הרי בשמים תיט

ופלטוה המים ע"ש ובפרט כשנמצא במקום זה גופי' כבנ"ד שהמקום שנמצא הוא סמוך ונראה למקום הטביעה דזה עדיף יותר מהך דחכ"צ בשאלה דיחיד דל"ח ובזה גם החולקים יודו ושע"כ מצינו ביבמות קט"ו. בההוא גברא דבשילהי הלולא איתלי נורא בי גנני א"ל דביתהו חזו גבראי חזו גבראי אתו חזו גברא חרוכא דשדי ופסתא דידא דשדיא ופסק שם הרי"ף כרחב"א דא' גברא חרוכא דשדי אימא אינש אחרינא אתי לאצולי' ואכילתי' נורא ופסתא דידא דשדיא נורא איתלי' ואתיליד בי' מומא ומחמת כיסופא ערק ואזל לעלמא וע' בנימוק"י שם ובעמוד ב' שם גבי יצחק ריש גלותא ב"א דרב ביבי הוי קאזיל מקורטבא לאספמיא ושכיב פסק הרי"ף כרבא דל"ח לתרי יצחק וע"כ משום דהתם אנו מוכרחין לחשוש שנזדמן עוד א' ששמו יצחק ריש גלותא ובר אחתי' דר"ב והלך ג"כ מקורטבא לאספמיא זה ל"ח. ובשלמא בעובדא דהחכ"צ שחלקו עליו האחרונים התם הלא א' נהרג עכ"פ וחיישינן שבעלה של זו לא נהרג והשאיל בגדי' לאחר והשואל נהרג משא"כ בנ"ד הרי עלינו לחוש כמה ענינים דל"ש שמא ניצל מהטביעה והשאיל בגדיו למי שיש לו בגופו סי' כזה והשואל נטבע ג"כ ובנהר זה כולי האי בודאי ל"ח ודבר זה מוכרע מד' הגמ' דפרכינין על הא דמצאו קשור בכיס וניחוש לשאלה ומשני כיס וארנקי לא מושלי אינשי ואכתי קשה למאן דחייש לנפילה דיחיד א"כ ניחוש שאבדו להכיס ומצאו יב"ש אחר וקשר בו גט זה ואבדו בדרך זה א"ו כיון דנפילה גופה לא שכיח כדא' אי לנפילה מיזהר זהיר ושימצאנו עוד איש ששמו כשמו ויאבדנו ג"כ ובדרך הזה כולי האי ל"ח וע' בב"מ י"ח: בתוס' ד"ה נפק שהקשו לאביי דחייש לתרי יצחק אפי' הוחזקו ממתני' דכל מעב"ד ה"ז יחזיר ותי' דבהך דמעב"ד אפי' אשתכח בבי"ד והוי שיירות מצויות ל"ח לאחר כיון שיב"ש זה שואל גט ואין אנו מכירין אחר שאבד גט כ"א זה שידעינן שאבד גט אין לחוש שמא מאחר נפל ונפל ממנו כמו כן כאן משא"כ התם. אין אנו יודעין איזה יצחק מת אם מעיר הזאת או מעיר אחרת ע"ש וע' בדכ"ב: בתוס' ד"ה אי כו' שכ' דאין רגילות ששני בנ"א אבדו חפץ זה כזה ובמקום א' ע"ש] ומכ"ש בנ"ד שאנו יודעין שזה נטבע בסי' הגוף זה ובאותן בגדים ובנהר זה בודאי אין לנו לחוש שאחר שאל ממנו הבגדים ויש לו בגופו ג"כ סי' זה ונטבע ג"כ בנהר זה. והנה בגוף קושי' התוס' הנ"ל לאביי דל"ח לתרי יצחק ממתני' דכל מעשה בי"ד כו' י"ל עפ"י דברי המבי"ט שהובא בק"ע סי' רכ"א שכ' דאם נאבד יהודי בדרך שהלך ממקום פ' למקום פ' ואח"כ נמצא באותו הדרך הרוג א' תלינן שזהו שנאבד הוא שנמצא ובנוב"י סי' מ"ו מובא דברי השב יעקב שמביא