הרי בשמים תכ

דל"ח להזדמנות שני ענינים בשוה בדרך רחוקה ונפלאה כדאשכחן בב"מ י"ח: ר"י אמר כגון דקאמרי עדים מעולם לא חתמנו אלא על גט א' של יב"ש דל"ח דילמא אתרמי שמא כשמא ועדים כעדים וע' בחולין ה' ודילמא תרי גברי דהוו שמייהו עורבים אתרמאי מילתא דתרווייהו הוו שמייהו עורבים בתמיהא והיינו דבהזדמנות זרה כזאת לא מספקינין גם הרי כ' בתשו' חת"ס סי' ס"ה דהאידנא דקביע דואר בכל דוכתא ושיירות מצויות מאד אם ההוא גברא שנפל למים לא הי' לו שום קטטה בביתו כ"ע כצורבא מרבנן דא' בגמ' אי סליק קלא אית לי' והיינו לאחר המתנת יב"ח שנשתכח שמו ואבד זכרו ע"ש וע' פסקי מהרא"י סוסי' קל"ט ובתשו' ב"ח סי' ע"ב ותשו' מהר"ם מינץ סי' מ"א. ובפרט בעגונה זו שאנו דנין עלי' שכבר עברו כשתי שנים ומחצה מעת שנטבע בעלה ומובא במרדכי יבמות סוסי' צ' בשם הר"א מוורדון דבמשאל"ס אינה אסורה לעולם אך באומדן דעת הדבר תלוי ע"ש. גם כיון שבכל האקלים סביבות עיר פאטאק לא נשמע שנטבע שום יהודי ולא נפקד מהם איש בודאי דאין לנו למיחש דאינש דעלמא בא לנהר זה ונטבע די"ל כנכ"ה כמ"ש הראשונים הנ"ל בההוא דיצחק ר"ג. גם לפ"מ דא' ב"ב כ"ג. דאף דרוב וקרוב אזלינן בתר רובא אף בקורבא דמוכח אבל לא בקרוב ומצוי ומבואר בפוסקים דכל היכי שיש איזה סברא נגד הרוב לצרופי לקורבא אזלינן בתר קרוב וע' בפנ"י כתובות ט'. שכ' שם דהא דאזלינן ב"ר אפי' בקורבא דמוכח הוא דוקא כשההוכחה הוא רק מחמת הקורבא אבל היכי דאיכא הוכחה לבד מקורבא בכה"ג אזלינן בתר קרוב ע"ש וא"כ בנ"ד שנמצא האיש הזה סמוך למקום שנטבע ויש איזה סימן בגופו וס"מ וט"ע בהבגדים בודאי דינו כקרוב ומצוי ואמרי' זהו שנטבע בנהר הנ"ל הוא שנמצא סמוך לו וע' בסוטה מ"ה: מנין שאם נמצא סמוך לעיר שאין בה בי"ד שמניחין אותה ומודדין לעיר שי"ב בי"ד כו' משמע דקרוב ל"ב סמוך ממש. ויש ג"כ לצרף דעת הב"ח בתשו' פ"ו דאם ל"ה רק ימים מועטים משנסע מביתו עד שנמצא מת ל"א לשאלה ע"ש והלא כמה מגדולי הפוסקים ומכללם הש"ך בח"מ סי' ס"ה העלו דל"ח לשאלה כלל. ובתשו' שבו"י ח"א סי' צ"א הביא ג"כ בשם גדולי עולם שפוסקים דל"ח לשאלה כלל אפס שהשבו"י כ' שלמעשה אין לפסוק הכי אא"כ יש עוד צדדים להקל ובנ"ד הלא יש כמה סניפי היתר כמ"ש למעלה וע"כ מכל הלין טעמי לפענ"ד נכון כשחר מוצא ההיתר של האשה באבציא בת ר' משולם מפאטאק ושריא להתנסבא לכל גבר ובתנאי כפול שיסכים עמנו עוד רב מובהק בהוראה כי