הרי בשמים תמ

אפשר בע"א ע"ש עכ"פ התורה האמינתה כשנים וכבר כ' הנימוק"י ביבמות ר"פ האשה רבה דכל שהאמינתו תורה כשנים אין עא"נ נגדו והאריך בזה הש"ך ביו"ד סי' קכ"ז ס"ק י"ד ע"ש גם הרי דעת המרדכי הובא ברמ"א סי' קע"ח ס"ט דבאומר שמאמין להעד שזינתה עכשיו אחר חר"ג אינו נאמן דחיישינן שמא עיניו נתן באחרת וכופין אותו ומשמש עמה וענובי"ת חאה"ע סי' ח' וי"ב. ומכ"ש היכי דגם לפי"ד העד אינו בודאי שעשתה איסור כהא דנ"ד שאומרת שמצאה כתמים על חלוקה שרובן טהורים נינהו א"כ בודאי אין שום סברא שיהי' איסור בזה ולענין דנימא דהוי מום מה שימי טוהר שלה המה מעטים לפוטרו עי"ז מהכתובה בודאי אינו שלא שמענו מעולם גבול לימי טהרה של אשה כמה יהי' ואפי' אם נתפוס שיהי' זה מום הנה אפי' אי נימא דגם בבא עלי' ל"מ בזה דבשאר מומין אמרינן חזקה א"א שותה בכוס אא"כ בודקו אבל במום כזה הא א"א לבודקה קודם הבעילה דזה ל"ה יכול לדעת רק לאחר שדר עמה קצת כמובן וכעין זה כ' בתוס' כתובות ע"ו. ד"ה ואמאי בכ"ז הא כבר דר עמה שנה ומחצה ול"ש בזה חזקה א"א מתפייס במומין דמה ששהא עמה אחר שנודע לו מהמום חזינין דבר פיוס הוא ובב"ש סי' קי"ז ס"ק י"ח מובא בזה פלוגתת הכ"מ והה"מ שלדעת הכ"מ סגי בבא עלי' לחוד ולד' הה"מ בעינן ג"כ שהא. וסברת הה"מ הוא דבהבעילה לחוד לא סגי מטעם חזקה א"א שותה בכוס כו' כיון דאיכא כנגד זה חזקה דא"א מיפייס במומין ושע"כ ניחא הא דכ' הה"מ פט"ו מה' מכירה ה"ג גבי נמצא מום במקח שלא ידע בו הלוקח מחזירו אפי' לאחר כמה שנים שזה מקח טעות הוא והוא שלא ישתמש במקח אחר שידע במום אבל אם נשתמש בו אחר שראה המום ה"ז מחל וא"י להחזיר וכ' הה"מ שם שזה יצא לו ממה שאמרו כן במקדש את האשה ובא עלי' ונמצאו בה מומין דאמרינן א"א שותה בכוס אא"כ בודקו וחייב בכתובתה כמ"ש בפכ"ד מה"א וכ"ה דיני מו"מ שוה לאשה בדינים אלו עכ"ל ולכאורה מ"ש דבמו"מ בנשתמש לחוד אחר שידע המום סגי והאשה בע"י שהה דוקא כמ"ש הוא בעצמו הרי כיון שידע מהמום קודם שבעל ובעל ודאי נתפייס ולהאמור י"ל דבאיש כיון דאיכא חזקה דא"א מתפייס במומין לכך מהבעילה לחוד ל"א דנתפייס אא"כ שהה ולא טען דעי"ז אתרע החזקה דא"א מתפייס דמדשהא ולא טען חזינן דבר פיוס הוא משא"כ במקח ל"ש לומר אין אדם מתפייס במומין דכיון דלמלאכה קבעי לי' הא אין המום רק פחת ממון דאתיהיב למחילה ובמה שנשתמש במקח הא איכא הוכחה דמחל וא"י לחזור ושעפיז"נ מ"ש באס"ז כתובות ע"ה בשם רש"י ותלמידי ר"י דר"מ פליג במשנה שם אף אמומין שבגלוי. ולכאורה תקשי לדידהו קושי' התוס' שם ד"ה וחכ"א דאי איתא דר"מ ס"ל דאף במומין שבגלוי יכול לטעון א"כ משכחת לה סימפון בעבדים ולדברינו אין ראי' דבאיש על אשתו באמת י"ל דיכול לטעון אף על מומין שבגלוי דאף על מום נגלה א"נ לומר שלא ראהו כמ"ש בסמ"ע סי' רמ"ה ס"ק ט"ז דאנן סהדי דמשקר בכ"ז י"ל דר"מ לית לי' ראה וניפייס משום חזקה דא"א מתפייס במומין משא"כ בעבד שפיר אמרינן בכתובות נ"ז סימפון בעבדים ליכא כיון דלמלאכה קבעי ליה הא אינו רק פחת אא דאתיהיב למחילה וכיון דהוא מום דאבראי דחזי לי' שפיר אמרינן דראה ומחל ועתוס' גיטין פ"ו. ד"ה עד טצהר. עכ"פ בנ"ד כיון דשהה ודר עמה שנה ומחצה הא חזינן דבר פיוס הוא ומחל ורק