הרי בשמים תלא

נתינה ולפי"ז מיושב ע"נ הקושיא הנ"ל דהתינח כשהאדון עדיין חי בשעת נתינת הג"ש שפיר שייך למימר דהו"ל כאלו ממנה אותו בשעת נתינה מחדש משא"כ לאחר שמת הא ל"ש סברא זו וע"כ אין צריכין למינוי השליחות דמעיקרא וא"כ כבר כלתה לדיבורי' ולפי"ז עכצ"ל דס' רש"י והרי"ף ז"ל הוא רק למ"ד בגמ' שם דמתני' מיירי בבריא אבל למאן דמוקי בשכ"מ י"ל דלפימ"ש בדברי הר"ן שם דבהקדש כיון דאמירה לגבוה כמסל"ה ל"ש כלתה לדיבורו איפשר דגם בשכ"מ כיון דדבריו ככתובין וכמסורין דמי ל"ש בי' כלתה לדיבורו ויל"ע ולפלפל עפי"ז הרבה אכ"מ] וכיון שכן הרי ל"ש כל זה רק לענין ג"ש דאיכא שני דברים היינו שעבוד העבדות וגם האיסור לישא ב"ח והרי המפקיר עבדו פקע שעבודו ממנו ואפ"ה צריך ג"ש להתירו בב"ח א"כ חזינין שהם שני דברים נפרדים משא"כ בגט אשה הרי החזרה והגירושין הם מושג אחד וא"א לחלקו לחצאין דלענין החזרה תועיל הזכיי' ולא לגוף הגירושין כיון דהם ד"א ותלויין זב"ז בודאי בכה"ג דהוי זכות להאשה היא מתגרשת מיד. ולבאר הדברים ביותר ע"ד הפלפול י"ל החילוק בין ג"ש לגט אשה לד' רש"י והרי"ף דהנה בהא דזכין לאדם שלב"פ מבואר בפוסקים דאיכא בזה ב' טעמים א' מכח המקבל דהואיל דזכות הוא לו אנן סהדי דניחא לי' והוי כאלו מינהו המקבל להזוכה בשבילו שליח בדבר ע' תוס' כתובות י"א ד"ה מטבילין. ב' מכח המזכה משום גוזה"כ דילפינין בקידושין מ"ב. דאחד יכול לזכות לחבירו ע"י אחר מקרא דאיש זוכה ושעפי"ז ביארתי במק"א פלוגתא דרבי ורבנן בירושלמי פ"ק דקדושין ה"ג דקא' התם סברי רבנן הראוי לזכות ע"י עצמו ראוי לזכות ע"י אחר רבי אומר אעפ"י שא"ר לזכות ע"י עצמו ראוי לזכות ע"י אחר. ונראה דרבנן סברי דטעמא דזכיי' הוא מכח אנן סהדי דניחא לי' והוי הזוכה שלוחו של המקבל ולכך כשא"ר לזכות ע"י עצמו א"ר לזכות ע"י אחר משום כ"מ דאיהו ל"מ עביד ל"מ משוי שליח וכדמצינו באמת בתוס' קידושין נ"ו. ד"ה מתקיף ורבי ס"ל דהזכיי' הוא מכח המזכה ולכך לא איכפת לן מה שא"ר לזכות ע"י עצמו והנה אי הוי הטעם משום דאמדינין דעתי' דניחא לי' ל"מ בעבד רק לענין חזרת האדון שלא יוכל להשתעבד בו עוד דזהו בודאי זכות הוא לו ולא לענין שיצא לחירות שיהי' מותר לישא ב"ח דזהו חוב הוא לו דעבדא בהפקירא ניחא לי' ול"ש אנן סהדי משא"כ אי נימא מכח המזכה שהוא האדון מקרא דילפינין מיני' דאיש זוכה איפשר לומר דהואיל וגזה"כ הוא דהיכי דמזכה ע"י אחר שלב"פ הוי ידו של הזוכה כיד מי שזוכה בשבילו ממש ול"ב מטי לידי' ואף דמעורב קצת חוב שיאסר בשפחה בכ"ז הוא משוחרר גמור כיון דידו כיד הזוכה אמנם