היכי דנמטי שיבי מכשורא ואח"כ יתיר אותה כ"ת במותב תלתא כמ"ש ברמ"א סי' י"ז סל"ט. ובזה הנני ידידו דור"ש באהבה. סי' סה בעזה"י יום ד' י' אדר תרנ"ב לפ"ק סטרי ישפות ה' שלום ורב טוב לכבוד ידידי הרב המאה"ג חריף ובקי בחדר"ת ירו"ש כש"מ יחיאל מיכל הובנר נ"י אבד"ק ניזנוב יצ"ו מכתבו הגיעני כפול והנני לתשובתו בדבר העגונה אשת משה בן ר' ברוך מכפר הסמוך לקהלתו ערך ג' פרסאות שהי' מחזיק הפ"פ בשם ומעת שנלקח העסק ממנו מטעם המלך יר"ה הי' הולך סר וזועף כי נשבר מטה לחמו ופתאום בששה לירח אב נעלם מביתו ועקבותיו לא נודעו ובשמנה לירח אב נמצא בעיר ניזנוב נטבע בנהר דנוסטער ההולך שם ויען שלא שמעו המתעסקים ממנו מאומה פשטו כל בגדיו מעליו ונקבר כמנהג ישראל וביני וביני נודע הדבר לב"ב ובאו לשם אשתו ובניו ואמרו איזו סימנים בפרצוף פניו והקברנים אינם זוכרים היטב רק הסימן שאמרו שנחסר לו שן א' באמצע שורה התחתונה של השינים זאת זוכרים בבירור וכל המלבושים הכירו בטב"ע ואמרו בהם סימנים מובהקים היינו בבגד של ד' כנפות ומכנסים וגאטיס וכתונת ומנעלים ארוכים ולייבל וכיס קטן של מעות ובגד עליון שלו בכולם הגידו סימנים מובהקים והכירו בטב"ע ושוב העיד א' בפני כ"ת במותב תלתא איך שראהו בעצם היום הזה עט"ב עובר דרך עיר ניזנוב קודם שנמצא עכת"ש: הנה טרם יצמח כל שיח נבא לחקור בדבר הסימן שנחסר לו שן א' באמצע שורה התחתונה אף דחסרון השן הוא סימן גרוע דשכיח טובא בכ"ז כיון דפרטו וצמצמו המקום הלא בב"ש ס"ק ע"א מובא בשם תשו' הרד"ך לענין שומא דאף דלאו סי' הוא בכ"ז אם פרט וצמצם המקום ואמר על אבר פ' במקום פ' הוי סי' מובהק וכ' שבתשו' מהרשד"ם ומ"ב חולקים עליו והנה בב"י מביא בשם הרד"ך דחילא דידי' הוא מדברי רש"י ז"ל בב"מ כ"ז. שפי' בפלוגתא דר"א בן מהבאי ורבנן בשומא בסי' העשוי להשתנות דמיירי באומר שומא באבר פ' ומשמע הא פי' באבר פ' במקום פ' בראשו או בסופו חשיב ס"מ ולא חיישינן לשינוי והחולקים על הרד"ך טעמייהו הוא משום דשומא מצוי' בב"ג. או דעשוי להשתנות לאח"מ וא"כ אפי' צמצם מקומו הא מצוי בב"ג להיות במקום הזה המצומצם. וכן לענין חששא דנשתנה לאח"מ אין מועיל לזה צמצום המקום וכמו שביאר זה בתשו' דברי ריבות סי' רע"ב דכיון דהטעם משום עשוי להשתנות שייך ה"ט אפי' שיאמר באבר פ' במקום פ' דאטו השינוי יתעכב מלהשתנות ע"י שכיון העד לומר במקום פ' ע"ש ובט"ז ס"ק כ"ט אמנם בנ"ד בחסרון השן