הרי בשמים תמו

ול"א טן דו ע"ש ומ"ש מעלתו דהרא"ש בתשו' כלל ל"ד שכ' בהמירה אחות המשודכת דיכול לבטל השידוך הוא רק מטעם שהוא אונס שאינו מצוי מדהוציא דינו מגיטין ע"ג. בקיבל עליו כל אונסא דמתיליד ואסתכר נהר מלכא ושם הוי אונס שאינו מצוי שכן מדקדק הרמב"ם פי"ט מה' מכירה שלא עלה על לב המוכר דבר זה הפלא בעת שהתנה אבל באונס המצוי א"י לפוטרו הנה שם ע"כ אנו מוכרחין לפוטרו מטעם אונסא דלא שכיח כיון שבפירוש קיבל עליו כל אונסא דמתיליד אבל בסתם בלי תנאי גם שאר אונס פטור דכל אונס רחמנא פטרי'. ומ"ש כ"ת דע"כ משום ספק פטרו הרא"ש ולא מתורת ודאי דהא הוציא כן מש"ס גיטין הנ"ל ושם פי' הרמב"ם הנ"ל דהמלחים קבילו עלייהו כל אונסא וקשה האיך אמרי' שם דאונסא דל"ש לא קבילו עלייהו הא באונס כזה קיי"ל בב"מ ע"ז ובח"מ סי' של"ד דהוי פסידא דפועלים וע"כ דרק מטעם ספק פטורין עכ"ד אתמהא מה ענין זל"ז דהתם דקיי"ל דהוי פסידא דפועלים היינו שאין נוטלין שכרן כיון דכל היכי דאיתנוס לא עשו פעולתן ואינם שכורים שלו עתוס' גיטין ע"ד: ד"ה רבה אמר ובמח"א ה' שכירות סי' ה'. ואין נוטלין שכרן רק בשהבעה"ב יודע והפועלים אין יודעין אבל בגיטין שם הא בעינין לחייבינהו לאוגורי מלחים להעביר השומשמי דהוא רק משום התנאי שקבלו עליהם כל אונסא דמתיליד אמרינן שפיר דאונסא דל"ש ל"ה בכלל. ובלא"ה לא ידעתי איך עלה ע"ד מעלתו לומר דהרא"ש מטעם ספק קאתי עלה ואין מוציאין מיד המוחזק א"כ האיך כ' בסוף דבריו שם דחייבין להחזיר הסבלונות. והנה מה שחשב כבודו לומר דכיון דהושלש הנדוניא והייין החתן והכלה מוחזקין ולא נוכל לומר אומדנא לפוטרו מחצי נדן קנס כיון דהחתן מוחזק ול"א אומדנא להוציא הנה בעיקר סברא זו ע' במ"ל פ"ו מזכיי' שהאריך בזה וכן בנוב"י שם אמנם בלא"ה איך יעלה על הדעת לומר שכשמתבטל השידוך הוי החתן מוחזק בהנדן של הצד הכלה ומ"ש בתשו' רח"כ חח"מ סי' ט' דבהנדן המושלש הויין החתן והכלה מוחזקים הוא רק כשהשידוך קיים ומסתפק שם לענין כשנעשה השליש בורח שאין אבי החתן מחויב ליתן נדוניא שנית כיון דהזוג כבר זכו בהנדן המושלש ועתוס' ריש ב"מ דהנפקד תופס בחזקת שניהם אמנם באופן שהשידוך מתבטל אין סברא לומר דיהי' עי"ז החתן מוחזק גם בהנדוניא של הצד הכלה לענין הקנס. ומ"ש כ"ת בזה"ל מצאתי ראי' לדברי דהרא"ש בתשו' כלל צ"ז כ' לענין מכר בתים ויצאו עליו בע"ח כ' ג"כ האי לישנא דאנן סהדי דאדעתא דהכי ל"ק ויכול לחזור ואעפי"כ כ' שם שאם כבר נתן המעות א"י לחזור בו הרי דאומדנא ל"מ רק להחזיק ולא להוציא עכ"ל. הנה אין אני רואה שום הכרע מדברי הרא"ש האלה שהרי הן הן דברי התוס' בב"ק ט'. ד"ה משהחזיק שכ' דבלא נתן איירי דאי בנתן מעות איירי אפי' באחריות נמי אמאי יכול לחזור בו משהחזיק בה וכי לעולם יכול לחזור בו ע"ש [ועתוס' כתובות נ"ח. ד"ה הנהו שכ' בשם רבינו אליהו דהיכי דקיבל המוכר מעות אמרינן מדלא בדק הלוקח קודם נתינת המעות הנהו מומין דאית להו קלא לענין המוכר עבד לחבירו ונמצא גנב או קוביוסטוס א"כ סבור וקיבל ועמ"ל פט"ו מה' מכירה ה"ג] וא"כ לאו מטעם שהוא אומדנא להוציא קאמינין עלה ומה ענין מעות להא דהשליש הנדן הא לא השלישו רק באופן שישאו זא"ז: ומ"ש כ"ת