הרי בשמים תלד

הנ"ל משכר הגט וכדומה אבל הרב לא נזכר מאומה ובמשך הזמן נתבטל השידוך מאוהעל ונשתדכה עם איש א' מקהלתו ורצה לישא אותה תיכף אך כ"ת עצר בעדו והזהירו לבל ימהרנה לו לאשה טרם יצא משפטה אורה אם היא גרושה מאישה ובכ"ז אינשי דלא מעלי פתו את האיש הזה ויפת ויקדש אותה בסתר ובו בלילה נודע הדבר לכבודו ויצו עליהם במפגיע ע"י השמש לבל ידורו יחד כי עדיין רובץ האיסור עליהם כבתחלה עדי יבורר הדבר בהיתר עפ"י דתוה"ק וביום שאחריו השביעו שלא יכנוס לביתה לא ביום ולא בלילה אפי' עם שומרים עד חקור דבר ויתברר ההיתר כדת של תורה והנה כבוד מעלתו חקר אצל הסופר ושאר אנשים שרגילים להיות אצל גט ואינם זוכרים כלום אפס שבא מכתב מהשו"ב מכפר הסמוך למקום האשה ועוד מאיש א' משם שהוחזקה האשה הזאת כל הני שני בחזקת גרושה ולא איתרע חזקתה גם יש עדות של ב' אנשים וג' נשים ואחת מהן דודתה שמעידין איך שבאה האשה הזאת עם בעלה לקערעסטור להתגרש ויש ע"א בכתב ועוד אשה א' ודודתה ששמעו אז מפי האשה שנתגרשה ושמחה ע"ז גם יש ע"א ושתי נשים ששמעו מפי הבעל אז אחר הגט שגירש את אשתו. והבעל הזה כבר נשא אשה ואבי הבעל העיד בפני הרב דמיהאלאוויץ איך שבנו הגיד לו אז שגירש את אשתו זת"ש: בראשונה אחזה אשית לבי לדון בדבר העדות בכתב שמעידין איך שהוחזקה האשה במקום דירתה בגרושה הנה בגיטין דף ע"א. קא' בהא דדריש מפיהם ולא מפי כתבם. מיתיבי כשם שבודקין אותו לגירושין כך בודקין אותו למו"מ ולעדיות ולירושות קתני מיהת לעדיות אר"י בר מניומי אר"ש בעדות אשה דאקילו בה רבנן וברי"ף שם כ' וז"ל בעדות אשה דאקילו בה רבנן משום עגונה אבל עדות דעלמא לא דרחמנא אמר מפיהם ולא מפי כתבם ולכאורה י"ל לפי"ז דה"ה בגרושה היכי שאבד ממנה המעשה בי"ד ואין הבי"ד זוכרים הגירושין יכולין לסמוך בזה על עדות בכתב משום עגונה ואף דבתוס' יבמות קכ"ב. ד"ה דחזו מובא בשם ירושלמי דאיכא פלוגתא אם מועיל כשנמצא כתוב בשטר פ' מת הלא בש"ע אה"ע סי' י"ז פסקינן דמהני ובב"ש שם ס"ק כ"ז כ' דרק בנמצא כתוב לזכרון דברים פליגי בירושלמי אבל כשמעיד עפ"י כתב לכ"ע מועיל בעדות אשה והכי מבואר באמת בהגהות מרדכי פ"ב דיבמות סי' צ"ט ובאור זרוע הגדול ח"ב סי' תשמ"ה ע"ש וע"כ מוכרח לומר הכי דבירושלמי פליגי רק בשנמצא כתוב לזכרון דברים דאל"ה תקשי לד' ר"ת שמובא בתוס' בכ"ד דרק באלם ל"מ עדות בכתב אבל באדם שאינו אלם כיון שיכול לדבר אמרינן כל הראוי לבילה כו' ומהני עדות בכתב א"כ מ"ט