באמת בעבד ע"כ א"א לומר דזוכה בשבילו מכח המזכה שהוא האדון עפי"ד הנוב"י שהבאנו למעלה דע"כ אינו רק שלוחו של העבד דא"י להיות שלוחו של האדון משום דאשלד"ע כנ"ל וא"כ ע"כ אנו צריכין לומר דבשיחרור הוי מכח אנן סהדי וכעשאו העבד שליח בדבר ולכך שפיר ל"מ רק לענין החזרה דזכות הוא לו ושייך אנן סהדי משא"כ לענין איסור דשפחה כיון דאיפשר דחוב הוא לו דבהפקרא ניחא לי' ל"ה משוחרר עד דמטא גיטא לידי' משא"כ בגט אשה באופן דזכות הוא לה כגון שנאסרה על בעלה בין אי הוי מגזה"כ מכח המזכה בין אי הוא משום אנן סהדי הו"ל כמטא גיטא לידה ומתגרשת מיד בקבלת השליח את הגט: ואחר כל החזון הזה הנה אתברר לן מכל הני מילי מעלייתא דהרי"ף לא כ' הכי רק בג"ש ולא בגט אשה באופן דזכות הוא לה אמרינן דתיכף שבא הגט ליד השליח הזוכה היא מתגרשת וכד' הט"ז הנ"ל מכ"ש בנ"ד שנאסרה על בעלה וגם ברחה ממנו ואינה רוצה לדור עמו בודאי י"ל דמהני הזיכוי והרי במזכה גט במקום קטטה קא' ביבמות קכ"א: דל"מ משום טב למיתב טן דו וניחא דגופה עדיפא לה ובנ"ד הרי חזינין דלא ניחא לה לדור עמו ועריקתה מסתייעא ובפרט כשמזכה לה הגט בלשון זיכוי הרי כ' בטור יו"ד סי' רס"ז דגם הרי"ף לא כ' הכי בג"ש דל"ה משוחרר גמור עד דמצי לידי' רק בתן ולא בזכי וכ"כ ברמב"ם פ"ו מה' עבדים לחלק בין תן לזכי ומוכח ג"כ הכי לפמ"ש בפנ"י בחי' בטעמו של הרי"ף דכיון דאמר תנו גלי אדעתי' דלא ניחא לי' דליהוי משוחרר עד דמטי לידי' ע"ש וא"כ באומר זכה בודאי מהני גם בג"ש ומכ"ש בגט אשה היכי דזכות הוא לה. והנה בט"ז שם תמה ע"ד הרמ"א בסי' ק"מ שהביא יש מחמירין והוא ד' המהרי"ק הנ"ל ולעיל בסי' א' לענין חר"ג סתם הרמ"א במי שנשתמדה אשתו דמזכה לה גט ע"י אחר ונישא אחרת ושם לא הביא כלל ד' המהרי"ק וכן הקשה בב"ש שם וראיתי בתשו' פמ"א ח"א סי' מ"ב כ' שם הגאון מהר"ג ז"ל לתרץ דבסי' א' לענין תקנת ר"ג שהגט הוא לחומרא בעלמא מהני הזיכוי לתקנתי' דהבעל משא"כ בסי' ק"מ דדשם מיירי בדיני גיטין לענין היתר האשה הביא הרמ"א ד' החולקים דל"מ זיכוי אמנם בנובי"ק חאה"ע סי' צ"ב רצה השואל שם ג"כ לחלק הכי ודחאו הנוב"י שאין לחלק כלל שאם היא לא הותרה ממילא חל על הבעל חדרגמ"ה ע"א ולפענ"ד נראה לפמ"ש א"ז הגאון מליסא ז"ל בס' תו"ג בחי' גיטין ט'. בהבנת ד' הרי"ף וד' רש"י והרמב"ם הנ"ל עכ"פ בתן עפי"ד הש"ס קידושין מ' דפליגי רב ור"י במעכשיו ולאחר ל' יום דרב ס"ל דמעכשיו תנאי הוי ור"י ס"ל דמעכשיו שיורא הוי ושוי נפשי' כי שרגא דליבני ואם בא אחר וקידשה קידושי שניהם תופסין בה ואם לא בא אחר וקידשה א"י לחזור והרמב"ם