הרי בשמים תכט

שכ' שם ואשכחן זכיי' כה"ג כדא' לקמן הולך מנה לפ' שאני חייב לו אמר רב חייב באחריותו ואם בא לחזור אינו חוזר והוא ג"כ כדמיון זה דלענין חלק הזכות שבו מהני שא"י לחזור בו ולענין האחריות שהוא חוב לו ל"מ: ושעפי"ז נבוא לבאר דברי הש"ס בגיטין י"א: דקא' התם ש"מ מדרבנן התופס לבע"ח קנה ותמהו התוס' שם דמה דמיון הוא זה לתופס לבע"ח שהמלוה בעצמו יכול לתפוס בע"כ של לוה משא"כ הכא הא אפי' העבד בעצמו א"י לעכב את האדון מלחזור בו אם הי' נותן ג"ש לדעת כן שלא ישתחרר בקבלה זו דבס"ד הי' ס"ל דתנו לאו כזכי דמי ועוד מה חייב האדון להעבד דחשיב לי' תופס לבע"ח והנראה בזה עפי"ד התוס' בב"מ ע"א: ד"ה בשלמא סיפא לחומרא שכ' דבעינין שיהי' הזוכה שלוחו של בעל הממון וכן בר"ן פ"ק דב"מ כ' דהא דל"ק המציאה בחצר שאינה משתמרת כיון דאינו דומיא דידו רק מתורת שליחות אתרבאי ול"מ רק בעושה שליחות של בעל הממון ומה"ט ל"מ ג"כ במגביה מציאה לחבירו בתורת שליחות כיון דאינו שליח של בעל הממון ע"ש והאחרונים הערו מקור ד"ז מהירושלמי בגיטין פ' האומר התקבל דקא' ר"ז בעי קומי ר' מנא איך אדם עושה שליח לקבל דבר שאינו שלו ואף דבגט האשה עושה שליח לקבלה תמן התורה זיכתה לה כו' ע"ש ולפי"ז י"ל דהי' ס"ד דהש"ס דלא יועיל תופס לבע"ח משום שהוא רק שלוחו של המלוה לתפוס ממון של הלוה ואין אדם עושה שליח לקבל ממון של אחר וע"ז מייתי ראי' מהא דהשליח נעשה שלוחו של העבד לזכות עבורו הג"ש שלא יוכל האדון לחזור ומוכח מהא דל"ב שלוחו של בעל הממון וכמ"ש באמת באס"ז ב"מ ע"ב. בשם הריטב"א דל"ב שלוחו של בעל הממון ע"ש וממילא מוכח מהא דרק לענין דל"מ חזרה מועיל זכיית השליח ולא לענין עיקר השיחרור להתירו בב"ח דאלו הי' ס"ל לרבנן דמהני לגוף השחרור ל"ה מוכח מידי ד' דלהכי מועיל כיון דבג"ש מהני שליח קבלה כדא' בקידושין כ"ג. משום דילפינן לה לה מאשה שהתורה זיכתה לה כנ"ל והיכי הוי ילפינן מיני' לענין תופס לבע"ח וע"כ דהכא ג"כ ל"מ רק לענין ממון וזה ליכא למילף מאשה ומוכח ע"כ דמהני גם שליח שאינו של בעל הממון ושפיר דייק מיני' דמהני גם תופס לבע"ח אף שאינו שלוחו של בעל הממון וע' נובי"ק חאה"ע סי' ע"ז: ומה נכון ליישב עפי"ז קושי' המפורשים בהא דקא' ש"מ מדרבנן התופס לבע"ח קנה והרי גם מדברי ר"מ שמעינן לה מדקא' הטעם דיכול לחזור משום שחוב הוא לו ומשמע הא אי הוי זכות לעבד הוי מועיל וא"כ נשמע מיני' ג"כ דהתופס לבע"ח קנה ונראה דהנה בנוב"י מהדו"ק חאה"ע סי' ע"ז תי' לקושיית א"ז הגאון מהמבורג זצ"ל שהקשה דאיך מהני שליחות בשיחרור עבד הרי