הרי בשמים תלב

רופפת בידי אם להתיר איסור דחר"ג כדי שלא יעמוד בלא אשה הלא כ' שם הטעם שבעובדא דידי' לא פשעה האשה רק מחמת רעבון נדדה הלכה ממנו אבל בכנ"ד שבמרד ובמעל ברחה ממנו נראה דגם הנוב"י יודה שיש להתיר להבעל לישא אחרת שלא יהי' מעוגן לעולם ויהי' כל ימיו בעבירה ועתשו' פרח מטה אהרן ח"ב סי' ס"ו. ובאמת תמה אני על הנוב"י שכ' שההיתר של חר"ג דהבעל תליא בהיתרה של האשה ואי ל"מ הזיכוי לגבי האשה שתתגרש בקבלת השליח ל"מ ג"כ' לגבי הבעל והרי כל המחמיר בזיכוי הוא המהרי"ק להבנתו בד' הרי"ף והמעיין בד' המהרי"ק שורש קמ"א יראה דסובר שם דאף דלענין האשה ל"מ עד שיגיע הגט לידה בכ"ז אין איסור דחר"ג חל על הבעל דלא מיקרי נושא ב' נשים בכה"ג ובפרט שגוף ד' המהרי"ק במ"ש שאין האשה ניתרת עד שיגיע הגט לידה יחידאה הוא. והנה אף אי נתפוס דזיכוי בגט אשה שנאסרה הוי ספיקא דדינא שמא כהרי"ף דל"מ זיכוי בכ"ז יש להקל לענין חר"ג לפמ"ש בחמ"ח וב"ש אה"ע סי' ס"ו דחר"ג הוי דרבנן ועב"ש סי' קי"ד ס"ק כ"ב א"כ הוי סד"ר ולקולא ואף דבאתחזיק איסורא סד"ר לחומרא בכ"ז זהו דוקא בס' במציאות אבל בספקא דדינא הרי כ' במ"ל פ"ב מט"צ ה"א דבספקא דדינא לא מוקמינן אחזקה דבשביל חזקה לא ישתנה הדין עפמ"ג יו"ד סי' ח"י בשפ"ד ס"ק ל"ד ועד"מ אה"ע סוסי' א' וב"ש שם שמקילין בפלוגתת הפוסקים אם חל חר"ג בארוסה הואיל דחר"ג הוא משום קטטה ולא משום דררא דאיסורא ע"ש וע' תשו' עבוה"ג סי' ל"ו שמפלפל עם הט"ז בנידן אם המירה באונס שהט"ז הורה שמותר לו לישא אחרת בלא זיכוי גט והעבוה"ג הורה שצריך לזכות לה גט ולדברי שניהם עכ"פ זיכוי גט תקנה טובה היא ובנידן שלהם לא נאסרה על בעלה ובנ"ד הלא היא אסורה על בעלה עולמית כי על כן בצירוף סניפי היתר שכתבנו למעלה נלפענ"ד ברור שיש לסמוך בנ"ד אתקנתא דזיכוי וליתר שאת יעשה כמ"ש בתשו' ברית אברהם חאה"ע סי' צ' שלצאת ידי כל הספקות ימסור תחלה הגט ע"י אחר בזיכוי מטעם חר"ג כנ"ל ואח"ז יקחנו ממנו וימסרנו שנית בתורת הולכה שיהא מוכן ליתן לה לכשתבא לביתה וכ"כ בס' בית מאיר וכן יעשה כ"ת אם כבד הדבר ממנו לאסוף הסכמת מאה רבנים ובלבד שיסכים עוד רב גדול מובהק בהוראה ודרינא בהדי' ובזה הנני ידידו דור"ש באהבה מברכו בכוח"ט בספרן שצ"ג בכלל כ"י: סי' עב הן בא לפנינו הרבני האומלל מוה' ברוך ב"ר דוב ושפך שיחו לפנינו על אודת התלאה אשר מצאתהו עם אשתו מ' פב"פ שזה כמה דעתה מטורפת ר"ל ונודע הדבר שגם בהיותה בתולה וכמעט רוב ימיה היא