הרי בשמים תטו

דא"א אמנם למאי דמוקי כשניסת לא' מעידי' הא ע"כ א"א לומר דמיירי שאומרת ברי לי שמת בעלי כפירוש הר"ן דא"כ איך נשאת להעד הרי בכה"ג גם תרי חשידי כנ"ל וע"כ שאומרת ברי לי אין לבי נוקפי כפירש"י וא"כ ברי לי כזה הא ל"מ רק לפטור מא"ת דא"ת בלבו נוקפו תלי' אבל לא לסתור החזקה ושפיר הקשו התוס' דלוקמה אחזקת א"א ומה נכון ליישב עפי"ז קושי' התוס' כתובות וב"ב שהבאנו למעלה דבניסת ואח"כ באו עדים מאי דייקה שייך כיון דליכא חומר בסופה וא"כ שפיר קשה דנוקמה בחזקת א"א ולהאמור יתיישב שפיר דהנה באמת הקשה הגאון רא"ב הובא בתשו' ח"צ סי' ב' על הא דהקשו התוס' הרי עד המעיד לא ישא את אשתו דמה בכך הרי קיי"ל בכתובות כ"ה: דכנס אינו מוציא אמנם י"ל דאף למ"ד בעד המעיד על אשה שמת בעלה אם כנס אינו מוציא היינו משום דל"ה נוגע גמור דמנא ידע דתנשא לו שמא תנשא לאיש אחר ול"ש לומר הטעם של הפנ"י דכיון שכנסה הוכיח סופו על תחלתו שמה שהעיד מתחלה עיניו נתן בה דנימא אף אם כנס מוציא וע' בנדרים מ"ח. גבי מתנת בית חורין דל"א הוכיח סופו על תחלתו כי אם היכי דמוכח ע"ש וזהו בעד המעיד סתם בלי הכחשה משא"כ בהכחשה דתרי ותרי הלא ע"כ מוכרחת לינשא לא' מעידיה דאחר הבא עלי' בא"ת קאי א"כ הוי העד נוגע גמור דאיכא אומדנא דמוכח ובכה"ג שפיר אף אם כנס מוציא ולפי"ז זהו רק בבאו עדים קודם שניסת משא"כ בלא באו העדים עד אחר שניסת א"כ ל"ק מהא דעד המעיד לא ישאנה כיון דאם כנס אינו מוציא דהרי כ"ז דליכא הכחשה הא שריא להנשא למי שתרצה א"כ ל"ה נוגע גמור וא"כ אין אנו צריכין לבא לתי' התוס' מכח תרי לא חשידי וא"כ מיירי שפיר הך בבא דניסת ואח"כ באו עדים באומרת ברי לי שמת בעלי כפי' הר"ן וא"כ ל"ש לאוקמ' אחזקת א"א דברי לי כזה מהני לסתור החזקה ואין אנו צריכין לבא לסברת דייקה ומיושב שפיר קושי' התוס' הנ"ל. ודעת לנבון נקל ליישב עפי"ז מה דקשה לכאורה ביבמות קי"ז: דקא' בגמ' התם על המשנה ע"א אומר מת ונשאת ובא אחד ואמר לא מת ה"ז לא תצא טעמא דנשאת הא לא ניסת לא תצא והאמר עולא כ"מ שהאמינה תורה ע"א הרי הוא כשנים ואין דבריו ש"א במקום שנים ולכאורה קשה בלאו דעולא היכי קתני במתני' לא תצא ממ"נ אי מיירי בניסת לאחר קשה הבא עלי' בא"ת קאי ואי איירי בנשאת להעד הא עד המעיד לא ישא את אשתו וכאן ל"ש תי' התוס' דתרי לא חשידי כיון דליכא רק א' וגם ל"ש לתרץ כאן מה שתירצנו למעלה דמיירי בלא אתחזקה בא"א דהרי ידוע מ"ש הנימוק"י בשם הריטב"א הובא בש"ך יו"ד סי' קנ"ז דל"א עולא כ"מ שהאמינה תורה ע"א הרי הוא כב' אלא דוקא בדבר שבערוה דבעי' ב' מה"ת ולכן במקום