כל המשחרר עבדו עובר בעשה דלעולם בהם תעבודו ואשלד"ע והמעשה בטל ותי' דאינו שליח של המשחרר והוא רק שליח של העבד ואי דקשה מדר"מ דמשמע שאם אינו חוזר נותן השליח הג"ש ליד העבד והרי אשלד"ע י"ל דר"מ ס"ל כר' ישמעאל דלעולם בהם תעבודו רשות ע"ש אמנם באמת ד"ז מופרך דא"כ ל"ל לר"מ לומר מפני שחוב הוא לעבד הרי אפי' הוי זכות לעבד הא הטעם דא' בג"ש תן כזכי לפי המסקנא כ' התוס' בשם ר"ת משום דאי לאו דעביד לי' נייח נפשא ל"ה משחרר לי' ומבואר ברא"ש וריטב"א הטעם משום דמשחרר עבדו עובר בעשה ובודאי משחרר לי' משום נייח נפשי' דעביד לי' ובכה"ג ליכא איסורא דלבה"ת הוא רק משום לא תחנם ע"ש וא"כ אי ר"מ ס"ל לבה"ת רשות הא ל"ש טעם זה וממילא ל"א לדידי' בשיחרור תן כזכי וא"כ למה אצטריך לי' למימר משום דחוב לו לעבד. וכבר העיר בזה בשו"ת בית אפרים אמנם באמת לר"מ ל"ק כלל דהרי לכאורה בלא"ה ל"ק הקושיא הנ"ל עפ"מ דא' בב"מ י"ט. דבשטר שיחרור אמרינן לאביי עדיו בחתומיו זכין לו וא"כ העבד הוא משוחרר באמת משעת חתימת העדים אפס דל"א עבחז"ל רק היכי דמטא לידי' כדא' התם י"ג. ומבואר באס"ז שם דד"ז אינו מגוף השיחרור רק כתנאי בשעת חתימה שיזכו לו ע"מ שיבוא השטר לידו ע"ש וא"כ על קיום התנאי הא לא בעינן שליחות ול"ש בזה אשלד"ע אמנם עדיין יש להקשות לפמ"ש בתוס' ב"מ כ'. ד"ה שובר דעדיו בחתומיו זכין לו ל"ה רק תקנתא דרבנן ול"מ לענין איסור להתירו בבת חורין דאין כח ביד חכמים לעקור דבר מה"ת ע"ש ובמק"א כתבתי בזה ליישב קושי' הר"ן במתניתין דגיטין י"ג. האומר תנו גט זה לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי ומת לא יתנו לאחר מיתה תנו מנה לאיש פ' ומת יתנו לאחר מיתה והקשה הר"ן לפ"מ דמוקי בגמ' התם הך דתנו מנה במעמ"ש א"כ גם בשטר שחרור לפ"מ דמשמע שהגט בעין אמאי לא יתנו גם הג"ש כשהי' במעמ"ש דבשלמא בגט אשה ל"מ מעמ"ש דלא תקינו רבנן מעמ"ש אלא במידי דזכות ולא במידי דחובה אבל בג"ש אמאי ל"מ מדין שעשו בו חכמים שאינו זוכה כזוכה ולד' התוס' הנ"ל נכון דכיון דמעמ"ש ל"ה רק קנין דרבנן הא ל"מ לענין להתירו בב"ח ולהכי שפיר לא יתנו לאח"מ והנה בס' טורי אבן בקונטרס אבני שוהם בפ"ק דחגיגה העיר דבמקום דל"מ השיחרור רק מדרבנן דלכאורה י"ל כמו דא' גבי גט אפקעינהו רבנן לקידושין מיני' הה"נ בשיחרור אמרינן דאפקעינהו לקנין דהאדון למפרע כגון כשקנאו האדון בכסף או בשטר אפקעינהו רבנן הקנין מיני' דהפקר בי"ד הפקר והו"ל כאלו קנה בכסף של אחרים או בשטר של אחרים דהא בעינן שטר קנין משל הרב כמו גבי שטר קידושין אמנם חזר ודחה זה