הרי בשמים תמא

בדיעבד כשלא נבדקה משום דאל"כ מה הועילו חכמים בתקנתן דכ"א ישליך הריאה בלא בדיקה כמ"ש בש"ך שם בשם הב"ח א"כ ה"נ אי נימא דהועילו מעשיו כ"א יעבור על חר"ג וידור עם אשתו. הנה אחרי המחילה רבה מכת"ה ל"ד כי עוכלא לדנא חדא דהתם אי נימא דכשר בלא בדיקה הא יועילו מעשיו משא"כ בנ"ד הרי לא יועילו מעשיו דלשיעבור וישא אשה על אשתו הא יכפוהו לגרשה דלעולם השניי' נדחית מפני הראשונה ורק כשהראשונה מקבלת גט ברצון מותר לו לדור עם השניי' ומה יעשה אם הראשונה לא תרצה להתגרש. ועוד דהתם ל"ה רק תקנתא שתקנו חכז"ל לבדוק הריאה דמדינא הא נשחטה הותרה וכל ספק לאחר שחיטה תלינין לקולא ושפיר חיישינן כיון דמדינא כשרה בלא בדיקה ורק לכתחלה צריך בדיקה כ"א יורה היתר לעצמו להשליך הריאה ולסמוך על חזקת היתר משא"כ בנ"ד שיש חרגמ"ה מהיכי תיתי שכ"א יפקיר עצמו לעבור על איסור החרם וכי"ב כ' בט"ז א"ח סי' תקכ"ד לחלק בין הא דפסקינין שם בהני שהן משום שבות אם עבר ועשה מה שעשה עשוי ובין הא דא' כ' האשה שנפלו כל דאמור רבנן לא ליזבון או זבין ל"ה זביני' זבינא וכ' דבהאשה שנפלו עבוד רבנן תקנתא דלא ליזבין הנכסים בשביל טובת האשה ואת"ל שאם מכר מועיל מה הועילו בתקנתן ודאי כ"א ימכור שהרי אין עליו עבירה אלא שחכמים תקנו כן ליפות כח האשה בנכסים משא"כ במידי שהיא עבירה ודאי מועיל תקנ"ח דכל אדם יזהר מלעשות איסור דרבנן אלא דאם עבר א' קולר העבירה תלוי בראשו ומעשיו קיימין ע"ש והה"נ י"ל כך דבשלמא גבי בדיקת הריאה כיון שמדינא אין איסור אלא בהוא תקנתא דרבנן לבדוק הריאה א"כ אי נימא דבנאבדה כשרה בלא בדיקה מיעקרא תקנ"ח דכ"א יעשה כן משא"כ באיסור דב' נשים הלא ש איסור חר"ג אפי' אי נימא דהועילו מעשיו ל"ש לחוש דכ"א יעשה כן כיון דעכ"פ יעבור על החרם ועוד הרי מבואר בפר"ח ביו"ד שם דלמאי דקיי"ל שאם איבד במזיד אסור הא ליכא למיחש למידי דע"כ אין חשש רק אם יהי' בדרך הערמה שיאבד את הריאה ויאמר שלא איבדה במזיד א"כ התם בודאי מיעקרא תקנ"ח דכ"א יערים ויאמר שממילא נאבדה משא"כ בנ"ד הרי אין מקום שיתנצל ויאמר אחרי שישא אשה על אשתו ששגגה הוא לו שהרי יראו הכל שבזדון ובשאט נפש עבר על חרגמ"ה וא"כ לא מיעקרא בהכי תקנת רגמ"ה במאי דנימא שאינו מחויב לגרש אחר שכבר עבר ודומה לזה אשכחן בש"ס ביצה י"ז: בהא דמיבעיא לן התם עבר ואפה בלא ע"ת מי"ט לשבת מאי ובעי למיפשט מהא דקתני ובלבד שלא יערים ואם הערים אסור וקא' רב אשי הערמה קאמרת שאני הערמה דאחמירו בה רבנן טפי ממזיד ופרש"י וז"ל לעולם עבר ואפה מותר והערמה אינה ראי' לכאן דשאני הערמה ממזיד דאיכא למימר אחמור בה רבנן בהערמה טפי ממזיד דאלו מזיד רשע הוא לעבור על דברי חכמים ואין אחרים למדין הימנו והוא עצמו משים אל לבו ושב הלכך לא מיעקרא תקנת עירוב אבל מערים סבור לעשות בהיתר הלכך לא ישיב אל לבו לחזור בו ואחרים למדין הימנו ומיעקרא תקנת עירוב הלכך קנסוה רבנן עכ"ל הרי מפורש להדיא כסברא הנ"ל ועב"ש סי' קי"ט ס"ק י"א מפורש ג"כ סברא זו