הרי בשמים תל

דאין זה חוב מפני שהוא קנין או איפשר דהשיבו לו גם לפי שיטתם אף אי נימא דעבח"זל גם אי הוי רק מדרבנן מהני לענין איסור ג"כ כמו שמסתפקים בזה באמת בתוס' ב"מ הנ"ל ודוק. ואחרי הדברים האלה י"ל פשוט בטעמא דרש"י והרי"ף ז"ל דלכך אינו משוחרר גמור עד דמטא לידי' דבשלמא לענין ממון א"י לחזור משום דעבחז"ל למפרע כשאמר לשליח תן אבל לענין איסור כיון דעבחז"ל ל"ה רק דרבנן הא ל"מ לענין איסור כנ"ל: ובאופן אחר נראה ליישב קושי' המפורשים הנ"ל בהא דקא' ש"מ מדרבנן דוקא עפמ"ש הרא"ש בב"מ שם בשם הרי"ף דהא דל"א אביי עבחז"ל אלא היכי דמטא לידי' לבסוף היי"ד דבר שצריך מקבל השטר לזכות ע"י השטר דבר שאין בידו כגון שטר הלואה שזוכה המלוה בשיעבוד נכסי הלוה ע"י השטר אבל כשזוכה בדבר שהוא כבר ת"י זכה בשעת חתימה אפי' לא יבוא השטר לידו לעולם ע"ש ולפי"ז הרי כ' בתוס' גיטין י"ז. דהעבד הו"ל מוחזק בעצמו וא"כ ל"ה צריכין שיגיע השטר שיחרור ליד העבד אפס כיון דילפינין גז"ש לה לה מאשה להכי בעינין שיבא הג"ש ליד העבד כמו בגט אשה אמנם זהו רק לענין איסור להתירו בב"ח אבל ממונא דהאדון שיש לו בהעבד באמת פקע משעת חתימה והנה באמת בב"ח ח"מ סי' ל"ט ומ"ג כ' דהא דעבחז"ל הוא רק כשמצוה הלוה להעדים שיעמוד בידם ליתנו להמלוה או בסתם אבל כשאומר להעדים ליתנו לידו של לוה בכה"ג ל"א עבחז"ל ע"ש ולפי"ז י"ל בג"ש בסתמא בשעת חתימת העדים ל"א עבחז"ל כיון דהמשחרר עבדו עובר בעשה אמרינן בסתמא דבודאי כונת האדון הוא שיהיו העדים חותמין הג"ש ולהחזירו לידו שיהי' מונח ת"י עד שיהי' שעת היתר לשחררו כגון לצורך מצוה וכי"ב אבל מכי נותנו אח"כ ליד שליח ואומר תן גט זה לעבדי הרי גילה דעתו שרוצה לשחררו כעת אמרינן שפיר למפרע עבחז"ל ולפי"ז צריך להבין לכאורה האיך שמעינין מהכא דתופס לבע"ח קנה דילמא הכא היינו טעמא דמכי אמר תן גט זה לעבדי אמרינן למפרע עבחז"ל ואף שהוא רק דרבנן הא מהני עכ"פ לענין ממון משום הפקר ב"ד הפקר ולכך לא יחזור אמנם י"ל עפ"מ דמיבעיא לן בגיטין מ"ב: אם מעוכב ג"ש יש לו קנס וא"כ לפמ"ש בתוס' יבמות פ"ט: ד"ה שהפקר דל"א הפקר בי"ד הפקר רק היכי שלאחר ההפקר בי"ד לא ישאר לו שום זכות כלל אבל אם נשאר לו עוד איזה זכות גם אח"כ ל"א הפקר בי"ד הפקר וא"כ אי נימא דמעוכב ג"ש יש לו קנס ובפרט אי נימא דעבד שמכרו רבו לקנס מכור הא נשאר עוד להאדון זכות בהעבד דכיון דאסור עדיין בב"ח הא הו"ל מעוכב ג"ש ויש לו להאדון זכות דקנס בגווי' וא"כ ל"מ הא דעבחז"ל שהוא רק דרבנן גם לענין ממון כיון דבכה"ג