הרי בשמים תכב

מהני לגבי חשש דרבנן וקא פריך לי' היכי מדמית איסורא לממונא דבממונא שפיר מהני סי' דרבנן מטעם הפקר ב"ד הפקר אבל לא באיסור אף שהוא מדרבנן וע"ז א"ל תרדא פי' שנשתטה בכונתו במאי דסבור דרבה אתי עלה מכח סי' המקום דהרי איהו ס"ל באמת מקום ל"ה סי' אלא אפי' כפי טעותו א"א לומר כן דהרי קחשיב ג"כ שטרי חליצה ומיאונין. ומה נכון ליישב עד"ז מה שיש להעיר ג"כ בהא דפריך התם הש"ס על ר' זירא דקא' אפי' בשיירות מצויות ולא הוחזקו נמי לא יחזיר מהא דכל מעשה ב"ד ה"ז יחזיר ודחיק לשנויי דאשתכח אבראי נימא דאשתכח בב"ד אפס דמיירי שנמצא בדרך הינוח ולכך יחזיר משום דמקום הוי סי' בינוני ומהני סי' דרבנן לגבי חשש ב' יב"ש דרבנן. ונראה עפי"ד הש"ס חולין ס"ד. בהא דקא' התם לוקחין ביצים מן הנכרים בכ"מ וא"ח לא משום נבילות ולא משום טריפות ודילמא דעוף טעמא נינהו באומר של עוף פ' טהור ולבדוק בסימנים כו' אלא א"ר זירא סימנים לאו דאורייתא ולכאורה הרי בחי' הר"ן שם כ' דפירכת הש"ס שם ודילמא דעוף טמא נינהו אף דעופות טהורים הוי רובא מ"מ נימא סמוך מיעוטא דעוף טמא למיעוטא דנו"ט והרי סמוך מיעוטא למיעוטא כ' הראשונים ז"ל דאינו רק מדרבנן וא"כ מאי משני ר"ז סימנים לאו דאורייתא הרי לגבי איסור דרבנן מהני סי' דרבנן וע"כ דר"ז ס"ל דאפי' באיסור דרבנן ל"מ סי' דרבנן וא"כ פריך הש"ס שפיר לר"ז לשי' מהך דכל מעב"ד ה"ז יחזיר ומוכרח לשנויי דאשתכח אבראי והבן ואזדא לפי"ז קושי' רש"י ז"ל בגיטין ובב"מ שם דאמאי ל"ק דר"א ס"ל סי' דרבנן ולהכי בעי סי' מובהק ונפשוט באמת מזה דסי' דרבנן ע"ש ולהאמור י"ל עפמ"ש הפנ"י בחי' ב"מ דר"י ור"א שם מוקי באין ש"מ ולא הוחזקו ואפ"ה לא יחזיר אלא אם לר"י כגון דקאמרי עדים מעולם לא חתמנו כו' או לר"א בדקא' נקב יש בו בצד אות פ' ואי דקשיא ממתני' דכל מעב"ד ה"ז יחזיר אינהו ס"ל כדקא' ר"ע לרבה בב"מ כ': היכי פשיט מר איסורא מממונא ולא ס"ל הא דדחי לי' רבה שטרי חליצה ומיאונין תנן דס"ל דבחליצה ומאונין לא החמירו לחוש לב' יוב"ש כמו לענין גיטין משום חומר א"א ע"ש והנה בתוס' שם הקשו על הא דקא' היכי פשיט מר איסורא מממונא הרי אנו מחמירין טפי בממונא דא"ה בממון אחר הרוב ובאיסורין אזלינן בתר רובא ותי' דמדאוריי' ל"ח לב' יוב"ש אלא מדרבנן משום לעז ובממונא ל"ש לעז. ולפי"ז יתיישב שפיר קושי' רש"י ז"ל דא"א לומר דהוי פשיטא לי' לר"א דסי' דרבנן דא"כ תקשי לדידי' דס"ל דאפי' בלא הוחזקו ואין ש"מ לא יחזיר מהא דכל מעב"ד ה"ז יחזיר דנהי דנימא דמיירי דאשתכח אבראי הרי איהו ס"ל דאפי' באין