי' קס"א שכ' דע"כ מוכרח לומר כד' הדרכי נועם לפי"ד הש"ך בסי' ק"ט שכ' דכ"ז שלא נודע מה"ת לא בטיל הרי באמת ל"ש לומר על קודם ידיעה כל דפריש מרובא פריש דהרי כיון דלגבי ביטול ברוב בעינין נודע ה"ה דלא הול"ל כל דפריש מרובא פריש קודם ידיעה אפס דהרי מה"ד אף שפירש עתה מותר רק דגזרינין שמא יקח מן הקבוע א"כ איך איפשר לומר דלא נימא כל דפריש כו' כיון שהוא קודם ידיעה הרי עכ"פ אמרינן עכשיו מרובא פריש רק דאיכא גזירה שמא יקח מן הקבוע לענין זה מהני הא דבאמת לקח קודם שנודע ול"ש גזירה זו. והתינח לרוב הנפרשין משא"כ השנים האחרונים איך נתיר אותן ממ"נ אם הי' הפרישה כעת הא בודאי היו הב' האחרונים אסורין מדינא וא"כ אף שפירשו קודם שנולד הספק ל"מ דהרי קודם ידיעה הא ל"ש מרובא פריש ובתר ידיעה דהשתא א"א לן למיזל דאם הי' נפרש כעת היו השנים האחרונים אסורין מדינא ע"ש ודפח"ח. והנה באמת בס' מנח"י השיג ע"ד הש"ך הנ"ל שכתב דבלא נודע לא בטיל מדאוריי' וכ' דמרא"ש פ' גה"נ משמע דאינו אלא מדרבנן. ובס' בינת אדם שער הקבוע רוצה להשיג עליו וכ' דלא מוכח מידי מהרא"ש שם. אמנם באמת מפורש הכי להדיא בדברי הרא"ש שם שכ' וז"ל ואע"ג דמב"מ אוסר עד ס' היינו קודם שנודע תערובתו לא גזרו חכמים שיאסר בס' אעפ"י דלא יהיב טעמא גזירה אטו מין בשא"מ דיהיב טעמא עכ"ל הרי מבואר בהרא"ש דאינו אלא מדרבנן דאי איתא דבלא נודע מה"ת לא בטיל וא"כ לד' הש"ך בסי' צ"ח סק"ח דאע"ג דא' סליק שאינו מינו כאלו אינו כו' מ"מ הא"מ אסור וא"כ הול"ל דהרוטב יאסר מה"ת והעיר בזה הפמ"ג בשפ"ד סי' ק"ט ס"ק י"ב ע"ש. אמנם באמת לא ידענא דאיך איפשר לומר דהא דפוסק הש"ך דאי אמרי' סליק כו' הא"מ אסור מה"ת דהרי באמת טעמו של הרש"ל והש"ך דל"א סלק שא"מ כאילו אינו להכשיר הא"מ הוא עפי"ד התוס' חולין ק': ובכורות כ"ב. שהקשו בהא דא' הלוקח ציר מע"ה משיקו במים וטהור ממ"נ אי רובא מים טהור להו בהשקה אי רובא ציר לאו בר קבולי טומאה הוא והנך מיעוטא דמיא בטלי ברובא וקא' ל"ש אלא לטבל בו פתו אבל לקדרה מצא מין את מינו וניעור והשתא האיך ניער אמאי לא' סלק את מינו כאלו אינו ושא"מ דהיינו הציר רבה על מים טמאים ומבטלן ותי' דל"ד דהא דקא' סלק את מינו כאלו אינו היינו דאין מינו נאסר אלא מכח האיסור שנתערב בו וא"א להבדילו ובכ"מ שישנו היתר הוא ולפיכך שייך שפיר סלק אבל התם דמינו עצמו מטמא מחמת מגע מים טמאים אין שייך לומר סלק ע"ש וא"כ ה"ה באיסור שא"מ ל"ש לומר סלק מינו כמי שאינו כיון דנ"ט הוא באינו מינו הא אמרי' חתיכה נעשה נבילה א"כ ההיתר גופי' נעשה איסור ול"ש לומר סלק וא"כ הרי קיי"ל בשאר איסורים חנ"נ רק מדרבנן וא"כ איך שייך לומר דאינו מינו יהי' אסור מדאוריי' וע' מש"ז סי' ס"ו סק"ה וסי' צ"ח סק"ה ושפ"ד שם סק"ח וא"כ שפיר כ' הרא"ש דמדרבנן הוא דבעינין ס' דנהי דאמרי' סלק אבל הא"מ עכ"פ מדרבנן אסור: אמנם הא דקודם הידיעה לא נתבטל איפשר דהוא מדאוריי' דאדרבא נלפענ"ד דהך סברא דקודם שנודע לא נתבטל הוא רק לד' הרא"ש וכמ"ש באמת הרמ"א סי' ק"ט ס"ב בשמו והיינו דאיהו לשיטתי' אזיל דס"ל הטעם דיבש ביבש בטיל ברוב הוא דאמרינין איסור נהפך להיות היתר והלכך בנודע נקרא עליו שם היתר משא"כ בלא נודע לא נקרא עליו שם היתר והוי דומיא דכ' האו"ה הובא ביו"ד סי' צ"ט דבנודע אמרינן חנ"נ דנקרא עליו שם איסור משא"כ בלא נודע ע"ש וה"ה להיפך לענין ביטול מב"מ ביבש ביבש דאמרינין איסור נהפך להיות היתר ל"א הכי אלא בנודע דוקא דנקרא עליו שם היתר משא"כ בלא נודע. אבל מה שהעמיס הש"ך שם סברא זו בשי' הרשב"א באמת קשה הדבר לומר כן לשיטתו דאיהו הא ס"ל הטעם דיבש ביבש בטיל ברוב משום דעל כל א' אמרינין שזה הוא ההיתר א"כ מה לי נודע או לא נודע. ושעפי"ז יהי' נכון מה דחקר הרשב"א בתשו' סי' רע"ב ורע"ג הובא בפמ"ג בפתיחה ל"ה תערובת חקירה ג' דאיך משכחת אשם תלוי בחתיכה א' מב' חתיכות הרי א"א לצמצם דילמא הגדולה היא ההיתר ואף הקטנה שריא דבטלה ברובא ואי אמרינן דבלא נודע לא בטיל כלל אין התחלה להקושיא.