הרי בשמים תלז

הרדב"ז לסמוך על ב' עדים שהעידו בכתב שהיא בחזקת מגורשת. אולם דא עקא דהרי במרדכי יבמות פמ"ח אות נ"ח מביא בשם ר"ת דאשה שהוחזקה בשכנותיה שהיא גדולה א"צ בדיקה וחולצת וכ' שרבינו יואל חולק עליו דחזקה ל"ה כ"א ע"י מעשה כהך דקידושין פ'. וגם הא דהוחזקה נדה בשכנותיה שלבשה בגדי נדות אבל חזקה שע"י קול ל"ה חזקה. והנה לכאורה בנ"ד י"ל דהוי' חזקה ע"י מעשה מאחר שהבעל נשא אחרת ועי"ז הוחזקה היא שנתגרשה ממנו אמנם הלא מבואר בדברי המרדכי שם באיש שהוחזק גדול ע"י מעשה שהתפלל לפני התיבה והשלים למנין בביהכנ"ס אין בכך כלום דשמא עפ"י האב עשו דנאמן לנדרים ולהקדשות ע"ש הרי דאפי' חזקה שע"י מעשה ל"מ כשהי' עפ"י האב והכי פסקינן באמת בש"ע אה"ע סי' קס"ט סי"א וא"כ בנ"ד כיון שהי' ע"י הבעל ובעל שאמר גירשתי את אשתי הא לא מהימן להתירה: איברא דיש להתבונן בזה דהרי ביבמות ל"ט: באשתמודענא כ' הרי"ף דמהני אפי' קרוב ואפי' אשה משום דלאו אמילתא דאיסורא ולא אממונא קמסהדי. ואף שבתשו'. הריב"ש כ' דזהו רק כשההכרה דהוא אחוה דמיתנא אינו בשעת מעשה והוי גילוי מילתא בעלמא אבל כשההכרה הוא בשעה שאנו דנין על החליצה א"נ ע"א בכה"ג ובאמת נראה כדבריו מהא דא' בנדה מ"ח: דאין אשה נאמנת לומר קטנה היא שתמאן גדולה היא שתחלוץ ופירש"י שאין נשים כדאי לסמוך עליהן להתיר ספיקות על פיהן ולומר גדולה היא שתחלוץ ולכאורה קשה הא הוי רק גילוי מילתא כיון שאינה מעידה רק על השנים וע"כ דכיון דמעידה בשעת מעשה כדקא' גדולה היא שתחלוץ להכי ל"מ. ושעפי"ז אמינא ליישב קושי' התוס' דכתובות ק"ז. שהקשו בהא דקא' בב"מ ל"ח: גבי שבוי שנשבה רב אמר אין מורידין קרוב לנכסיו ושמואל אמר מורידין כששמעו בו שמת כ"ע ל"פ ומשמע דששמעו בו שמת היינו עפ"י ע"א וקשה מהא דא' ביבמות קט"ז: באשה שאמרה מת בעלי אין האחין נכנסין לנחלה על פיה ומדהיא לא מהימנה ע"א נמי לא מהימן ולהריב"ש י"ל דבהך ששמעו בו שמת עפ"י ע"א שמורידין קרוב לנכסיו מיירי שבשעה שהגיד העד ל"ה מסתפקין עוד לענין ממון ול"ה הגדתו בתורת עדות לכך יכולין שפיר להוריד קרוב לנכסיו עי"ז כיון שכבר הוחזק שמת אבל כשבא ע"א להאשה שמת בעלה בודאי אף דמהני עדות לענין היתר האשה משום עגונה אבל ל"מ לענין שיהיו האחין נכנסין לנחלה על פיו. אמנם כן הלא בב"י אה"ע סי' קנ"ו כתב שרוב הפוסקים חולקין על הריב"ש בזה אולם בנובי"ק סי' צ"ג הסביר הענין דמש"ה מהני אפי' בשעת מעשה משום שזה אינו מעיד רק שזהו אחיו של המת ועי"ז אינה ניתרת עוד רק ע"י החליצה היא ניתרת ולכן ל"ה רק גילוי מילתא ע"ש אבל היכי שע"י אמירתו בלבד נגמר ההיתר וא"צ עוד שום מעשה ל"מ אפי' במקום דל"ה רק גילוי מילתא ואפי' אם האמירה אינו בשעת מעשה שאנו דנין על ההיתר בכ"ז ל"מ ולכך אינו נאמן האב לומר על בנו שהוא בן י"ג שנים למכות ולעונשין אף שאינו מעיד לא על איסור ולא על ממון רק על השנים והבן ממילא לוקה ונענש ורק דכתב בנוב"י שם דבעינן שתהי' האמירה אחר שעבר הבן העבירה שחייב עלי' העונש הזה דאל"ה כיון שכבר הוחזק לגדול מענשינין לי' אחר שעובר העבירה דסוקלין ושורפין על החזקות ולכך פוסק הרמב"ם פט"ז מסנהדרין דאיסור שהוחזק בע"א לוקין עליו