הרי בשמים תלו

להאמין לדידה באומרת גרשני בעלי שלב"פ מטעם ברי עדיף דכיון דהא דאין דשב"ע פחות משנים הוא משום דילפינן דבר דבר מממון א"כ הלא בממון גופי' מהני ברי להוציא מחזקה כמו כן היל"ל דמהני הברי להוציא מחזקת א"א דלא עדיף מממון וע"כ הא דלא מהימנה לומר גרושה אני באמת ל"ה רק מדרבנן לדעתם כמו באומרת טמאה אני לך למ"א שתיקנו שלא להפקיע מבעלה שלא תהי' עיניה נותנת באחר. משא"כ לדידן דקיי"ל כר"נ ור"י דל"א ברי עדיף מה"ת לא מהימנה בטענת ברי גם בדשב"ע אבל במקום דליכא חזקת א"א אף דלד' התוס' בדשב"ע גם בלא אתחזק בעינין שנים בכ"ז כיון דגם בממון היכי שאין שום א' מוחזק בממון לכ"ע קיי"ל ברי עדיף כמ"ש בתוס' בכ"ד א"כ גם בדשב"ע בליכא חז"א מהני ברי דידה ורק ע"א ל"מ דל"ש שיהי' נאמן מטעם ברי כמבואר בג"ב קל"ד. וברשב"ם שם דברי של אחר ל"מ רק ברי דבע"ד וא"כ ברי של האשה שפיר מהני ורק מדרבנן אינה נאמנת באומרת גרושה אני כנ"ל אדפח"ח ולפי"ז יתיישב לנכון קושי' הרשב"א הנ"ל דהתם הלא באמת פרכינין דנימא חזקה שליח עושה שליחותו ומשני דלקולא להתירה עי"ז ל"א אבל עכ"פ הא חזקת א"א איתרע בשביל זה וא"כ לכאורה היל"ל דיועיל ברי דידה שאמרה נתגרשתי גם בלאו דרב המנונא מטעם בו"ש ברי עדיף דהא היכי דליכא חזקה קיי"ל ברי עדיף וע"כ דאינו רק מדרבנן ובדרבנן הא קיי"ל דיש ברירה [ובלעדי סברת הגרי"מ הנ"ל י"ל בפשיטות דהרי ע"כ הא דלקולא ל"א חזקה שע"ש ל"ה רק מדרבנן דמדאוריי' אין לחלק בין לקולא או לחומרא כמ"ש בתוס' בכ"ד ובדרבנן הא יש ברירה. והנה אף דקאזיל התם לר' יוחנן ומשמע בביצה ל"ח. בהא דאר"י וכבר בא חכם דס"ל דגם בדרבנן אין ברירה אמנם הלא מבואר במפורשים שם דאינו מוכרח דאפשר דקאי בתחומין די"ב מיל דהוא דאוריי'] וא"כ מהני גם לר"ה הסברא דהימני' דכיון דליכא חזקת א"א הא מועיל מדאוריי' ברי שלה וליכא רק איסור דרבנן ובדרבנן הא קיי"ל יש ברירה ושפיר פריך ליהמני' לשליש לכ"ע: אמנם אחר העיון עדיין יש להתבונן בזה עפמ"ש בר"ש פ"ה דמע"ש וכ"ה בתולדות אדם להרמב"ן סי' פ"ב וביתר ביאור במהרי"ט חח"מ סי' כ"ג דל"ש ברירה רק במה שצריכין לומר הוברר הדבר למפרע כגון ב' לוגין שאני עתיד להפריש דשותה מיד ועכצ"ל דב' לוגין שיפריש אח"כ יהי' כאלו הפרישן עכשיו דאל"ה הא שותה טבל משא"כ כשאין אנו צריכין לומר שיחול למפרע ואיפשר שיחול בשעה שיבורר הענין בזה כ"ע מודו דמהני אע"ג דעתה בשעת הדיבור אינו מבורר ע"ש ולפי"ז הרי התם הלא יוכל לחול הגט משעה שיאמר השליש לגירושין וא"כ אין אנו