הרי בשמים תמה

הא אסורה כל שלשים וא"כ אין רבים מתעסקין עמו לנחמו וא"כ נימא הואיל ואידחו ידחו ואי דא"כ איך מוכיח דאבילות צנעא נוהג דילמא הוא רק משום דגזירת שלשים נוהגת ברגל ז"א דאי הוי מתורת גזירת שלשים א"כ למה אסרו היחוד בז"י המשתה יותר מאחר ז"י האבלות עד שלשים אי נימא דגם בז"י המשתה האיסור הוא משום גזירת שלשים ומדאסרו היחוד ואמרו דכל אותן הימים הוא ישן בין האנשים כו' ע"כ הוא משום דאבלות צנעא נוהג ברגל ודוק: סי' פא בעזה"י יום ה' ואו שבט תרנ"ה לפ"ק סטרי ישפות ה' שלום לכבוד בש"ב ידידי הרב החריף ובקי ירו"ש בנש"ק מוה' פינחס חיים טויב ני' אבד"ק ראזדאל יצ"ו מכתבך הגיעני ע"י מוכ"ז והנני ממהר להשיב לך על אתר כמבוקשך בדבר המעשה שאירע בק' באשה שנתאלמנה מבעלה בכ"ח תשרי העבר ונשאת ביום ה' שבוע העבר כ"ח טבת שהי' סבור דכיון שהוא ג' חדשים שריא להנשא ובאמת כיון שהיו החדשים חסרים הי' יום הפ"ז ונחסרו עוד ארבעה ימים לתשלום הצ"א יום והמסדר קידושין הי' איש א' מ"ק ולא עמד על המחקר בזה וכאשר נתודע הדבר לכ"ת כבר הבעל חלף הלך לו למקום תחנותו ודירתו ונפשך בשאלתך אם מחויבת האשה לנסוע אחריו לקבל גט ממנו והאשה היא עני' סוערה ואין לה מקום מחסה אפי' על שעה א' עכ"ש: הנה מ"ש כ"ת לדון מכח שהי' הבעל שוגג שסבור ששלמו ימי הבחנה ובס' ישיע"ק סי' י"ג כ' שכן נכון לדינא לסמוך על הא"ז שמיקל בשוגג עכ"פ. הנה באמת כ' בחמ"ח שם סק"ח ובב"ש ס"ק ט"ז בשם הת"ה דשוגג ל"ה רק בלא ידע שמת בעלה תוך ג"ח או שהוא ע"ה וא"י הדין אבל אם ידע האיסור וטעה שלא ידע אם חודש העיבור בכלל הוי כמזיד וא"כ ה"ה בנ"ד שטעה דסבור דסגי בג"ח אף שהם חסרים ג"כ י"ל דהוי מזיד. אמנם מה שיש לדון בזה הוא דהרי כעת כבר עברו הצ"א יום וא"כ הרי כ' ברמ"א שם סעי' יוד לא כפו בי"ד אותו עד שעברו ג"ח אעפ"י שקידש בעבירה שוב אין כופין אותו דכיון שעברו עברו ובס' עא"ר שם ס"ק י"ז כ' דאפי' לד' הראב"ד שכ' דמפרישין אותו אחר צ' יום כימים שעמד עמה באיסור הוא דוקא לענין הפרשה אבל כולי האי לא קנסינין לי' שיהי' מחויב לגרשה ע"ש וכן לענין נידוי מבואר בב"ש שם ס"ק ט"ו דלשיטת הפוסקים דס"ל דמנדין אותו כדי שיגרש א"כ אחר ג"ח א"צ נידוי ואף שכ' דלשי' הרמב"ם דס"ל דמנדין וא"צ לגרש ה"ה אחר ג"ח מנדין על שעשה איסור בכ"ז נראה דל"ש נידוי רק כשהי' מזיד גמור שעבר בשאט בנפש על האיסור משא"כ בנ"ד הלא הי' סבור שכבר שלמו ימי ההבחנה יען שעברו ג' חדשים בכה"ג אינו בר נידוי וכ"כ להדיא בכנסת הגדולה בהגה"ט שם סוף אות ז' בשם תשו' מהרח"ש דהא דכ' התה"ד דטעה בד"א לא מיקרי שוגג הוא רק לענין לגרש למ"ד שכופין להוציא אבל להרמב"ם שהנידוי אינו רק על מה שעבר על דברי חכמים כל שהוא שוגג בכל גווני שוב ל"ה אפקירותא ואין לנדותו ע"ש וא"כ בנ"ד א"צ עתה לגרש וגם אין עליו שום עונש עפ"י בי"ד רק להמסדר צריכין לקנוס שהקולר תלוי בצוארו שעליו הי' מוטל לדרוש ולחקור בזה ומאחר