הרי בשמים תמג

ג"כ בעילת מצוה ע"כ דס"ל להתוס' דבועל ב"מ קודם קבורת המת רשות דאי הוי חיובא כדי שתחול שמחת החתונה א"כ ל"ה מצינין למימר דיהי' נכלל בהא דכל אותן הימים כו' איסור בעילת מצוה משום דאי לא בעיל ב"מ קודם הקבורה הא ליתא להדין דנוהג ז' ימי המשתה כו' כלל וע"כ דס"ל דבועל ב"מ רשות היינו דע"כ התירו לו כדי שיהי' חופה הראוי' לביאה וע"כ שפיר כ' התוס' והשתא מקילינין טפי באנינות דאוריי' מבאבילות דרבנן דהשתא דעושין החופה באנינות קודם קבורת המת מתירין לו הביאה כדי שתחול החופה משא"כ כשעושה החופה לאחר הקבורה דהדין דנוהג ז"י אבילות קודם ז"י המשתה אז אין מתירין לו הביאה והוא עפמ"ש השעה"מ בקונטרס חופת חתנים לצדד דהיכי דרק מדרבנן לא חזיא לביאה כיון דמדאוריי' חזיא לביאה מועיל החופה ע"ש והכי מוכח באמת מד' התוס' בסוגיין ד"ה אבל איפכא וא"כ באבילות דרבנן אין מתירין לו הביאה ובאנינות דאוריי' ע"כ מתירין לו הביאה ודו"ק (וי"ל בטעמייהו דרש"י ורבינו ירוחם דס"ל דבועל ב"מ חיובא הוא עפ"מ שהקשו הראשונים ז"ל דאמאי נוהג ז"י המשתה קודם הרי קיי"ל במי שמת לו מת ביו"ט ב' דאתי אבילות דאוריי' ודחי יו"ט דרבנן א"כ ה"נ נימא דאתי אבלות דאוריי' ודחי ז"י המשתה דרבנן ותי' דאין קוברין את המת עד למחר כי היכי דליהוי אבילות דרבנן ואע"ג דמלין את מתו עובר בעשה ול"ת בכ"ז הרי לכבודו מלינין להביא לו ארון ותכריכין והה"נ הוי לכבדו כדי שלא יתבזה בנו ביום חתונתו עיי' חי' הרשב"א והריטב"א והרא"ש פ' אלו מגלחין וא"כ לפי"ד השעה"מ הנ"ל דהיכי דרק מדרבנן לא חזיא לביאה מהני' החופה א"כ הה"נ הרי יכולין לעשות החופה בלילה דמלבד מ"ש הראשונים הנ"ל דזה הוי לכבודו וא"ע בלא תלין הרי כ' הרדב"ז הובא בתשו' גינת ורדים חיו"ד כלל ג' סי' ה' דא"ע בלאו דלא תלין את נבלתו אלא במלין כל הלילה ולא במלין מקצת מהלילה ע"ש וא"כ כיון שיעשו החופה בלילה הרי קיי"ל דאנינות לילה רק דרבנן וחזי' לביאה מדאוריי' ואמאי הוצרכו להתיר ב"מ וע"כ דהוי חיוב דבלעדה אינו חל עליו השמחה דז"י המשתה והחולקים וס"ל דבועל ב"מ רשות י"ל דס"ל באמת דגם חופה דלא חזיא לביאה מדרבנן ל"ה חופה] וא"כ הרי רב ס"ל ביבמות נ"ז: דיש חופה לפסולות וכ' הראשונים ז"ל דע"כ ס"ל דל"ב חופה דחזי' לביאה ער"ן ריש מכילתין וא"כ עכצ"ל לדידי' דהא דהתירו לבעול קודם הקבורה היינו משום דבלעדי הבעילה בכניסה לחופה בלבד לא תחול עליו השמחה דז"י המשתה וא"כ ע"כ איירי בבעיל ושוב ל"ק קושי' התוס' דאיפשר דהוא ישן בין האנשים משום איסור נדות אמנם בכ"ז י"ל דהתוס' הקשו