הרי בשמים תיז

דכשיחזיר יחזיר הכפל עמו ולכך צריך קרא למעוטי שטרות וא"כ בשומר אבידה דליכא קרא שפיר אמרינן כיון דאם הי' בעין מחויב להחזיר ע' סימנים לכך כשנמצא בידו ומחזירו משלם הכפל ג"כ עכ"ק ולפענ"ד י"ל דלהכי לא מוקי בכה"ג דאביי לשיטתי' דמוכח ביבמות קט"ו: וק"כ דס"ל סי' לאו דאורייתא ובב"ק ס"ג מייתי לה ר' יוחנן להך דינא דטט"ג באבידה משלם תשלומי כפל מקרא ואי דנוקי בסימנים מובהקים דלכ"ע הוא דאוריי' מלבד מ"ש במהרש"א גיטין כ"ז: דבכלים ל"ש סי' מובהק והכי מבואר בשו"ת חוט השני בתשו' הגאון ר' נפתלי כ"ץ ז"ל שרמז עלי' הב"ש בס"ק ס"ט דבכלים ל"ש סי' מובהק כלל ע"ש לבר מן דין אפי' אי נימא דגם בכלים שייך ס"מ כמו בגט בנקב בצד אות פ' הרי ס"מ הוי ממש כעדים כמ"ש בב"י בסי' י"ז ואף הש"ך שכ' בח"מ סי' רס"ז סק"ז דעדים עדיפי מסי' מובהק ביותר בכ"ז העלה בס' רצ"ז דע"י ס"מ מוציאין ממון ע"ש והכי מבואר בנימוק"י וברא"ש ב"מ ד"ע: ובאס"ז ב"ב קכ"ח ע"ש. הן אמת שראיתי בנובי"ק אה"ע סי' ל"ו שכ' דלהוציא ממון ממוחזק אלים יותר מאיסור ול"מ גם סי' מובהק וכ"כ בקצוה"ח סי' רצ"ז דאפי' בסי' מובהק אין מוציאין ממון מהמוחזק א"כ גם לשיטה זו ל"ק הקושיא הנ"ל דהרי באמת בנוב"י סי' ל"א כתב דלהמוצא אית לי' חז"מ והבא להוציא ממנו הוי מוציא מחזקה ע"ש והאריך בזה בתשו' ברית אברהם חאה"ע סי' כ"ב וא"כ קשה לכאורה האיך מהדרינין אבידה בסימנים הרי להוציא ממון ל"מ סימנים ועכצ"ל דכיון דגלי קרא דמחזירין אבידה בסימנים ע"כ גלי דנגד חזקת מוצא האבידה מהני סימנים דל"ה חזקה גמורה מה שמוחזק בה וא"כ התינח למ"ד סימנים דאוריי' משא"כ למ"ד סימנים דרבנן הרי לא גלי קרא דחזקת מוצא האבידה ל"ה חזקה גמורה וא"כ שוב ל"מ גם סימנים מובהקים אפי' נגד האבידה גופה משום דלהוציא מחזקה ל"מ אפי' סי' מובהק וא"כ לא איפשר לאוקמי קרא דטוען ט"ג באבידה בהכי כיון דאפי' אי הי' אומר שהאבידה בידו ל"ה יכול בעל האבידה להוציאה ממנו בסי' אפי' מובהקים כיון דל"ע להוציא מחזקה: אמנם הא קשיא לכאורה להסוברים דסי' מובהק מהני גם להוציא מחזקה מד' הש"ס גיטין כ"ז: וב"מ י"ח: דמוקי ר"א הברייתא דמצא גט אשה כו' כגון דקא' נקב יש בצד אות פ' אבל נקב בעלמא מספקא לי' סימנין אי דאוריי' או דרבנן. וקשה לפ"מ שפי' הרמב"ן ובאס"ז ובס' ת"ח שם הא דבזמן שהבעל מודה יחזיר לאשה ומגורשת למפרע דלא כהתוס' שם משום דאף דבעלמא אין הבעל נאמן הכא נאמן משום דהגט מסייע לדבריו והכי פי' בפנ"י שם דיחזיר ומגורשת למפרע ע"ש וקשה דא"כ למה קא' דמספקא לי' אי סד"א או דרבנן דילמא לעולם ס"ל סד"א ורק להכי בע"י סי' מובהק משום דסי' אמצעי אף דהוא דאוריי' ל"מ להוציא מחזקה והכא הוי להוציא מחזקת א"א כיון דבהחזרת הגט תהי' מגורשת למפרע ונלפענ"ד עפ"מ שהקשה הפנ"י שם לשי' הר"ן והנימוק"י שכ' בר"פ האשה שלום לחלק בין נמצא הגט במקום דירת יב"ש ובין אם נמצא בדרך א"כ ע"פ מברייתא אמתניתין הרי במתניתין קתני בהדיא המביא גט משמע שאבדו בדרך מש"ה חיישינן משא"כ בברייתא דקתני מצא בשוק איכא לאוקמי שמצאו במקום דירת יב"ש ומש"ה ל"ח ליב"ש מעיר אחרת משום חזקה כאן נמצא כאן הי' ע"ש ובאמת לק"מ דהרי כנגד חזקת כנכ"ה איכא חזא"א ולפי"ז מיושב ממילא הקושי' הנ"ל דאי סי' דאוריי' נהי דל"מ להוציא מחזא"א הרי כנגד החזקת א"א איכא חזקת כנכ"ה ול"ה להוציא מחזקה והוא פשוט וברור: ויש לבאר עפי"ז דברי הש"ס שם בשינויא דרבה המתני' אהדדי דקא' ל"ק כאן במקום שהשיירות מצויות כאן במקום שאין השיירות מצויות ואפי' במקום שהש"מ והוא שהוחזקו ב' יב"ש בעיר א' דאלת"ה קשיא דרבה אדרבה דההוא גיטא דאשתכח בב"ד דר"ה דהוי כתיב בי' בשוירי מתא דעל רכיס נהרא אר"ה חיישינן לב' שוירי וא"ל ר"ח לרבה פוק עיין בה דלאורתא בעי מינך ר"ה נפק דק ואשכח דתנן כל מעב"ד ה"ז יחזור והא ב"ד דר"ה דכי מקום שהש"מ דמי וקפשיט דיחזור אלמא אי הוחזקו ב' יב"ש אין אי לא לא ולכאורה קשה לי דהנה ראיתי בס' יד יוסף על ב"מ שהקשה בהא דקתני במתני' שמא כתובין היו ונמלך עליהן שלא ליתנן מהא דא' שמואל ב"מ ט"ז: המוצא שטר הקנאה בשוק יחזירו לבעלים דאי משום דכתב ללות ולא לוה הא שעבד נפשי' ואי משום פירעון ל"ח דאי איתא דפרעי' מיקרע הוי קרע לי' וכתב בחס"ז שם דמאי דחיישנן לכתב ללות ולא לוה ול"א אי איתא דלא לוה מיקרע הוי קרע לי' היינו משום דעדיין רוצה ללות בו ובהכרח מעכבו ת"י משא"כ בשטר שנפרע אינו חוזר ולוה בו ולפי"ז היכי חיישינן לשמא נמלך. ונתפייס נימא אי איתא דנתפייס מיקרע הוי קרע לי' שלא יגיע ליד האשה בשלמא חששא דכתב ליתן ולא נתן א"ש דנתעכב ת"י דרוצה לגרשה ובתוך כך נפל ממנו אבל בחששא דנמלך קשה דאי איתא דנמלך הוי קרע לי' ותי' דמתני' מיירי בהוחזקו ב' יב"ש וא' ב"פ ג"פ דאף דלר"א ל"ב עידי מסירה לפנינו דאמרינן מסתמא כדין נעשה אבל בהוחזקו ב' יב"ש כשתבא להנשא או לטרוף פירות בע"י שתביא ע"מ לפנינו דחיישינן דילמא האי יב"ש ממטי לי' גיטא לאיתתא דהאיך לזאת אין מתירין אותה עד שתביא ע"מ לפנינו ויעידו שהיו מכירין איש ואשתו וכ"ה באה"ע סי' קל"ו