פ"ז מה"א פוסק כר"י וא"כ רש"י והרי"ף והרמב"ם הנ"ל ס"ל בתן דגט דהי' כונתו על מעכשיו דשיורא ואע"ג דא' התם כל גיטא דמשייר לאו כלום הוא הא כ' בתוס' שם דזהו דוקא במהיום ולאח"מ דאין גט לאח"מ אבל לא במעכשיו ולאחר ל' וא"כ מש"ה א"י לחזור ואפ"ה לא יתנו לאח"מ דאין גט לאח"מ עכ"ד וא"כ במעכשיו דשיורא הא אמרינן דהגירושין מתחילין תיכף ונגמרין בשעת מסירה לידה ע' חי' פנ"י גיטין ע"ד ובמל"מ פ"ט מגירושין ה"ב וא"כ כיון דכבר התחילו הגירושין משעת מסירת הגט להשליח פקע מיני' דהבעל אז איסור חר"ג דנהי דאיהי לא שריא להנשא עד אחר גמר הגירושין אבל חדר"ג נפקע מהבעל כיון דשוב אינה אשתו בכולה דהרי אם הלכה היא ונשאת קודם קיום התנאי אין אני קורא בה כי שטית טומאה תחת אישך כיון שנפקע מקצת אישות והכי מוכח להדיא בר"פ המגרש וע' בס' תורת גיטין אה"ע סי' קמ"ג וממילא אזדא מיני' איסור חר"ג שר"ג לא החרים רק שלא לישא אשה על אשה ולא חצי אשה כדדרשינן בקידושין ז'. אשה ולא חצי אשה ואף דבנדרים וחרמות אזלינן בתר לשון בנ"א בכ"ז היכי שלא נתברר לנו לשון בנ"א אזלינן בתר לשון תורה כדכ' בתוס' ע"ז כ"ז ובכ"ד: איברא שראיתי להנוב"י במהדו"ת חאה"ע סי' קנ"א שכ' שאפי' בודאי זונה ואסורה לבעלה לא סמכינין אזיכוי והעלה שצריך היתר ק"ר רוקא וכן בשו"ת שבו"י ח"א סי' ק"כ כתב שהסכימו האחרונים להצריך ק"ר בזינתה ועתשו' ח"צ סו' צ"ו בכ"ז בכנ"ד גם הם יודו כיון שהבעל לא קיים עדיין מצות פו"ר והרבה פוסקים ס"ל דבמקום מצוה ל"ג ר"ג ואפי' להסוברים דגם במקום מצוה גזר ר"ג הרי כ' בנוב"י מהד"ת חאה"ע סי' ו' דהיי"ד בביטול פו"ר ששהא י"ש ולא ילדה בזה י"ל שגזר ר"ג שלא ישא אחרת שהוא בשוא"ת וגם הוא רק ספק שמא גם מהאחרת לא יזכה לבנים אבל במקום שיש מכשול עבירה ל"ג ר"ג ומי שיש לו אשה אף שאינה בת בנים ואינו מקיים מצות פו"ר מ"מ ניצול עי"ז מעבירה [ע' יבמות ס"ג דיינו שמגדלות בנינו ומצילות אותנו מן החטא ופירש"י הרהור עבירה] ומי שיושב בלא אשה נכשל בהרהורי עבירה בכל יום ולאו כ"ע הם כרב ספרא דהוי רווק הדר בכרך עכ"ד והוא מילתא דמסתבר ומצאתי בשו"ת הרשב"א ח"ג סי' תמ"ו שכ' בפירוש הכי דלעקור איסור בקו"ע ל"ג ר"ג ועתה"ד סי' רס"ג ועתשו' מהר"ם אלשקר סוסי' קצ"ה שכ' דאין עולה על הדעת שגזר רגמ"ה במקום נדנוד עברה והרי מצינו כן גם לענין שבועה ביו"ד סי' רל"ט ס"ו דהנשבע לבטל מל"ת דרבנן בקו"ע לא חל אפי' בכולל ושם בס"ד כ' הרמ"א דבנשבע לבטל מ"ע דאוריי' בשוא"ת חל בכולל וכ"ה בסי' רל"ו ס"ה ובש"ך שם ס"ק ט"ו וא"כ נהי דנימא דהחרים ר"ג גם במקום