עפי"ד הסמ"ע בסי' רל"ב סק"י דאם הי' דבר שהלוקח יכול להבחינו לאלתר כגון שיכולין לנסותו לטועמו ולא הקפיד לעשות כן והמוכר מכר לו סתם אינו חוזר וה"ה בנ"ד הי"ל להעמיד החתן בכור הבחינה אם הוא ראוי לעבודת הצבא ומדלא הקפיד לעשות כן נכנס לספק זה וא"י לחזור מהשידוך הנה מלבד שעל גוף דין זה חולקים הרבה פוסקים ע' תשו' הראנ"ח וא"ז בנתה"מ שם פוסק דזהו דוקא כשנשתמש בו אחר שהי' יכול להבחינו ובצלעות הבית סי' הנ"ל כ' דאפי' שלחו דורונות אחר שנודע המום אין לדמות זה לנשתמש במקח אחר שנודע המום דאינו דומה חיוב קנס לקיום מקח ע"ש ולבר מן דין אין שייך בכאן יכול להבחינו אחרי שהוא תלוי בראות עיני הקאממיססיאן בשעת הבקורת אם לחסד אם לשבט וסברא זו דיכול להבחינו הרי ל"ש רק בדבר שא"צ שום טורח ובקיאות כמבואר בתשו' הרדב"ז ח"ג סי' תת"צ ע"ש שעל כן הדבר ברור לפענ"ד דיכולין הכלה ואביה לבטל השידוך בגלל זה וע' טור אה"ע סי' קנ"ד שכ' בשם תשו' הרא"ש דכשנעשה מוכתב למלכות כופין אותו להוציא ומכ"ש דבנ"ד יכול להתיר קשר החיתון דאטו נימא שתתקדש לו והוא יהי' בצבא ותשב היא עגונה כל הני שני עדי ישוב מצבא העבודה ומי יודע אם לא ישאר על שדה קטל כי תקראנה מלחמה ותתעגן לעולם חלילה לומר כן. ולכן אין על הכלה ואבי' לא שמתא ולא ארור ולא קנס עפ"י דתוה"ק דברי ידידו דור"ש באהבה: סי' פד בעזה"י מוצאי מנוחה כ"ד טבת תרנ"ב לפ"ק סטרי. ישאו הרים שלום לכבוד ידידי מח' הרב המופלג החסיד בנש"ק מוה' יעקב משה סאפרין נ"י בן הרב הצדיק המפורסם כו' מהר"א נ"י בק"ק קאמרנא יצ"ו. מכתבו הגיעני והנני ממהר להשיב לו על אתר כמבוקשו עד"ש באחד שהציע לפני רב פ' בקיץ העבר שידוך עם רב פ' וכבר הביאם לעמק השוה בעסק התחייבות הנדוניא אפס אחרי שנודע שהעלם הוא כבר שית והעלמה היא בת עשר שנים לא נגמר הענין אמנם הוחלט בדעת אבי העלמה שאחר שישדך את העלמה הבכורה הזאת יביא את בתו הצעירה ממנו את העלם הזה המדובר במסורת ברית החיתון וכמדומה לאבי הבת שהשדכן הזה הגיד בפירוש אחרי שמעו שהעלם עודנו רך בשנים שיתאים הענין עם בתו הצעירה וכן הי' שאחרי שעשה שידוך עם העלמה הבכורה נגמר השידוך הנ"ל עם הצעירה כפי ההתחייבות שנדבר ע"י השדכן הראשון אך הוא לא הי' עוד המשתדל בזה לגמור השידוך ונגמר ע"י שדכן אחר ועתה השדכן הראשון תובע שכר שדכנות באמרו שהוא הי' המתחיל והמעורר להשידוך הלז ובלעדו לא היו יודעין משידוך הזה והשדכן הב' טוען כנגדו שאין לו חלק ונחלה בשכר שדכנות הלז יען שלא נגמר השידוך עם הילדה הבכורה כפי הצעתו ונפשו בשאלתו לחוות דעתי הקלושה בזה. הנה לא מיבעיא אם באמת הגיד השדכן הראשון שאחרי שיעשה שידוך עם הבכורה יהי' הדבר מו אם לפני הילדה הצעירה בודאי בדין הוא שיטול שכר שדכנות ועדיף מהך דתשו' הרא"ש הובא ברמ"א ח"מ סי' קפ"ה ס"ו. ונהי דגם להשני מגיע חלק שדכנות כדין גומר כפי תקנת המדינה דאף דההתחייבות הי' כפי ההשוואה הראשנה בכ"ז הלא כ' בנוב"י מהדו"ת חח"מ סי' ל"ו דאינו דומה סרסור לשדכן משום דבמו"מ אין נפקותא בשום דבר רק במקח זה אומר בכך וזה אומר בכך משא"כ בשדכן ישנם פרטים הרבה ולפעמים קרוב הדבר מאד לגמר ובעבור דבר קל תפרד החבילה ויתבטל