הרי בשמים מד

כ"כ יניחו הכלים כ"ד שעות שלא יהיו ב"י כדי לצאת ידי כל הספיקות עכ"ל הרי דהנוב"י ז"ל מתיר בכה"ג לכתחלה בשהיית הכלים מעל"ע ומכ"ש בלא נודע עד אחר מעל"ע וגם הלא הוכחתי דזה לא דמי לבשר זה וא"כ לית דין צריך בושש דהכלים מותרין למעלתו בלי שום פקפוק דברי הכותב בחפזי מאד הדור"ש באהבה: סי' ז בעזה"י יום ה' ג' לירח תמוז שנת תרל"ד לפ"ק סערעטה. הנני נוטה כנהר שלום לכבוד בד"ז י"ט ויד"נ הרב החריף ובקי חסיד ועניו בנש"ק. ירא ה' וחרד על דברו. כש"ת מו"ה אברהם יוסף נ"י בהרהג"א המנוח אבד"ק זאלישטשיק ז"ל קונטרסו היקר הגיעני תמול שלשום ומה מאד שמח לבי בראותי כי ת"ל ידיו רב לו בתוה"ק להשכיל על דבר לזרות ולהבר ולא צדו צעדיו מלכת ברחובות הסוגיות להתחקות על שרשי ההלכה הברורה ולאשר אפפו עלי טרדות אין מספר למו בענינים שונים לא ירדתי אל עומק העיון להשיב לו על כל פרטי דבריו כאשר אותה נפשו ואך למען כבודו אתן לו מענה על אשר שאל בשתים ועלתה לו בתימה. ואענה חלקי אמרה נפשי בקוצר אמרים כאשר תשיג יד בינתי הכהה. בעזר החונן לאדם דעה: גרסינין בש"ס מנחות ע"א ע"ב ת"ר טלית שכולה תכלת כל מיני צבעונין פוטרין בה חוץ מקלא אילן מיתיבי טלית אין פוטר בה אלא מינה טלית שכולה תכלת מביא תכלת וד"א ותולה בה וקלא אילן לא יביא ואם הביא כשר ארנב"י ל"ק כאן בטלית בת ארבעה חוטין כאן בטלית בת שמנה חוטין שמעת מינה מתירין מבגד לבגד דילמא דאי עבד והקשה כ"ת חדא לפימ"ש התוס' שם דהא דס"ל לרב אין מתירין מבגד לבגד אפי' למ"ד חובת גברא משום דאין לבטל הטלית ממצותה וא"כ האיך קא' שמעת מינה מתירין מבגד לבגד הלא בטלית בת שמנה לפי דעתו שיסבור שכולה תכלת א"כ אף אי ישקול ארבעה חוטין אכתי לא יתבטל מצות הטלית ובכה"ג הלא גם רב מודה דמתירין מבגד לבגד תו הקשה לפימ"ש המג"א רס"י ט"ו בשיטת הרמב"ם שהובא בב"י דס"ל דג' חוטין היו לבן והם וי"ו ראשין והחוט הרביעי הי' מחצה תכלת ומחצה לבן וכיצד הי' עושה הי' לוקח חצי חוט דהיינו ראש א' לבן וחצי חוט דהיינו ראש א' תכלת והי' טוה השני חצאי חוטין באמצעיתן יחד והקשה המג"א דהלא מותר לקשור חוט אם נפסק שיהי' י"ב גודלין דקשירה הוי חיבור מעלייתא וא"כ ל"ל טוי' וכ' דרק לכתחלה המצוה לטוותן יחד אבל אם נפסק חוט גם קשירה מועיל ולפי"ז מאי משני הגמ' דהא דאם הביא קלן אילן כשר מיירי בבת ד' הלא גם בבת ד' איכא למיחש שיפסק מהחוטין עד שיהי' נשאר כדי עניבה ויקשור הנתלש בחוטין של טלית