ס"ו וא"כ בכה"ג שייך שפיר חששא דנמלך והא דלא קרעי' משום דמאי הו"ל למיחש דאף אם יגיע הגט לידה לא תתגרש עד שתביא ע"מ לפנינו לכן לא חש לקרעי' ע"ש שמיישב בזה קושי' התוס' שם ד"ה והוא שהוחזקו. ולפי"ז קשה לכאורה ל"ל לרבה למיפשט דבשיירות מצויות לחוד יחזיר מהא דכל מעב"ד ה"ז יחזיר ליפשוט ממתני' דמצא גיטי נשים כו' הא אמר תנו נותנין ומתני' הא ע"כ מיירי בהוחזקו דאל"ה ל"ח לנמלך כנ"ל וא"כ הרי הרא"ש בסוגיין כ' דהוחזקו עדיף משיירות מצויות וכ"ה ד' הרי"ף והרמב"ם וא"כ כיון דממתני' משמע דהוחזקו בלא ש"מ יחזיר מכ"ש בש"מ ולא הוחזקו ואף שהר"ן ז"ל כ' באמת דיש סברא לומר דשכיחי ולא הוחזקו עדיף מהוחזקו ולא שכיחי וכ"כ הה"מ פ"ג מגירושין הלא כ' בפנ"י הטעם משום דבהוחזקו ב' יב"ש הוי חששא לנפילה דיחיד משא"כ בשכיחי שיירתא חיישי' ליב"ש טובי ומיקרי נפילה דרבים ולכך יש לחוש יותר בשכיחי ולא הוחזקו מהוחזקו ולא שכיחי ע"ש אמנם הלא בב"ב קע"ב: מבואר דרבה לא מחלק בין נפילה דרבים לנפילה דיחיד וא"כ שפיר קשה אמאי לא פשיט רבה ממתני' ונלפענ"ד לפ"מ שפי' בתוס' שם ד"ה נפק לחד פירושא דבהך עובדא דגיטא דאשתכח בבי"ד דר"ה מיירי שהאשה שואלת הגט וא"כ י"ל דלכך לא פשיט ממתני' דהרי המשנה מיירי לענין להחזיר הגט להבעל או להשליח כמבואר בתוס' ב"מ י"ט. ד"ה וניחוש וא"כ י"ל דיחזיר ע"י סי' אמצעי כגון סי' המקום וכדומה כיון דבמה שמחזירין הגט להבעל או להשליח לא נפקה מחזקת א"א עדיין וכל דל"ה להוציא מחזקה ל"ח ל"ב יב"ש משא"כ כשהאשה שואלת הגט הא הוי להוציא מחזא"א ולאידך פירושא של התוס' שפי' שהשליח שואלו י"ל דלפום הך פירושא ס"ל להתוס' דגם כשמחזירין לשליח הוא נגד חזא"א ואפ"ה לא הו"מ למיפשט ממתניתין די"ל דשאני במתני' דכנגד חזא"א הא יש סברא דלא ניחוש שנשתלח לאשת יב"ש אחר כיון דא' בזבחים ב': סתם אשה לאו לגירושין עומדת וא"כ מדוע נוציא אשה אחרת מחזקתה דלאו לגירושין עומדת וכמו שהעיר בזה באמת בתשו' בית אפרים סי' י"ג. ואי דגם אשה זו אנו מוציאין מהך חזקה דסתמא לאו לגירושין עומדת ז"א דבאמת הקשו בתוס' שם ד"ה והוא שהוחזקו דמ"ט יחזיר בהוחזקו ואין ש"מ כיון שיש ב' יב"ש בעיר ותי' כיון שאנו יודעין שזה אבד גט כאן אין לחוש שגם האחר אבד כיון שאין ש"מ. גם הרי כ' התוס' שם דע"כ אתיא כר"א דא' עידי מסירה כרתי דלר"מ פסול לגרש בו שאין מוכח מתוכו וא"כ בעי' עדים שעשאו הבעל שליח כמ"ש התוס' גיטין ד"ד. ע' מהר"ם שיף שם וא"כ ע"כ מיירי בדידעינן בבירור שנשלח גט לאשת יב"ש זה וא"כ אשה זו יצאה מכלל סתם נשים וא"כ י"ל דיחזיר משום דל"ה להוציא מחזא"א כיון דכנגד זה הא איכא החזקה דסתם נשים לאו לגירושין עומדות משא"כ בהך גיטא דאשתכח בב"ד דר"ה י"ל דלא יחזיר משום דהוי להוציא מחזא"א ואי דאיכא נגד זה סתם אשה לאו לגירושין עומדת ז"א דהא פרש"י שם דלא ידעינין אם נשלח גט לאשת יב"ש זה רק שבא ואמר שממנו נפל א"כ יש גם באשה זו הסברא דסתם אשה לאו לגירושין עומדת כמו באחרת והוי שפיר להוציא מחזא"א והרבה פלפלתי עפי"ז בסוגי' שם. ועוי"ל לאידך פירושא של התוס' הנ"ל דרבה רצה למיפשט דליכא גם משום חשש לעז דל"ה ידעינן זה ממתני' כיון דשם ליכא חשש לעז דאם אומר תנו שוב לא יוציא לעז עוד כמ"ש למעלה ובחידושי העירותי בזה מד' הש"ס פסחים י"ט: דקאר"י א"ר על המתני' דעדיות מחט שנמצאת בבשר הסכין והידים טהורות והבשר טמא דמיירי שאבדה לו מחט טמא מת והכירה בבשר ופריך התם כיון דאמר מר בחלל חרב חרב ה"ה כחלל אדם וכלים נמי ליטמו ולכאורה קשה לפ"מ דמבואר בפוסקים דהיכי דאיתרע החזקה לענין א' באופן שאין אנו יכולין להעמידו אחזקתו דמעיקרא נגרע כח חזקה זו לגמרי ולפי"ז דילמא מיירי שאבדה לו מחט ט"מ והכירה בבשר ע"י סי' ומיירי שנמצא המחט בבשר בחלל הגוף באופן דמיטרפא הבהמה וא"כ כיון דאיתרע חזקת הבהמה לענין כשרות שוב לא נוכל להעמידה גם על חזקת טהרה ומהני הסי' לענין הבשר כיון דל"ה להוציא מחזקה משא"כ לענין האדם והסכין ל"מ הסי' להוציא מחזקת טהרה שלהן ולכך הסכין והידים טהורין ופלפלתי בזה באורך אכ"מ] עכ"פ זכינו לדין דאפי' אי סד"א ל"מ רק במקום דליכא חזקה וא"כ למאי דמספקא לן אי סד"א אי דרבנן ל"מ ס"א באיסור דאוריי' אפי' היכי דליכא חזקה וא"כ ה"ה בנטבע במשאל"ס נהי דנימא דמשנפל למים איתרע חזקת חיים שלו וחזא"א אבל כיון דעכ"פ איסור דאוריי' איכא בלא שהא עלי' כדי שת"נ שע"כ פסק הרמב"ן הובא ברמ"א סל"ד דאפי' אם ניסת תצא ול"מ סי' אמצעיים. אמנם צריכין אנו להבין טעמו של דבר דאי ליכא שום חזקת איסור בנטבע מדוע יהי' איסור תורה בנטבע אפי' לא שהה כדשת"נ כיון דרוב נטבעין אינן ניצולין. אבל האמת יורה דרכו דאף דשני החזקות האלה קשורין הן זב"ז בכ"ז נהי דאמרינן דמשנפל למים איתרע חזקת חיים שלו אבל חזקת א"א לא איתרע קודם ששהא כדשת"נ וע' בנקוה"כ יו"ד סי' שצ"ז שדחה ראיית הט"ז שמוכיח דהיכי דמת לפנינו לא מוקמינין לי' למפרע אחזקת חי ממ"ש בטוש"ע אה"ע סי' י"ז דבנמצא נהרג חיישינן שמא קודם ג"י ודחה הנקוה"כ דשא"ה דנהי דחזקת חי איתרע אבל הא איכא חזא"א ע"ש