הרי בשמים תלג

לאה"ע הנקרא חכמת שלמה בהשמטה לסי' קי"ט שיצא לדון בדבר החדש לענין עתים חלומה וע"ש דהיכי דבשעת הנשואין היתה כבר ע"ח וע"ש לכ"ע מותר לגרשה דבשלמא היכי שנשאה כשהיתה בריאה ותחתיו נעשה עתים שוטה אז י"ל נסתחפה שדהו ומזלו גרם לכך אסור לגרשה שלא תבא לידי זנות והפקר אבל אם כבר היתה עתים שוטה קודם שנשאה א"כ גם בלעדי מעשה הקדושין שלו היתה כהפקר א"כ מה"ת נכוף אותו לחוש על תקנתה יותר מכל העולם וע"כ בכה"ג לכ"ע לא עשו בזה תקנה ומותר לגרשה עכ"ד ובאמת דברי הגאון מהרש"ק ז"ל בזה אינם מוכרחים דהרי בקידושין מ"ג: בתוס' ד"ה וכל כ' שם דהא דקא' בירושלמי דקטנה שיש לה אב לשמור את גיטה יכולה להתגרש דל"ש משלחה וחוזרת דאבי' משמרה שאינה חוזרת וכ' וז"ל אע"ג דקא' התם דמשום גרירה אסור הנ"מ בגדולה והיא שוטה לפי שיש לה תאוה ובנ"א להוטים אחרי' דנהי נמי שאינה חוזרת מ"מ איכא למיחש משום גרירה אבל בקטנה דלאו בת תאוה ליכא למיחש כלל ומתגרשת עכ"ל הרי דאי הי' שייך גם בקטנה גרירה הוי אמרינן דקטנה א"י להתגרש משום גרירה אף דגם קודם נישואין היתה קטנה ול"א נסתחפה שדהו ובאמת מבואר בתשו' פמ"א ח"א סי' ד' דטעמא דגרירה הוא משום דכל זמן שהיא א"א פרשי אינשי מינה גם בלעדי שמירת הבעל משא"כ לאחר גירושין שנעשית פנוי' נגררין אחרי' בנ"א ונעשית הפקר לזנות ע"ש ומסתבר דהכי הוא הטעם דאף דמשום לתא דידה אין לנו לחוש כ"כ דבכ"מ שוטה דינו כקטן וקטן אוכל נבילות אין בי"ד מצווין להפרישו בכ"ז מצווין אנחנו להרים מכשול מדרך עם ה' כהא דמצינו בגיטין ל"ח מעשה באשה א' שחצי' שפחה וחצי' ב"ח כו' וארנב"י מנהג הפקר נהגו בה. הרי דאמרינן לי' להאדון שיעבור בעשה דלעולם בהם תעבודו כדי שלא יכשלו בה בנ"א. וביבמות קי"ב: אמרינן דתקנו רבנן נישואין לקטנה שלא ינהגו בה מנהג הפקר ובע"כ א"א לנו לומר בטעמא דגרירה כמ"ש הג' מהרש"ק משום דקודם גירושין הבעל משמרה ולאחר גירושין אין מי שישמרנה דהרי כ' התוס' הנ"ל דאף לד' ר"ת דקטנה שיש לה אב יכולה להתגרש דוקא קטנה שאינה בת תאוה אבל בגדולה שהיא בת תאוה ל"מ שמירת האב א"כ ה"ה דל"מ לה שמירת הבעל וכיון שכן אפי' היתה גם קודם הנישואין ע"ח וע"ש בכ"ז גזרו שלא תתגרש שלא יופקע מעלי' איסור א"א ותהי' הפקר. ובלא"ה הרי מובא בד"מ ובט"ז סי' קי"ט בשם תשו' הרי"ו לענין גרירה מחמרינן אפי' במקום דל"ש הטעם דגרירה משום לא פלוג ע"ש וא"כ לכאורה בנ"ד גם אחר השיפוי לא יוכל לגרשה בגט המושלש דהוי ע"ח וע"ש כנ"ל אמנם באמת מלבד מ"ש הט"ז בסי' קי"ט דהא דע"ח וע"ש אינה מתגרשת הוא רק היכי דאתחזקה לוסת בזמנים שוים אבל כל שלא הוחזקה בזמנים שוים בת גירושין היא וכן העלה שם להקל לענין חשש גרירה בזה"ז שלא לעגן האיש ע"ש וע' תשו' ב"ח הישנות סי' צ"ג לבר מן כל דין הרי עכ"פ מועיל לנו השלשת הגט גם בנ"ד באופן שאחר חלימותה יאמרו הרופאים ששבה לאיתנה ולא תחזור לשטותה עוד דאז שפיר יוכל לגרשה ובודאי מהני לענין זה אומדן דעת הרופאים וע' גיטין ע"ב. במשנה אומדין אותו אם מחמת חולי הראשון מת כו' ומכ"ש בחשש גרירה דרבנן בודאי סמכינין אאומדנות הרופאים ועתשו' חת"ס חיו"ד סי' קנ"ח. וע"כ מחויב הבעל להשליש גט ליתן לה לכשתשתפה כמבואר באה"ע