הרי בשמים תכא

דרבים ולא לנפילה דיחיד אבל השאלה הא מצ"ע שכיח וחיישינן גם לשאלה דיחיד ע' בס' בית מאיר אמנם בכלים דלא מושלי אף לד' הב"י בשם הריטב"א שהובא בב"ש שם שכתב דאי סי' דרבנן חיישינן לשאלה אף בכלים דלא מושלי בכ"ז כיון דהשאלה מצ"ע לא שכיח ל"ח בזה לשאלה דיחיד ושעפי"ז אזדא קושי' הב"ש שם שהקשה דברי הש"ע אהדדי דבסי' י"ז פסקינין דחיישינן לשאלה אפי' בכלים דלא מושלי ובסי' קל"ב גבי גט מחלק דבכלים דלא מושלי ל"ח לשאלה. ובדרך הפלפול י"ל בישוב הקושיא הלזו עפ"מ שהקשה הנוב"י בתשובותיו בהחששא דשאלה אמאי לא נוקמי אחזקה כל מה שנמצא ת"י האדם הוא שלו ותי' דכנגד זה איכא חזקת א"א אכן יש להתבונן עוד הרי אי חיישינן לשאלה אנו צריכין לומר שנעשה מעשה חדשה בהבגדים שבעליהן פשטן והשאילן לאחר ואמאי לא נוקמי אחזקה שלא נעשה בהן מעשה חדשה דומיא דכ' הפוסקים גבי רובא דתליא במעשה דל"ה רוב מטעם שיש חזקה שלא נעשה מעשה הלזו וסמוך מיעוטא לחזקה ואיתרע לה רובא והרי קיי"ל בח"מ סי' רמ"א ס"י בתנאי שהוא בקו"ע א"נ לומר שקיים התנאי אם לא ע"י עדים ובתנאי שהוא בשוא"ת צריך שכנגדו לה"ר שעבר על התנאי והיינו מטעם דכ"ז שלא נתברר בעדים שנעשה המעשה החדשה מוקמינן אחזקה שלא נעשתה וכ"ה ברמ"א אה"ע סוסי' ל"ח לענין קידושין ועתשו' שבו"י ח"ג סי' קע"ג וא"כ הויא חזקת א"א חדא במקום תרתי עי' כתובות ע"ו. ובתוס' שם וכי"ב הקשה בט"ז אה"ע סי' י"ז ע"ש: אמנם י"ל עפמ"ש בתוס' יבמות קי"ט. לענין רוב נשים מתעברות ויולדות דל"ה רובא דתליא במעשה כיון דדרך הוא שהאדם נזקק לאשתו הוי כמידי דממילא ע"ש ושעפי"ז כ' לבאר דברי הש"ס קידושין פ'. גבי תינוק שנמצא בצד העיסה כו' וחכמים מטמאין מפני שדרכו של תינוק לטפח וקא' התם טעמא דרבנן משום דרוב תינוקנות מטפחין שלכאורה ל"ל הך שדרכו של תינוק לטפח. ולהאמור מובן דהכונה הוא כדי שלא תקשי הרי הוי רובא דתליא במעשה ולהכי קא' שדרכו של תינוק לטפח. והוי כמידי דממילא ובהכי ביארתי ג"כ ד' הט"ז ביו"ד סי' ס"ט באשה שבשלה בשר ושכחה אם מלחו תחל דכ' משום דרוב פעמים מולחין תחלה שלכאורה הא הוי רובא דתליא במעשה ולהנ"ל י"ל כיון דדרך למלוח תחלה לא מיקרי תליא במעשה והה"נ י"ל בכלים שמתחלתן עשויין להשאיל ולהשכיר עח"מ סי' ע"ב סי"ט כיון דדרך הוא להשאילן לא מיקרי תליא במעשה ול"ש לומר דמוקמי' אחזקה שלא נעשה המעשה דהוי כמידי דממילא כנ"ל וזהו תינח בכלים שדרכן להשאילן אבל בכלים דלא מושלי שפיר הוי תלי' במעשה והדרק"ל דהוי' חזקת א"א חדא במקום תרתי. אולם י"ל עפי"ד תשו' הריב"ש