שהאמינה תורה או חכמים לאחד דינו כשנים אבל באיסורא דעלמא דסגי בחד אין דינו אלא כע"א ע"ש וא"כ אי איתא דמיירי המשנה בלא אתחזקה בא"א מ"פ הגמ' מדעולא הרי כ' המהרי"ק הנ"ל דבדבר שבערוה בלא אתחזק מהימן ע"א מדינא כשאר איסורין וא"כ ל"ש הכא ג"כ ההיא דעולא וע"כ דפשיטא לי' להגמ' דמיירי באתחזקה בא"א וא"כ הדק"ל דהא עד המעיד לא ישא את אשתו ובפשיטות י"ל עפ"מ דמבואר במשנה יבמות כ"ו. וכולן שהיו להם נשים ומתו מותרות לינשא להם א"כ י"ל דמיירי דבשעה שהעיד הי"ל אשה אבל הוא דחוק קצת] ולהאמור נכון דכיון דקודם הנישואין הא לא הי' רק העד שאומר מת א"כ היתה רשאה להנשא למי שתרצה וא"כ ל"ה נוגע גמור ובכה"ג אם כנס אינו מוציא ושפיר מיתוקם כשנשאת לו באיסור ואומרת ברי לי: ומה נכון לבאר עפ"י ההצעה הלזו סוגי' דיבמות פ"ח הנ"ל דלא רמי רבא הברייתות דרמב"י ודדפנו אהדדי והוא דלרבא הא ע"כ מיתוקמא הברייתא דרמב"י בלא אתחזקה בא"א מכבר דאל"ה תיקו הקושיא הנ"ל בניסת ואח"כ באו עדים מאי דייקה שייך והו"ל לאוקמ' אחזקת א"א ואי דהבבא דניסת ואח"כ באו עדים הא שפיר מיתוקמא באומרת ברי לי שמת בעלי ול"ש לאוקמא אחזקה נגד ברי לי ז"א דהא לרבא ע"כ אנו צריכין לבא גם בזה לתי' התוס' דתרי לא חשידי ובכה"ג הא גם תרי חשידי כנ"ל ואי דבכה"ג הא אם כנס אינו מוציא כנ"ל ואיפשר לאוקמי כשניסת לו באיסור ז"א דהתינח למאי דמסקינין בב"ב ל"ב. דלזילותא דב"ד לא חיישינן משא"כ לרבא דאמר התם דטעמא דרמב"י דניסת ואח"כ באו עדים ל"ת משום זילותא דב"ד א"כ התינח כשניסת בהיתר ברשות ב"ד שייך זילותא דב"ד משא"כ אי ניסת להעד באיסור הא ל"ש זילותא דב"ד ואמאי ל"ת וע"כ משום דתרי לא חשידי וא"כ ע"כ מיירי באומרת ברי לי שאין לבי נוקפי ותיהדר קושי' לדוכתה נוקמה אחזקת א"א בניסת ואח"כ ב"ע דל"ש דייקה וע"כ דמיירי בלא הוחזקה בא"א וא"כ לא הו"מ למיפרך מברייתא דרמב"י ופריך דוקא אליבא דרב והדברים נכונים בעזה"י ע"ד הפלפול והחידוד: והנה בחי' הרשב"א יבמות פ"ח מביא בשם הרבינו חננאל לתרץ האוקימתא דניסת לא' מעידי' מהא דעד המעיד לא ישא את אשתו דמיירי בשיש שלשה עדים ונשאת לא' מהן דאכתי איכא תרי בהדי תרי לבר מההוא דנסבה ונראה הא דלא ניחא להו להתוס' לתרץ הכי עפ"מ שהקשו התוס' הנ"ל נוקמ' אחזקת א"א ותי' דאשה דייקה ומינסבה מרעא לה לחזקת א"א וקשה בניסת ואח"כ ב"ע מאי דייקה שייך כיון דליכא חומר בסופה לר"ש ולרב ששת ביבמות צ"א. דבניסת עפ"י ב' עדים לד"ה מותרת לחזור לראשון דמאי הו"ל למיעבד מיאנס אנסה ועכצ"ל כיון דמיירי שניסת לא' מעידיה וכיון דהוא נוגע בכה"ג שייך שפיר חומר