שא"י בטוב קידושין לא יהא לו עסק עמהן דברי ידידך דור"ש באהבה סי' פב בעזה"י יום ב' י"ג אלול תרנ"ב לפ"ק סטרי עושה עש כסיל וכימה ייטיב הכתיבה והחתימה לכבוד ידידי הרב החריף ובקי מוה' שמואל דאריש נ"י ראבד"ק שאטץ יצ"ו במדינת בוקאווינא. מכתבו הגיעני והנני לתשובתו בעובדא דאתא לקמי' באשה אחת מק' מיידען במחוז מארמאריש מדינת הגר שיושבת עגונה זה חמש שנים וכעת מצא אותו איש א' משם בישוב וואמע בהכינו לדרך פעמיו לנסוע לאמעריקא והוכיחו על פניו על אשר יעזוב את אשתו עגונה ואחרי עתירות רבות עלתה בידו להטות לבבו שישלח גט לאשתו ולאשר במקום ההוא אין מסדרין גיטין באו שניהם לק' וביקשו מאתו לסדר הגט לשלוח ע"י הבי דואר למיידען ולמען יאמן לכ"ת שהוא גט ברצון ולא בע"כ עשה האיש הנ"ל שקר בנפשו לאמר לפניו שהוא אחי האשה ונעשה הוא שליח ראשון ומינה לשליח השני איש א' במקום האשה ובהגיע הגט עם ההרשאה להרב דק"ק מיידען וכבודו כתב לו בהאגרת שהשליח הראשון הוא אחי האשה וששמו שמעון בן יהושע מיכל נודע שקרו שמעולם לא הי' להאשה הזאת אח ששמו שמעון ומפאת זה כתב לו הרב דק"ק מיידען שאינו רוצה לסדר הגט מחמת שהשליח הראשון שינה שם אביו והמגרש כבר הלך לדרכו לאמעריקא ועקבותיו לא נודעו ונפשו בשאלתו לחפש היתר לסדר הגט להאשה הנ"ל למען לא תשאר עגונה עולמית עכ"ש: הנה כפי הצעת דברי השאלה לא אדע מנין לו שהשליח הראשון שינה שם אביו הלא איפשר שנזדמן ששם אביו באמת הוא ג"כ כשם אבי האשה ואינו רק מה שדיבר שקר בפני הבי"ד באמרו שהוא אחי האשה. אמנם אפי' אי באמת שינה שם אביו אין אני רואה מקום לפסול מינוי שליחות הגט עי"ז כיון דהעיקר תליא באמתת הדברים אם נתמנה לשליח באמת ושהוא מינה את השליח השני ומה לנו אם שינה שם אביו לשם אבי האשה ואמר אחותי היא למען יאמינו לו שהאשה תקבל ג"פ ברצונה. הן אמת שראיתי בש"ע החדשים באה"ע סי' קמ"א בהגהות רעק"א שם שכ' בשם תשו' מהרש"ך אם נזכר בההרשאה ששם השליח ראובן בן יעקב והשליח שלפנינו שמו שמעון י"ל דגרע מאילו ל"ה לו הרשאה כלל ע"ש אולם התם מיירי בשליח שבא עם גט והרשאה בידו ואין הבי"ד יודעים שנתמנה לשליח כי אם ע"י ההרשאה וכיון שבההרשאה נזכר שם אחר חיישינן דהאחר נתמנה ולא הוא. דאע"ג דבשליח בח"ל כיון דנאמן לומר בפנ"כ ובפנ"ח האמינוהו ג"כ על השליחות כמ"ש ברא"ש ריש גיטין ומטעם זה פסק הרמ"א בסי' קמ"א סכ"ד דאם נאבד השטר הרשאה או נפסד והוא שעה"ד נותנין הגט בלא הרשאה אמנם באמת זה אינו רק כשאין שטר ההרשאה סותר דברי השליח אבל היכי שהשליח מוכחש מההרשאה שבידו בודאי אינו נאמן כיון שעידי ההרשאה מעידים שראובן בן יעקב נתמנה לשליח ולא שמעון וכ"כ בטור רסי' קמ"ב דלא האמינוהו להשליח לומר בפנ"כ ובפנ"ח רק לדחות ערעורו של בעל אבל במקום דאיכא עדים המכחישין אותו לא האמינוהו ובפרישה שם כ' דלא עדיף ממקוים גמור דאמרינן מאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני ואוקי איתתא