הרי בשמים תכה

ישראל כו' ודברי הנוב"י באמת שגבו ממני ואפשר להעמיד דבריו באופן דשדיך מקודם ונתרצה האשה להתקדש לו דאז סמכא דעתי' דמשלח עליו וכן בשלחו לקנות שדה סתם דאז סמכא דעתי' דמשלח עליו כדא' בש"ס ב"מ הנ"ל דהרבה שדות מצויות ליקח ובכה"ג איפשר די"ב משום מחוסר אמנה גם בלא עשה השליחות ובעיקר הדבר שדן עליו בנוב"י הנ"ל אם לומר אשלד"ע יל"ע דאפי' אי נימא דגם בדרבנן אמרי' אשלד"ע וכמו שהעלה באמת במ"ל פ"ב מה' רוצח בכ"ז בכה"ג דליכא בי' איסור פרטי רק משום עשיית עולה איפשר דל"ש בי' אשלד"ע והראי' דהרי אמרינן בשבועות ל"א. ואשר לא טוב עשה בתוך עמיו זה הבא בהרשאה וקשה דא"כ איך מהני מעשה השליח הבא בהרשאה נימא אשלד"ע והמעשה בטל וע"כ דאיסור כזה ל"א אשלד"ע וד"ז צריך ביאור רחב אכ"מ]: ומדי עיוני קצת בסוגי' דב"מ הנ"ל נתקשיתי בהא דמוכיח דבמתנה מועטת י"ב משום מחוסרי אמנה מהא דא"ר יוחנן ישראל שאמר לבן לוי כור מעשר יש לך בידי בן לוי רשאי לעשותו תרומ"ע על מקום אחר וקשה לפי"ד התוס' יבמות צ"ג. ד"ה קנוי' שכ' דבתרומה אמרי' אמירה לגבוה כמסירה להדיוט וא"כ הרי מבואר בש"ע ח"מ סי' רמ"ג ס"ב ובסמ"ע שם דדוקא במתנה לעשיר יש חילוק בין מתנה מרובה למתנה מועטת אבל במתנה לעני דהוא משום צדקה דשייך בי' אמל"ג כמסירה להדיוט אי חילוק בין מתנה מרובה למועטת ע"ש והנה במח"א ה' צדקה סי' ז' כתב דבנודר לפ' עני אסור לשנות ליתן לעני אחר משום אמל"ג כמסל"ה ע"ש וא"כ מנ"ל דבעלמא במתנה מועטת אסור לחזור דילמא רק במעשר משום דהבטיח ליתן ללוי זה אסור לשנות ליתן ללוי אחר משום אמל"ג כמו בתרומה וע' בירושלמי פ"ה דמע"ש ה"ד מבואר דגם במעשר שייך אמל"ג כמסל"ה ועריטב"א קידושין כ"ז. ובפרט לפ"מ דמוקמי ביבמות פ"ה: סתם משנה דהתם כר"מ דס"ל מע"ר אסור לזרים ור' יוחנן ס"ל בכ"מ הלכה כסתם משנה א"כ בודאי דמיא מעשר לתרומה ואמרינן בי' ג"כ אמל"ג כמס"ל ולכך אסור לישראל ליתן ללוי אחר ומש"ה עושהו הלוי תרומ"ע על מקום אחר. והנה לכאורה עלה בדעתי לומר דהוכחת הש"ס הוא מדנקט דין זה בסתם ומיירי בכל גווני אפי' כשהוא קודם מירוח ואינו קורא עלה עוד שם מעשר בשבלין רק לאחר מירוח ואומר לבן לוי לאחר שאמרח ואפריש המעשר יהי' שלך וא"כ היכי דמחוסר עוד מירוח שיבא לידי חיוב מעשר הרי כ' בש"ך ח"מ סי' רמ"ג סק"א בשם המהרי"ק דהיכי דאיכא טירחא דגופא ל"ש אמירה לגבוה כו' ע"ש אמנם באמת ז"א דהרי לכאורה קשה האיך רשאי הלוי לעשותו