לענין חדר"ג עכ"פ אחרי שהסכימו הפוסקים ז"ל לכוף לגרש א' מהן ואחרי שהראשונה קבלה גט מרצונה אינו מחויב לגרש גם השני': והנה ראיתי בתשו' ש"ב הגאון שו"מ הנ"ל שהק' על הפוסקים דגם בעבר ונשא חל החרם שלא ידור עמה מירושלמי סנהדרין דקא' על יריחו מאחר שהיא נבנית מותר לישב בה הרי דהתם אף שהי' חרם יהושע אפ"ה כל שעבר ובנה מותר לישב בה וה"ה כאן היל"ל דכל שעבר ונשא רשאי לו לדור עמה. ואנא גברא רבא קחזינא ותיובתא לא קא חזינא דהתם שאני שהשביע יהושע לאמר ארור האיש אשר יקום ובנה את העיר הזאת את יריחו א"כ חיאל בית האלי שבנה את ירחו מעל בחרם ונענש שבאבירם בכורו יסדה ובשגוב צעירו הציב דלתי' כדכתיב במלכים י"ו. ואיהו גופי' אפשר שהי' אסור לו לדור שם אבל שאר האנשים שלא עשו איסור מהיכי תיתי לאסור עליהן ואף דכתיב בקרא יהושע ו'. והיתה העיר חרם א"כ נאסרה ישיבת העיר בחרם בכ"ז הר"ז דומה לאומר קונם בית זה שאני נכנס ונפל ובנאו אפי' במקומו וכמדתו הראשונה מותר כמבואר בר"ן נדרים מ"ז. בשם הירושלמי וע"ש דף מ"ב: ובש"ע יו"ד סי' דט"ז. וא"כ ה"נ לאחר שנפלה וחזר ובנאה שריא הישיבה כדכתיב והיתה העיר חרם היא וכל אשר בה ומדכתיב היא הו"ל כבית זה דלא מיתסר בנפל ובנאו. אמנם י"ל כיון דא' בסנהדרין קי"ג. תניא לא יריחו ע"ש עיר אחרת ולא עיר אחרת ע"ש יריחו א"כ א"א לומר כיון דנפל אזדא לי' דהרי חזינין דהיתה הקפידא גם בעיר אחרת ע"ש יריחו א"כ גם עיר אחרת ע"ש יריחו היתה בכלל והיתה העיר חרם. עכ"פ אין ראי' מהתם לנושא אשה על אשתו שהוא בעצמו עובר על החרם איפשר דקונסין אותו שלא יועילו מעשיו משא"כ ביריחו אנשים אשר התישבו שם שלא עסקו בבנינה הא ל"ע על החרם של הבנין ויש לפלפל בזה טובא אכ"מ. ובגוף הדין לפענ"ד אין לזוז מדברי רבותינו הפוסקים ז"ל שאין לגרש רק א' מהן ואחרי שהאיש שאנו דנין עליו כבר גירש את אשתו הראשונה מרצונה רשאי לדור עם השני'. דברי ש"ב ידידו דור"ש באהבה: סי' עח בעזה"י יום ד' ג' כסלו תרנ"ו לפ"ק סטרי עתרת שלום וברכה לכבוד ידידי הרב המאוה"ג חריף ובקי בחדר"ת כש"מ שמעון צבי ווייגער נ"י אבד"ק קריפטש יצ"ו: מכתבו הגיעני עד"ש בעובדא דאתא קדמוהי באחד שנשא בתולה בר"ח שבט דאשתקד וטען שלא מצא לה בתולים והיא ענתה ואמרה שהמניעה מצדו שאין לו ג"א וצריך לעשות שאלת רופאים והוא לא האמין לזה ובעבור איזה חדשים לקחה בערמה את כל אשר לה וגם משלו וב' ש"ש מהנדוניא ושבה אל בית אמה ובשעה שברחה מבעלה היתה נדה ובאה היא ואמה ואחי' לפני כ"ת עם הבעל לדין וטענה היא שיגרשנה ושמוכנת ליתן להבעל איזה סכום מעות כאשר יושת עלי' ע"ד פשר מחמת שאין לו ג"א והיא עודנה בתולה ושתברר הדבר עפ"י רופא שיאמר שעדיין היא בתולה והבעל הכחישה ולא רצה לגמור עמה ועתה היא מבקשת שלום והחזירה להבעל את כל אשר לו וגם ש"ש א' ונודע שהיא מעוברת ובא הבעל לשאול מלפניו אם רשאי לדור עמה מחמת שהיא בעצמה אמרה שאין לו ג"א ואולי היא הרה לזנונים עכ"ש: הנה לית דין צריך בשש שהאשה הזאת היא מותרת לבעלה