דא"כ אי אפקעינהו כ"ש דגרע טפי דהו"ל כנכרי למפרע כיון דמילת הרב וטבילתו לשם עבדות אינו עולה לו כיון דאין זה רבו למפרע ע"ש אולם בס' ט"ג בחי' לגיטין מ"א. מקיים דבר זה דשפיר נוכל לומר דאפקעינהו לקנין דהאדון ואי דא"כ הו"ל כנכרי ז"א דהרי בלא"ה העבד כשיוצא לחירות הוא טובל עצמו להיות בכלל ישראל גמור ממילא עולה טבילתו לשם גירות והו"ל ישראל ע"ש וא"כ לכאורה יוכל שפיר להקנות הג"ש במעמ"ש ואי דל"ה רק דרבנן ול"מ להתירו בב"ח ז"א דנימא אפקעינהו והו"ל כנכרי אמנם אחרי העיון מיושב שפיר דהרי באמת בגיטין ע"ז: פרכינן איך יכול עבד להשתחרר בשטר ע"י עצמו הא יד עבד כיד רבו ומשני גיטו וידו באין כאחד והכא אי נימא דאפקעינהו הא הו"ל כנכרי והרי כ' בתוס' שם י"ג: דמעמ"ש ל"מ בעכו"ם וא"כ ממ"נ ל"מ מעמ"ש בג"ש דאי כקודם השיחרור דיינינן לי' הא יד עבד כיד רבו ואי דגיטו וידו ב"כ והו"ל בשעת מסירת הג"ש כמשוחרר הא כיון דל"ה רק שחרור דרבנן הא ע"כ אמרינן אפקעינהו והו"ל כנכרי ומעמ"ש הא ל"מ בעכו"ם והוא דבר יקר. ויש לתרץ עפי"ז קושי' התוס' בגיטין י"ב: בהא דקא' וכ"ת א"ב זריק לי' גיטא ופסיל לי' והקשו התוס' מה בכך מ"מ חוב לו זה השחרור שפוסלו מתרומה ולהנ"ל י"ל דהרי באמת אי זריק לי' ג"ש בתוך ד"א. כפירש"י שם הרי קנין ד"א הוי רק קנין דרבנן ול"מ רק לענין ממון ולא להתירו בב"ח א"כ הו"ל זה השחרור זכות דהשתא הוא מותר בב"ח עכ"פ ואי הוי זריק לי' גיטא בתוך ד"א יהי' אסור בתרומה כיון דאכילת תרומה תלוי בקנין כספו וכיון דל"ל להאדון בו זכות ממון ל"ה קנין כספו וגם יהי' אסור בשפחה ובב"ח ואי דנימא אפקעינהו כמ"ש באמת ברמב"ן בגיטין צ"ז לענין גט אשה דמהני בד"א להיות גירושין מדאוריי' אף דד"א הוא רק דרבנן משום אפקעינהו רבנן לקידושין מיני' וה"ה בשחרור נימא אפקעינהו כנ"ל ז"א דאי נימא אפקעינהו הו"ל כנכרי וא"כ הא קנין ד"א הוא מתורת חצר וכיון דחצר דגברא הוא מתורת שליחות הא אין שליחות לנכרי אמנם דא עקא דאיך מהני באמת זריקת הג"ש בתוך ד"א של העבד בע"כ של העבד אף לענין ממון דבשלמא בגט אשה כיון דחצר דאיתתא מתורת יד אתרבאי ומהני בע"כ דומיא דונתן בידה וגם באשה איפשר דאם גילתה דעתה ואמרה שאינה רוצה שיקנו לה ד"א ל"מ דהרי בב"מ ד"י אמרינן גבי פאה ומציאה כשנפל עלי' גלי דעתי' דבנפילה ניחא לי' דלקני ולא בד"א הרי דבעינן שיהי' ניחא לי' ובנימוק"י שם כתב משום דד"א הוא קנין דרבנן ויכול לומר א"א בתקנ"ח כמו בכתובות נ"ח. ונהי דהתם לא קיי"ל הכי דנימא כיון דנפל גלי' אדעתי' כו' כמבואר בח"מ סי' רס"ח אבל כשאמר בפירוש