בחזקת א"א ע"ש ומה"ט פוסל בתשו' עבוה"ג סי' ל"ח כשנזכר בשטר הרשאה עידי הגט בשינוי מכפי שהם חתומים על הגט ע"ש אכן בנ"ד הרי השליח הראשון נתמנה בעדים בפני הבי"ד דק"ק שאטץ והשליח הלז מינה עפ"י אותו הבי"ד השליח השני שבק"ק מיידען מה לנו אם השליח הראשון הגיד בפני הבי"ד שמו ושם אביו האמתי אם לא הרי מה"ד א"צ הבעל להזכיר שם השליח כלל כשממנה אותו בפניו ומה שמוזכר בנוסח סידור הגט מיד הבעל ליד השליח שם השליח ואביו הוא רק ליתר שאת לפרש ולברר ביותר אבל אינו בהכרח מן הדין כלל א"כ כשאנו יודעים בבירור שהשליח הלז מינה בפני אותו הבי"ד את השליח השני פב"פ שבק"ק מיידען מה לך לחקור על השליח הראשון מה שמו ושם אביו כי תדע והלא גם השליח השני הוי כאלו נתמנה מפי הבעל שלכך אפי' מת השליח הראשון מהני שליחות השני דכולהו מכח בעל קאתו כדא' בגיטין כ"ט: וכיון ששם השליח השני ושם אביו נכתבים כראוי יוכלו הבי"ד דק"ק מיידען לסדר הגט הלז בלי שום בית מיחוש ופקפוק כלל ולאשר הדבר פשוט בעיני וגם כי הימים האלה ימי רצון ותחנונים ולא נתנו להשבון באריכות אצוה לעטי דומיה ויזכה להכתב לראשית השנה הבעל"ט בספרן שצ"ג לחיים ושלום וכ"ט בכלל כ"י כנפשו ונפש ידידו הדור"ש באהבה: סי' פג בעזה"י יום א' ז"ך סיון שנת תרמ"ז לפ"ק סטרי. שלום וי"ר לכבוד ידידי הרב המאה"ג חריף ובקי כש"מ יעקב שור נ"י אבד"ק ברעזדאוויטץ יצ"ו. מכתבו הגיעני ולרוב טרדותי אשיב לו בקצרה בנידן השאלה בעסק קשר החיתון שהי' מושלש כבר הנדוניא משני הצדדים ונתקבל החתן לעבודת הצבא ועי"ז רצון הכלה ואביה לבטל השידוך. וכבר גליתי לו דעתי בהיותו אצלי שעפ"י דתוה"ק היכולת בידם להתיר הקשר ועיניו ראו מה שקבעתי מסמרות בהלכה זו בתשו' לרב אחד ולא באתי אפוא רק להשיב לו על פרטי דבריו שכתב להעיר בענין זה: פתח דבריו יעיר עפי"ד הנוב"י מהד"ק חיו"ד סי' ס"ט דאין הכלה יכולה לחזור מכח איתתא בכ"ד ניחא לה. הנה מלבד שהנוב"י לא כתב זה רק לענין אם מקודם ל"ה הגון ושב עתה ונעשה הגון לה שיכולה להנשא לו כעת אבל היכי שגם עתה אינו הגון לה מודה הנוב"י דל"א איתתא בכ"ד ניחא לה חוץ לזה הרי באמת בשידוכין ל"א סברא זו דאיתתא בכ"ד ניחא לה דטב למיתב טן דו דל"א סברת טן דו רק לקיום הקידושין הואיל וקרובה לביאה לא בשידוכין וכ"כ בס' בית מאיר בקונטרס צלעות הבית סי' ו' וע"ע שם דל"א סברת טן דו רק בנידן יבמה שנפלה לפני מו"ש דאיכא ספיקי טובא דילמא יהי' לה זרע ודילמא לא יהא היבם מו"ש דהתם איירי של"ה מו"ש בשעת קידושין או כמ"ש אח"כ שם דרק באירוסין משני בגמ' טן דו ר"ל דאגידה גבי' ויש לה בעל לכמה ענינים למ"ד ארוסה יש לה כתובה גם לענין דחייב במזונות בהגיע זמן הנישואין מכנסת א"ע בספק זה שתפול לפני מו"ש ומתקדשת בלי תנאי משום הך הנאה דטן דו אבל לא בשידוכין דאף בהגיע זמן הנישואין שגבלו אין לה מזונות וגם כתובה אין לה אינה נכנסת בספק זה ואמרינן אומדנא שלא נכנסה בספק שלא יהי' הגון לה