סי' א' וקי"ט. ועיש"ש יבמות פ' חרש: אמנם לענין חיוב המזונות שפיר נוכל לפוטרו דאף דקיי"ל כד' הראב"ד ודעמי' דנשתטית חייב לזונה הוא מטעם דנסתחפה שדהו אבל היכי שהיתה שוטה קודם הנישואין הא ל"ש זה ואפי' הי' רק ספק שמא הי' קודם הנישואין ג"כ אין לחייבו כמ"ש בתשו' הרא"ש כלל מ"ב בשם הר"י לענין נכפית דהיכי דיש להסתפק שמא היתה נכפית קודם הנישואין אין מגיע לה כתובה ע"ש ואף דכ' בב"ש סי' ע' סק"ט דאם הי' שוטה בשעת הנישואין וכתב לה כתובה חייב בכל תנאי כתובה זהו דוקא כשידע הבעל אבל בנ"ד שלא ידע שהיא שוטה גמורה בודאי לא נוכל לחייבו ממון מספק ונהי דלענין איסורא מחמרינן אבל לא נוכל לאפוקי ממונא מספק וע' כתובות ע"ג: גבי קידשה סתם וכנסה סתם תנא ספוקי מספקא לי' גבי ממונא לקולא גבי איסורא לחומרא. והר"ז דומה להא דתנינין ב"ב כ"ד. לענין ספק אם העיר קדמה אם אילן קדם קוצץ אינו נותן דמים ומפרש בגמ' הטעם משום דאפי' אי בודאי האילן קדם נמי למיקץ קאי ולכך בספק נמי אמרינן לי' קוץ ואי משום דמי אמרינן לי' לבעל האילן אייתי ראי' דאת קדם ושקול ע"ש והה"נ הרי אפי' אי נולד בה חולי השטות אחר הנישואין נמי שרי לי' לישא אחרת ע"י התרת ק"ר ולכך בספק אנן שליחותא דקמאי עבדינין ומתירין לו ואי משום חיובי ממון שיש לה עליו אמרינן לה אייתי ראי' של"ה ביך חולי השטות קודם הנישואין ושקול: והנה בענין מ"ש הפוסקים בהתרת הנשתטית שצריך הבעל להשליש לה ג"כ הכתובה והאיש הלזה הוא עני ואביון וא"א לו בשום אופן להשליש הכתובה אף לא למכור בט"ה כמ"ש הצ"צ שאין הקרובים רוצים לטפל בה נראה דאפי' בלעדי הספק הנ"ל שמא לא נתחייב בכתובה כלל ואין מוציאין ממון מספק כנ"ל חוץ לזה הרי אפי' אי הי' חיוב הכתובה ודאי בכ"ז אחרי שהוא עני ואין בכחו לסלק לה הכתובה אין דבר זה מעכב ההיתר דהרי כ' בתשו' הרא"ש שהובא בסוסי' קי"ז [ע' בב"ש שם ובח"מ סי' קי"ט סק"ה] לענין נכפית דבכה"ג ל"ג רגמ"ה ז"ל דהוי מום גדול ויוכל לגרשה בע"כ והכתובה חוב עליו אם אין לו לשלם כפריעת שאר חוב עד אשר תשיג ידו ע"ש וא"כ ה"ה בנשתטית אילו הי' לה יד לקבל גט הי' יכול לגרשה בע"כ אף שאינו נותן לה הכתובה כיון דהוא מום גדול וה"ה כשמתירין לו ע"י היתר ק"ר ואין לו לשלם הכתובה בכ"ז מתירין לו והכתובה נשאר חוב עליו וכ"כ בתשו' עבוה"ג סי' ל"ו לענין עוברת על דת אף היכי דלא הפסידה כתובתה אין פירעון הכתובה מעכב הגירושין ויכול לישא אחרת ואין בזה חדר"ג ע"ש ולפענד"נ לה"ר לזה מש"ס גיטין מ"ט: וכ"ת כי היכי דכי מפיק לה איהו תקינו לה רבנן כתובה מיני' כי נפקא איהי נמי ליתקני לי' רבנן כתובה מינה ת"ש אשה יוצאה לרצונה ושלא לרצונה והאיש אינו מוציא אלא לרצונו אפשר דמשהי לה בגיטא ואי נימא דהכתובה מעכב ההיתר דההשלשת הגט בנשתטית הא שייך גבי דידה נמי דמשהי לי' בגיטא ובודאי ל"ה תקנת רגמ"ה ע"ז. והנה ביש לו לשלם כתובתה בודאי אין מתירין לו עד שישליש הכתובה ות"כ דאף דלענין מלוה קיי"ל דאם אין הלוה מבזבז נכסיו אעפ"י שרואין שמתמוטט מידו יום יום ולא יוכל לשלם לזמנו אפ"ה א"י המלוה לעכב תוך הזמן כמ"ש בש"ך ח"מ סי' ע"ג ס"ק ל"ב בשם היש"ש ועשבו"י ח"ג סי' קנ"א וא"כ בנשתטית שאינו מגרשה עדיין הא הוי