הרי בשמים תכו

ובר"ן נדרים. מובא בשם הירושלמי דבתרי זימני מיקרי רגיל. ועוד דכיון דהיו נותנין מלפנים רח"ש לרב מנישואין כאלה הרי על דעת זה נתנו בני העיר הכונסת גם לכבודו ונתחייבו לו מכח זה והרי כיון שמוזכר בשטר רבנות שלו שמתחייבים לתת לו רח"ש מחתונות בלשון זה הא נכלל גם חתונות מזיווגים שניים. ועי' בש"ע ח"מ סי' מ"ב ס"י דכל היכי שמובן הוא כך לפי לשון בנ"א ל"ה לשון מסופק שנאמר בו יד בעהש"ט על התחתונה. דברי ידידו ש"ב דור"ש באהבה. סי' סט בעזה"י יום ה' ט"ז אד"ר שנת תרנ"ד לפ"ק סטרי: שלום רב לאוהבי תורת ד' כבוד ידידי הרבנים המאורות הגדולים לממשלת התורה והיראה ש"ב הרב מוה' שמואל ראבין נ"י אבד"ק קאראטשין והרב מוה' יצחק פינטער נ"י אבד"ק בוקאווסק יצ"ו: מכתבם הגיעני בעסק המשפט שבא לפניהם. ראובן הבא בכח הרשאת בנו התעצם בדין עם מ"ח שמעון איך שנשתדכו שניהם והתחייבו א"ע בהתנאים שיתן כ"א להזוג מזונות ע"ש שלש שנים ולאחר הנישואין אחר שהיו הזוג סמוכים על שלחן שמעון ב' שנים נסעו לראובן על יו"ט של סוכות ואח"כ כתב להם שמעון היות שמח' מבנו השני מכריחו לעשות הנישואין ויהי' מוכרח ליתן להזוג השני מזונות לכן דעתו שישארו הזוג אצל ראובן וכן הי' ופעם א' כאשר נזדמנו המחותנים יחד שאל ראובן את שמעון מדוע אינו נותן מזונות להזוג והשיב לו הלא נתתי להם ב' שנים ולאחר שיתן הוא ג"כ כנגדו ב' שנים יקבל הזוג אצלו על השנה השלישית ולאחר שא"ל ראובן שאינו מרוצה בזה יען שעליו ליתן מזונות ג' שנים אחר הנישואין רצופים אמר לו שישלם עבור השנה מזונות ג' מאות ר"כ עפ"י ראטען וכבר עברו וחלפו ג' שנים ולא נתן שמעון בעד המזונות כלום. ע"ז השיב שמעון שמעולם לא הבטיח לשלם בעד השנה מזונות וטוען שאינו מחויב כלל מאחר שלא היו תנאים אחרונים זאת ועוד אחרת שלאחר השנה ראשנה שהיו הזוג אצל ראובן באה אליו בתו וילדי' ומינקת ומשרתת בריש סיתוא ושהתה אצלו יען קרבה עת לידתה וגם בעלה הי' עמה בערך ארבעה חדשים והוציא עליו הוצאות רבות בימי לידתה והברית מילה ושכר ג"כ מינקת מכיסו להילד ושבה לבית ראובן ואח"כ בימי הקיץ תיכף אחר שבועות באה אליו בתו וילדי' ומשרתת ומינקת וגם בעלה הי' בא כפעם בפעם הלוך ונסוע ושהו אצלו עד ימי הסליחות והי' לו הוצאה מרובה והי' בדעתו שיהי' להם זה עבור השנה מזונות שמגיע להם ממנו ועוד אחר השתי שנים הראשונות שהו אצלו יותר ב' חדשים ויהי' בצירוף ס"ה תשעה חדשים ועוד טוען שמעון שבעת היותו במחנת ראובן הגיד לו חתנו בפה מלא שמצדו הוא מוחל לו השנה מזונות במחילה גמורה ואדרבא הוא מצטער על שאביו הוא לו כנושה גלל זה. וראובן משיב שהחשבון שעושה שמעון שהיו הזוג אצלו ט' חדשים אינו מקבל זאת בחשבון שבדרך זה אין משלמין מזונות וגם במשך השתי שנים שהיו הזוג ניזונים אצל שמעון היו הזוג אצלו כמה פעמים ומה שטוען שבנו הוא חתנו מחל לו הוא שקר שהרי נתן לו כו"ה לדון עמו זהו תוכן טענותיהם: הנה מצד שלא נכתבו תנאים אחרונים לכאורה יש לדון כיון שהנוסח של תנאים שלנו לכתוב בלשון חיוב הלא מבואר בסמ"ע סי' ס' ס"ק י"ח דאפי' לד' האומרים דקנין אתן לא קנה דהו"ל קנין דברים בכ"ז אם כתב לשון חיוב מהני וכן דן בזה הגאון בעל חת"ס חאה"ע סי' קל"ה. אמנם ראיתי בתשו' ברית אברהם חח"מ סי' כ"ט שכתב על פי דברי מהרי"ט בשניות חח"מ סי' פ"א שכ' דאם באמת אינו מתחייב גופו בתורת קבלת אחריות הוי קנין דברים א"כ כיון דחזינן דנהיגי בתנאים אחרונים ע"כ ברור דגם בלשון חיוב לא התחייב גופו בתורת קבלת אחריות משום דאין רצונם בזה כמ"ש בסמ"ע סי' רמ"ה ובאמת ל"מ החיוב גופו לחוד בלא שעבוד נכסי דהוי כמו קנין דברים ולא נכתב הקנין וגם הלשון חיוב רק לאמת הדברים ע"ש. והנה אף אם במקומות שלכם לא נהיגי בכתיבת תנאים אחרונים הרי בעל בר"א בתשו' שם הוסיף לומר דל"מ הלשון חיוב שנכתב בהתנאים כיון דחיוב בשטר כל שאינו החלטי ל"מ בלא קנין כמ"ש בש"ך סי' מ' סק"ד וא"כ החיוב שבתנאים הוא לכשישאו זא"ז ול"מ בלא קנין וא"כ הרי כ' וקנינא לבסוף וקאי על כל מה שכתוב מקודם וכיון דבתחלה כותבים ר"ד פ' ישא פלונית והק"ס על הנישואין בודאי ל"מ דהוי קנין דברים ממילא בטל ג"כ הקנין לנגד החיובים שבממון הנכתבים בהתנאים דומיא דכ' בתה"ד סי' קע"ג בק"ס שנעשה על גירושין וקנס על מי שיעבור דכיון דהק"ס לגרש הוי קנין דברים ול"מ גם הקנס ל"מ ע"ש והנה אף דמבואר ברמ"א ח"מ סי' נ"א ס"ו דאם כ' בשטר ב' או ג' דברים ונתבטל השטר לדבר א' השאר לא נתבטל זהו רק בשכתב בהשטר ענינים שונים דלא שייכ' בהדדי אבל כשהם מענין אחד ותלויים זב"ז ובדיבור אחד נאמרו שפיר אמרינן בטל מקצתו בטל כולו והרי מבואר בחי' הריטב"א קידושין נ"א דאפי' למ"ד קני את וחמור קנה מחצה היי"ד בשחולקין בדיבורו והם גופים מוחלקים אבל היכי שכללן במלה אחת כעובדא דהתם שאמר כולכן מקודשות לי והיו בהן אחיות שפיר פריך בגמ' שם דיתבטלו הקידושין לכ"ע וכ"כ הה"מ בפ"ט מה' אישות ע"ש. וה"ה בנ"ד שכל שטר התנאים הוא שפה אחת ודברים אחדים וכתוב לבסוף וקנינא על כל הא דכתוב ומפורש לעיל א"כ כיון דל"מ הקנין לענין הנישואין אינו מועיל ג"כ לגבי חיובי ממון דכתוב בשטר התנאים. והנה אפי' אי נימא דגם כשכללן בדיבור א' תלוי בפלוגתא דרבוותא בח"מ סי' ר"ג בהקנה לחבירו דבר שחל עליו הקנין עם דבר שא"ב ממש ביחד אי מהני הרי כ' בתשו' פני יהושע חח"מ סוסי' צ"ב דהמוחזק יכול למימר קים לי כדיעה זו דבכולל כאחד דברים הנקנים עם דברים שאינם נקנים דאינו חל הקנין כלל ע"ש. וכ"כ בתשו' נוב"י מהד"ק חח"מ סוסי' כ"ה. והנה אף דבמהרי"ט בשניות חח"מ סי' נ"ד כ' דא"י המוחזק לומר קים לי כאותה דיעה דל"ק כלל וכ"פ בתשו' רח"כ חח"מ סי' ט"ז וגם בתשו' נט"ש סי' מ"א פקפק ע"ד תשו' לחם רב שכ' דהמוחזק יכול לומר קים לי בכ"ז הרי כ' בתשו' נט"ש שם בשם הראנ"ח דכיון שכתוב בהשטר קנס ואח"כ כ' וקנינא א"כ הקנין לא קאי רק על הקנס וכי"ב כ' בב"ש סי' נ"א ס"ק ט"ז בשם הר"י מינץ וז"ל אם כ' אם לא אקיים אתן קנס ואח"כ כ' שנשבע על כל זה פטור כשנותן הקנס ואמרינן דהשבועה קאי על מ"ש אם לא יקיים יתן הקנס ולא על חיוב שלו ע"ש וא"כ הקנס הוא רק על קודם הנישואין ולאחר הנישואין פקע החיוב לגמרי. והרי בנוב"י שם הביא דברי הכנה"ג שמביא בשם הר"ש הלוי דלשון התחייב ליתן הוי קנין דברים ורק מודה אני שאני חייב מהני ע"ש. ולבר מן כל דין היטב אשר דבר בזה בשו"ת הר הכרמל חח"מ סי' א' דאף דבתנאים שלנו כותבין לשון