ש"מ ולא הוחזקו לא יחזיר ואי דאין למיפשט איסורא מממונא ז"א דהרי לפי"ד התוס' הנ"ל הלא זהו רק אי החשש דב' יב"ש הוא רק מדרבנן משום לעז דבממונא ל"ש לעז וזהו רק אי סימנים דאורייתא משא"כ אי נימא דס"ל סי' דרבנן הא שוב החשש דב' יב"ש דאוריי' והדרק"ל ולכך קא' שפיר דר"א מספקא לי' אי סימנים דאוריי' או דרבנן ולכך אם נרצה למיפשט מהא דכל מעב"ד ה"ז יחזיר דעכ"פ באין ש"מ ולא הוחזקו יחזיר נימא דילמא סי' דאוריי' וא"כ הוי החשש דב' יב"ש דרבנן ואין למיפשט איסורא מממונא ואם נבא ליישב המתני' והברייתא דיחזיר ע"י סי' שוב מספקינין דילמא באמת סי' דרבנן וע"כ מוקי לה בנקב בצד אות פ' דהוי סי' מובהק והוי לכ"ע דאורייתא ודו"ק: אמנם יש לעורר לכאורה דל"ל לרב אשי לאוקמי בנקב בצד אות פ' לפי"ד המ"ב שמובא בב"ש ס"ק ע"ג דשני סי' אמצעיים הוי כסי' מובהק וא"כ הו"מ לאוקמי בנקב סתם והרי השם יב"ש גופי' הוי סי' אמצעי כד' הח"צ והנוב"י הנ"ל וגם עוד סי' אמצעי דהנקב והו"ל סי' מובהק. ונראה דהנה הראשונים ז"ל כתבו דלר"י ור"א ע"כ גם בחדא לריעותא לא מהדרינן כר' זירא ולכך לא ניחא להו בשינויא דר' זירא משום הברייתא דמצא גט אשה בשוק בזמן שהבעל מודה יחזיר לאשה דאי מיירי באין ש"מ ולא הוחזקו פשיטא דיחזיר ובשלמא על המשנה דמצא גיטי נשים כיון דלא קתני בהדיא אם אמר תנו נותנין אלא מדיוקא ל"ש למיפרך פשיטא כמ"ש רש"י ותוס' על לאלתר ועל ר"א דמשני בסי' מובהק ל"ש למיפרך פשיטא כיון דסד"א דגזרינן סי' מובהק אטו אינו מובהק כמ"ש כ"ז באס"ז ב"מ שם ובלא"ה י"ל דע"כ ר"א אינו מתרץ רק הברייתא דמצא גט אשה בשוק דהרי לפמ"ש הרמב"ן והניוק"י ביבמות קט"ו. דלהכי פסקינין התם כרבא דל"ח לתרי יצחק משום דמיירי שנמצא במקום דירתו ואמרינין כנכ"ה ואף דבכתובות ע"ו קיי"ל כרב אשי שם דס"ל דל"א כנכ"ה מ"מ משום עיגונא אקילו בה רבנן ע"ש ולפי"ז י"ל דבאמת ממצא גיטי נשים ליכא פירכא כ"כ דאיפשר לאוקמי שנמצא הגט במקום כתיבתו ואמרינין כנכ"ה ואי דרב אשי הא לא ס"ל כנכ"ה י"ל דמיירי דהבעל הלך למדה"י וא"א לכתוב גט אחר ומשום עיגונא אקילו בה רבנן כנ"ל משא"כ בהך ברייתא דמצא גט אשה הא קתני בזמן שהבעל מודה וא"כ מיירי שהבעל בפנינו וליכא עיגון וא"כ בדליכא עיגון הא ס"ל לרב אשי גופי' דל"א כנכ"ה ועי"ז הוכרח ר"א לשנויי כגון דקא' נקב יש בו בצד אות פ'] ולפי"ז י"ל דר"א מוקי הברייתא דמצא גט אשה בהוחזקו ב' יב"ש וכיון דהוחזקו הא ל"ה השם יב"ש סי' אמצעי משום דאיכא עוד אחר בשם זה ולכך בעי שפיר סי' מובהק ומה נכון ליישב בזה מה שדקדקו