גבי אשה מצינו בכתובות ע"ז דיכולה לומר כסבורה הייתי שאוכל לקבל ועכשיו א"י לקבל ולא באיש כמ"ש בהג"א שם בשם רבינו ירוחם ובאמת הדבר מוכרח בסוג' שם דקא' משנתארסה משום דאיכא למימר חזקה א"א שותה בכוס אא"כ בודקו והאי ראה וניפייס הוא. ולכאורה הא עדיין יוכל לטעון דשפיר בדק וראה וכסבור הי' שיכול לקבל ועכשיו א"י לקבל א"ו דבאיש ל"ש טענה זו וענימוק"י פ"ב דב"ב לענין אין חזקה לניזקין ובתוס' שם כ"ג. ובפרט להפסידה כתובתה בודאי א"נ על כך וע' בטור סי' קי"ז שמביא בשם אביו הרא"ש בתשו' הטוען על אשתו שא"ר לאיש כו' דבר זה יבדוק ע"י נשים הגונות וכשרות אם הן אומרות כך שא"ר לאיש אין לה עליו לא כתובה כו' והעתיקו המחבר בס"ב שם ומשמע דאם לא נבדקה עפ"י נשים רק הבעל בעצמו טוען עלי' כך א"נ להפסידה כתובתה. והנה כשתרצה האשה להתגרש מחויב ליתן הכתובה ות"כ חוץ מהטעמים הנ"ל דהר' כ' הר"ן הובא בח"מ סי' קי"ז סק"י ובב"ש סי' קט"ז סק"ג דהטעם דבנמצאו בה מומין אפי' ת"כ אין לה דכיון שהיא יודעת ממומין שבה עלה רמיא לגלויי ע"ש וכ"כ בב"ש סי' ס"ז סק"ד דה"ט דכנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה אין לה כתובה כלל משום דהי"ל להודיעו וכיון שעשתה שלא כהוגן אין לה כתובה כלל ע"ש ושעפיז"נ הא דא' בכתובות י"ב. בכנסה ראשון לשום נישואין ויש לה עדים שלא נסתרה א"נ נסתרה ולא שהתה כדי ביאה אין השני יכול לטעון ט"ב שהרי כנסה ראשון וא' רבה ז"א כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה יש לה כתובה מנה וקאר"א בעלמא לעולם אימא לך לית לה כלל ושא"ה שהרי כנסה ראשון והק' בתוס' דמה בכך שכנסה ראשון הרי עדים מעידים שלא נבעלה ע' אס"ז ולהאמור נכון דהרי הטעם הוא שהי"ל להודיעו וכיון שכנסה ראשון הרי כל כניסה היא בחזקת בעולה ול"ש שוב הי"ל להודיעו שסמכה ע"ז שבודאי כונסה בחזקת בעולה מכניסה הראשונה] וא"כ זהו שייך במום שהכל יודעין שהוא מום משא"כ זה שימי טוהר מעטים בתולה אשר איש לא ידעה איך תוכל לדעת זה שהוא מום. ונידן הטענה מהמקרה לא טהור שאירע לו הנה לא מידה היתה זאת לו שאנסתה שינה וגם איפשר שלא הי' בשעת מעשה עכ"פ היא לא הכשילתו ומה חטאה בזה ולאשר הדברים פשוטים ומבוארים אכ"מ לקבל ארוך ואסיים ואו"ש דברי מורך ידידך דור"ש באהבה: סי' עז בעזה"י יום ה' מ' למב"י תרמ"ז לפ"ק סטרי. שלום לכבוד ש"ב ידידי הרב המאה"ג חריף ובקי בנש"ק כש"מ יעקב יצחק הלוי איש הורוויץ נ"י אבד"ק קאנטשוגא יצ"ו. מכתבו הגיעני עד"ש באיש א' שנשא אשה בק' ואח"כ נודע שהי"ל אשה במק"א וברח משם וכעת שב לביתו ומענה בפיו שגירש את אשתו הראשונה שהי"ל במק"א ורצונו לדור עם השני' שנשא ב"ק ונסתפק כ"ת באשר שראה בשו"ת שו"מ מהד"ק ח"א סי' קכ"ג שהורה הלכה למעשה שמחויב לגרש גם השני' ואח"כ מותר לישא אותה והבליעל הזה אינו רוצה לגרשה והאשה רצונה כעת לדור עמו ויש לה בת ממנו ויש חשש שאם לא תדור עמו ירחיק נדוד ותהי' עגונה עכ"ש: הנה שותי' דמר הגאון מהרי"ש ז"ל לא ידענא דאיך יעלה על הדעת לומר שגם אחרי גירושי הראשונה מוכרח לגרש גם השני' נגד מ"ש בש"ע אה"ע סי' א' דכופין לגרש רק א' מהן ומובא בח"מ וב"ש בשם רש"ל דהשני' נדחה מפני הראשונה שהיא באה בגבולה אם לא שהראשונה