לזה מד' הש"ס פסחים י'. על ובדק ואשכח פלוגתא דר' ורשב"ג דתניא שדה שאבד בה קבר כו' שאני אומר קבר שאבד הוא קבר שנמצא ועפר"ח א"ח סי' תל"ט שכ' להוכיח לענין חמץ דאפי' בלא ביטל אמרינן מסתמא זהו הכרח שנטל העכבר דלא כהטור שם ע"ש ולענין הפלוגתא בקבר שאבד כ' המפורשים דהיכי דליכא לברורי אפי' רשב"ג מודה דאמרינן זהו שנאבד הוא שנמצא אפס דבנוב"י שם כ' דלענין עגונה ל"ש לומר זהו שאבד הוא שנמצא כיון שהוא נגד חזקת א"א ע"ש ולפי"ז יש לחלק בין גט למיתה דבגט לכך ל"ח שמא גם יב"ש אחר אבד כאן גט משום דאמרינן זהו שאבד הוא שנמצא ואינו לנגד חזא"א כיון שאנו דנין רק אם כשר לגרש בו להחזירו להבעל או להשליח כמ"ש למעלה מד' התוס' חולין וער"ן קידושין ס"ג משא"כ בעובדא דיצחק ר"ג דנימא דיצחק ר"ג זה מת מכח הסברא דזהו שאבד הוא שנמצא הלא הוי לנגד חזקת א"א ול"מ: והנה בעיקר דברי השב יעקב הנ"ל דמדמי הך דינא דהמבי"ט לפלוגתא דר' ורשב"ג הנ"ל מובא בנוב"י שם בשם השואל שהקשה דרבי אדרבי מיבמות קט"ו. בב' ת"ח שטבעו בספינה ע"ש ולפענ"ד י"ל דל"ד כלל להתם דבשלמא גבי קבר שאבד הרי ברור לן דבשעת המציאה יש כאן בודאי הקבר שאבד רק דמספקינין אם זה שנמצא הוא שנאבד או אחר וע"כ שפיר תלינן בהנאבד כיון דעכ"פ הוא ודאי כאן בעת המציאה משא"כ בנידון דהמבי"ט הרי בשעת המציאה אנו מסופקין אם יש כעת במקום הזה האדם שנאבד דשמא הלך מזה ולא נמצא בכאן כלל ובכה"ג ל"ש זהו שאבד הוא שנמצא ואפי' אם החשש שמא אינו כאן הוא על דרך רחוקה באופן שיותר מסתבר שהוא כאן בכ"ז כיון דאיכא מקום לספוקי שמא איננו פה אתנו ל"ש לומר זהו שאבד הוא שנמצא וראי' לזה נראה מש"ס בכורות ז': דקא' התם על המשנה דג טמא שבלע דג טהור מותר באכילה טעמא דחזינן דבלע כו' א"ה כי חזינן דבלע נמי אימר האי איעכלא והאי אישרוצי אשריץ ולכאורה מאי פשיטא לי' להש"ס למיפרך הכי דניחוש לזה נימא הדג שבלע הוא הדג שנמצא א"ו דכיון דאנו חוששין שמא הדג הראשון כבר נתעכל ואינו בעולם בשעת המציאה ואף שכ' בתוס' שם ד"ה דג דע"כ מיירי דלא שהא כדי עיכול וא"כ יותר הדעת נוטה שלא נתעכל בכ"ז כיון דלפעמים ממהר להתעכל קודם כמ"ש בתוס' שם וע"כ ל"ש לומר בכה"ג זהו שאבד הוא שנמצא. ושעפי"ז אמרתי לבאר דברי רש"י ז"ל בב"מ י"ח. בהא דפריך טעמא דנמלך שלא ליתנן הא אמר תנו נותנין ואפי' לז"מ ורמינהו המביא גט ואבד הימנו מצאו לאלתר כשר ואם לאו פסול כו' ופרש"י ד"ה מצאו לאלתר התם מפרש כדי שתעבור שיירא ותשרה כו' ותמהו המפורשים דהרי בגיטין כ"ז: פליגי בזה איזהו זמן