הרי בשמים תיח

הרי דאף היכי דחזקת חי איתרע מ"מ החזקת א"א היא בתוקפה וה"ה בנטבע במשאל"ס נהי דמשנפל למים איתרע חזקת חיים שלו אבל חזא"א לא איתרע ועל כן כיון דהמיעוט שהם ניצולין הוא מיעוט דשכיח אמרינן סמוך מיעוטא לחזא"א ואיתרע לה רובא ובשהא כדשת"נ דאז הוי המיעוט דניצולין מיעוטא דמיעוטא ל"א סמוך כו' ומצאתי בשו"ת ב"א סי' ל"ו שכ' בשם ס' הקדוש הקנה טעם זה ע"ש והכי מוכח באמת מדברי הרא"ש ביבמות פ' האשה בתרא וערא"ש ריש חולין: והנה ראיתי לכ"ת שחקר בדברי הנוב"י הנ"ל שיצא לדון עפי"ד הריב"ש דאם הועלה אח"כ א' מת על שפת הים דבכה"ג איתרע עכ"פ חזקת חי דהרי יצא עכ"פ איש א' מחזקת חיים ומאי חזית למיהב לבעלה של זו חזקת חיים ולומר שזה הנמצא איש אחר שהרי גם להאחר יש חזקת חיים וע"כ איתרע ח"ח ולא נשאר רק חזקת א"א ומועיל שוב הרוב דרובא למיתה לד' הריב"ש גם בלא שהא עליו עד שת"נ לדחות חזקת א"א לחודה ואם ניסת ל"ת עכ"פ וע"ז דן כ"ת דאף דלפי המובן מד' הב"ש בס"ק פ"ד ל"ש לאוקמי אחזקת חי רק באדם פרטי הידוע ולא באיש שאין ידוע לנו דכמה מתים איכא בעולם והוא כעין ס' התוס' בב"מ קט"ו ושבועות מ"ו: לענין אחזוקי אינשי בגנבי כו'] אמנם היכי שיש לנו ידיעה שהאיש הנמצא מת אף אם אחר הוא עכ"פ הי' חי באותו הזמן שבעלה הי' חי כיון שנמצא עליו בגד שניכר שהוא של בעלה ע"י ס"מ או ע"י ט"ע רק דחיישינן לשאלה אבל עכ"פ מההכרח שהי' חי בזמן א' עם הבעל דהרי שאל ממנו המלבוש ולכך שייך לאוקמי גם האיש הזה שלא נודע לנו בחזקת חי עכ"ד היטב אשר דבר בזה וג"א העליתי כן במק"א בתשו' והבאתי סמוכין לזה מדברי התוספתא שהובאה בתוס' ריש נדה ובעירובין ל"ה: בראוהו חי מבערב ע"ש וכן יש להוכיח מד' הש"ס יומא נ"ה: גבי הא דקא' לא היו שופרות לקיני חובה מפני התערובת וא' רב דימי גזירה משום חטאת שמתו בעלי' ופירש"י שמא מת א' מן הבעלים שנתנו מעות בשופר וכיון דיש בהן חטאות הו"ל מעות חטאת שמתו בעלי' כו' ופרכינין התם ומי חיישינן והתנן השולח חטאתו ממדה"י מקריבין אותו בחזקת שהוא קיים ולכאורה מ"פ דילמא התם באדם פרטי מוקמינין אותו בחזקת חי משא"כ מעות שבשופרות דמעלמא אתו ול"ש חזקת חי א"ו דכיון דידענו ע"כ שבאיזה זמן היו בעלי הקינין חיים והיינו בשעה שהביאו קיניהן לפיכך אף שאין ידועים לנו שייך שפיר להעמידן בחזקת חיים והבן. [ושם העירותי ג"כ מדברי הר"ן כתובות כ"ב שכ' לתרץ קושי' התוס' בדף ס'. ד"ה אלא אר"נ כו' שהקשו וז"ל וא"ת ואמאי לא מגבינין