אפשר דגם החולקים יודו דהוי כמו רושם שבגופו וצלקת שכ' בב"ש ס"ק ע"ד בשם הט"ז דאם מצמצם המקום הוי ס"מ ועתשו' מהר"ם לובלין סי' ו' וקכ"ח ותשו' רח"כ סי' ל"א. אמנם אכתי י"ל דרק ברושם וצלקת דבלאו צמצום המקום הוי ס"א לכך ע"י צמצום נעשה סי' מובהק אבל בסי' גרוע ל"מ צמצום המקום והא דמצינו בב"מ י"ח וגיטין כ"ז: דקא' רב אשי כגון דקא' נקב יש בו בצד אות פ' דהוי סי' מובהק הרי דאף דנקבים ביריעה שכיחי הרבה והוי סי' גרוע בכ"ז ע"י צמצום המקום הוי סי' מובהק ז"א דהרי הבעה"ע הובא בב"י סי' י"ז כ' דבע"י דוקא נקב בצד אות פ' אבל בצד תיבה פלונית ל"מ והיינו דבצד תיבה פ' הוי סי' אמצעי ורק כיון דסי' דרבנן ל"מ ס"א ולכך כשמצמצם ביותר לסמן באיזה אות הוי שפיר ס"מ והראי' דהרי קא' התם אבל נקב בעלמא לא מספקא לן אי דאוריי' או דרבנן ואי באופן שהוא סי' גרוע הרי ל"מ גם אי ס"ל סד"א ולמה אמר הטעם משום דמספקא לי' וע"כ דהכונה אבל נקב בעלמא היינו כשמצמצם מקום התיבה דאז הוי ס"א ואי סימנין דאורייתא הי' מועיל ולפי דמספקא לי' בעינן דוקא בצד אות פ' דאז הוי ס"מ. אמנם הרי עכ"פ אנו מוכרחין לומר דאפי' נקב בצד תיבה פ' עכ"פ סי' אמצעי הוי אף דנקב בקלף הוי סי' גרוע דשכיח הרבה הרי חזינן דע"י הצמצום של מקומו נעשה מסימן גרוע סי' אמצעי וכ"מ מד' הרא"ש פ"ב דב"מ סי' י"ד שכ' שם דאע"ג דארוך וגוץ הוי סי' גרוע בכ"ז ע"י צמצום מדת ארכו ורחבו של הגט הוי סימן להחזיר לה הגט ודוקא כשאומרת שהגט הוא ארוך או קצר הוי סי' גרוע אבל כשמצמצם מדת ארכו ורחבו הוי סי' יפה. ואף שאין להוכיח משם שיהי' סי' מובהק דהרי כ' הרא"ש שם דל"ב התם סי' מובהק כיון דליכא התם חשש שמא נכתב לשם אשה אחרת אלא שהבעל אומר שממנו נפל ועדיין לא גירשה ולא ידעינן הי מינייהו קושטא קאמר ואי משום דמנסבא בי' ואיכא איסורא דאורייתא הא אפי' בלא גט נמי האשה שאמרה לבעלה גירשתני נאמנת חזקה אין אשה מעיזה פני' בפני בעלה אפס דגיטא מסייע לה לזה מהני הסימנים שאומרת ול"ב מובהקין דוקא ע"ש שכ' דמאי דקא' הש"ס התם נקב בצד אות פ' לאו דוקא כיון דל"ב התם סי' מובהק אבל עכ"פ חזינן מזה דאפי' סי' גרוע ע"י צמצום מקומו נעשה סי' אמצעי עכ"פ והסברא נותנת כן דהוי עכ"פ סי' אמצעי דהרי קיי"ל כרבא בב"מ כ"ב: דס"ל דמקום הוי סי' לענין החזרת אבידה א"כ חזינין דהוי עכ"פ סי' אמצעי ועט"ז סי' י"ז ס"ק ל"א לענין צמצום המקום בצלקת שכ' שם דאף דקיי"ל דמקום