מרובה ר' נתן אומר כדי שתעבור שיירא ותשרה ורשב"א אומר כל שעבר אדם שם ואנן פסקינן כרשב"א וא"כ מנ"ל לרש"י לפרושי סוגיא זו כר"נ שלא כהלכתא ונראה דהנה בתוס' ד"ה והוא שהוחזקו כ' דמתני' ע"כ מיירי בהוחזקו וע"ז הקשו וא"ת ומ"ט יחזיר כיון שיש ב' יב"ש בעיר וי"ל כיון שאנו יודעין שזה אבד גט כאן אין לחוש שמא גם האחר אבד גט כיון שאין שיירות מצויות והקשה המהרש"א דאמאי לא תי' התוס' הכא כמ"ש לקמן דל"ח שהבעל ישקר וכ' בס' תו"ג מא"ז הגאון מליסא ז"ל דהתוס' לא כ' זה לקמן רק לענין דמהימנינן מנינן לי' במה שאומר שנפל גט ממנו והא לא חשדינן לי' שיאמר שנפל ממנו גט אף שלא נפל ממנו משא"כ הכא דצריכין לידע שנפל גט ממנו כאן במקום זה ע"ז לא מהימנינן לי' לבעל דאפשר משום שנדמה לו שהוא גט זה אומר כן בדדמי מש"ה כ' התוס' דבעינן שידוע כו' היינו כגון שראו העדים הגט בידו קודם שהלך במקום זה ואחר שהלך במקום זה אמר שנפל ממנו גט ובזה הוא נאמן דבגוף הנפילה אין חושדין אותו שמשקר כמ"ש התוס' ע"ש ולפי"ז קשה לכאורה מ"פ הגמ' אמתניתין הא אמר תנו נותנין ואפי' לז"מ מהך דלז"מ פסול לימא דלכך אמר תנו נותנין ואפי' לז"מ משום דע"כ מיירי שידעינן שאבד ממנו גט במקום זה וא"כ אמרינן זהו שאבד הוא שנמצא כיון דאינו לנגד חזא"א כנ"ל משא"כ בהך דהמביא גט ואבד הימנו דמיירי דלא ידעינן שאבד הימנו במקום זה ול"ש זהו שאבד הוא שנמצא ולכך לז"מ פסול ולהנ"ל י"ל עפ"מ דמבואר בראשונים ז"ל דלמ"ד ז"מ היינו כדי שתעבור שיירא חיישינן שהגט שנאבד נדרס ברגלי בני השיירא וזה הגט שנמצא הוא מבני השיירא ולמ"ד ז"מ כשעבר אדם שם חיישינן שנעלם גט הנאבד מהעובר וזהו מהאדם העובר או משיירא שעברה קודם ולפי"ז זהו שפירש"י דהך סוגיא אזלא למ"ד ז"מ כדי שתעבור שיירא ותשרה א"כ חיישינן שנדרס הגט הנאבד ברגלי בני השיירא ואינו בעולם ול"ש זהו שאבד הוא שנמצא כנ"ל משא"כ למ"ד שלא עבר אדם שם ל"ה פריך הש"ס מידי דהו"מ לשנויי דבמתניתין לכך מחזירין משום דזהו שאבד הוא שנמצא כנ"ל: והנה בתשו' נוב"י הנ"ל כ' לתמוה ע"ד הש"י שכ' דהלכה כרבי מחבירו הרי רשב"ג אביו ורבו הי' ואדרבא הלכה כרשב"ג וכ' דע"כ ל"פ ר' ורשב"ג אלא במקום דל"ש לומר כאן נמצא כאן הי' כגון שדה שנאבד בה קבר שאנו חוששין שמא זה שנמצא קבר אחר הוא שהי' קבור ג"כ בשדה זו ול"ש לומר כנכ"ה שהרי גם אם קבר אחר הוא ג"כ כבר הי' בשדה זו אבל בצלוב דמיירי בי' הש"י אמרינן כאן נמצא כאן הי' מהעת שאפשר לומר כאן הי' דהיינו משעה שנתלה אבל אם אתה אומר שזה שנצלב נפסק החבל וירד