בי' בשטרא הא סבר ר"נ כר"ה בב' כיתי עדים המכחישות זא"ז דכ"א באה בפ"ע ומעידה כו' ותי' הר"ן בשלמא התם כל כת בפ"ע אוקי אחזקת כשרות בשעה שאנו באין לדון על עדותן ואף דאי מוקמינין הכת האחרת אחז"כ כת זו ממילא פסול ז"א דהא אז אין אנו עסוקין בכת האחרת רק בכת זו ומוקמינין לה בחז"כ ע"ש והה"נ י"ל דל"ד להך דקינין דבשלמא התם אנו דנין על כל הקינין שבשופרות משא"כ בנ"ד הא אנו דנין על בעלה של זו ולא על האחר] ולפי"ז יש לנו להתיר בנ"ד דאיכא ג"כ סי' אמצעי בגופו דאף דמספקא לן דילמא סי' דרבנן בכ"ז הרי בכה"ג דליכא חזקת א"א כלל הא מדאוריי' הו"ל למיזל בתר רובא דרוב נטבעין אין ניצולין ורק מדרבנן משום חומרא דא"א מחמרינין שלא לילך בתר הרוב כמ"ש בתוס' ב"מ כ': ואפי' אי נימא דחזא"א עדיין לא איתרע וי"ל סמוך מיעוטא לחזקה כו' הרי ג"כ ל"ה רק מדרבנן כמ"ש בתוס' בכורות כ': ד"ה חלב פוטר ועמהרש"א חולין מ"א וא"כ לגבי איסור דרבנן הא מהני סי' דרבנן: סי' סד והנה בתשו' ר"ב אשכנזי סי' כ"א מובא בק"ע סי' רמ"ז כ' דלד' הרמב"ם והר"ח אם נשברה הספינה הם בחזקת מתים מה"ת וא"צ שהיי' כדי שת"נ ובתשו' רעק"א סי' ק"ח הבין שכן דעת המהר"ם פדואה דגם בלא שהה הדין דל"ת דרוב נטבעין למיתה וכ"ה בתשו' מהר"ם אלשקר סי' כ"ו בשם חכם א' והגאון רעק"א שם צירף להלכה ד' ר"ב אשכנזי הנ"ל דגם בלא שהה הוי בכלל משאל"ס דלא תצא. ובתשו' חת"ס סי' כ"א הביא דעת הרבה מהראשונים ז"ל שעומדים בשיטה זו וכ' דנראה לו כד' הפוסקים הללו דבמשאל"ס ל"ב שהיי' כדי שת"נ מה"ת דאי בעי' במשאל"ס שהיי' מה"ת א"כ לא תועיל שהיי' כלל דכיון שעלו עליו המים וכיסוהו לא ינוח במקום ההוא כי יובילוהו למרחוק ואפי' יצא משם לא יצא במקום שנטבע אלא ברחוק כמה מילין ומה יועיל שיהוי כדי שת"נ אלא ל"ב מה"ת דמיד שנטבע וכיסוהו המים על הרוב לא יכול לצאת כי שטף מים רבים לא יניחוהו ומ"מ מדרבנן חיישינן למיעוט שיצא במקום רחוק ואשפלוהו גלי ע"ש. וראיתי בשו"ת אא"ז הגאון האדיר רבינו משולם איגרא זצלל"ה הנדפס מחדש בסי' ה' שהביא בשם תשו' בני משה שהאריך בהיתר אשה שנטבע בעלה במשאל"ס והעלה בראיות נכוחות דאף בלא שהא כדי שת"נ יצאה מחשש איסור תורה ע"ש. ובפרט בנ"ד שהעיד ר' זישא שלערך רבע שעה ויותר חפש אותו לכל צד מהנהר א"כ אפי' לד' הרמב"ן והרשב"א שכ' דבעי' שהיי' כדי שת"נ מה"ת בכ"ז הרי כ' בתשו' חת"ס סי' ס"ה דלפי"ד מהרי"ט שה"ר דכדי שת"נ סג' בשעה קלה מסוטה י"א. מרים המתינה למשה שעה א' כו' לפי