חיוב מ"מ כיון דכותבין לבסוף וקנס מצד העובר כו' א"כ כל עיקר תלוי בהקנס דאם ירצה ליתן הקנס נפטר מהחיוב וכותבין וקנס לא יפטור החרם אבל החיוב פוטר א"כ לא גמרו להתחייב א"ע בהחלט ומיקרי שפיר קנין אהן שעל כן כותבין בשעת הנישואין תנאים אחרונים לחזור ולהתחייב בחיוב לחלוטין ע"ש וא"כ בנ"ד שלא נכתבו תנאים אחרונים אין בידינו להוציא מאבי האשה עבור המזונות: ובפרט שכפי הצעת הטענות באמת אכלו הזוג על שלחנו עוד תשעה חדשים אף של"ה רצופים בודאי יוכל לחשבם על חשבון חיובו לתשלום הג' שנים מזונות שהתחייב א"ע אף אי היו כותבין תנאים אחרונים והי' מחויב מצד הדין בודאי יוכל עכ"פ לנכות התשעה חדשים מחיובו ואף דבעלמא בנתן לחבירו מזונות אינו מבורר בפוסקים אם חייב לשלם לו דמי המזונות וכבר העיד הנוב"י במהד"ת חח"מ סי' ל"ד שזהו מהלכות עמומות. בכ"ז הרי הב"ש בסי' ע' ס"ק כ"ח הכריע דחייב לשלם ומבואר בחמ"ח שם ס"ק ל"א בשם התה"ד דאין לדון מסברת הכרס באב שמאכיל לבתו יותר מקצבת חיובו במזונות לומר שלבתו מחל ונתן במתנה יותר מלאחר ע"ש ואף דבאמת פוסק שם הרמ"א דאב שפירנס את בתו הניח מעותיו על קרן הצבי. אמנם בנ"ד כיון שהי' חייב להזוג שנה מזונות בודאי ל"א דבמתנה נתן לה ואמרינן דבודאי נתן לה לחשבון התחייבות שלו וכמ"ש בסמ"ע סי' נ"ח ס"ק ט"ו דאין מדרך בנ"א ליתן מתנה עד שישלם לו חובו תחלה והרי מבואר באה"ע סי' ע' ס"ח דאם הי' חייב לבעל ופירנס את אשתו מנכין לו מחובו וע' בח"מ סי' קכ"ח ס"א ברמ"א ובש"ך שם סק"ח ובאמת דין זה מוכרע הוא מדברי הירושלמי דב"מ פ' איזהו נשך הובא בר"ן בכתובות פ' שני דייני גזירות חד בר נש אושיל לחברי' דינרין אשריתי' גו ביתי' א"ל הב לי דינרין א"ל הב לי אגר בית' אתא עובדא קומי ר' אבא בר זביני א"ל וקים לי' מאי דהוי חמי למשריי' והוכיח מזה הר"ן ז"ל דבא"ל דור בחצרי סתם לאו למתנה יהיב לי' וה"ה במפרנס אשת חבירו סתם לאו לשם מתנה אלא לשם הלואה איכוין וחוזר וגובה ממנו ע"ש ולכאורה יקשה מזה להרשב"ץ הובא בב"י ח"מ סי' שס"ג שפוסק בא"ל דור עמי או אכול עמי א"צ לשלם לו שכר האיך יפרנס דברי הירושלמי הללו וכבר תמה בזה המ"ל פ"ג מגזילה ואבידה ה"ט ועכצ"ל דס"ל להרשב"ץ דשאני התם דהי' חייב לו מעות לכך אמרינן דבודאי לא נתכוין לשם מתנה אלא לשם פירעון חובו וכ"כ בקצוה"ח סי' שס"ג סק"ט וע' חו"ד סי' קס"ו סק"ב שתי' בזה קושי' הט"ז שם: ואף גם זאת נלפענ"ד דיוכל האב לחשוב מה שהי' מוציא יותר במזונותיה בימי לידתה דזה הוא בכלל רפואה דאינו בכלל מזונות והא דמצינו בח"מ סי' ת"ך ס"ג לענין חובל בחבירו דצריך ליתן ג"כ תוספת מזונות הצריכין בחליו ממה שהי' אוכל כשהי' בריא דוקא התם כיון דחייב בריפוי מד"ת אבל כשמחייב א"ע ליתן לחבירו מזונות מבואר ברמ"א ח"מ סי' ס' ס"ג דאינו חייב ברפואתו רק בדמי מזונות כמו שהי' בריא וכ' בש"ך שם בשם הרא"ש דאע"ג דאמרינן במזון האשה דרפואה שאין לה קצבה הרי הוא כמזונות הנ"מ באוכלת בתנאי בי"ד שהוא מחויב להספיק כל צרכיה אבל המקבל עליו לפרנס אין רפואה בכלל ע"ש. ומכח זה פסק הב"ח בתשו' סי' מ"ו בנתחייב לזון חתנו ובתו דאינו חיוב לזונה בימי לידתה במזונות החשובים. ואף דבתומים שם מביא בשם תשו' שבות יעקב