ומנין ל"ה סי' מובהק היינו במקום שאינו מצומצם לגמרי אבל היכי שהוא מצומצם לגמרי הוי סי' מובהק ע"ש ונהי די"ל דבסי' גרוע נחית חד דרגא דאפי' במצומצם לגמרי ל"ה סי' מובהק אבל סי' אמצעי הוי עכ"פ והרי בתשו' ב"ח סי' פ"א הסכים להרד"ך דאפי' שומא בצמצום מקום הוי ס"מ וכ"כ הכנה"ג בשם רדב"ז ובתשו' רעק"א סי' ק"ז מסתפק לומר דשומא תחת הדד הוי סי' אמצעי ע"ש אמנם נהי דלענין שומא לא קיי"ל כהרד"ך כיון דמצוי בב"ג ועשוי להשתנות לאח"מ ל"ה אפי' סי' אמצעי אבל בשאר סי' גרוע מהני צמצום המקום שיהי' עכ"פ סי' אמצעי ועתשו' חת"ס אה"ע ח"ב סי' קל"ז. והנה אף דבתה"ד סי' קס"א כ' לענין שהעידו ששני שנים שבאמצע השורה של לחי העליון הי' גדולים משאר השנים שבשני צדיהם דל"ה אפי' ס"א הלא כ' שם הטעם דברוב בנ"א הוא כן דשני השנים האמצעיים בשורה העליונה גדולים יותר מהנהו שבשני צדיהם ובזה שפיר ל"ה סי' כלל דהרי רגיל להיות כן במקום הזה והיכי דמהדרך להיות כן אף שאינו כך תמיד בכה"ג ל"ה מקום סי' כלל כדמצינו בתוס' יבמות קט"ו: ד"ה אתרמויי שכ' וז"ל הכא משמע דמנין ומדה ל"ה סי' והא דא' בפ' א"מ מדמשקל הוי סי' מדה ומנין נמי הוי סי' התם מיירי בענין שאין דרך בנ"א להצניע אבל הכא דרך בנ"א להצניע במדה עכ"ל הרי דהיכי דדרך להיות כן אף שאינו כך תמיד בכ"ז ל"ה מדה ומנין סי' בכה"ג וה"ה לענין מקום דהוי סי' היכי דדרך להיות כן ל"ה אפי' ס"א אכן בנ"ד חסרון השן באמצע שורה התחתונה הוי שפיר סי' אמצעי עכ"פ: ולפי"ז כיון שכל בגדיו הוכרו בס"מ ובטב"ע א"כ הא ידוע ד' מהר"ל מפראג שהובא בב"ש ס"ק ס"ט דאי איכא ס"מ בבגדיו וס"א בגופו מהני ממ"נ דאי סד"א הא מהני הס"א שבגופו ואי סד"ר הא ל"ח לשאלה גם מכח ד' א"ז הח"צ סי' קל"ד שכ' להתיר במי שהי' לו פצע במצחו והי' ס"מ בהבגדים מכח דהוי שאלה דיחיד כדא' בב"ב קע"ב. דלנפילה דיחיד ל"ח ובפרט דהיו ביניהם כמה כלים דלא מושלי כגון כיס של מעות דמבואר בגמ' דלא מושלי אינשי והחליט הב"ש כן להלכה ובגד של ציצית וכתונת מובא בק"ע דהוא כלים דלא מושלי וכן מנעלים כ' בתשו' שבו"י ח"ב סי' קי"ג דמנעלים על הדרך הוא מכלים דלא מושלי אינשי שמתקלקלין מאד ובלא"ה הא דעת המהרי"ט דשאלת כל בגדיו הוא מילתא דלא שכיחא ול"ח וכבר מבואר אצלי בתשו' א' דאף לד' החולקין על הח"צ וס"ל דגם לשאלה דיחיד חיישינן משום דבשלמא לנפילה דיחיד ל"ח כיון דנפילה מצ"ע לא שכיח ודי אם אנו חוששין לנפילה