צריכין לברירה כלל ול"א בכה"ג אין ברירה ובשלמא בפלוגתא דר"ה ור"ח דמיירי בשליח קבלה כפירש"י א"כ ע"כ אנו צריכין שיחול למפרע דאי נימא דחל משעה שיאמר השליש לגירושין א"כ הו"ל טלי גיטך מע"ג קרקע דל"מ כיון דמתחלה בתורת פיקדון בא לידו והו"ל כהא דכ' בתוס' ב"מ ז' גבי גט בידה ומשיחה בידו ביכול לנתקו ולהביאו אצלו כיון דבשעת נתינה ל"ה כרות גיטא ל"מ מה שקפצה ידה אח"כ דהו"ל כטלי גיטך מע"ג קרקע ע"ש ועב"ש סי' ק"מ סק"ה ומ"ש בס' אב"מ סי' קל"ו סק"ה. משא"כ בשליח הולכה הלא דעת כמה מרבוותא ז"ל דיכול לעשות שליח הולכה ולשלחו לו ע"י שליח נכרי משום דהנכרי לא עביד רק מעשה קוף ולא פסול משום טלי גיטך מע"ג קרקע שהוא במקום הבעל קאי דשלוחו כמותו וכמו שאם הבעל נוטל הגט מע"ג קרקע ונותנו להאשה מהני לא גרע כח השליח מכח הבעל וכ"כ בספר מכתב מאליהו דיני שליחות סי' י"ג וע' בס' טיב גיטין בחי' גיטין כ"ג ובתשו' חת"ס אה"ע סי' קצ"ט בהשמטות. ואם כנים אנחנו בזה יתיישב עפ"י הצעה זאת קושי' התוספת רי"ד שהקשה על פירש"י הנ"ל דפי' בפלוגתא דר"ה ור"ח בבעל אומר לפקדון ושליש אומר לגירושין בשליח קבלה והקשה דאמאי לא פי' בשליח הולכה ואי דא"כ האיך קא"ר חסדא דשליח נאמן הרי בשליח הולכה יכול לבטלו ואין לך ביטול גדול מזה כשאומר לפקדון נתתיו לך ז"א דזה ל"ה ביטול גמור אלא גלויי דעתא וקיי"ל כאביי דג"ד בגיטא לאו מלתא הוא עד שיבטל בפירוש ויאמר לו אי איפשי בשליחותך והכא לא בטלו בפירוש אלא אמר בפקדון נתתיו לך לא בטיל והשליח נאמן ואם יתננו להאשה הא מגורשת. ולהאמור יתיישב שפיר דבשליח הולכה לא הוי פליג ר"ה כיון דאפשר לחול מכאן ולהבא וא"צ לבא לברירה וגם ר"ה יודה דאמרינן סברא דהימני' וממילא לא אזדא לפי"ז קושי' התוס' שם שהקשו לר"ה מה הועילו חכמים בתקנתן דתקון לומר בפ"נ ובפ"נ דאי אתי בעל ומערער לא משגחינין בי' אכתי יערער ויאמר לפקדון נתתי ולדברינו נכון דבשליח הולכה הא מודה ר"ה דאמרינן סברא דהימני' דאם אומר השליח בפני הבי"ד דלגירושין יהבי' ניהלי' הוא מהימן משום סברא דהימני' כיון דבשליח הולכה הא מצי הגט לחול משעה זו וא"צ לברירה וי"ל דמה"ט שליח קבלה א"צ שיאמר בפ"נ ובפ"נ כיון דאינו מועיל לן כלל דאכתי יערער ויאמר לפקדון נתתי דבש"ק הא ל"ש סברא דהימני' אליבא דר"ה כנ"ל ויש לבנות ולסתור עפי"ז טובא בסוגי' שם אכ"מ: הנה משכא לן שמעתתא קצת בדרך הפלפול עתה נשובה ונחקורה לענין דינא שעכ"פ לפ"ד הג' רי"מ הנ"ל יש לנו עוד סניף להתירא בנ"ד מחמת הטענת ברי של האשה כיון