דמ"ד בירושלמ' דל"מ עדות בכתב וע"כ דמיירי בשטר זכרון והכי מבואר בר"ן פ"ב דכתובות בהא דכותב אדם עדותו בשטר ורק לענין קיום מובא בח"מ וב"ש שם פלוגתא בזה וכ' שם דבמקום עיגון סגי בזה בלי קיום. ובנובי"ק סי' ל"ג האריך בזה והעלה דהעיקר כמ"ד דא"צ קיום ובפרט היכי ששאלוהו ע"י הבי דואר והשיב הרי כ' בתשו' חת"ס סי' מ"ג ועוד בכמה תשובות דכל שנשלח על הדואר לבעלים ידועים ומגיע תשובה מהם על הדואר אין לספק בזה לחוש לזיוף וא"צ שום קיום ע"ש: והנה עפי"ד הרי"ף הנ"ל דעיקר הטעם הוא משום עיגונא אמינא לבאר דברי הש"ס גיטין דף ד': תנן המביא גט ממדה"י ואינו יכול לומר בפנ"כ ובפנ"ח אם יש עליו עדים יתקיים בחותמיו והוינן בה מאי וא"י לומר אילימא חרש חרש בר איתויי גיטא הוא והתנן הכל כשרים להביא את הגט חוץ מחש"ו ואר"י הב"ע כגון שנתנו לה כשהוא פיקח ולא הספיק לומר בפנ"כ ובפנ"ח עד שנתחרש לרבא ניחא לרבה קשיא וכ' בתוס' שם דלהכי לא מוקי באלם דא"כ הול"ל ולא אמר וכ' המהרש"א דבזה מיושב מה שהקשה בחי' הרשב"א שם דלמה אצטריך לאתויי הך דוהוינן בה ודמוקי לה בפיקח ונתחרש הרי מיד הו"מ לאקשויי לרבה אמאי סגי בקיום חותמיו וכ' דאי לאו האוקימתא בפיקח ונתחרש הוי ניחא דהוי מוקמינין באלם כיון דהוא בר דעת גם אם לא יאמר דנכתב לשמה יכול לכתוב בכתב דנכתב לשמה אבל משום קיום כיון דקיום שטרות עדות מיקרי ל"מ בכתב משום מפיהם ולא מפי כתבם אבל השתא דע"כ לא מיתוקם אלא בחרש לא עדיף כתיבתו שנכתב לשמה מאמירתו כיון שאינו בר דעת עכ"ד ולכאורה הוא תמוה לפמ"ש בחי' מהר"ם שם בכונת התוס' שכ' דהול"ל ולא אמר משום דאינו יכול לומר משמע דעתה בשעה שנותנים הגט א"י לומר ואלם הא משעה ראשונה ל"ה בעל אמירה ולהכי מוקי דוקא בפיקח ונתחרש דעד השתא הי' ראוי לומר רק עתה בשעת נתינת הגט א"י לומר ובתחלה כשאומר אילימא חרש כו' הו"מ באמת למיפרך א"כ ולא אמר מיבעי לי' אלא דעדיפא מינה פריך דחרש אינו בר איתויי גט כלל ולפי"ז עדיין קשה מ"פ לרבה הלא הו"מ שפיר לאוקמי באלם ורק שנעשה עתה אלם שנשתתק בשעת נתינת הגט ושפיר שייך הלשון ואינו יכול לומר וניחא לרבה דיכול שפיר לכתוב שנעשה לשמה ובפנ"ח ל"מ בכתב משום מפיהם ולא מפי כתבם ולהכי בעינין קיום חותמיו. ולהאמור יתיישב ע"נ עפ"מ דלכאורה קשה כיון דבעדות אשה מהני מפי כתבם אמאי לא יועיל גם לענין קיום הגט מפי כתבם אמנם י"ל כיון דכ' הרי"ף הנ"ל דמשום עיגונא הקילו י"ל דזהו רק בעד מיתה כיון שיוכל להיות