לכאורה כחוב תוך זמנו בכ"ז מלבד די"ל דבנשתטית מעיקרא היתה כן התקנה שלא יתירו לו רק אחר שישליש הכתובה כשיש לו חוץ לזה הרי כ' בחמ"ח סי' קי"ט ס"ק י"ד הטעם דצריך להשליש לה גט וכתובה דמשום חומרא דתקנת ר"ג באיסור ב' נשים צריך לייחד לה גט ע"י שליח ע"כ צריך שגם הכתובה תהי' מוכנת דהוי כמו גירושין ע"ש וכיון דהוי כמו גירושין א"כ ביש לו הא חל לכ"ע זמן פירעון הכתובה בעת נתינת הגט כמ"ש בב"ש סי' ק' ס"ק כ"ד והוי כהגיע השתא זמן פירעון הכתובה לכך בודאי כשיש לו אין מתירין לו עד שישליש הכתובה אבל אם הוא עני ואין יכולת בידו להשליש הכתובה אין ההיתר מעוכב בשביל זה. וכבר הורה זקן הגאון רח"כ ז"ל בתשובותיו חאה"ע סי' ג' בא' שנשתטית אשתו ולא היתה ידו משגת להשליש הכתובה במזומנים שדי שיתן שט"ח על דמי הכתובה וא"צ יותר וכעת נדפס תשו' רעק"א מהד"ת סי' מ"ד פוסק ג"כ הלכה למעשה בנשתטית שאם הבעל עני ואין לו לשלם הכתובה מתירין לו גם בלא השלשת הכתובה באופן שיתן וועכסעל שבאם בהמשך הזמן תשיג ידו לשלם ויתבעוהו קרובי האשה או הבי"ד צריך אז לסלק ליד השליש כפי אשר תשיג ידו כולו או מקצתו וגם ח"כ על סך מרובה שלא יחול זמן הפירעון עד שתשתפה שיהא לבטחון שמחויב ליתן לה אז גט ע"ש שהאריך לחלוק על הצ"צ שמחמיר בזה וגם ש"ב הרב הגאון מלבוב ז"ל בס' שו"מ מהד"ק ח"א סי' ק"ס פוסק להקל בזה ומכ"ש בנ"ד שיש ספק בהקידושין כנ"ל בודאי אין לנו להחמיר בזה. כי על כן אחרי שלפי ראות עינינו האיש הזה מ' ברוך הוא עני מדוכא ובביתו אין לחם ואין שמלה וא"א לו לשבת עם ז' פה עמדה לשמרה ומוכרח לעזוב מקומו לשוטט ע"פ חוצות אולי ימצא מנוח והדבר גלוי בעליל שהוא תקנת האשה שכאשר יזמין לו הש"י עזר כנגדו שיוכל לבא אל המנוחה ואל הנחלה אז יוכל לתת לה די מחסורה וגם להחזיק הילדה שע"כ נראה שישליש גט ביד שליח הולכה למסור לה לכשתשתפה וגם ישליש נאטאריאטסאקט על סכום מסוים שיעלה על דמי כתובתה ותנאי' שיוכלו קרובי האשה או הבי"ד לתבוע ממנו סך הלז כאשר ירחיב ד' גבולו וכן ישליש וועכסעל על איזה סכום לבטחון שבאם יתקלקל הגט במשך הזמן קודם שיפויה ותשתפה שיתן אז גט אחר ע' בתשו' חת"ס אה"ע סוסי' י"א. ואחרי שיקיים כל זה ואחר שישיג התרה מק"ר מג"א אף ידי תכון עמהם ואז יהי' רשאי לישא אחרת עפ"י דתוה"ק ובלבד שלא יתנגד לחוקי הממשלה יר"ה ולראי' בעה"ח יום ה' י"ט סיון תרנ"א לפ"ק סטרי יע"א: סי' עג בעזה"י יום ד' י"ב חשון תרנ"ו לפ"ק סטרי. ישפות ד' שלום וישע רב לכבוד ידידי הרב הגדול חריף ובקי כש"מ משה גינז ני' אבד"ק קערעסטור יצ"ו במדינת אונגארן. מכתבו הגיעני והנני בזה לתשובתו ע"ד האשה ליבא בת זאב שלפי דברי' נתגרשה מבעלה דוד בן יעקב מקהלתו והרב שהי' מלפנים שמה והוא כעת רב בניגרעשט הי' מסדר הגט ונשתדכה עם איש א' באוהעלי וכשרצה לישא אותה לא רצה הרב לתת רשיון לסדר קידושין יען שאין לה כתב מעשה בי"ד שנתגרשה ובא הארוס למעלתו לחקור אחר הדבר וכתב להרב הנ"ל אודת זה והשיב שהרבה מהגיטין נאבדו בעת טלטלו מעיר לעיר ובתוך הנשארים לא נמצא גט כזה ואח"ז באה גם האשה אליו עם דודתה וספרו לו איך שלפני חמשה שנים אחר חג הסוכות נתגרשה שם ומסרה לו אותות וסימנים להזכיר את הרב המסדר