משא"כ אחר שכבר עבר העבירה אף דהאב אינו מעיד על העבירה רק על השנים בכ"ז ל"מ ומוכח דאפי' הוחזק ל' יום מקודם שבאנו לדון לענוש אותו אפ"ה ל"מ כיון דהגדת האב הי' אחר שעבר הבן העבירה הו"ל כמו שהעונש נעשה עפ"י עדות האב והרי בחי' מהרי"ט קידושין ס"ג: הקשה באמת דמאי אשמעינן שאין האב נאמן למכות ולעונשין תיפוק לי' דאין בן נהרג עפ"י האב ותי' דכיון דאין האב מעיד רק על השנים הו"א דמהני ולכאורה אכתי היל"ל דנאמן האב למכות ולעונשין בכה"ג שהוחזק מקודם לגדול על פיו וע"כ דכיון דהחזקה נעשה על פי האב לא חשיבא חזקה להעניש על ידה. וא"כ מכ"ש דל"מ כשחזקת גרושה נעשה עפ"י עצמה. אמנם בכ"ז בנ"ד הלא לא היתה האשה ידועה במקום שהוחזקה בגרושה לא"א בעדות ברורה כ"א על פיה ובכה"ג בודאי מהני קול הברה בעלמא וכדא' בגיטין פ"ט. יצא שמה מקודשת ומגורשת ה"ז מגורשת מ"ט קול ושוברו עמו. ומה שחידשו האחרונים דאשה הבאה לבושה בגדי נשואה הוי' עי"ז מוחזקת בא"א כהא דהוחזקה נדה בשכנותיה ע"י שלבשה בגדי נדות קהו בה טובא דהתם שפיר אמרינן דהלבשת בגדי נדות הוי' חזקה שהיא נדה לענין שבעלה לוקה עלי' משום נדה או שלא תועיל אמתלא כיון דמעשה זו מורה שהיא נדה בשעה זו אבל הלבשת בגדי נשואה הלא אינו מורה שאז היא א"א רק שהיתה א"א ובאותה שעה אפשר שהיא כבר גרושה או אלמנה. וגם יש לצרף בנ"ד מה שנודע לכל אלו הקרובים עכ"פ בידיעה בלא ראיי' שנתגרשה הו"ל קלא ולפמ"ש ברשב"ם ותוס' ב"ב קל"ד. דלהכי אין הבעל נאמן לומר שגירשה משום דאם איתא דאיגרשה קלא אית למילתא וא"כ בנ"ד הלא איכא קלא וכי"ב י"ל בש"ס כתובות כ"ב הנ"ל בהא דאמר רבא לעולם תרי ותרי כו' ומי חציפה כולי האי והא"ר המנונא האשה שאמרה לבעלה גירשתני נאמנת כו' והוא תמוה דהרי בנדרים צ"א. פליג רבא על רב המנונא בזה וקא' דזימנין דתקיף לה מן גברא מעיזה ומעיזה ולהאמור י"ל דסברת רבא דפליג על רה"מ הוא מכח אם איתא דאיגרשה קלא אית לי' והתם הלא כיון דב' אומרים נתגרשה הרי הו"ל קול כמ"ש בתוס' כתובות ט"ז: ד"ה וזו דבשנים חשיב קול ע"ש ולפי"ז י"ל דבנ"ד כיון דאיכא קלא יש לסמוך על אמירת הבעל שגירשה ואף דלא סמכינן בש"ס ב"ב הנ"ל על סברא זו רק מכח דבידו לגרשה ועכשיו הלא יש חר"ג שלא לגרש בע"כ א"כ ל"ה בידו אמנם ז"א דבנ"ד כיון שהבעל כבר נשא אחרת א"כ אי חשדת לי' במשקר הא ע"כ לא איכפת לי' באיסור חר"ג והוי שפיר בידו ועתשו' מייימוני ה' אישות סי' ג'. שעל כן מכל הלין סניפי היתר שכתבנו הנני מסכים בשריותא דההיא איתתא ליבא בת זאב שתדוד עם בעלה בלי שום בית מיחוש והש"י יצילנו משגיאות. ואביטה מתורתו נפלאות. הכ"ד ידידו דור"ש באהבה: סי' עד בעזה"י יום ד' כ"ד אדר"ש תרמ"ו לפ"ק סטרי שפעת שלומים. מגבהי מרומים לכבוד ידידי הרב החריף המופלג בתורה ירו"ש כש"מ יוסף סג"ל ראטענבערג נ"י מלפנים רב דק"ק סוואליווא כעת בק"ק סקאלע יצ"ו מכתב שאלתו הגיעני היום וחשתי להשיבו לו על אתר כמבוקשו ע"ד הנטבע בנהר במשאל"ס מכפר רובניק ונמצא ביום א' שבוע זה ולפי מכתבו יש כמה צדדי היתר מבוררים להשיא אשתו והאשה הזאת היא זקוקה לחליצה ובאו אחי הנטבע והאשה לשאול אם יתאבלו עליו ויאמרו קדיש טרם שיצא לאור משפט היתר נשואי