של"ה במיתת הבעל רק האלם לחוד ואי נימא דל"מ עדותו תשאר האשה עגונה דא"א לתקן הדבר אבל בגט הא איפשר לשלחו ע"י אדם שאינו אלם ולכך לא הקילו בזה להכשיר מפי כתב וכי"ב כ' בתוס' גיטין ג'. ד"ה האי קולא ע"ש אמנם התינח כשהוא אלם מעיקרו משא"כ בנשלח גט על ידו ממדה"י כשהי' פיקח ונשתתק הא איפשר שהבעל הלך לדרכו ועקבותיו לא נודעו עתוס' גיטין ס"ד. ד"ה בעל ובכה"ג הלא שייך שפיר משום עיגונא ומועיל גם על הקיום עדות מפי כתב וא"כ פריך הש"ס שפיר דע"כ לא הו"מ לאוקמי בכה"ג שנשתתק עתה דא"כ הי' מועיל העדות של בפני נחתם בכתב ול"ל הקיום בחותמיו אמנם בר"ן שם בגיטין פ' מי שאחזו משמע דרק בעד מיתה הקילו להכשיר מפי כתב שכ' שם וז"ל ול"ד לגט דבעי' בפנ"כ ובפנ"ח דהכא איתתא דייקא טפי ומינסבא ומילתא דעבידא לגלויי ע"ש ומשמע דבגירושין לא הקילו אפי' במקום עיגונא דל"ש מדעל"ג כדא' בכתובות כ"ב: גירושין יכולה מכחישתו והלכך פוסק הרמב"ם בפ"ז מגירושין ה' י"ח נתנו לה ולא הספיק לומר בפנ"כ ובפנ"ח עד שנשתתק ה"ז יתקיים בחותמיו משמע דאפי' בכה"ג דאיכא משום עיגונא שהבעל הלך לדרכו וא"א לתקן לשלוח גט אחר אפ"ה א"י להעיד בפנ"ח ע"י כתב והוא מטעם הנ"ל: והנה מעלתו שלח לי מכתב תשו' הרב הג' מוה' עמרם נ"י אבד"ק איפאלא מה שהשיב לו על הנידן שלפנינו וראיתי שכתב דמאי דפליגי בירושלמי הנ"ל בשנמצא כתוב בשטר מת פ' אי מהני מפי כתבם הוא משום דבכה"ג שנמצא בשוק וא"י מת"י שום אדם בעי קיום מה"ת דל"ש לא חציף אינש לזיופא כמ"ש באב"מ סי' מ"ב ולכך ס"ל לחד מ"ד דפסול מפי כתבם כיון דקיום צריך להיות בפני בי"ד ובי"ד אין רשאין לקבל עדות מפי כתבם אבל ביוצא מת"י אדם דל"ב קיום מה"ת רק מדרבנן וכיון דל"ב בי"ד ל"ש בזה מפי כתבם כמו שהבין התומים בסי' כ"ח עכ"ד. והנה מ"ש דבכה"ג שנמצא בשוק וא"י מת"י אדם ל"ש לא חציף אינש לזיופא ובעי' קיום מה"ת הכי מבואר בש"ך ח"מ סי' מ"ו סק"ט ע"ש שמביא הירושלמי הנ"ל דמצאו כתוב מת פ' והרמ"א שבאה"ע סי' מ"ב דמצאו כתוב בשטר פלוני קידש פלונית ע"ש אפס יו"ש דכיון דל"ב קיום רק מדרבנן ל"ב בי"ד הוא תמוה דהרי גם למאי דקיי"ל קיום שטרות דרבנן פסקינין ג"כ בכתובות כ"א: דקיום שטר בעי בי"ד של שלשה. וגם במ"ש דעד מיתה ל"ב בי"ד תמה אני דהלא בסוף יבמות דפליגי ר"ט ור"ע אי עידי נשים דמי לד"מ או לד"נ לדברי שניהם הא בעינין שתתקבל העדות בבי"ד כד"מ או כד"נ. ומה שהביא מלשון רש"י יבמות פ"ז: שכ' ניסת שלא ברשות בי"ד שבאו ב' עדים