מטורפת ורק לעתים מועטות היא שפויה בדעתה וכפי הנראה ידע הבעל קודם הנישואין שדעתה קלושה אבל לא שהיא בגדר שוטה ולאחר הנשואין כראותו עניני שגעון ממנה נחמו אותו חותנו וב"ב באמרם אליו שהרופאים הגידו שלאחר שתלד תתרפא משגעונה והוא נתן אמון לדבריהם ודר עמה ותהר ותלד בת אמנם לא עלתה לה ארוכה אדרבא חולי השגעון מתגבר עלי' כפעם בפעם וכל היום היא מדברת אל לבה דברי שגעון בדמיונות כוזבות בלי הפסק קורעת בגדיה מעליה ומשברת כלים מחבקת אשפתות ולוקטת ואוכלת מה שמוצאה בין האשפתות גם היא משתנת ומטלת רעי כשהיא שוכבת במטה וכן בשעה שהיא עומדת והולכת בביתה ואינה מרגשת כלל ואשתקד נתנו אותה בבית החולים המשוגעים בוויען ובלבוב ולא מצאו הרופאים מזור ותרופה למכתה וכולם כאחד החלטו כי לא תוכל להרפא עוד והנה כעת הבעל בוכה ומבכה על איבוד ימיו ושנותיו ועל ביטול פו"ר ושבת והרהורי עבירה קשים ומתחנן ודופק על פתחינו להוציא ממסגר נפשו למצוא לו עזר כנגדו להתירו מכבלי העיגון שא"א לו לדור עמה והוא רך בשנים ושרוי בלא אשה ביגון וצער וגם ידו מטה ולרש אין כל ליתן לה מזונות ולהילדה הקטנה שיש לו ממנה והנהו הולך קודר כל היום בלחץ לבבו מתנודד על כנפי התנועה במצור ובמצוק בחוסר כל ואין לו מקום מנוח כי הוא גר בארץ נכריה וההכרח יאלצהו לשוטט על פני תבל ולקדר בערים אולי ימצא מרגוע לנפשו לשבת בית ולא יכולתי לראות בצרת נפש העני האומלל הלזה בהתחננו אלי לישרי לי מר ומצאתי א"ע כמחויב בדבר להזדקק לו ולעיין בדיני': הנה לכאורה יש לנו לדון בנ"ד על גוף הקידושין כיון דרוב ימיה דעתה קלושה ובשוטה הא לא תפסי קידושין כלל כדקיי"ל ביבמות ס"ט ובכ"ד דחשו"ק שנשאו נשים ומתו נשותיהן פטירות מן החליצה ומן היבום ומצינו בכי"ב דאזלינין בתר רוב ימי השנה כהא דפסחים ז'. מעות שנמצא בהר הבית לעולם חולין אפי' בימות הרגל דאזלינן בתר רוב ימי השנה וע' נדה נ"ז: אם רוב ימי' טמאין טמאה אמנם באמת כד מעיינין שפיר אינו מועיל לנו בזה הרוב לענין ביטול הקידושין כיון דבמיעוט ימי' הוא שפויה לגמרי ואפי' בשעה שדעתה קלושה כשלא הגיעה לכלל א"י לשמור את גיטה וקידוש' אף שא"י לשמור את עצמה חלו שפיר הקידושין ואפי' אם היינו יודעין בבירור שגם בעת הקידושין היתה שוטה גמורה בכ"ז הרי היתה שפוי' בינתים ושמא בעיל לשם קידושין כמ"ש בב"ש סי' קכ"א סק"ט בשם הב"י לענין אם הבעל שוטה כשהי' שוטה בשעת הקידושין ונשתפה וחזר ונשתטה אפשר כשהי' שפוי בעל לשם קידושין ע"ש ונהי