דהחזקת א"א שלה איתרע ע"י נישואי בעלה כנ"ל ובמקום דלא אתחז"א הא מהני טענת ברי של האשה מדאוריי' וליכא רק איסור דרבנן ובדרבנן הלא מהני מירתת אפי' בחשוד מכ"ש באשה שאינה חשודה כיון שאמרה נתגרשתי בבי"ד פ' בודאי מהימנה דמירתתה דילמא הבי"ד יכחישוה ויתברר שקרה והרי אמרינן ביבמות ע"ז. שא"ה דשמואל ובית דינו קיים ופירש"י שם מילתא דעבידא לגלויי הוא ולא משקר בה והנה אף דלכאורה יש לפקפק ע"ד הס' יהושע הנ"ל מדברי הש"ס בכורות ל"ז. אר"י א"ר נאמן הכהן לומר בכור זה נתן לי ישראל במומו מ"ט כ"מ דעל"ג לא משקרי בה אינשי אר"א אף אנן נמי תנינא נאמן הכהן לומר הראיתי בכור זה ובע"מ הוא [ עב"ש סי' ק"כ סק"ה מה שהביא מזה לענין גט ומ"ש בב"ש סי' ד' סק"ס דבמדעל"ג. ע"א חשיב כשנים] ולכאורה מאי סייעתא איכא מזה לרב דילמא התם מיירי כשאמר שהתירו לו את הבכור ג' בני הכנסת ולכך מתירא שלא יתפס בשקרו ע"י הג' שיכחישוהו משא"כ כשאומר שישראל נתנו לו במומו ל"ה על"ג דאפי' הישראל יכחישנו הא אינו רק חד לגבי חד ויאמר שהישראל אומר שקר. אמנם באמת ל"ק חדא דהרי קתני סתם הראיתי בכור זה ואיפשר שאומר שהתירו יחיד מומחה ועוד הלא אינו מזכיר מי שהתירו משא"כ כשמזכיר בי"ד פ' וכנ"ד שאמרה האשה שתברר הגירושין שלה ע"י הבי"ד דקערעסטור שנתגרשה בפניהם הו"ל כהא דא' בקידושין ס"ו. דבע"מ פסולו ביחיד דבתא ואחוי לך נאמן ע"א אפי' באתחזק איסורא ויש מקום לומר דגם בד"מ אף דמבואר ברמ"א ח"מ סוסי' ל' דבממון ל"מ מדעל"ג אבל שלח ואחוי איפשר דנאמן גם בממון וה"ה בדבר שבערוה דילפינין דבר דבר מממון וכן ראיתי בספר פתחי תשובה אה"ע סי' קמ"ב שמביא בשם תשו' מנחת עני דהיכי דאמרה נתגרשתי בבי"ד פ' נאמנת: והנה לכאורה יש לדון בכחא דהיתרא בנ"ד עפ"י אותן שאמרו שביום שבאו האשה ובעלה לקערעסטור להתגרש נשמע אח"כ מבנ"א שנתגרשו וא"ל מז"ט ומבואר בגיטין פ"ט. דבכזה הוי קול לענין קידושין שנרות דולקות כו' ובנ"א נכנסין ויוצאין ואומרים פ' נתקדשה היום ובצירוף הרגלים לדבר דאיכא מה שהבעל נשא אשה ועוד כמה אומדנות והרי כ' בנוב"י חאה"ע סי' נ"ד נ"ה דגם בדשב"ע ואתחז"א נאמן ע"א היכי שיש רגלים לדבר כמו גבי סוטה אחר קינוי וסתירה וכמ"ש רש"י ר"פ ואלו נאמרין דנאמן שרגל"ד ומקראי ילפינן לה ועא"נ להתיר יותר מלאיסור כמ"ש בתוס' יבמות פ"ח. ד"ה מ"ד אטבל ע"ש והנה אף שבדברי הנוב"י יש לפקפק דהרי כ' במ"ל פ"ג מסוטה הכ"ג דמה שנאסרה בע"א בטומאה אחר קו"ס לא מפני העד הוא אלא דגזה"כ הוא שלא תשתה כל שיש ע"א לטומאה והו"ל