דהרי ברמ"א אה"ע סי' קנ"ד ס"ז כ' דבזה"ז שיש נשים חצופות אינה נאמנת בטענה שאין לו ג"א. ואף דבס' ג"א סי' ס"ז כ' דהיכי דאמרה בפירוש שמוחלת לו הכתובה רק שיתן לה גט היא נאמנת גם בזה"ז בכ"ז הרי הטעם דנאמנת בטענת שאין לו ג"א אפי' למ"א מבואר בתוס' יבמות ס"ה: משום דבמילתא דידע בה בעל דמשקרת נאמנת מדרב המנונא לפי שאין אשה מעיזה פני' בפני בעלה וא"כ זהו דוקא כשהיא מתחלת לומר כן אמרינן חזקה דאין אשה מעיזה פני' בפני בעלה להפקיע עצמה ממנו ונאמנת משא"כ בנ"ד שאמרה כן אחרי שבעלה טען עלי' שלא נמצאו לה בתולים הרי מבואר בר"ן נדרים צ"א. דרק היכי דאיהי בעיא לאפוקי נפשה מבעלה וטענתה גירשתני איכא העזה טובא ואי לאו דקושטא קאמרה ל"ה מעיזה אבל היכי דהבעל בא להוציאה היא מעיזה ומעיזה אף במילתא דידע בי' בעל ע"ש וא"כ הה"נ בנ"ד שהבעל בא להוציאה בטענת בתולים היא מעיזה ומעיזה לטעון שאין לו ג"א ולכ"ע אינה נאמנת ובלא"ה הרי אפי' אומרת בפירוש טמאה אני לך קיי"ל כמ"א דאינה נאמנת ורק במאמין לדברי' כ' באה"ע סי' קט"ו ס"ו דחייב להוציאה והיא תליא בפלוגתא דרבוותי' שברמ"א סי' קע"ח ס"ט ובנ"ד הרי אדרבא קים לי' בנפשי' שטענתה שקר ושבאמת בעל אותה כראוי א"כ מהיכי תיתי לחוש לדברי' הקדומים שתיאסר עליו עתה ובפרט שמסתמא כעת היא חוזרת מדברי' וקי"ל דהיא אינה יכולה למשוי אנפשה חד"א לגבי בעלה משום שמא עיני' נתנה באחר ומכ"ש שבנ"ד הלא קודם שהיה נודע שהיא מעוברת הא לא היתה אסורה עליו עפ"י טענתה שאין לו ג"א ובעת שנודע הריונה הלא היא חוזרת מדברי' ובכה"ג הרי ל"ש שוי' אנפשה חד"א כמ"ש בט"ז אה"ע סי' קנ"ב סק"ח ע"ש וגם הלא איפשר שבעת שטענה שאין לו ג"א היתה מפאת חסרון ידיעתה מאחר שהיתה בתולה ואיש לא ידעה ולא היתה בקיאה להבחין בזה וגם איפשר שנתרפא אח"כ שהרי שהתה עמו עוד איזה חדשים ונתעברה אח"כ ממנו שעל כן לפענ"ד אין כאן מקום ספק שהאשה הזאת היא מותרת לבעלה בלי שום בית מיחוש ופקפוק כלל. דברי ידידו דור"ש באהבה: ס' עט בעזה"י יום ב' כ' חשון תרנ"א לפ"ק סטרי שלומים רבים כטל וכרביבים לכבוד ש"ב ידידי הרב הגאון החריף ובקי בחדר"ת ערוגת הבושם מוכתר בנימוסו ויחוסו כש"מ יצחק אייזק שור נ"' אבד"ק בוקארשט יצ"ו במדינת רומעניען: יקרת מכתבו הגיעני לנכון ע"ד שאלתו בנידן אשה אלמנה שמה רחל מעיר אוועשט שמוחזקת מאז מעולם לצנועה וכשרה שבאה בקשר החיתון עב"ג אשר הוכיח לה ה' ובעת ההתקשרות בא לשם איש אחד והרעיש בקולו היות שהאשה הנ"ל היא א"א כי אחיו שמו פ' מבוקארעשט קידש אותה בהיותו שמה בחורף דאשתקד והוציא מאמתחתו אגרת מאחיו הנ"ל ובו כתוב לאמר שקידש את האשה רחל הנ"ל בכסף בלא עדים ואח"כ הלכה לבית המרחץ וטבלה א"ע במקוה ובעל אותה כ"פ ומזהירה שלא תנשא לאיש ואם תאבה לקבל ספר כריתות ממנו תבוא אחריו לבוקארעשט ויגרשנה והאשה מכחשת ואומרת להד"מ ובאמת האיש הנ"ל הוא מארחי ופרחי ממהדורי אפיתתא והאשה הזאת היא נגידה וחשובה והבליעל פ' הנ"ל בא כמה פעמים לביתה לבקש אוכל וצותה על