שפיר לרו"ש דקאמרי דברים שבצנעא רשות למ"ש התוס' ביומא י"ח: ד"ה יחודי בעלמא דרב ע"כ ס"ל הא דרב יוסף דיחוד מותר בבעל לגבי איסור נדות א"כ ליכא למימר משום נדות וע"כ משום אבלות וקשיא שפיר לרב לשי' דכיון דס"ל דברים שבצנעא רשות אמאי הוא ישן בין האנשים כו' אמנם עדיין י"ל למ"ש הרא"ש בשם הר"מ הלוי דאפי' לרב יוסף בדם בתולים דקילא לי' כמו אבילות הוא ישן בין אנשים ומוכיח לה משינויא דרב אשי דקא' אבילות דהכא כיון דאקילו בי' רבנן אתו לזלזולי בי' וה"ה בדם בתולים דאקילו בי' רבנן לגמור ביאתו [והנה ראיתי בהרא"ש שדחה ד' הר"מ הלוי שכ' הכרח לדבריו מדקא' רב יוסף דאבלות קילא לי' לעבור והרי איכא דם בתולים דהוא נדות ולא קילא לי' וע"כ דדם בתולים ג"כ קילא לי' ודחה הרא"ש דהברייתא קאי לפי משנה הראשונה קודם שאמרו בועל ב"מ ופורש. ולכאורה הי' נ"ל בשי' הר"מ הלוי דלא ניחא לי' בהכי טפמ"ש באס"ז בשם תלמידי רבינו יונה דדוקא תשמיש המטה דהוא דבר שבצנעא שאינו ניכר שהוא מחמת אבלות הוא דנוהג שהרי פעמים שפורש מאשתו מפני הנדות אבל שאר דברים שיכירו בנ"א שמונע עצמו בעבורם מן השמחה אינו נוהג בימי חתונתו ע"ש וא"כ אי איתא דקאי למשנה ראשונה תקשי אמאי הוא ישן בין האנשים הרי בתולה נותנין לה ד' לילות ואם פורש ניכר הדבר שהוא משום אבלות והוי אבלות פרהסיא שאינו נוהג בחתן וע"כ דקאי למשנה אחרונה ושפיר מוכיח הר"מ הלוי דבתולים קילא לי' אמנם באמת ז"א דאפי' למ"ר הא לא מינכרא מילתא שהוא מחמת אבלות דאפשר שפרסה נדה שלא בשעת תשמיש] וא"כ הדר י"ל אליבא דרב דלכך הוא ישן בין אנשים משום דם בתולים והא דבגמ' מסייע לי' לר"י דברים שבצנעא נוהג מהא דכל אותן הימים אף דאיפשר לדחויי משום דם בתולים י"ל דמסייע לי' משבת שבתוך ז"י אבלות וס"י דטבילה בזמנה מצוה א"כ בשבת שני' הא כבר טבלה לנדותה וע"כ משום אבלות וש"מ דברים שבצנעא נוהג משא"כ רב ושמואל ס"ל טבילה בזמנה לאו מצוה ולא היתה יכולה לטבול לנדותה א"כ גם בשבת שני' איכא משום דם בתולים ודעת לנבון נקל ליישב בזה קושי' התוס' בסוגיין עמוד ב' ד"ה ומי שאני בין אבלות דידי' לאבלות דידה שכ' וז"ל תימא דבלאו מילתא דרב יוסף הו"מ למיפרך ברייתות אהדדי וחוץ לדרכנו זה י"ל בישוב קושי' התוס' הלזו דלולא דברי רב יוסף הו"א דבועל ב"מ לאחר שנקבר ול"ב חופה הראוי' לביאה ולכך הוא ישן בין האנשים דכיון דהקילו לו לבעול ב"מ באבלות חיישינן דאתי לזלזולי בשאר בעילות כדהוי בעינין למימר לקמן אליבא דרב אשי משא"כ למאי דמחלק ר"י בין אבלות לנדה וקשה קושי' המהרש"א ז"ל שהקשה אמאי אמרינן