מקבלת גט ברצון ומבואר דאם הראשונה מקבלת גט אינו מחויב לגרש השני' והרי בכנה"ג שם מובא דעת הרבה מגדולי הראשונים ז"ל שכתבו דחרגמ"ה ל"ה רק שלא ישא אשה על אשתו ובעבר ונשא אין כופין לגרש כלל ובשו"ת בית יוסף סי' י"ד כ' וז"ל ואפי' ר"ג עצמו בזמנו ובמקומו לא תקן אלא שלא ישא אשה על אשתו אבל אם נשא שיגרשנה זו לא שמענו ולא עלה על לב אדרבא מאחר שנשאה אם יגרש עובר על חר"ג שתקן שלא יגרשנה בע"כ ובתשו' המבי"ט שהובאה שם להסכי על פסקו של הב"י כ' וז"ל דלא חמירא תקנת רגמ"ה מאיסורי דרבנן דאיכא כמה גווני דלא תנשא ואם ניסת לא תצא ע"ש ויש לדמות זה למאי דמצינו בש"ע יו"ד סי' ר"ח ס"ה נשבע שלא ישא אשה תוך ג' שנים ועבר ונשא אם אמר לשון שמשמעו שלא יעשה נישואין עמה הו"ל כנשבע על הככר ואכלה דנשאל ומתירין לו ומזה הוכיח בשו"ת עבוה"ג סי' ב' בענין שהטילו הקהל חרם שלא לקבל בעירם רב שיש לו קרובים שם ועברו וקיבלו רב כזה שיש לו קרובים בעירם דמותרין להחזיקו אצלם דכיון של"ה החרם שלא להחזיק שום רב שיש לו קרובים בעיר רק שלא לקבלו ועכשיו שכבר עברו וקיבלוהו מה שעברו עברו ומותרין להחזיקו אצלם ע"ש וכן י"ל לגבי תקנת רגמ"ה ז"ל דכיון שלא החרים רק שלא לישא אשה על אשתו הסברא נותנת דאם עבר ונשא רשאי לדור עמה אפס הלא כבר הסכימו הפוסקים ז"ל לכוף בחרמות ונידויים לגרש אם נשא אשה על אשתו למען לא יחרוך רמי' צידו והיינו כשהראשונה אינה רוצית להתגרש מחויב לגרש השני' מאחר שנשאה באיסור ולכאורה יש להביא סמוכין לזה דהיכי שנשא אשה באיסור חרם או שבועה מחויב לגרשה והוא מהמעשה דחולדה ובור שהובא בפירש"י ותוס' תענית ח'. שמבואר שם שכתב גט להשני' והלך ונשא הבתולה שנשבע לה ולכאורה למה הי' מגרש זו שנשאה באיסור הרי אז ל"ה עדיין איסור חר"ג ואיפשר פשר שתסכים הבתולה עתה שתהי' גם זאת אשתו וע"כ דכיון שנשאה באיסור שבועה הי' מחויב לגרשה אמנם מלבד שאין למדין הלכה מפי אגדה אין מהתם ראי' כלל די"ל דכיון שראה שנענש על שעבר על שבועתו והוא נשבע להבתולה שישאנה ולא ישא אחרת א"כ כשרצה עתה לקיים שבועתו הי' מההכרח שבשעה שישאנה לא יהי' לו אשה אחרת דבלא"ה הא ל"ה מקיים השבועה] אבל עכ"פ אם הראשונה נתגרשה מרצונה בודאי מותר לו לדור עם השני'. דהרי אנן לא קנסינין לי' רק שלא יועילו מעשיו שעשה באיסור שנשא אחרת ואסור לו לדור עמה כ"ז שיש לו הראשונה והרי הוא כאלו עדיין לא נשאה אבל מהיכי תיתי יגרע עכשיו ממה שהי' מקודם דהרי קודם נישואי' אם הי' מגרש הראשונה הי' רשאי לישא אחרת ה"ה עכשיו כשגירש הראשונה שרי לי' לדור עמה. דמיון לזה מצינו בבכורות ל"ד הכא במאי דעביד קנסוהו במאי איכוין למישריי' בההוא מומא קנסוה רבנן דבההוא מומא לא מישתרי לי' ע"ש והה"נ במאי דעביד קנסוהו רבנן במאי איכוין בהני נישואין למישריי' לי' לדור עם האשה הזאת מבלי שיצטרך לגרש הראשונה מרצונה קנסוה רבנן דלא יועילו לו הני נישואין ויצרך גם עתה להמתין עד שתתרצה הראשונה להתגרש ורובצים עדיין עליו כל החיובים שיש לה עליו אבל אחרי שנתרצה הראשונה וגירשה בודאי רשאי לו לדור עם השניי': והנה עיינתי בס' שו"מ הנ"ל וראיתי דאתי עלה מדמחמרינין ביו"ד סי' ל"ט בנאבדה הריאה דכיון דהצריכו חז"ל בדיקה אסרו אפי'