המפורשים דאמאי נטר הש"ס בב"מ י"ט. בפירכא דפריך בזמן שהבעל מודה מיהא יחזיר לאשה וליחוש שמא כתב ליתן בניסן כו' עד אחר שינויא דרב אשי ולמה לא הקשה קושיא זו תיכף ונראה דהנה בתוס' שם ד"ה וליחוש הקשו דאמאי לא פריך אמתניתין דדייקינין הא אמר תנו נותנין וכן אמתני' דהמביא גט ממדה"י ניחוש שמא כ' ליתן בניסן כו' אמנם לדברינו הנ"ל מיושב לנכון דהנה כמה מרבוותא ז"ל כתבו דהפלוגתא דפליגי אם משעת נתינת עיניו לגרשה אין לו פירות או שיש לו פירות עד שעת נתינה הוא רק למאי דקיי"ל כר"א דאמר עידי מסירה כרתי אבל לר"מ דאמר ע"ח כרתי בודאי אין לבעל פירות משעת חתימה. ולפי"ז על המשנה ליכא לאקשויי הך פירכא דאיפשר דאתיא כר"מ דאמר ע"ח כרתי ואין לו פירות משעת חתימה ואי דהא כ' התוס' שם בד"ה והוא שהוחזקו דלרבה פשיטא לי' דמתניתין מיירי בהוחזקו וכפי שהבין בכונתם האס"ז שם ע"ש שע"כ הלא כ' בתוס' שם דע"כ לא אתיא כר"מ דלר"מ בלא"ה הגט פסול משום דאין מוכח מתוכו אמנם זהו רק לרבה שם אבל ר"א שפיר מוקי המשנה בלא הוחזקו ואין ש"מ ול"ש למיפרך פשיטא כיון דהך דאמר תנו נותנין הוא רק מדיוקא כנ"ל משא"כ הברייתא לפי"מ דמוקי ר"א בסי' מובהק וע"כ דמיירי בהוחזקו כנ"ל וא"כ ע"כ לא אתיא כר"מ דלדידי' בלא"ה פסול משום דאין מוכח מתוכו וע"כ דאתיא כר"א דאמר עידי מסירה כרתי וע"כ פריך שפיר וליחוש שמא כתב ליתן בניסן כו' ומיושב הכל ע"נ ודו"ק: והנה עוד כ' הפנ"י שם לה"ר דבאיסור דאוריי' אפי' בחששא דרבנן ל"מ סי' דרבנן מד' הש"ס יבמות ק"כ. דקא' על הא דקתני במתני' אין מעידין אלא על פ"פ עם החוטם אעפ"י שיש סימנין בגופו ובכליו למימרא דסי' לאו דאוריי' כו' והקשה הפנ"י דהרי בבכורות מ"ו: לחד אוקימתא מהני מדאוריי' פ"פ בלא חוטם רק דרבנן אחמירו ואמאי ל"מ סי' דרבנן א"ו דאפי' בחששא דרבנן ל"מ סי' אי סי' ל"ד. ולפענ"ד אין משם ראי' כלל דע"כ אזיל התם ללישנא בתרא בבכורות שם דקא' יכיר לחוד והכרת פנים לחוד ולהך לישנא ל"מ מדאוריי' פ"פ בלא חוטם דאי לל"ק הא א' התם דבעדות אשה בתחילתה אחמירו בה רבנן וא"כ יקשה בלא"ה האיך מדייק למימרא דסי' ל"ד דילמא לעולם בעלמא סי' דאורייתא ורק בעדות אשה בתחלתה החמירו בה רבנן וע"כ דהסוגי' דהתם אזיל לל"ב דבכורות הנ"ל דלא החמירו בעדות אשה גם בתחלתה ולהך לישנא הא פ"פ בלא חוטם מדאוריי' ל"מ ולגבי דאוריי' ל"מ סי' דרבנן. ולל"ק נפרש המשנה דאעפ"י שיש סימני' בגופו ובכליו היינו בסי' גרועים דל"מ אף מדרבנן כדמפרשינן בגמ' שם אליבא דמ"ד סי' דאוריי'. והנה בשו"ת פנ"י מהמג"ש ח"א אה"ע סי' ז' אחרי