הא ל"א הפקר בי"ד הפקר כנ"ל. ולפי"ז מיושב שפיר דלא הו"מ למימר דטעמא דמתניתין הוא משום עבחז"ל דא"כ תפשוט מינה דמעוכב ג"ש אין לו קנס דאי יש לו קנס הא נשאר להאדון זכות ממונא בהעבד ול"א בכה"ג הפקר בי"ד הפקר ואינו מועיל גם לענין ממונא וע"כ שפיר נשמע דתופס לבע"ח קנה. והתינח לרבנן משא"כ לר"מ הא עבחז"ל דינא דאוריי' וע"כ שפיר קאמר משום דחוב הוא לו משא"כ אי הוי זכות הוי אמרינן דלא יחזור משום דעבחז"ל ונהי דלענין איסור הוי מצרכינין שיגיע ליד העבד דילפינן לה מאשה דצריך שיגיע הגט לידה אבל זכות ממונא הא פקע לי' משעת חתימה ולהכי שפיר א"י לחזור. אבל לא משום תופס לבע"ח ולהכי קא' שפיר ש"מ מדרבנן התופס לבע"ח קנה ולא מדר"מ ודו"ק: וארווחנא ליישב בזה תמיהת התוס' על רש"י ז"ל שסותר משנתו שפירש בהמשנה דף י"ג. האומר תנו גרסינין ול"ג תן גט זה שלא מסר ליד השליח בחייו ולפיכך לא נחלקו חכמים בדבר לומר שמשעה הראשונה זכה לו השליח לעבד להיות משוחרר והרי לשי' הא אינו משוחרר עד דמטי גיטא לידי' דעבד ולהנ"ל יהי' נכון דהנה באמת הקשה בקצוה"ח סי' קפ"ח לפמ"ש הרמב"ם והר"ח דאם הבעל הי' בריא בשעה שמינה השליח ונשתטה מהני נתינת השליח הגט להאשה וכן כשנעשה גוסס בינתים מועיל שליחותו א"כ אמאי באמר תנו גט זה לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי לא יתנו לאחר מיתה נימא כבר עמד השליח במקום המשלח דהא גוסס או נשתטה נמי אין במעשיהן כלום ואמרינן כבר נעשה כמותו ובתוס' שם י"ג. כ' וז"ל וקמ"ל דאין גט לאח"מ אע"ג דבהדיא תנן בפ' מי שאחזו דאין גט לאח"מ הכא אצטריך לאשמעינן דאע"ג שמינה המגרש השליח בחייו לא חשיב להיות כמותו לאח"מ כאלו הוא עצמו קיים אלא חשיב גט לאח"מ עכ"ל והיא גופה קשיא דלמה לא יהי' השליח כמותו לאח"מ כיון דכבר נעשה שליח בחייו וגוסס נמי ה"ה כמת ל"ד כמה פוסקים ואפ"ה כל שמינה אותו לשליח קודם שהי' גוסס הוי השליח במקומו אפי' אחר שנעשה גוסס ותי' דנהי דשלוחו כמותו אפי' אח"מ כיון דאיהו גופי' אלו בעי לשחרר את עבדו אחרי שמכרו לאחר אפי' כבר עשה שליח לשחרר עבדו בכ"ז אחרי שמכרו לאחר תו לא מצי שליח לשחררו כיון דאיהו גופי' אין לו רשות בו וכאחר הוא וכן באשה כיון דמיתת הבעל מתירה ותו לא אגידה גבי' כלל ומש"ה ל"א בי' שלוחו כמותו כיון דאיהו גופי' אחר שמת ל"ל רשות כלל לא בעבד ולא באשה אבל בנשתטה או בגוסס כיון דאכתי זה עבדו וזו אשתו אלא שמחוסר דעת ויד לגרש ולכן השליח שכבר נעשה במקומו והוא בר דעת שלוחו כמותו וכן פירש"י בגיטין ט': דלהכי לא יתנו לאח"מ דנפקא לי' רשותי' מיני' וחייל עליו רשות יורשין והיינו כיון דהשליחות לא בטיל אפי' אחר מיתת האדון וכבר עמד במקומו אלא כיון דכבר יצא העבד מרשותו ונכנס לרשות יורשין וכאחר דמי עכ"ד [ולכאורה יל"ע לד' רש"י והרי"ף הנ"ל דמכי מטי גיטא ליד השליח א"י לחזור ופקע ממונא מיני' ורק האיסור. נשאר עליו כנ"ל וא"כ הרי הרא"ש בגיטין ל"ט. פוסק דהמפקיר עבדו ומת כיון דמשהפקירו פקע ממוני' ואיסורא הוא דאית לי' להאדון עליו ולכך מיתת האדון מפקיע האיסור כמו באשה מיתת הבעל דגמרינן לה לה מאשה ע"ש וא"כ א"צ לג"ש כלל אפס דכ' שם דמדרבנן צריך ג"ש כיון דכ"ע לא בקיאי בההוא דינא דמיתת האדון מפקיע האיסור ונפק עלי' לעז של עבדות ע"ש וא"כ עכ"פ לא נכנס לרשות יורשין ואמאי לא יתנו לאח"מ כיון דכבר נעשה שליח בחייו ועמד במקומו אמנם באמת הובא ברא"ש שם בשם הרי"ף דס"ל איסורא לברי' קא מורית וצריך ג"ש וא"כ שפיר נכנס לרשות יורשין] ולפי"ז י"ל דרש"י ז"ל ס"ל באמת דגם בג"ש בעינין מטא לידי' לענין עבחז"ל רק דלא הוי אלא כמו תנאי כד' האס"ז הנ"ל וכשמתקיים התנאי זוכין העדים למפרע משעת חתימה ולכך א"י לחזור לענין ממון ולפי"ז שפיר כ' רש"י ז"ל דאילו הוי גרסינן תן גט זה שפיר היו יכולין ליתנו לאחר מיתה לרבנן דאמרו זכות הוא לעבד משום עבחז"ל למפרע כיון דגם אחרי מיתת המשלח לא בטיל השליחות אלא משום דפקע רשותי' ונכנס לרשות יורשין והרי בשטר מתנה אי אמרי' עבחז"ל זכה המקבל כי מטי לידי' לבסוף אפי' אי נתנו לאחר בין החתימה להנתינה וא"כ ה"נ כי מטא לידי' לבסוף הא לא נכנס מעולם לרשות יורשין כיון דמשתחרר למפרע וא"כ שפיר הוי פליגי רבנן ואמרי דיתנו לאח"מ והבן: ובדרך היותר קצרה איפשר לומר בישוב קושי' התוס' הנ"ל דהנה באמת יש להתבונן להגירסא דתן גט זה אפי' אי נימא דאתיא כר"מ הרי גם לר"מ משכחת אופן שהשיחרור זכות הוא לעבד כגון שהוא ח"ע וחב"ח דלישא שפחה א"י ולישא ב"ח א"י וע"י הג"ש יהי' ניתר בב"ח הא בודאי זכות הוא לו גם לר"מ וא"כ למה קתני סתמא לא יתנו לאח"מ הרי בכה"ג דזכות הוא לו הא עבחז"ל ורשאי ליתן לו לאח"מ דכי מטי לידי' לבסוף זוכין הע"ח למפרע ולא נכנס לרשות יורשין כנ"ל אמנם ראיתי בספר המקנה בקידושין ט'. שכ' דלמ"ד ע"ח כרתי א"א לומר בג"ש עבחז"ל כיון דלדידי' קאי וכתב אחתימה ובעינין שליחות הבעל בחתימת העדים בגט וה"ה בג"ש דילפינן לה לה מאשה וקיי"ל דאין שליח הולכה נעשה שליח לקבלה כדא' בגיטין כ"ד וס"ג: משום דלא חזרה שליחות אצל הבעל וא"כ העדים שעושין שליחות האדון בחתימה