דאבילות קילא לי' הרי איכא ג"כ דם נדה דבתולים ותי' דמיירי באלמנה וא"כ הלא מבואר בראשונים ז"ל באה"ע סי' ס"ד דאף למ"ד חופת נדה קונה ול"ב חופה דחזיא לביאה היי"ד בבתולה אבל באלמנה בעינין חופה דחזי' לביאה וא"כ ע"כ הא דבועל ב"מ לאחר החופה היינו קודם הקבורה וא"כ ליכא למימר דאתי לזלזולי דאנינות באבלות לא מיחלף ושפיר קשה הברייתות אהדדי] ולדרכנו י"ל דאי לאו מילתא דר"י הו"מ דהך ברייתא דקתני הוא ישן בין האנשים כו' הוא משום דם נדות דטבילה בזמנה לאו מצות ואיכא גם בז"י אחרונים משום נדות ואי דהא קתני גם אביו של חתן וכיון דהיא אינה אבלה הרי מותרת ברחיצה דשלב"פ אין אבלותו מוטל' עלי' בכ"ז י"ל דהוא ישן בין האנשים קאי רק במתה אמה של כלה וכי קתני אביו של חתן אשארא משא"כ לרב יוסף הא לדידי' ע"כ הא דהוא ישן בין האנשים קאי באבלות דידי' ואמה של כלה קאי אשארא וא"כ ממילא ליכא למימר משום נדות דבאביו של חתן הא ליכא בז"י אחרונים משום נדות וע"כ משום אבלות ופריך שפיר מהברייתא דקתני ונוהגת עמו אבלות ודו"ק. אמנם זהו רק לשי' רש"י ז"ל דס"ל דבתוך ז' אפי' כלה אסורה ברחיצה אמנם לשי' הרא"ש שהובא בטור יו"ד סי' שפ"א דכלה מותרת בקישוט אפי' תוך ז' וכ"כ בחי' הרא"ה וקישוט הא שוה לרחיצה כמבואר בש"ע שם א"כ אפי' אי נימא טבילה בזמנה לאו מצוה יכולה לטבול וארווחנא ליישב עפי"ז הא דפסק הרמב"ם פי"ב מא"ב ה"ג דברגלים אינו נוהג דברים שבצנעא רק בשבת ומובא בלח"מ שם בשם הרמב"ן שהקשה עליו מסוגיין דהרי קתני כל אותן הימים הוא ישן בין האנשים וחתן הוי כרגל. ולהאמור י"ל דהרמב"ם ס"ל כהר"מ הלוי וא"כ י"ל דהא דישן בין האנשים משום דם בתולים וע"כ דדייק משבת שני' שבתוך ז"י אבילות דכבר טבלה לנדותה ואף דהרמב"ם פוסק בפ"ג מה' שביתת עשור ה"ג דטבילה בזמנה לאו מצוה בכ"ז י"ל דהרמב"ם ס"ל כדקיי"ל להלכה דכלה מותרת ברחיצה וא"כ שפיר היתה יכולה לטבול וע"כ הא דישן בין האנשים בשבת שני' הוא משום אבלות וש"מ מהא דבשבת דברים שבצנעא נוהג אבל שיהא נוהג ברגל לא נשמע מהא וא"ש פסק הרמב"ם ז"ל. עכ"פ לפי ההלכה דכלה מותרת ברחיצה אפי' בתוך ז' וע"כ דגם התוס' ס"ל הכי דכ' בד"ה ביעל כו' ועוד דכל אותן הימים משמע דבכולהו הוי חד טעמא דהיינו משום אבלות והיינו משום דבז"י אחרונים ע"כ ל"ה משום נדות כיון דהיתה יכולה לטבול והוא משום דאף דקיי"ל טבילה בזמנה לאו מצוה מ"מ כלה מותרת ברחיצה וע"כ הקשו שפיר לרב ושמואל מהך ברייתא דכל אותן הימים דמשמע גם בשבת שני' דע"כ הוא משום אבלות וע"כ דאסור דברים שבצנעא ולא רשות. וכ"ז הוא רק