תי' א' בתוס' שם סגי ברביע שעה וכ' שם לענין ראיית הריב"ש דבעי' ג' שעות מיבמות קכ"א: גבי בתו של ר' נחוניא חופר שיחין כו' וז"ל וא"כ רחב"ד דיהיב זמן ארוך היינו במים שבבור שאינן מטרידין אבל במי נהר העצומים המטרידים ומבלבלים ואין לו במה לסבך מיד נטרד והולך לו וא"כ לפי"ד אין ספק אצלי דברביעית שעה סגי עכ"ל ועוד כ' שם דכל החשש בלא שהא דילמא יצא ממקומו וזהו דוקא בלא חפשו בחפש מחופש במקום טביעתו ובסביביו אבל היכי שתפשוהו כמו רביעית שעה במקומו וסביביו א"כ עכצ"ל מיד הטרידוהו המים מתחת והובילוהו בשטף מי נהר העצומים ותו ליכא חשש איסור דאוריי' וכ"ע מודים בזה דסגי ברביעית שעה ע"ש ועחמ"ח ס"ק ס"א שכ' הטעם דבעי' שהיי' כדי שת"נ דוקא כיון דאז אין חשש אלא דילמא גלי אשפלוהו ויצא במקום רחוק או דף נזדמן לו ובחשש רחוק כזה אמרינן דאם ניסת ל"ת אבל אם לא ראו רק נפילה לים בלבד אמרינן אולי יצא מיד ואף אם ניסת תצא ע"ש ועתשו' פרח מ"א ח"א סי' ל"ג וא"כ בנ"ד שהעיד העד ר' זישא שנשתהא על הנהר כמו רבע שעה ויותר וחפשו לארבע רוחות הנהר א"כ ע"כ לא יצא מיד וליכא אלא חשש רחוק דגלי אשפלוהו כנ"ל בודאי ל"ה רק דרבנן: אמנם בעיקר הטביעה שבעלה של זו נטבע לא ידענו רק במה שהמשרתת של ר"ז הגידה שזהו בעלה של האשה באבציא מפאטיק והאשה פעסיא ראתה אותו יושב עם הערל בתוך המעבורת ושנהפך המעבורת עמהם בצירוף מה ששמע ר"ז מפי הערל כששאלו אי' היהודי השיב לו שנטבע דכבר מבואר בפוסקים ראשונים ואחרונים דבעדות אשה כיון דא"צ בזה תורת עדות דאף עכו"ם ואשה נאמנים ל"א בזה דבר ולא חצי דבר והאריך בזה בכנה"ג בהגהות ב"י אות רע"א ע"ש והנה לכאורה מהא דאי' בשלהי יבמות בעובדא דפונדקית והא אי' חברינו קאמרי לה ומשני כיון דחזיתינהו בכיא א"ל אי' חברינו ומשמע דבלא"ה ע"י שאלת אי' חברינו ל"ה מסל"ת והלא בנ"ד אמירת הערל שנטבע הי' ע"י שאלת ר"ז אי' היהודי אמנם הרי באמת מבואר ביבמות קכ"א: דהכל תליא אם הנכרי מתכוין להעיד ולכך כשל"א שמת כ"א ע"י שאלת אי' חברינו אמרינן שיודע הנכרי שמה ששואלין אותו הוא כדי להשיא את אשתו וכשמשיב שמת נתכוין הנכרי להעיד ול"מ משא"כ בנ"ד הא ידע הנכרי דכששאלו אי' היהודי הי' לפי שביקש להצילו ואין שום סברא לומר שנתכוין הנכרי אז להעיד כדי שתנשא אשתו והרי ברשב"א ובנימוק"י ביבמות שם מבואר דבעובדא דפונדקית לכך מזיק שאלת אי' חברינו כיון דהניחו חברם אצלה חולה לכך כששואלין אי' חברינו משמעותו ששואלין אותה שתעיד אם