האשה עפ"י בי"ד כדת: הנה כפי הנראה ממכתבו שההיתר של האשה ברור בלי שום פקפוק בודאי יכולין להתאבל ולומר עליו קדיש דהא דכ' ברמ"א אה"ע סי' י"ז ס"ה שיש למחות מלהתאבל הוא רק בשאין כאן אלא אומדנות המוכיחות עפ"י קול הברה שמת ויש לחוש שעי"ז יאמרו שנתברר שמת ותנשא לשוק או שיגרע עי"ז כח החזקה דאשה דייקה ומינסבה משום שהיא תסמוך ע"ז מדא"ל בי"ד להתאבל בודאי הוא מת דבשלמא מהא דהאחין יורדין לנחלה בנטבע במשאל"ס אין לחוש שיבוא תקלה עי"ז דאפשר משום ספק הורידו הבי"ד אותם כאפטרופס כמ"ש בתשו' עבוה"ג סי' י"ח משא"כ ע"י אבילות הא מספק אין מתאבלין ותאמר דבודאי קמו רבנן במילתא ונתברר להם שמת בודאי ותנשא לשוק ומצינו כעין זה בתוס' חולין י"ב. ובכורות כ"ו: דפטור מאבילות במת בתוך שלשים אף דרוב ולדות לאו נפלים נינהו כדי שלא יבאו להקל בערוה ע"ש וכן ביש"ש פט"ז דיבמות סי' ט"ו מביא שיש למחות מלהתאבל ולומר קדיש כל דליכא רק אומדנות המוכיחות שמת אבל לא בשיש ידיעה ברורה עפ"י עדים רק שלא יצא עדיין ההיתר מהבי"ד והרי בש"ך יו"ד סי' שע"ה סק"ז מובא דעת ראשונים ז"ל דאפי' לא נתברר שמת אלא קול יוצא בכך מתאבלין נהי דכ' שם דנדחו דבריהם בפוסקים מ"מ היכי שיש ידיעה מבוררת ועדות מספקת כבנ"ד שיש הרבה סניפי היתר ברורים רק שלא יצא עדיין ההיתר מפי בי"ד בודאי מתאבלין ואומרים עליו קדיש והכי מבואר בשו"ת זכרון יוסף סי' ה' דכשיש צדדי היתר רק שהבי"ד עדיין לא התירו מתאבלין עליו וכ"ה בישיע"ק באה"ע שם. ובפרט הלא מבואר בשו"ת כנסת יחזקאל סוסי' נ"ד דבזה"ז יש להקל בענין זה מאחר שכבר מפורסם ששולחין שו"ת לרבנים ול"ח לתקלה וע' בכנה"ג יו"ד סי' של"ט שכ' שלא מיחו הראשונים ז"ל להתאבל רק שמנעו מלהספיד ולומר השכבה משום שמזכירין שמו ואתי לקלקולא אבל באבילות לא מוכחא מילתא דבשביל בעלה מתאבלת ע"ש ובשו"ת מהרח"ש כ' שלא כ' הריב"ש והב"י למחות אלא כשאין עדות מספיק להתאבל אבל כשיש עדות מספיק אע"ג דמשום חומר א"א לא שרינן לה לינשא אין לפוטרה ממצות אבילות משום חשש שלא יבאו להשיאה ובס' עזרת נשים ממהר"ם בן חביב על אה"ע סי' י"ז ס"ק ס"א מביא ד' הראשונים ז"ל שכ' דאף לד' הרמב"ן והגאונים דס"ל דכל שאין העדות מספיק להתיר אין מתאבלין מ"מ בנטבע במשאל"ס דהוא חומרא בעלמא ואם ניסת ל"ת מודים דמתאבלין אע"ג דאין היתר לאשתו ע"ש ובאמת מוכח הכי מד' העיטור בשם תשו' הרי"ף שמובא בב"י סי' שע"ה שכ' כיון דבחזקת חי קיים מסתברא דלא נהיגה אבלותא ע"כ משמע דהיכי דאיתרע החזקת חיים של הבעל יכולה להתאבל עליו ואף דאנן לא קיי"ל הכי וסוגיין דעלמא הוא דאין מתאבלין בנטבע במשאל"ס אף היכי דאיתרע חזקת חיים של הבעל בכ"ז היכי דברור ההיתר אף שהבי"ד עדיין לא התירוה לינשא מ"מ מתאבלין ובפרט שהאשה זו שאנו דנין עלי' היא זקוקה לחליצה ובלא"ה לא תנשא לשוק עד שתחלוץ בבי"ד הלא יעמדו הבי"ד על המחקר בזה טרם שיתירוה לשוק דבדבר שצריך להעלות עפ"י בי"ד אין לחוש לתקלה כדמצינו ביבמות כ"ב. ערוה לכל מסורה עדות לבי"ד מסורה וכי"ב טובא וגדולה מזו מצינו בש"ס כתובות ס"ב: ביהוד' חתני' דר' ינאי דהוי אזיל ויתיב בבי רב וכל בי שמשי הוי אתי לביתי' יומא חד משכתי' שמעתי' ולא