שהוכיח שם בראיות דבאיסור דרבנן מהני סי' דרבנן כ' וז"ל אבל מה אעשה שהתוס' כ' פ' האשה שלום דמאי דקאמרי סימנים פירושו סי' מובהק. הנה אפי' במשאל"ס הצריכו סימנין מובהקין ואין אני כדאי לחלוק ומ"מ דבריהם צ"ע דלפע"ד דברי מוכרחים עכ"ל והנה לכאורה י"ל בפשיטות דלכך כ' התוס' שם דבעי' סי' מובהקין דאפשר דמיירי בלא שהו כדי שתצא נפשו דהוי דאוריי' כמבואר בסעיף ל"ד דאפי' אם ניסת תצא אולם אכתי ילה"ק לד' הנוב"י בסי' מ"ג שכ' דלדברי הריב"ש דגם בלא שהו כדי שת"נ רובן למיתה אפס דלכך אם ניסת תצא כיון דאיכא ב' חזקות כנגדו חזקת חי וחזקת א"א ולכך אם הועלה אח"כ אדם מת מן המים אף שלא הכירוהו לא בסי' ולא בטב"ע שוב ליכא חזקת חי ובכה"ג אם ניסת ל"ת ע"ש וא"כ הכא דקא' דאסקינהו קמן א"כ אפי' בלא שהו ליכא רק איסור דרבנן ושפיר הקשה הפנ"י דהיל"ל דיועיל סי' דרבנן אמנם י"ל כיון דבעובדא דהתם העדות של הטביעה הי' עפ"י נשים וק' נשים כע"א דמי' ורק משום עיגונא אקילו רבנן אבל מה"ת ל"מ ושפיר בעינן ס"ס. ובלא"ה אנו מוכרחין לומר כן דהרי קשיא לכאורה האיך רוצה הגמ' התם למיפשט הבעיא דע"א במלחמה מהך דב' ת"ח שהיו בספינה וטבעה והשיא רבי נשותיהן עפ"י נשים לפמ"ש בתוס' שם ד"ה טעמא דאף אי אמרינן דטעמא דעא"נ משום דאשה דייקה ומינסבה וע"כ לא יאמר העד בדדמי אפ"ה מיבעיא וכיון דכאן האשה לא דייקה אין עא"נ וא"כ לפ"ד המהרי"ק שורש ע"ב שכ' דבדשב"ע ולא אתחזק איסורא עא"נ וא"כ מאי ראי' מייתי מספינה שטבעה לימא שא"ה כיון דקיי"ל בגיטין כ"ה. דספינה שאבדה נותנין לה חומרי חיים וחומרי מתים ואין כאן חזקת א"א כמ"ש בנוב"י סי' מ"ג ובכה"ג הרי עא"נ בדשב"ע בלא טעמא דדייקה משא"כ בע"א במלחמה הא איכא חזא"א ואי במלחמה לא דייקה אין עא"נ ועכצ"ל משום דאלו היו שני עדים כשרים על הטביעה באמת הו"א דיצאה מחזקת א"א מה"ת משא"כ בהך דב' ת"ח דעדות הטביעה הי' עפ"י נשים וק' נשים כע"א דמיין וע"י ע"א על הטביעה אינה יוצאת מחזא"א מה"ת כיון דכל הכשר עדותו אינו רק מדרבנן ועתשו' חת"ס סי' מ"ח. ובפרט דהרי י"ל דלכך באיסור דרבנן מהני סימנים דרבנן משום דהא דמחמרינן שלא לסמוך אסי' אמצעיים משום דמספקא לן אי סד"א או דרבנן ולכך מחמרינן בדאוריי' ע' רא"ש פ"ב דב"מ ותשו' מ"ב סי' ס"ג ובק"ע סי' ל"ה אבל בדרבנן שפיר אזלינן לקולא דסד"ר להקל כדמצינו בב"ש ס"ק ק"ה שמיקל שם בספק משאל"ס משום דסד"ר לקולא וא"כ אין ראי' מד' התוס' הנ"ל כיון דכתבו הכי בפירוש למ"ד סי' דרבנן משא"כ לדידן דמספקא לן דילמא סד"א אזלינן לחומרא [ובגוף קושי' התוס'