תרומ"ע על מק"א הרי לא הבטיח לו רק כשיהי' בידו מעשר ודילמא בינתים הפקירו והפקר פטור ממעשר אמנם הלא כ' בתוס' ב"מ כ"א: ד"ה ופטורות ודפ"ח. ד"ה תבואת זרעך דלאחר מירוח שכבר נתחייב ל"מ ההפקר לפוטרו ממעשר ועשעה"מ פ"ח מה' לולב ואם כן ע"כ מיירי דין זה רק בלאחר מירוח שכבר מחויב במעשר והדרק"ל דילמא הוי טעמא משום אמל"ג כמסל"ה. ונלפענ"ד לתרץ דהנה באמת יש להתבונן גם לפי פשטות דברי הש"ס דמיירי במעשר שכבר הופרש וכפירש"י בכ"ז הרי בתרומ"ע כל זמן שלא בא ליד כהן או ליד לוי הא מהני שאלה וא"כ איך רשאי הלוי לעשותו תרומ"ע דילמא נשאל לחכם אמנם יש לומר דאי דברים י"ב משום מחוסרי אמנה והו"ל האי מעשר כאלו בא ליד לוי דל"מ שאלה (הן אמת דלפמ"ש הש"ך בח"מ סי' ש"נ דלכך בתרומה שבא ליד כהן ל"מ שאלה משום לא אתי דבור ומבטל מעשה א"כ היכי דהוי שלו רק מכח דיבור שוב אתי דיבור ומבטל דיבור אמנם כבר השיגו על הש"ך הבאים אחריו ואתו עלה מטעמים אחרים דשייכי נמי הכא ואין להאריך בדברים עתיקין) וא"כ שפיר הוכיח הש"ס דע"כ משום מחוסר אמנה קאתינן עלה דאלו מטעם אמל"ג הא אינו רק כמו נדר ומהני שאלה. והנה באס"ז ב"מ שם הקשה האיך יכול הלוי לעשותו תרומ"ע הרי עדיין אינו ברשותו ותי' בשם הרא"ש דהו"ל כאלו הישראל הרשהו לתרום מפירותיו והו"ל הלוי כאלו הוא שלוחו של ישראל. ויש להפליא בזה ע"ד הר"א פולדא ז"ל בפירושו לירושלמי תרומות פ"א הובא בס' ט"ג בחי' לגיטין ל' והיוצא מדבריו דבמידי דאין המשלח יכול לעשותו בעצמו אלים כח השליח טפי שא"י לחזור בו לעולם ע"ש וא"כ הרי לכאורה יש להבין איך רשאי הלוי לעשותו תרומ"ע ניחוש שמא הבעה"ב בעצמו כבר תרם תרומ"ע ממנו לאבא אלעזר בן גמלא דס' בגיטין ל"א. שיש לו רשות לבעה"ב לתרום תרומת מעשר וא"כ הוי האי לוי תורם מן הפטור על החיוב וע"כ דס"ל לר' יוחנן כרבנן דאין הבעה"ב רשאי לתרום תרומ"ע עתשו' מהרי"ט ח"א סי' פ"ה וא"כ כיון דאין המשלח יכול לעשותו בעצמו הא אלים כח השלוח וא"י לבטלו וא"כ מנ"ל להוכיח דבמתנה מועטת י"ב משום מחוסר אמנה אמנם באמת פירוש מהר"א פולדא ז"ל בלא"ה מופרך כמו שהאריך בט"ז שם. והי' שלום כנפשו ונפש ידידור"ש באהבה: סי' סז בעזה"י יום ב' כ"ח סיון תר"נ לפ"ק סטרי. ישפות ד' שלום לכבוד ש"ב ידידי הרב המאה"ג חריף ובקי ירו"ש שהיו"ח כש"מ יעקב יצחק הלוי איש הורוויץ נ"י אבד"ק קאנטשוגא יצ"ו: מכתבו הגיעני וחשתי להשיב לו על אתר כמבוקשו עד"ש באיש א' שסידר קידושין