אחר שהוא יסבור שהם של תכלת להשלימם לי"ב גודלין ובאמת הוא קלא אילן ואי לכתחלה צריך טוי' ולא קשירה כדברי המג"א ז"א דהא גם בטלית בת שמנה אין החשש רק על דיעבד דלכתחלה הא אין מתירין מבגד לבגד עכ"ק: הנה בהשקפה ראשונה אמרתי ליישב בפשיטות דהנה באמת קשה לכאור' לפימ"ש התוס' בחולין כ"ט ע"ב דהיכי דלכתחלה אסור לעשות כן אף דבדיעבד כשר הוי מילתא דלא שכיחא ע"ש ושעפ"י דבריהם אמרתי במק"א לבאר דברי הש"ס ביצה ד"ז ע"א וכ"ת לענין טומאה נמי נגזור אפושי טומאה הוא ואפושי טומאה מדרבנן לא מפשינן שלכאורה אינו מובן דהא מצינו בכ"ד דגזרו רבנן גם לענין טומאה ע' פירש"י שם גם מהו הלשון אפושי טומאה הוא כו' ולדברי התוס' י"ל דשם ל"ש לגזור טומאה על האוכל משלל של ביצים מנבילת עוף כיון דלכתחלה אסור לו לאכול הוי מילתא דל"ש וא"כ ל"ש לומר רק שהוסיפו חכמים עוד טומאה באם אכל משלל של ביצים דנבילת עוף א"כ הוי אפושי טומאה ואפושי טומאה מדרבנן לא מפשינין ודוק] וא"כ לכאורה אף בטלית בת ח' היכי גזרינן שמא יתיר חוטי קלא אילן מהבגד ויסבור שהוא תכלת הרי כיון דלכתחלה אסור להתיר הוי מילתא דלא שכיחא וקיי"ל דלא גזרינן גזירה במילתא דלא שכיחא. ע"כ נלפענ"ד דהפירוש בגמ' הוא כך דבאמת צריך להבין האיך מוקמינן הברייתא בטלית בת ח' אף שמבואר בתוס' ר"פ התכלת שאין בל תוסיף במנין החוטין לשיטת הקונטרס עכ"פ היכי אתרמי זאת שיהי' טלית בת ח' ועכצ"ל לפימ"ש התוס' בשבת כ"ב דאפי' למ"ד מתירין מבגד לבגד אם אינו תולה אותן בבגד אחר לכ"ע אסור וא"כ לפי"ז יכול להיות שרצה להתיר הציצית מהבגד אולם אם לא יתלה אותם בבגד אחר הלא אסור להתיר ולכך תלאן בבגד הזה אף שהי' בו כבר ד' חוטין כיון דליכא איסור בזה ולפי"ז קא' הש"ס שפיר שמעת מינה מתירין מבגד לבגד דאל"ה היכי אתרמי טלית בת ח' ומשני דאי עבד אבל לא דקאי הגזירה ע"ז וא"כ ממילא מיושב שפיר קשיותיו הנ"ל דהא באמת להתיר מטלית בת ח' לכ"ע אפי' לכתחלה מותר כיון שאין הטלית מתבטל ממצותו וא"כ הוי שפיר הגזירה במילתא דכשר לכתחלה וממילא אזדא גם קושייתו השני' דבטלית בת ד' לא חיישינן שיקשר חצי חוט הנפסק בחצי חוט לבן וכדברי הרמב"ם הנ"ל דהא כיון דלכתחלה אין רשאי לעשות כן כמ"ש המג"א א"כ הוי מילתא דל"ש ול"ג כנ"ל. וראיתי לש"ב הגאון בעל ישיע"ק ז"ל שביאר ג"כ בסגנון כזה דברי הש"ס אבל לא מטעמא דילי ולא דבריו דברינו ובאופן היותר מורווח נלפענ"ד ליישב קושיתו הראשונה הנ"ל דהנה בתוס' ר"פ התכלת הנ"ל