מ"ע דפו"ר בכולל שאר אנשים שקיימו פו"ר אבל לבטל מל"ת דרבנן בקו"ע הא לא חל אפ' בכולל [ואולי י"ל דהרהור עבירה ל"ח בקו"ע שא"ב מעשה ועפמ"ג א"ח סי' תרנ"ו לענין מ"ש בש"ע שם דבל"ת צריך לבזבז כל ממונו דבלאו שא"ב מעשה א"צ לפזר כל ממונו ע"ש וא"כ הרהור עבירה ל"ח מעשה כיון דהוא רק במחשבה וע' שבת ס"ד. אם מידי עבירת יצאנו מידי הרהור לא יצאנו תדר"י מפני מה הוצרכו ישראל שבאותו הדור כפרה מפני שזנו עיניהם מן הערוה וכ' שם הרי"ף בע"י דעל הרהור ל"ה צריכין כפרה כיון של"ה מעשה אפס מפני שזנו עיניהם נחשב למעשה וצריך כפרה ע"ש וא"כ איפשר דהי' חל גזירת רגמ"ה גם ע"ז דקיל עוד יותר ממצות פו"ר ויש להביא סמוכין לזה מד' הש"ס ב"ב ס': דקא' מיום שחרב ביהמ"ק דין הוא שנגזור על עצמנו שלא לישא אשה כו' והק' תוס' הרי כתיב פרו ורבו ותי' באותן שקיימו פו"ר ועדיין קשה היכי היתה יכולה הגזירה לחול במקום מכשול דהרהור עבירה וע"כ דהוי מצי לחול הגזירה ע"ז אולם אין מביאין ראי' מן האגדה] ובפרט שהרי הרי"ף שהוא המחמיר בזיכוי הלא כ' בככנה"ג אה"ע סי' א' בהגה"ט אות מ"ב בשמו דהך איסורא דא' ביבמות ס"א: דאסור לעמוד בלא אשה הוא מה"ת ואין שבועה חלה עליו. ועתוס' סוטה ח'. ד"ה אם. וכי"ב מצינו ברמ"א אה"ע סי' א' ס"ח דמשום חשש קטט יכול לבטל מצות פ"ו אבל לא להתיר האיסור לעמוד בלא אשה משום ההוא חששא ועב"ש שם ס"ק ט"ו וס"ק י"ז. ובלא"ה לפמ"ש בתשו' בית יוסף סי' י"ד דחר"ג ל"ה רק בשעת נישואין שנושא אשה על אשתו ולאחר הנישואין ליכא איסורא וא"כ עדיף שנתיר לו איסור חר"ג שאינו עובר רק פ"א משנתיר לו לעמוד בלא אשה שיכשל בכל יום בהרהור עבירה כדא' בקידושין כ"ט: מי שאינו נושא אשה כל ימיו בעברה ס"ד אלא כל ימיו בהרהור עבירה. וע' ר"ן סוף יומא גבי מאכילין הקל הקל: והנה אף להחולקים על הב"י וס"ל דבנושא אשה על אשתו עובר בחר"ג בכל יום והוי ג"כ כל ימיו בעבירה נראה דעכ"פ אחרי שמזכה לה גט לכ"ע אינו עושה עבירה רק בשעת נישואי האשה האחרת ולא אח"כ והוא לפ"מ דאסבר לן א"ז הגאון בס' תו"ג הנ"ל דבזיכוי הוי כמו מעכשיו ולאחר ל' יום דשיורא הוי והרי כ' התוס' בגיטין פ"ה ד"ה כגון גבי גירושין דשיור דאם עברה ונשאת כיון שהתחיל לנתק האישות ממנה ע"י שנשאת לאחר מנתקה לגמרי ופקע אישות ממנה וכ"כ שם דף פ"ג. ד"ה אילימא ע"ש וא"כ מכ"ש לגבי איסור חר"ג דהבעל בודאי שייך לומר כיון שכבר התחילו הגירושין והחלו להנתק מעליו עבותות האיסור דחר"ג אחרי שנשא אחרת חלף הלך ממנו האיסור דחר"ג לגמרי וא"כ בודאי שרי ע"י זיכוי עכ"פ והנה אף שבתשו' נוב"י שם הלכה זו