ואח"כ נצלב אחר כאן א"כ זה הנמצא כאן ל"ה כאן משעה ראשנה אלא אח"כ הובא לכאן וזה ל"ח ולהכי כ' הב"ש רס"ק צ"א דאפי' מצאו עצמות בכבשן או בגוב אריות ל"מ דחיישינן שמא מאדם אחר הוא והיינו דהתם ג"כ הטעם דאמרינן כ"נ העצמות כ"ה זמן רב קודם שנפל זה לגוב או לכבשן ע"ש וצל"ע מד' התוס' פסחים י' דקא' הניח י' ומצא ט' היינו סיפא דתניא הניח ר' ומצא ק' מנה מונח ומנה מוטל דברי ר' כו' וכ' בתוס' שם ד"ה הניח כו' דר' לטעמי' דאמר הוא קבר שאבד הוא קבר שנמצא וכיון שמצא א' א"צ לבדוק כו' ולד' הנוב"י הא בזה גם רשב"ג יודה כיון דחזקת כנכ"ה מסייע לסברא דזהו שאבד הוא שנמצא דאי נימא דאחרים הם הא ע"כ הובאו אח"כ לכאן וגם לסברתינו הנ"ל קשה מהתם דדילמא לקחו משם ול"ה בשעת המציאה] ועפי"ז ג"כ מיושב הקושי' הנ"ל מבכורות דשם ג"כ החזקה דכנכ"ה מתנגדת להסברא דזהו שבלע כו' דאי אמרי' דזהו הדג שבלע הוא שנמצא ע"כ ל"ה יותר משיעור עיכול דא"כ הי' מתעכל כמ"ש בתוס' שם ולכך פריך שפיר דנימא אשרוצי אשריץ והי' בהדג מקודם ולפי"ז בנ"ד יש ג"כ לדון להתיר מה"ט דהרי למאי דחיישינן שמא אחר הוא ע"כ אנו צריכין לומר שהי' בזמן מאוחר מהנטבע דהיינו שבעלה של זו ניצול והשאיל הבגדים לאחר ונטבע ע"ז אנו אומרים כנכ"ה מקודם ואמרינן זהו שאבד הוא שנמצא: איברא דבסברת הנוב"י הנ"ל יל"ע מדברי הש"ס בכורות כ"ה: בע"מ אוסרין בכ"ש ור"י אומר יבקר וקאר"א אר"י מחלוקת כשבדק ומצא וקמיפלגי בפלוגתא דר' ורשב"ג ות"ק דאסר לכולהו וכולן צריכין בדיקה קסבר כרשב"ג ור"י דאמר דביקור סגי מרישא וכיון דמצא הך ליכא ספק ס"ל כרבי דאמר הוא קבר שאבד היא קבר שנמצא ע"ש והרי בכתובות ע"ו. מסקינין דחזקת הגוף עדיף מחזקת כנכ"ה וא"כ התם חזה"ג מסייע להך סברא דהוא שאבד הוא שנמצא ואפי' רשב"ג מודה ואמאי ס"ל לת"ק דכולהי אסורין אמנם בלא"ה נראה דעכ"פ בדרבנן פסקינן כרבי דאמר הוא שאבד הוא שנמצא כדאי' בש"ע א"ח סי' תל"ט ועמ"ל פ"ג מה' חו"מ ה"ח וי"א א"כ לפ"מ שהעלינו למעלה דבנ"ד ליכא רק איסורא דרבנן בודאי יש לנו לסמוך על הסברא דזהו שנטבע הוא שנמצא עב"ש ס"ק י"ג ועתשו' עבוה"ג סי' ע"ב שהתיר בהכרה בטב"ע לאחר ג"י אף דנתפח ע"י סימני בגדיו כי חששא רחוקה היא שנחוש שבעלה של זו השאיל בגדיו לאיש אחר ואותו האיש נהרג ונשתנה צורתו לצורת המשאיל והסכים בהיתר זה הגאון מ' ישעי' אב"ד מפפד"מ ובסי' צ"ז כ' שהסכים לזה הג' מהר"י ז"ל וענובי"ק סי' ל"ב ומהד"ת סי' מ"ז. וכעין זה כ' החמ"ת ס"ק נ"ה באמצע התשובה בענין הנטבע פנחס מארלא ע"ש ומצינו ג"כ בש"ס