הוא חי או מת ולכך ל"מ ע"ש וע' בהה"מ פי"ג מגירושין הי"ד והכי מבואר במהרי"ק שורש קכ"א דל"א דכל שהשיב על ששאלוהו לא מיקרי מסל"ת אלא משום שי"ל דבכה"ג נתכוין להעיד אבל היכי דפשיטא לן שלא נתכוין להעיד בכה"ג לא נפיק מדין מסל"ת ע"ש והאריכו בזה בתשו' מהר"ם לובלין סי' ק"י וק"ל ובתשו' צ"צ סי' מ"ב ועתשו' ב"י אה"ע סי' ז' ח'. והרי בתשו' מ"ב כתב דאף בספק מסל"ת מתירין היכי דאיכא כא אומדנא המוכחת דקושטא קאמר ובנ"ד אין לך אומדנא גדולה מזו שראהו יושב ביחד עם הערל בהטשיווען והיכן נמלט היהודי אם לא שנטבע וגם בלעדי הגדת הנכרי איפשר לדון שנטבע עפ"י עדות הנשים ור"ז בלבד כמו שהוכיח בתשו' הרשב"א דעדות ידיעה בלא ראיי' הוי' עדות גמורה מה"ת מהא דא' הן הן עידי יחוד הן הן עידי ביאה ולהרשב"א בעינין דוקא ידיעה ברורה דומיא דעידי יחוד דמסתברא שבא עלי' דאש בנעורת כו' ולהמרדכי אפי' ידיעה שאינה ברורה כ"כ דומיא דגמל האוחר בין הגמלים נמי מהני בקידושין כמ"ש כ"ז בקיצור בב"ש סי' מ"ב ס"ק י"ב ע"ש ובנ"ד י"ל דהוי ידיעה ברורה ועתשו' מבי"ט ח"ב סי' מ"ט עכ"פ אחרי שיש לפנינו עדות על הטביעה ששהה עליו העד רבע שעה וחפש אותו לד' רוחות הנהר בודאי י"ל דיצאה מחשש איסור תורה ומהני סי' דרבנן כנ"ל. והנה אף להפוסקים המחמירין שלא לסמוך בנטבע במשאל"ס אסי' אמצעיים בכ"ז בנ"ד כיון שיש על הבגדים סימנים מובהקים וליכא רק חשש שאלה הרי העלה בנוב"י סי' מ"ג דבדרבנן ל"ח לשאלה משום דסד"ר לקולא ועוד דרבנן לא חמור מממון וכיון דבממון ל"ח לשאלה ה"ה באיסור דרבנן ע"ש שמצדד להקל אפי' בלא שהא עליו כדי שת"נ רק כיון דאיתרע חזקת א"א שוב ל"ח לשאלה כיון דבאמת נגד חשש שאלה הא איכא חזקה דכ"מ שנמצא ת"י האדם הוא שלו אפס דאיכא כנגד זה חזקת א"א אמנם היכי דנסתר חזא"א שוב ל"ח לשאלה ע"ש בפרט בנ"ד שראהו כשהי' על המעבורת מלובש בבגדים אלו יש לצרף ג"כ מ"ש הרמ"א בסעי' ל"ב דהיכי שראהו נטבע בבגדים אלו מהני סי' מובהק בבגדיו ובב"ש שם ס"ק צ"ח כ' דמקורו מד' התוס' יבמות ק"כ וגיטין כ"ח דאם ידוע שנאבד הגט בכלי זה ל"ח לשאלה ואף דכ' דבעינין שנמצא מיד דאל"ה חיישינן שמא הראשון יצא והשאילו בגדיו לאחר ואותו אחר נטבע ובתשו' מהרמ"פ סי' ל"ו שממנו נובע מקור דין זה מבואר שמצא אותו הגוי בתוך ב' ימים וי"ל דביותר מב' ימים חיישינן לשאלה אמנם בחמ"ת שם ס"ק ס' כ' להסתפק בזה דחשש רחוק הוא ששני בנ"א נטבעו בבגדים אלו וכי אתרמי שהשאילן לאיש א' וגם הוא נטבע בבגדים אלו