בחופת אלמון ואלמנה ואמר ברכת אירוסין וברכת נישואין ביחד וכשסיים משמח חתן עם הכלה הזכירו אדם א' וצעק הלא לא היו קידושין עדיין ולא קראו הכתובה אז נתן החתן הטבעת קידושין להכלה וקידשה והמסדר קרא את הכתובה ובירך שנית ברכת בפה"ג לבד ובבוקר הודיעו כזאת לכ"ת ודורש מאתי חו"ד מה אידון בי': הנה במה שחש כ"ת מטעם שהי' הפסק בין ברכת אירוסין להקידושין דומיא דמצינו בש"ע יו"ד סי' י"ט ס"ה לענין כששוחט עופות הרבה ודבר בין שחיטה לשחיטה שלא מצורכי השחיטה דהוי הפסק דצריך לכסות דם שחיטה ראשונה ולברך פעם אחרת על השחיטה אבל על כיסוי שני לא יברך משום דשחיטה ל"ה הפסק וכ' בט"ז שם סק"ז דהא דל"ה ברכת השחיטה השני' הפסק בין הכיסויין כיון דלא שח שיחת חולין מידי דהוי איקנה"ז ע"ש וא"כ ה"ה בנ"ד ל"ה ברכת הנשואין הפסק כיון דהוי ג"כ מאותו ענין ונדחו בזה דברי המקנה בק"א סי' ס"ב ס"א וס"ג וענוב"י מהד"ת חאה"ע סי' פ"א] אמנם ברכת נשואין הי' צריך לחזור ולברך כשנזכר אף דהחתן והכלה היו עומדין עדיין תחת החופה והיו ג"כ נישואין והקידושין הא ל"ה הפסק בין ברכת הנישואין להנשואין בכ"ז כיון שבירך ברכת הנישואין קודם הקידושין וכבר כ' בתשו' מ"ב סי' צ' דחופה קודם קידושין ל"מ ואף דברמב"ן וריטב"א בקידושין י' נראה דמהני חופה קודם קידושין בכ"ז הלא כמה מרבוותא חולקין בזה עמ"ל פ"י מה"א ה"ב וע' בש"ע אה"ע סי' ס"ב ס"ג אם יש ב' חתנים יחד מברכין ברכה א' לשניהם וכ' המקנה שם דלפי מנהגינו שמקדשין תחת החופה א"כ הקדים ברכת נישואין קודם לקידושין של חבירו ולא מצינו ברכת נישואין קודם קידושין ע"ש אכן בכ"ז אם לא חזר ואמרן בשעת החופה שוב א"צ לאמרן כדמוכיח בש"ך יו"ד סי' י"ט סק"ג דכל שצריך עובר לעשייתן אם לא בירך קודם העשיי' שוב אין מברך אחר עשייתן ע"ש ועפר"ח שם: ואף דברמ"א אה"ע סי' ל"ד ס"ג כ' דאם לא בירך ברכת אירוסין בשעת קידושין מברכין אותה בשעת נישואין הרי כ' ברא"ש פ"ק דכתובות סי' י"ז הטעם דדמי למי שלא בירך אחר אכילתו שמברך ברהמ"ז עד שיעכל המאכל במעים וה"נ כ"ז שלא נגמר ההיתר מברך וזהו דוקא כשל"ה נישואין עוד וג"ז הוא דוקא למ"ד דברכת אירוסין א"צ עובר לעשייתן ע' ברא"ש שם סי' י"ב ובפ"ק דפסחים ובהג"א פ"ק דברכות אבל למ"ד דצריך עובר לעשייתן איפשר דא"צ לברך עוד ובאמת שא"ה כיון דבלא"ה ע"כ מברך ברכת הנישואין בשעת הנישואין אומר ג"כ הברכת אירוסין כיון דעדיין לא נגמר ההיתר דומיא דבהמ"ז קודם