דומיא דנשים שאינן ראיות לשתות מגזה"כ ע"ש בכ"ז כתבתי במק"א לחזק דבריו לעיקר הדין ולצרפו לסניף דכיון דהא דבעי' בדבר שבערוה שנים היא משום דילפינן דבר דבר מממון והרי מבואר בתשב"ץ ח"א סי' ע"ז דע"א עם רגל"ד מהני להוציא ממון וממילא דמהני גם בדשב"ע וכיון שכן הרי מבואר בתוס' ב"ב ל"ב. ד"ה והאמר ובכ"ד דקול עדיף מע"א וא"כ בודאי מהני בצירוף רגל"ד. אמנם באמת אין לבנות יסוד ע"ז לסמוך בנ"ד על הקול הזה כיון דמבואר בב"ש סי' מ"ו סק"ב דהשני עדים המעידים על הקול שראו נרות דולקות כו' צריכין להיות כשרים וא"כ בנ"ד הלא העידו ע"ז נשים וקרובים אמנם העדות שהעידו השו"ב ועוד א' בכתב שהוחזקה בגרושה עכ"פ יש לצרף לענין זה כיון דעדות בכתב עדיף מע"א דהרי לר"ת סומכין על עדות בכתב אפי' במקום דבע"י ב' עדים כשהעדים ראוים להגיד בע"פ ובסמ"ע סי' כ"ח ס"ק מ"ב פוסק הכי בעד ת"ח וא"כ עכ"פ מהני זה בצירוף רגל"ד: והנה ראיתי בתשובת הרה"ג ר"ע הנ"ל שכתב שהאשה תסע עתה למקום הבעל ותאמר בפניו גירשתני עפ"מ שהעלה דאף היכי שאמרה מקודם שלב"פ בעלה מ"מ כיון דידעה מקודם שתצטרך לומר בפני בעלה שגירשה מהני הנה אף שכסברתו כ' במהרי"ק שורש ע"ב אמנם בנ"ד לפענ"ד לא הועיל כלום בזה דמלבד דהלא יש ע"א וב' נשים שאמרו ששמעו מפי הבעל שגירשה ומבואר בסי' י"ז דהיכי דאיכא אפי' ע"א דמסייע לה מעיזה וכמו שהרגיש בזה בעצמו חוץ לזה הרי מבואר ביבמות קט"ז: דהיכי דהי' קטטה ביניהם אינה נאמנת לומר גירשתני ובנ"ד כיון שהבעל כבר עזבה ונשא אחרת הרי אין לך קטטה גדולה מזו. ולבר מן דין הרי לפמ"ש בר"ן נדרים צ"א. לחלק בין היכי דאיהי בעיא לאפוקי נפשה מבעלה וטוענת גירשתני איכא העזה טובא ואי לאו דקושטא קאמרה ל"ה מעיזה אבל היכי דהבעל בא להוציאה היא מעיזה ומעיזה אפי' במילתא דידע בי' בעל ע"ש וא"כ הה"נ בנ"ד כיון שהבעל כבר נשא אחרת הרי הו"ל כבא הוא להוציאה ושפיר מעיזה: ובמה שהביא הרב הנ"ל דברי הד"מ סי' ד' אות ז' מ"ש בשם הא"ז והוא באור זרוע הגדול ה' יבום וקידושין סי' תרנ"ז באשה נשואה ואח"כ היתה בחזקת מגורשת מבעלה ול"ה עדים מעידים על הגירושין רק קול הברה בעלמא שהיא גרושה יצא הדבר בהיתר והתירוה הנה לענין הספק במה שהעדות על שהוחזקה בגרושה הי' בכתב אמת מצינו באה"ע סוסי' קס"ט דמהני שנים המעידים בכתב שחלצה אף שהוא להוציא מחזקה ולכמה פוסקים יבמה לשוק מיקרי דבר שבערוה והוא עוד חמור מעדות גרושה כיון דליכא חומר בסופה דלהכי כ' בב"ש שם דצריך התם קיום לכ"ע וכ"ה בפת"ש סי' סי' קמ"ב סק"ז בשם תשו'