סי' שע"ח שכ' דבעגונה איכא תרתי חזקי חזקת חי דהבעל וחזקת א"א וא"כ יש ב' חזקות נגד השני חזקות הנ"ל והוי ספק השקול ושפיר חיישי' לשאלה אפי' בכלים דלא מושלי וע"כ שפיר פסקינן בסי' י"ז דחיישינן לשאלה אפי' בכלים דלא מושלי משא"כ בסי' קל"ב גבי גט הא ליכא רק חזקת א"א לחוד וע"כ שפיר פסקינן התם דל"ח לשאלה] ולהאמור נכון דגבי גט הא הוי שאלה דיחיד דע"כ שמותיהן של המשאיל והשואל שוין וא"כ בכלים דלא מושלי כיון דהשאלה מצ"ע ל"ש ל"ח לשאלה דיחיד משא"כ בסי' י"ז דהוי שאלה דרבים חיישינן לשאלה אף בכלים דלא מושלי ועשו"ת גבעת פנחס מההפלאה סי' כ"א כ"ג. שהעלה להתיר בעובדא דידי' שהי' ג"כ סי' גרוע בגופו במקום מצומצם וסי' מובהק בכליו מטעם דאף דחיישינן לשאלה ונעשה מסי' מובהק סי' אמצעי כמ"ש הב"ש בכ"ז הו"ל כב' סימנים אמצעיים דמצטרפין להיות כסי' מובהק ע"ש ובאמת ס"א בגופו וס"א בכלי עדיף יותר מב' סימנים אמצעיים שכ' המ"ב דהוי כסי' מובהק דהרי בתשו' מהריב"ל ח"א סוסי' ח' כ' בפשיטות דשני ס"א בגופו ל"מ ובתחלת הסי' מצדד לומר דס"א בגופו וס"א בכליו מהני כסימן מובהק ובאמת כ' הראשונים ז"ל בשם ספר מחת דסי' הגוף וסי' כליו מצטרפין וכ"כ בתשו' מהרי"ו סי' ע"ט הובא בכנה"ג אות שע"ה ואף דלא סמך להתיר בזה רק בצירוף האומדנא שהי' בעובדא דידי' שזה שנהרג הלך על אותו דרך הלא גם בנ"ד ידענו שבעלה של זו הלך ביום זה באותו דרך וכן העלה ביש"ש פ' בתרא דיבמות דס"א שבגופו מהני בצירוף הסי' שבכליו. ויש עוד מקום להסביר הענין עפ"מ שמצדד הרא"ש פ"ק דב"מ סי' נ' לומר דחשש שאלה הוא רק דרבנן שע"כ בממון ל"ח לשאלה ע"ש וענובי"ק סי' ל"ז שכ' דעכ"פ הא דכ' הב"י דאי סד"ר חיישינן לשאלה אף בכלים דלא מושלי זהו בודאי רק מדרבנן משום חומרא דא"א ע"ש והסברא נותנת כן דהא הני כלים רובא דאינשי לא מושלי להו אפס דחיישינן למיעוטא דמושלי כמו במשאל"ס שכ' בתוס' ב"מ כ': דמדרבנן חיישינן למיעוטא משום חומרא דא"א [ושעפי"ז כתבתי בחידושי לבאר ד' רש"י ז"ל ביבמות קכ"ב. במשנה גבי הא דאר"ע אין משיאין עפ"י אשה א"ל מעשה בבני לוי שהלכו לצוער כו' ולא תהא כהנת כפונדקית אמר להם לכשתהא כפונדקית נאמנת הפונדקית הוציאה להם מקלו ותרמילו וס"ת שהי' בידו ופירש"י ועל הסימנים סמכו וקשה לכאורה נהי דנימא דבהכרת כליו ל"ב שיהא מלובש בהן עט"ז ס"ק מ"ו מש"כ בשם הלבוש ובק"ע אות תכ"ז. וס"ת הלא הוי דבר שאין דרכו להשאיל בפרט לנכרית בכ"ז לד' הריטב"א שהובא בב"י דאי סד"ר גם בכלים דלא מושלי חיישינן לשאלה וא"כ איך סמכו על סימני הכלים הרי חיישי' לשאלה