עיכול כנ"ל ולהכי כ' הרמ"א שם דחוזר ומקדש תחת החופה כדי שיהיו הקידושין סמוכין לברכה ואלו כשכבר נגמר הכל הרי קיי"ל דברכות אין מעכבות ועתשו' הריב"ש סי' פ"ב ובתשו' רדב"ז ח"ו סי' שני אלפים שכ"ו מ"ש בזה. והך דתשו' הרא"ם שהובא במג"א סי' ר"ו סק"ג שכ' באם החזן טעה וסבר שהיו כבר קידושין ולא בירך רק ברכת חתנים שאם נודע לו אח"כ שלא קידשה עדיין וצריך לברך עכשיו ברכת אירוסין צריך לברך שנית ברכת נישואין אחר ברכת אירוסין התם הטעם דכיון דע"כ צריך לברך ברכת אירוסין בשעת הקידושין צריך לברך ג"כ ברכת נישואין דמלבד דברכת נישואין קודם הקידושין ל"מ הרי החתן לא נתכוין לקנותה בחופה זו קודם האירוסין וצריך ג"כ חופה אח"כ ושפיר מברך ג"כ ברכת הנישואין או משום דצריך לכתחלה לומר הברכות כסדר עפמ"ג שם וגם בזה חולק בתשו' הריב"ש הנ"ל ע"ש ועכנה"ג אה"ע סי' ל"ד משא"כ בנ"ד דהי' באמת קידושין וחופה אפי' אי נימא דברכות הנישואין שקודם הקידושין אינו כלום הרי ברכות אינן מעכבות ודברי הרמ"א הנ"ל שכ' דחוזר ומקדש תחת החופה הלא כבר כתבתי דשא"ה כיון דבלא"ה אומר ברכות האירוסין חוזר ומקדש כדי שיהיו הקידושין סמוכין לברכה וכנ"ל אמנם המסדר ראוי לעונש על שהרהיב בנפשו לסדר קידושין אחרי שלפי הנראה אינו יודע בטיב קידושין וענובי"ק חאה"ע סי' נ"ו לענין מסדר קידושין שבירך ברכת אירוסין וברכת נישואין בלי עשרה כ' שם שבודאי הדיוט כזה עון פלילי הוא שיהא לו עסק בטיב קידושין: סי' סח וע"ד שאלתו בדבר אשר בע"ב א' מאנשי קהלתו השיא בתו הגרושה לאלמון ואינו רוצה לתת לו רח"ש הקצוב לרב באמרו שיברר לו אם מזיווג שני מגיע רח"ש לרב: הנה ענינים כאלה תלוים במנהג מקומות ונהרא נהרא ופשטה ואם לא נודע מנהג עירו אם נותנים רח"ש מנישואים שניים ואיפשר שלא נקצב הרח"ש להרב כי אם בנישואי בחור ובתולה בודאי יכול לומר אין עלי ליתן כי אם בנישואין של בחור ובתולה דומיא דמצינו בב"ב קמ"ב: לענין שושבינות עשה עמו בבתולה וביקש לעשות עמו באלמנה יכול לומר לו בבתולה אעשה עמך ולא באלמנה ע"ש ועתשו' מהריב"ל ח"א כנ"ל ז' סי' מ"ח דכשיש ספק בתקנה יד התקנה על התחתונה אכן אם יתברר שהיו נותנים גם מנישואין שניים רח"ש להרב בודאי גם הוא מחויב ליתן לכ"ת דאף שכ' בש"ך יו"ד סי' ק"צ סק"ג בשם הרמב"ם דבדבר שאינו מצוי ל"ש בו מנהג ובח"מ סי' של"א ס"א מובא ברמ"א בשם הריב"ש דאינו קרוי מנהג אלא בדבר דשכיח בכ"ז הלא נישואי אלמון ואלמנה ג"כ שכיחי