דכשלא הי' ידוע לנו שהיתה שפו' לפרקים איפשר דלא הוי לנו למיחש שמא נשתפה בינתים כדמצינו ביבמות פ' לענין סריס חמה כיון דתחלתו וסופו לקוי ל"ח שמא הבריא בינתים ובפרט כשלא נתיחד עמה לפני עדים אלא דר עמה כדרך איש ואשתו הלא כ' הב"ש שם דאיכא בזה פלוגתת הפוסקים ואינו רק חשש קידושין ובכה"ג הי' מקום לומר דהוי ס"ס בצירוף חזקת פנוי'. אמנם בעובדא דידן הלא זאת ידוע לנו בודאי שהיו זמנים שהיתה שפוי' ושפיר איכא גם חשש הנ"ל: והנה יש מקום להסתפק להיפוך אם נוכל להתיר לו החדר"ג כלל דהנה בהנך דכופין להוציא פליגי ר"מ ורבנן במשנה כתובות ע"ז דר"מ ס"ל דאף בהתנה עמה כופין אותו להוציא שיכולה היא שתאמר סבורה הייתי שאני יכולה לקבל ועכשיו אין אני יכול לקבל וחכמים ס"ל מקבלת היא על כורחה ואנן קיי"ל כחכמים והובא בטוש"ע אה"ע סי' קנ"ד דעת הרמ"ה דלאו דוקא בהתנה בפירוש אפס גם בידעה מקודם אין כופין אותו דכיון דידעה סברה וקבילת. וא"כ לכאורה י"ל גם בנ"ד כיון שידע גם מקודם שדעתה קלושה אדעתא דהכי קידשה וסבור וקיבל וע' אהע"ז סוסי' קי"ז ובח"מ שם. אמנם באמת ז"א דזה הי' שייך אם היינו רוצים להתיר לו החר"ג בלי התרת ק"ר מטעם שכ' הפוסקים ז"ל דלא תקן רגמ"ה שתהא האשה עדיפא מהאיש ושע"כ בהני מומין גדולים שכופין האיש להוציא מתירין חר"ג לגרשה בע"כ כגון בנכפית כמבואר בסוסי' קי"ז וה"ה לענין נשתטית כיון דשוטה הוא מהמומין הגדולים שאף באיש אם הי' באפשרי שיגרש אותה הי' כופין להוציא וע"כ גם בנשתטית הי' מקום להתיר דבכה"ג ל"ג רגמ"ה כלל ואז הי' שייך שפיר לומר דהנ"נ כיון דידע מזה סבור וקיבל ואין מתירין חר"ג בכה"ג וזהו תינח רק לענין חר"ג שלא לגרש בע"כ או לד' הפוסקים שהובא בב"ש סי' א' שכ' שגם לישא אחרת ל"ב היתר מאה רבנים דר"ג ז"ל ל"ג בכה"ג וע"כ כיון דהך מילתא הי' תליא באם הי' כן באיש אם הי' כופין להוציא ושלא העדיף ר"ג כח האשה מהאיש. ובכה"ג שידעה מקודם הא אמרינן דסברה וקבילת וה"ה דאמרינן כן לגבי האיש. אמנם למה שמקובל בידינו להלכה פסקי רבותינו האחרונים ז"ל שא"א להתיר החדר"ג דב' נשים בנשתטית רק ע"י התרת ק"ר שיראו טעם מבורר להתיר כמ"ש בב"ח א"כ מה מועיל לן הך דסבור וקיבל כיון דלא תליא כלל באם הי' כופין להוציא בהאיש אפס כמו שהסבירו הענין האחרונים ז"ל שרגמ"ה בעת שעשה התקנה שלא לישא אשה על אשתו לנעול דלת בפני הפריצים לבל יעוללו ברשותיהן ואולי לפעמים מצוה לישא אחרת כגון בנשתטית דאין אדם דר עם נחש בכפיפה