מקודם שא"ר שיזכו לו הד"א איפשר דגם באשה ל"מ וע' ירושלמי גיטין פ' הזורק ה"ג א"כ מכ"ש בעבד דל"ק כשאומר שא"ר שיקנו לו ד"א שלו הג"ש ובלא"ה יל"ע לפמ"ש הפוסקים דקנין דרבנן ל"מ כשהוא באיסור כמ"ש בתוס' כתובות פא"נ ובב"מ דבגנב ל"מ קנין ד"א וכ"ה בתשו' הר"ן סי' מ"ו הובא בש"ע ח"מ סי' רל"ה ומקור הדבר הוא מד' הש"ס יבמות כ"ח מאמר דהיתרא קני דאיסורא ל"ק והיינו משום דמאמר הוא קנין דרבנן לא תיקנו באיסור וא"כ איך מהני ד"א בג"ש שהוא באיסור דכל המשחרר עבדו עובר בעשה והעיר בזה קצת במ"ל פ"ט מזכיי' ומתנה ה"י ע"ש] וע' בב"מ כ"ז: דאי סימנין דרבנן כי עבוד רבנן תקנתא בממון לא באיסור וא"כ אינו משוחרר לגמרי כ"ז שלא בא הגט שחרור לידו ושפיר שייך אין שלד"ע וע"כ אינו רק שלוחו של העבד ולפי"ז הרי כ' המהרש"א בחי' ב"מ שם דהא דעדיו בחז"ל ל"ה רק תקנתא דרבנן הוא רק לר"א דאמר עדי מסירה כרתי משא"כ לר"מ דס"ל ע"ח כרתי הוי דינא דאוריי' ומהני גם להתירו בב"ח ע"ש וא"כ לר"מ הו"ל משוחרר גמור משעת חתימת העדים אי הו"א דזכות הוא לו וא"כ ל"ה על ההגעה ליד העבד שם שליחות כיון דל"ב שליחות ע"ז כנ"ל וא"כ שפיר יוכל להיות לר"מ גם שלוחו של האדון וכיון שכן שפיר קא' ש"מ מדרבנן התופס לבע"ח קנה והיינו דל"ק שלוחו של בעל הממון כנ"ל דרק לרבנן ע"כ ל"ה רק שלוחו של העבד דא"י להיות שלוחו של האדון משום דאשלד"ע משא"כ לר"מ הא ל"ש אשלד"ע כנ"ל ושפיר יוכל להיות בשעת זכיי' כשא"ל תן גם שלוחו של האדון וא"כ לא נשמע מיני' דא"צ שליח של בעל הממון וממילא לא הו"מ לאוכוחי מיני' ג"כ דתופס לבע"ח קנה ומיושב שפיר מאי דקא' ש"מ מדרבנן כו'. ונכון ליישב בזה קושי' הרשב"א בחי' שהקשה על שי' רש"י ז"ל דס"ל דאפי' לרבנן אינו משוחרר עד דמטי גיטא ליד העבד מהא דא' בגיטין י"ב: אמרנו לו למאיר והלא זכות הוא לעבד שיוצא מתחת יד רבו לחירות כו' אמר לנו ומה אלו עבד כהן שברח ואשת כהן שמרדה על בעלה הלא אוכלין בתרומה וזה אינו אוכל ולש' רש"י ז"ל הא אף זה יאכל כיון דלא יצא לחירות עד דמטי גיטא לידי' ולהאמור י"ל דר"מ קאמר הכי לשיטתי' דעב"ח ז"ל דינא דאוריי' א"כ לדידי' אי הוי אמרינין דזכות הוא לעבד הא הי' משוחרר למפרע משעת חתימה גם לענין איסור ואינו מעוכב ג"ש והי' אסור למיכל בתרומה והא דקא' בגמ' התם שפיר קאמר להו ומשני היינו דקא מהדרי לי' במתני' מפני שהוא קנינו היינו דפירכת הש"ס הוא על הא דקא' אמרנו לו למאיר דמשמע דפרכי לי' שלא יתכן לומר כלל הכי גם לשיטתי' וע"ז מקשה מאי פירכא היא זו הא שפיר קאמר להו וקאמר דגם ע"ז השיבו עליו במתניתין