השידוך ע"ש אמנם אפי' לא הציע הראשון עבור הילדה הצעירה רק הציע השידוך סתם עבור בתו נהי דאמרינן דבודאי כיון להגדולה דרוב העולם משדכין הגדולה תחלה וגדולה מזו כ' בטו"ז יו"ד סי' ר"ח סק"א בכונת הרא"ש פ' האיש מקדש שכ' בשם ר"ת דל"א שאין מסורין לביאה אלא דוקא אחת מבנותיך אבל בתך מקודשת לי משמע דוקא לגדולה וכ' הט"ז דאלים לי' לר"ת הך סברא דאין אדם משיא הקטנה לפני הגדולה כיון דקרא כתיב לא יעשה כן במקומנו וגו' והוי כאומר בפירוש הגדולה ע"ש וע' ברשב"ם ב"ב ק"כ. בהא דקא' גבי בנות צלפחד שכשנישאו מכאן הכתוב דרך גדולתן דכתיב ותהיינה מחלה תרצה חגלה מלכה ונועה בנות צלפחד דודיהן לנשים ומסתבר דכך נולדו כדכתיב לא יעשה כן במקומנו לתת הצעירה לפני הבכורה ע"ש ועש"ך יו"ד סי' רמ"ד ס"ק י"ג מ"ש בשם הב"ח. בכ"ז מלבד דמדברי הש"ס קידושין ס"ד גבי הא דקתני התם המקדש את בתו סתם אין הבוגרת בכלל וקא' מי לא עסקינין דא"ל קידושיי לך אפ"ה לא שביק אינש מצוה דרמיא עלי' רו' ופירש"י בתו קטנה רמיא עלי' להשיאה ומצוה הוא דכתיב ואת בנותיכם תתנו לאנשים ע"ש ולכאורה הרי כנגד זה איכא סברא דהי' כונתו על הגדולה משום לא יעשה כן לתת הצעירה לפני הבכירה וע"כ דאין זו סברא מכרעת כ"כ דאינו רק מהלכות דרך ארץ לבר מן דין בשידוכי ילדים קטנים כאלה שאין החתן והכלה רואין זא"ז והעיקר הם המחותנים כשמתרצים זל"ז ומשוים א"ע בעסק הנדוניא א"כ כיון שהראשון הי' המעורר והמחדש בהצעת השידוך והי' האיש הבינים לקרב אותם יחד ולהשוותם בהתחייבות הנדוניא אף שאח"כ נגמר עם הילדה הצעירה בכ"ז שכרו מדין מתחיל לא יקופח וע' בשו"ת ספר יהושע מש"ב הגאון מטרנאפאל ז"ל בחאה"ע סי' ס"ו מ"ש לענין אחד שהציע שידוך ולא רצה א' מהצדדים ועשה שידוך אחר ואח"ז הותר הקשר ועשה שידוך הראשון וכ' וז"ל כי לדעתי שידוך ל"ד למו"מ כלל דבדבר שבממון סחורה או בתים א"צ חכם להבין השתוות העסק דרך משל אם ימצא סוחר שרוצה לקנות חטים ישאל פי הסרסור ומוליכו למי שיש לו חטים למכור או מי שיש לו בית למכור ישאל להסרסור ומביא לו מי שרוצה לקנות בית משא"כ בנידן שידוך לזווג זיווגים צריך לשער מי הוא דומה לזה ואם הוא דבר שוה לשני הצדדים ולא יוכל אדם לדעת כי אם אחד מאלף אשר יעלה ברעיונו כי הוא דבר נאה ומתקבל לפניו ולזה הרבה הועיל המתחיל אף כי לא נתקיים עצתו בראשנה עכ"ז יוכל להיות אם לא התחיל המתחיל בדבר ל"ה איש יודע לקרב הנכבדות גם עתה כי יוכל להיות שלא יעלה ברעיון איש אחר לקרב דבר זה ושיבוא על רעיונו שישקול בפלס מאזני השכל אם הוא דבר נאה ומתקבל בלתי התגלות העסק ע"י המתחיל עכ"ל וא"כ מכ"ש בנ"ד בילדים רכים כאלה הדבר תלוי רק בקירוב דעת המחותנים וע"כ בודאי מגיע להמתחיל שכרו כפי תיקון המדינה. ולדעתי יבצעו תמימים ויפשרו בין השדכנים כי בענינים כאלה שאין להם יסוד בגמרא אין בידינו למצה עומק הדין ולהתחקות על שורש ההלכה ובזה הנני ידידו מ"ח הדור"ש ושלום כבוד אביו יד"נ הרה"צ שי' באהבה: סי' פה לק"ק באבוב בעזה"י יום א' ל"ו למב"י תרנ"ג לפ"ק סטרי ישפות ה' שלום לכבוד ידידי הרב החריף ובקי ירו"ש כש"מ יחיאל לעהרער נ"י מכתבו הגיעני והנני לתשובתו עד"ש באשה אחת שהי' לה קטטה