ואמרו מת בעליך וניסת מעצמה שהרי לא היתה צריכה להיתר בי"ד היינו כיון דשמעה קבלת העדות בהי"ד שאמרו מת בעלה היתה רשאה לינשא ול"ה צריך להיות ההיתר עפ"י בי"ד אבל הגדת העדות בודאי בעי' בבי"ד והכי מבואר בש"ע סי' י"ז סל"ט ובב"ש שם ס"ק קכ"ד דגם קבלת עד מיתה צריך בי"ד של ג' ועט"ז ומגיה שם. וגוף הטעם שכ' דלכך בעד מיתה כשר מפי כתבם משום דל"ב בי"ד הוא תמוה דהרי מבואר בש"ס גיטין וברי"ף גיטין הנ"ל דבעדות אשה הקילו להכשיר מפי כתבם משום עגונה. אמנם עיקר הסברא מ"ש דרק היכי דבעי' בי"ד פסול מפ"כ ולא היכי דא"צ בי"ד הוא מוכרע מד' המהרש"א הנ"ל דהרי כ' דעל לשמה מהני עדות אלם בכתב כיון דלאו עדות הוא ולכאורה הרי אמרי' התם בגיטין בריש מכילתין ב': ולרבה דאמר לפי שא"ב לשמה ליבעי תרי מידי דהוי אכל עדיות שבתורה הרי דקרי גם לבפנ"כ עדות וע"כ דלא מיקרי עדות לענין לפסול מפ"כ רק היכי דבעי' בי"ד וא"כ בפני נחתם כיון דבעינן בי"ד של ג' לכך שפיר פסול מפי כתבם משא"כ בפני נכתב הא ל"ב בי"ד כדא' בגיטין ה': דמשום הך טעמא דאין בקיאין לשמה הוי סגי למוסרו לה בפני שנים רק כיון דמסקינין דרבה אית לי' דרבא בעינין שלשה ולמ"ד בפני שנים הוא משום דבדרבנן עד נעשה דיין ע"ש וא"כ כיון דעדות דבפני נכתב ל"ב בי"ד של שלשה שפיר כשר מפי כתבם ועחי' מהר"ם שיף שם:. והנה ראיתי בדברי הרה"ג ר' עמרם הנ"ל שכ' לדחות דברי תשו' חתם סופר ח"ו סי' ס"ט שכ' דעדות ה' נשים ל"מ כבעובדא דנשאל קדמוהי שנמצא אגרת בידי אם הבעל שהיא חמותה שנתגרשה משום דחשודה לזייף כדי לקלקלה ועז"כ הרה"ג הנ"ל דהיכי דהנאמנות הוא מה"ת גם ה' נשים נאמנות שהרי משנה שלימה שנינו סוטה ל"א. ד"ה נשים נאמנות לומר שנטמאת שלא תשתה עכ"ד אנכי אשמע ולא אבין דהרי מבואר בדברי החת"ס שם דבכה"ג חיישינן לזיוף מה"ת והרי אפי' בשטר בע"א כשר מובא ברמ"א ח"מ סי' מ"ו דל"א כמי שנחקרה עדותו בבי"ד ואף דבב"ש סי' י"ז ס"ק כ"ח כ' דבעד מיתה מהני בכ"ז בנוב"י סי' ל"ג מסתפק בזה מכ"ש באגרת שנכתב מפסול לעדות בודאי חיישינן לזיוף מה"ת. וגוף הסברא שכ' דהיכי דמה"ת נאמן ע"א גם ה' נשים נאמנות הוא תמוה דהרי ד' הרמב"ם ז"ל דע"א במיתה נאמן מה"ת ובפנ"י בריש גיטין מייתי מהספרי דדריש ר"י לא יקום ע"א באיש אבל קם הוא לעדות אשה ובנוב"י שם פלפל בזה באורך ואפ"ה ה' נשים אין נאמנות לומר מת בעלה לכ"ע. והרי בגיטין כ"ג: דתנן אף ה' נשים שאינן נאמנות לומר מת בעלה נאמנות להביא גיטה קתני הטעם מפני