כתבו בשם הר"י דעד חי"ת כפולים שהם י"ו יכול להוסיף ואינו עובר על בל תוסיף ומבואר בתוס' שם ובפירוש הרא"ש על ה' ציצית בטעמא דמילתא דיכול להוסיף עד ח' משום דס"ל דאנן דרשינן גדיל שנים גדילים ד' וסובר דאי עביד מכל מין ומין גדילים דהיינו ד' חוטי לבן וד' חוטי תכלת גדילים קרינן בי' ולאו מוסיף הוא ע"ש שמבואר מדבריהם דדוקא בשני מינים תכלת ולבן יכול לעשות ד' שהן ח' ממין זה וכן ממין האחר משא"כ היכי דליכא אלא או תכלת או לבן לבד א"י להוסיף רק עד ד' כפולים שהן ח' ובטפי מהכי עובר על בל תוסיף וע' בטור וב"י א"ח סי' י"א. ולפי"ז נוכל לומר בביאור דברי הש"ס עד"ז דהרי הטעם דטלית שכולו תכלת כל מיני צבעונין פוטרין בה חוץ מקלא אילן הוא משום דקלא אילן דומה לתכלת וזימנין דמזבין לה לאינש אחרינא] וסבר דכל החוטין הן תכלת וכי מצריך לטלית אחריתי שקיל תרי חוטין מהכא ונותן שם עם לבן ושדי קלא אילן עם לבן בציצית והוי כלאים שלא במקום מצוה כפירש"י ולפי"ז יהי' הפירוש בדברי הש"ס כאן בטלית בת שמנה חוטין היינו הברייתא דתני בה ואם הביא כשר דהא אי איכא שמנה חוטין הא ליכא למיחש שהאחר יסבור שכל החוטין תכלת דהרי לדברי התוס' והרא"ש הנ"ל ביותר מארבעה חוטין ממין א' עובר על בל תוסיף כנ"ל וא"כ האחר רמי אנפשי' לזכור שבודאי יש כאן ארבעה חוטין קלא אילן שבודאי המוכר לא עבר על בל תוסיף וא"כ לא יקח מהחוטין הללו לטלית אחר וליכא למיחש למידי משא"כ הא דתני פסול מיירי בטלית בת ד' חוטין א"כ איכא חשש דילמא יסבור שהן כולן תכלת דהלא עד ד' אינו עובר על ב"ת אפי' כשהן ממין א' וא"כ דילמא יקח שנים מהן היינו הקלא אילן לטלית אחריתי במקום התכלת ויהי' כלאים שלא במקום מצוה ולפי"ז מיושב שפיר קושייתו הנ"ל דהלא הא דהתכלת אינה מעכבת הלבן והלבן אינו מעכב את התכלת היינו להיות כל הד' מלבן או מתכלת אבל בשני חוטין הא לא סגי כמבואר בתוס' ר"פ התכלת וא"כ כי חיישינן שיקח שני חוטין מן הד' חוטין לטלית אחרת א"כ שמעת מינה שפיר דמתירין מבגד לבגד דבבת ד' הא מתבטל הטלית ממצותו ואפ"ה חיישי' שיקח ב' חוטין מן הארבעה לטלית אחרת: ועפ"י דרכינו זה יתבארו היטב דברי הרמב"ם ז"ל בפ"ב מה' ציצית ה' ח' שכ' סתמא דבקלא אילן פסול ולא חילק בין טלית בעלת ארבעה לבעלת שמנה כמו שחילקו בגמ' וכבר תמה עליו הכ"מ מזה. ונלפענ"ד עפימ"ש הר"ן בחידושיו לסנהדרין פ"ח בשם הרמב"ם ז"ל דס"ל דבמנין חוטי הציצית אין שייך בל תוסיף ויכול להוסיף כמה שירצה ע"ש