א' ע' תוס' יבמות קי"ב: ד"ה דאין שכתבו דגם ביודעת לשמור את גיטה רק שא"י לשמור א"ע דהיא שוטה דרבנן נמי שייך הך דאין אדם דר כו'] לזה עשה תנאי בהתקנה שאם יראו ק"ר מג"א שא"א לו לדור עם אשתו זאת יתירו לו החכם דכן נתיסד מעיקרא ונמסר הדבר לחכמי הדור ולפי"ז מאי אהני לן הא דידע מעיקרא וסבור וקיבל אם בכ"ז רואין שא"א לו עתה לדור עמה בודאי יוכלו ק"ר להתיר לו לישא אחרת. ועוד נלפענ"ד דהך סברא דסבור וקיבל ל"ש רק במום כזה שהוא תמיד במצב ומדרגה אחת משא"כ בחולי השוטה שמשתנה מעת אל עת א"כ איפשר שבאותו מעמד שראה קודם הנישואין סבור וקיבל והשגעונות שנולדו בה אח"כ א"א לו לסובלן ול"ש בזה לומר דסבור וקיבל וחוץ לזה נראה דבנשתטית גם לדידן דלא קיי"ל כר"מ שייך האי סברא דכסבור הייתי שאוכל לקבל ועכשיו א"י לקבל כיון דאין אדם דר עם נחש בכפיפה א' וע' תוס' ב"ב כ"ג. בהא דאין חזקה לניזקין כ' בשם ר"ת דאפי' הי' בקנין יכול לחזור בו דקנין בטעות הוא דסבור הי' שיכול לקבל ועכשיו א"י לקבל ע"ש ומכ"ש בנשתטית. ובפרט בהך עובדא שלפנינו שלא ידע קודם הנישואין רק שאיננה בעלת שכל בריא אבל לא מענין שוטה גמורה. ובלא"ה הלא באמת גם בנכפית כ' בב"ש סי' קי"ז ס"ק כ"א דאם הי' בה המום קודם הנישואין וידע ממנו דאף דלענין הכתובה חייב ליתן כיון דידע ומחיל אבל מ"מ יכול לגרשה בע"כ ע"ש וא"כ מכ"ש בנשתטית שנוכל להתיר לו לישא אחרת ע"י התרת ק"ר בפרט בעובדא דידן שיש ספק בהקידושין שמא אינה אשתו כלל כנ"ל דיש סברא לומר דאפי' אי נימא כהפוסקים ש"כ דס' חר"ג להחמיר היי"ד היכי שמעיקרא בודאי הי' רובץ עליו חר"ג רק שמסופקין אם נפקע ממנו חר"ג אם לא י"ל דמספקא לא מפקינן לי' מחדר"ג משא"כ בכנ"ד דהספק הוא אם נחית על האיש הזה חר"ג בזה איפשר דכ"ע יודו דמספיקא לא מחתינן עלי' חר"ג וע' כעין זה בעירובין ל"ו. מספקא לא נחתא עלי' קדושה מ"ס לא פקעה ממנו קדושה וכן בנדה ג' מספקא לא מחתינן לי' לטומאה מספקא לא מפקינן לי' מטומאה. עכ"פ בהא אין לפקפק שבודאי יש להתירו להנ"ל לישא אחרת עפ"י התרת ק"ר והנה לכאורה יש לעיין בנ"ד בענין השלשת הגט שמובא בב"ח שהוא כדי שיגרשה מיד כשתשתפה ולא יעבור על חר"ג ענובי"ת חאה"ע סי' צ'. ובנ"ד הרי לא נועיל בזה לכאורה דגם לכשתשתפה לא יוכל לגרשה דהוי' כעתים חלומה ועתים שוטה דקיי"ל בסי' קי"ט דא"י לגרשה גם בעת חלימותה והנה כה הראני ידידי הרה"ג מוה' זאב האמער נ"י אבד"ק באלשוועץ שהוא ראב"ד ומו"ץ דפה"ק מ"ש הג' מהרש"ק ז"ל בהגהותיו