וראיתי שנתקשה בזה ש"ב הגאון מטרנאפאל ז"ל בספר יהושע סי' ס"ט ולהאמור י"ל עפמ"ש המ"ל פי"ב מגירושין הי"ז לצדד דבנטבע במשאל"ס כיון שאינו רק דרבנן גם ה' נשים נאמנות ע"ש וא"כ י"ל דזהו דדחי ר"ע דמהתם אין ראי' דהוציאה להם הכלים הנ"ל והו"ל סימנים נהי דחיישינן לשאלה אפי' בכלים דלא מושלי אי סד"ר אבל הא אינו רק דרבנן ולכך גם הפונדקית נאמנת אבל בדאוריי' גם אשה ישראלית אינה נאמנת] וא"כ נגד זה מהני שפיר הס"א שבגופו דלגבי חששא דרבנן מהני סי' דרבנן: והנה ראיתי בחי' פנ"י גיטין כ"ז שכ' שם להוכיח דאי סימנים דרבנן לא סמכינן עלייהו באיסור דאורייתא אפי' היכי דהחשש הוא רק דרבנן מדמוקי התם ר"א מתני' דמצא גיטי נשים כו' הא אמר תנו נותנין ואפי' לזמן מרובה וכן הברייתא דמצא גט אשה בשוק בזמן שהבעל מודה יחזיר לאשה ואפי' לזמן מרובה ול"ח לב' יב"ש דמיירי כגון דקא' נקב יש בו בצד אות פ' דהו"ל סי' מובהק כו' מספקא לי' סימנים אי דאוריי' או דרבנן וקשיא לי' להפנ"י דהרי חששא דב' יב"ש אינו רק מדרבנן והיל"ל דיועיל ג"כ סי' דרבנן וע"כ דגם בחשש דרבנן ל"מ סי' דרבנן אמנם מה שנלפענ"ד בזה הוא דהא דחשש דב' יב"ש אינו רק דרבנן הוא דוקא אי סימנים דאורייתא ול"ח דילמא אתרמויי אתרמי עוד אחר בסי' כזה וא"כ הלא השם הוא ג"כ סי' באדם כמ"ש בתשו' ח"צ סי' קל"ד וממילא דלא חיישינן מה"ת ג"כ לב' יב"ש אבל אי סי' דרבנן ומדאוריי' חיישינן שאירע עוד אחר בסי' כזה א"כ חיישינן מה"ת ג"כ לב' יוב"ש וכן מצאתי סברא זו בנוב"י מהד"ת חאה"ע סוסי' ס' ע"ש דפח"ח וא"כ ל"ק קושי' הפנ"י הנ"ל כיון דאי סי' דרבנן הא החשש דב' יב"ש מה"ת ול"מ סי' דרבנן נגד חששא דאורייתא. ומיושב עפי"ז גם ד' הש"ס יבמות ק"כ. דקא' למימרא דסי' לאו דאוריי' ורמינהו מצאו קשור בכיס כו' אפי' לז"מ כשר ולכאורה דילמא התם כיון דהחשש הוא משום ב' יב"ש דל"ה רק מדרבנן משום לעז ולגבי איסור דרבנן מהני סימן דרבנן. ולהאמור נכון דהא למאי דקיימינן השתא דסי' לאו דאוריי' א"כ חששא דב' יב"ש הוא מדאוריית' ושפיר פריך האיך מהני סי' דרבנן נגד איסור דאוריי'. ובדרך זה העליתי ליישב ג"כ מה דנתקשיתי בסוגי' שם דקא' ואפי' במקום שהשיירות מצויות והוא שהוחזקו ב' יב"ש בעיר א' דאלת"ה קשיא דרבה אדרבה דההיא גיטא דאשתכח בי דינא דר"ה דהוי כתיב בי' בשוירי מתא דעל רכיס נהרא אר"ה חיישינן לשני שוירי וא"ל ר"ח לרבה פוק עיין בה דלאורתא בעי מינך ר"ה נפק דק ואשכח דתנן כל מעב"ד ה"ז יחזיר והא ב"ד דר"ה דכי מקום שהשיירות מצויות דמי וקא פשיט רבה דיחזיר. ולכאורה מאי ראי' היא