ובאחרונים מבואר דבר זה אי שייך ב"ת במנין חוטי הציצית או לא תליא בפלוגתא דתנאי אי דרשי' גדילים הרבה ואיכא מאן דדריש לה לדרשא אחריתי ע' יבמות ה'. וע' מנחות ל"ט דרבב"ח דריש לי' או גדיל או פתיל ע"ש ולפי"ז הלא ביארנו דברי הש"ס הנ"ל כאן בטלית בת ח' דכשר בדיעבד משום דאמרינן דבודאי ישים אל לבו לדעת שיש כאן ד' חוטין קלא אילן דבודאי המוכר לא עבר על ב"ת כנ"ל והתינח למאן דס"ל דיש ב"ת במנין חוטי הציצית דע"כ הש"ס אזיל אליבא דמ"ד זה משא"כ הרמב"ם לשיטתי' אזיל דס"ל דאין איסור ב"ת במנין חוטי הציצית א"כ גם בטלית בת שמנה פסול ולהכי שפיר כ' סתמא פסול בלי שום חילוק כלל וע"ד החידוד הנה מקום אתי ליישב קושייתו השני' עפי"מ שהקשו התוס' בנדה ס"א ע"ב לשי' רש"י ז"ל דלא חשיב כלאים עד שיהא שוע כא' וטווי כא' א"כ ל"ל קרא להתיר כלאים בציצית הא אין הטלית והציצית שוע וטווי כא' ותי' האחרונים דכיון דקיי"ל קשר עליון דאוריית' א"כ כיון דמהני הקשר לחברן לגבי מצות ציצית הוי נמי הקשר חיבור לענין כלאים כדא' בעלמא מיגו דהוי דופן כו' ולפי"ז הלא באמת שיטת התוס' והרא"ש הנ"ל דעד שמנה הוא בכלל מצוה שהוא בכלל גדילים ויותר משמנה אינו בכלל המצוה ועפי"ז נוכל לומר הפי' בגמ' כאן בטלית בת ד' א"כ אף אם יסבור שהן כולן תכלת ויקח ב' חוטין מהן ויתלה אותן בטלית אחר עם ב' חוטי לבן במקום תכלת לא יהי' כלאים שלא במקום מצוה דלו יהא שכל הארבעה הם לבן הוי ג"כ במקום מצוה משא"כ בטלית בת ח' כשיקח ד' של קלא אילן לטלית אחרת במקום תכלת עם ד' אחרים של לבן א"כ יהי' שמנה חוטין של לבן ויהי' כלאים שלא במקום מצוה ולכאורה לד' רש"י ז"ל דבעי' שיהא שוע כא' וטווי כא' א"כ אינו אלא כלאים דרבנן והוי סד"ר ולקולא אמנם למאי דקיי"ל קשר עליון דאוריית' א"כ יהי' כלאים דאוריית' ושפיר חיישינן ולפי"ז התינח כדחיישינן שיתנם בסוף טלית אחרת עם חוטין אחרים אמנם אי לא חיישינן רק שיתלשם ונקשרים בחוטין אחרים להשלימם לי"ב גודלין כקושייתו א"כ הא מדאוריית' ציצית סגי כ"ש ורק מדרבנן בעי' י"ב גודלים עיי' לבו"ש א"ח סי' י"ב א"כ אף אי נימא בזה מיגו דמהני הקשר לציצית להשלימם לי"ב גודלין הוי נמי חיבור לענין כלאים עכ"פ לא יהי' רק כלאים דרבנן והוי סד"ר ולקולא ומיושב קושייתו ע"כ: והנה גם קושייתו הראשונה אפשר לתרץ באופן אחר דהנה באמת קשה היכי מוכיח הש"ס כאן דמתירין ציצית מבגד לבגד הרי לפי"ד הקדמונים הנ"ל שביותר מארבעה מכל מין הוי מוסיף גורע א"כ ע"כ