איך יוכלו לזכות להעבד בחתימתן הא זכיי' הוא מטעם שליחות וכיון שהם שלוחי האדון איך יכולין להיות ג"כ שלוחי העבד וע"כ דהא דא' בג"ש עבחז"ל הוא רק לרבנן דר"מ דס"ל כר"א דא' עידי מסירה כרתי כדקא' במתני' בגיטין פ"ו. וחכ"א אעפ"י שאין עליו עדים כו' והיינו דוכתב לא קאי כלל אחתימה אלא אכתיבה וה"ה בג"ש ל"ב שליחות בחתימה ושפיר יכולין לזכות לעבד בתורת ש"ק ע"ש והוא היפך דברי המהרש"א הנ"ל ולפי"ז א"ש דקתני לא יתנו לאח"מ כיון דלר"מ ע"כ ל"א בג"ש עבחז"ל וע"כ שפיר פירש"י דאי גרסינין תן גט זה הי"ל לרבנן למיפלג כיון דלדידהו הא קא' בג"ש עבחז"ל והיו רשאין ליתנו לאח"מ כיון דמכי מטי לידי' זוכין לו העדים למפרע משעת חתימה ולא נכנס לרשות יורשין ועומד השליח במקומו למוסרו לו גם לאח"מ כנ"ל. [וע"ד פלפול קצת י"ל בישוב קושי' הקצוה"ח הנ"ל גם לשי' רש"י והרי"ף עפי"ד הר"ן בנדרים כ"ט: שכ' בהא דקא' התם בגמ' דאם ל"א מעכשיו שלמים לאחר ל' יום עולה הוי מידי דהוי האומר לאשה התקדשי לי לאחר ל' יום דמקודשת ואעפ"י שנתעכלו המעות והקשה הר"ן דהרי המקדש בשטר לאחר ל' יום ונתקרע השטר קודם ל' אינה מקודשת משום דכי חיילי קידושי ליכא שטרא וה"נ כיון דבדיבורא בעלמא אקדשה כי חייל הקדש ליתי' לדיבורי' ותי' דאמסקנא סמוך דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט הלכך פשיטא לי' דלא גרע אמירה לגבוה מכסף קידושין דאשה ע"ש ולפי"ז יש להבין לכאורה במתני' שאמר תנו גט זה לאשתי דמשמע שאמר כן לקיבוץ אנשים שעמדו לפניו ולא ייחד השליח בפירוש כמבואר בראשונים ז"ל ואיך מהני כשקיבל א' מהם ע"ע השליחות הרי מינוי שליחות הוא נגמר בדיבור וכשמתברר השליח הרי אז כלתה לדיבורי' ונהי דמכח אין ברירה אין לחוש כיון דבדבר שאינו חל רק מכאן ולהבא אין חשש ברירה כמ"ש בר"ש פ"ה דמע"ש ובתוס' ב"ק ס"ט. אבל הא קשיא לד' הר"ן הנ"ל דהרי כלתה לדיבורו ועכצ"ל דכשנודע להבעל שזה הוא השליח ואינו מבטלו הרי הוא כאלו ממנה אותו עתה וכן עד שעת הנתינה להאשה או להעבד מה שאין הבעל או האדון חוזר הוי כאלו ממנה אותו בשעת נתינה מחדש וכי"ב כ' במהרי"ט ח"א סי' כ"ב דל"ש בשליח ענין ברירה משום דכ"ז שלא נגמר הרי יכול לחזור בו והוי כאלו הי' השליחות בשעת גמר הענין ע"ש ולפי"ז גם בשליחות ג"ש אף דלרבנן משעה שבא ליד השליח באמר תנו שוב א"י לחזור בו היינו שא"י לחזור מהשיחרור לשוב להשתעבד בהעבד אבל השליחות הרי יכול לבטל שיתננו לו בעצמו או ע"י שליח אחר וא"כ עד שעת הנתינה אמרינן דמה שאינו חוזר הוי כאלו ממנהו מחדש בשעת