זו דילמא התם לכך פסק רבה דיחזיר דמיירי שנמצא הגט דרך הינוח בבי דינא דר"ה מקום שהי' ר"ה יושב ודן כפירש"י שם ולכך יחזור דבכה"ג קיי"ל דהוי מקום סימן כדפסק הרמב"ם בפי"ג מה' גזילה ואבידה ובטוש"ע ח"מ סי' רס"ב ואף דהמקום ל"ה רק סימן בינוני כמבואר בטוש"ע שם הרי החשש דב' יב"ש הוא רק דרבנן ומהני סי' דרבנן לגבי אי' דרבנן אמנם באמת הרי רבה גופי' ס"ל בב"מ כ"ב: דמקום ל"ה סי' ומבואר בפירש"י שם כ"ג: דללישנא בתרא שם אפי' כיון במקום מסוים ג"כ ל"ה סי' ע' באס"ז שם ושפיר קא' הש"ס דלרבה לשיטתי' ע"כ א"א לפרש מכח סי' המקום וע"כ משום דבשיירות מצויות ולא הוחזקו ל"ח. אמנם קשה לפ"מ דא' בדף כ"ג: דרב ס"ל מקום הוי סי' ומסתמא ר"ה כרב רבי' ס"ל ע' שבת קכ"ח. ואמאי אר"ה חוששין לב' שוירי הרי המקום הוי סי' אמצעי ולגבי חשש דב' יב"ש דרבנן מהני סי' דרבנן ולהאמור נכון דאי סי' דרבנן הא חשש דב' יב"ש דאוריי' כנ"ל וחוץ לדרכנו נלפענ"ד בישוב קושיא זו עפי"ד הש"ס ע"ז מ'. גבי טרית שאינה טרופה אתמר ר"ה אמר עד שתהא ראש ושדרה ניכר ר"נ אמר או ראש או שדרה א"ר יהוד' משמי' דעולא מחלוקת לטבל בצירן אבל בגופן ד"ה אסור עד שיהא ראש ושדרה ניכר ומבואר ברא"ש שם הטעם משום דציר דגים טמאים אינו אלא מדרבנן כדא' בחולין צ"ט. שאני ציר דזיעה בעלמא הוא וי"ל דטעם פלוגתייהו הוא דכ"א בפ"ע הראש או השדרה הוי כסי' אמצעי וס"ל לר"נ דסגי בחד מינייהו כיון דציר דגים טמאים הוא רק איסור דרבנן ולגבי איסור דרבנן מהני סי' דרבנן משא"כ ר"ה ס"ל דגם באיסור דרבנן ל"מ סי' דרבנן כדס"ל באמת לקצת פוסקים דרק באבידה מהני סי' דרבנן דגבי ממונא אמרינן הפקר ב"ד הפקר משא"כ באיסור אפי' הוא דרבנן ל"מ סי' דרבנן ולכך ס"ל לר"ה דלא סגי בא' מהן כ"א בתרווייהו דשני סימנים אמצעיים הוי סי' מובהק כמ"ש המ"ב ומהני גם לגבי דאוריי' מכ"ש באיסור דרבנן והיינו דקא' מחלוקת בצירן אבל בגופן ד"ה תרווייהו בעינן והיינו דגופן הא הוי איסור דאוריי' ומודו תרווייהו דבעינן סימ' מובהק. ומעתה קא' ר"ה שפיר בסוגיין דחוששין לשני שיורי דאף דמקום הוי סי' והיל"ל דיועיל לגבי חשש דב' יוב"ש דרבנן דאיהו לשי' אזיל דס"ל דגם באיסור דרבנן ל"מ סי' דרבנן. וי"ל דזהו דקא"ל רב עמרם לרבה היכי פשיט מר איסורא מממונא וא"ל תרדא שטרי חליצה ומיאונין תנן. דלכאורה אינו מובן מה זה שא"ל תרדא שפירושו שוטה הי"ל לדחותו בסתם שטרי חליצה ומיאונין תנן ולהאמור י"ל דר"ע הי' סבור דרבה אתי עלה מטעם דמקום הוי סי' בינוני היכי שהוא מקום מסוים ולהכי אמר יחזיר משום דסי' דרבנן