לפלפולא אכן לקושטא דמילתא אפי' לשי' רש"י ז"ל דכלה אסורה ברחיצה תוך ז' ואפי' אי נימא טבילה בזמנה לאו מצוה ג"כ א"א לומר אליבא דרב ושמואל דהא דכל אותן הימים כ' הוא משום נדות דכיון דלדידהו בשבת דברים שבצנעא רשות א"כ שפיר יכולה לטבול ויבעול אותה בשבת וממילא ליכא בימים שאחר השבת משום נדות וי"ל שזהו באמת כונת התוס' הנ"ל שכ' ועוד דכל אותן הימים משמע דבכולהי הוי חד טעמא משום אבלות והיינו דמסייע לי' שפיר מהא דכל אותן הימים לר"י דדברים שבצנעא נוהג דא"א למידחי דהוא משום נדות דאי נימא דגם דברים שבצנעא אינו נוהג בשבת א"כ הרי יכולה לטבול א"ע בשבת וממילא ליכא בימים שאחר השבת משום נדות רק משום אבלות וא"כ ל"ה כולהי חד טעמא וא"כ לפי"ז מצינין להקשות קושי' התוס' לרב ושמואל גם לשי' רש"י ז"ל: אמנם כן ראיתי בפנ"י בחי' שכ' דאי נוקמי הברייתא כמשנה אחרונה גם בשבת שני' איכא למימר משום דם בתולים כיון דמסתמא איירי הברייתא בבתולה שניסת בד' ונבעלת בה' כדינא דמתני' וא"כ כיון דקיי"ל פולטת ש"ז סותרת א"כ לא תוכל למנות ז' נקיים אלא מיום א' נמצא דבשבת שני' נמי עדיין לא טבלה לנדתה ואמינא לבאר עפי"ז ע"ד החידוד דברי שני תירוצי התוס' הנ"ל שכ' על קושי' הרשב"א שהקשה דאמאי לא דייק מדקתני ופורש מכלל דנוהג דברים של צנעא כו' ואור"י דהומ"ל פורש משום דם בתולים אבל מהוא ישן בין אנשים דייק שפיר דהוי משום אבילות כו' ועוד דכל אותן הימים משמע דבכולהי הוי חד טעמא דהיינו משום אבלות כו' ונראה דבתי' הא' ס"ל להתוס' לאוקמי הברייתא אליבא דמשנה אחרונה דבועל ב"מ ופורש ובתי' הב' מוקמי להברייתא אליבא דמשנה ראשונה והוא עפמ"ש הרא"ש בנדה ר"פ תינוקת דבבוגרת שראתה גם למשנה ראשונה בועל ב"מ ופורש ובספר סדרי טהרה רסי' קצ"ג מביא שכ"ה גם שי' הראב"ד והרי"ף ז"ל וא"כ לפי"ז י"ל דמרישא לא הו"מ למידק דאבילות צינעא נוהג דהו"מ לאוקמי הברייתא בבוגרת שראתה דגם למשנה ראשונה בועל ב"מ ופורש משום ד"ב משא"כ מסיפא דכל אותן הימים דיין שפיר דדברים שבצנעא נוהג וא"א למידחי דמיירי בבוגרת ומשום דם בתולים דהרי כל אותן הימים משמע ג"כ שבת כד' התוס' הנ"ל ובשבת שני' הא ליכא תו משום נדות ואי כד' הפנ"י הנ"ל דע"כ לא התחילה לספור עד יום א' כיון שנשאת בד' ונבעלת בה' כנ"ל ז"א דהא מבואר בירושלמי הובא בהג"א פ"ב דכתובות ובשאר קדמונים ז"ל דבוגרת ניסת בכל יום א"כ איפשר דניסת בג' או קודם וא"כ אין הכרח שתהי' בשבת שני' בנדתה והיכי קפסיק ותני כל אותן הימים הוא ישן בין האנשים הרי בשבת שני' איננה בנדתה עוד וע"כ משום אבלות