בסופה כיון דל"ש מאי הו"ל למיעבד דהו"ל להעלות על לבה שהעד הזה שנושאה מחשש נגיעה העיד כן ולא נשאר רק ע"א והוי כניסת עפ"י ע"א ושייך שפיר חזקת דייקה וא"כ התינח כשל"ה רק שנים שאומרים מת משא"כ לפר"ח דמיירי שהיו שלשה א"כ תיהדר קושי' לדוכתה בניסת ואח"כ ב"ע נוקמה בחזקת א"א והר"ח ע"כ ס"ל כשיטת הר"י בר ברוך שבתוס' כתובות כ"ו: דבניסת ואח"כ ב"ע כיון שניסת בהיתר ל"ש לאוקמה אחזא"א ע"ש ועפנ"י שם וא"כ אין אנו צריכין לבא לסברת דייקה. והנה בחי' פנ"י כ' להסביר שי' הר"ח דבעינן שנים לבר מהאי דאנסבה משום דהואיל וכנסה הוכיח סופו על תחלתו שמה שהעיד מתחלה עיניו נתן בה ולכאורה קשה לפי"ז דא"כ מאי מהני דאיכא שלשה לשי' הפוסקים בח"מ סי' ל"ג דנוגע פסול מטעם קרוב א"כ הרי קיי"ל נמצא א' מהן קרוב או פסול עדותן בטלה עתשו' הרא"ש שהובא במ"ל פ"ה מה' עדות שמבואר בדבריו דבנוגע אמרי' דמבטל העדות מטעם נמצא קא"פ. וענוב"י סי' מ"ה שחוכך לומר דגם בעדות אשה שייך הך דנמצא קא"פ עדותן בטלה ונלפענ"ד עפ"מ דלכאורה קשה בהא דמוקמינין באומרת ברי לי ופי' הר"ן שאומרת ברי לי שמת בעלי וקשה לכאורה הלא הויין הני עדים שאומרים מת עדות שא"א יכול להזימה דממ"נ קודם שבאו העדים להכחישו הא כשיוזמו יכולין לומר בלאו עדותן היתה משתריא עפ"י עצמה שאמרה מת בעלי ולאחר שבאו העדים שאומרים לא מת ג"כ הוי עדות שא"א יכול להזימה לאביי דס"ל בב"ק ע"ג: דהכחשה לאו תחלת הזמה היא ועדים שהוכחשו ולבסוף הוזמו אין נהרגין א"כ א"א לעשות בהן דין הזמה לפי שהוכחשו מהכת שאומרים לא מת ענוב"י סי' ע"ב וע"כ דהסוגיא אזלא אליבא דר"ע דס"ל בשילהי יבמות אין בודקין עידי נשים בדרישה וחקירה ול"א דהו"ל כד"נ אלא כד"מ כיון דאיכא כתובה למשקל וכ' בתוס' בשם ר"ח דקיי"ל כוותי' בהא וא"כ ל"ב עדות שאאילה"ז (ויש לעיין לכאורה לפי"ז למאי דמפרש בתוס' פירכת הגמ' בא"ת קאי אף למ"ד בעינן חתיכה א' מב' חתיכות דהיינו משום דאפשר לברר איסורו ה"נ אפשר לברר ע"י הזמה והנה אי' במפורשים דגם לרמב"י ע"כ מוקמינן כשניסת לא' מעידי' דגם לדידי' קאי הפירכא בא"ת קאי והכי מפורש ברש"י יבמות פ"ח: ע"ש וא"כ אי איתא דהכא קאי למ"ד דל"ב בעידי נשים עשאילה"ז הא ל"ה פריך הש"ס מידי לרמב"י דאיפשר לשנויי כגון שהעדים שאומרים מת א"י באיזה יום וא"כ א"א להזימן ובשלמא לת"ק דמיירי שבאים ב' כיתי עדים בב"א ומכחישין זא"ז א"כ א"א לומר שא"י באיזה יום דא"כ ל"ה הכחשה משא"כ לרמב"י דמיירי שניסת ואח"כ ב"ע שאומרים לא מת א"כ שפיר י"ל דהעדים שאמרו מת לא ידעו באיזה יום והתירוה לינשא כיון דעידי נשים ל"ב עשאילה"ז ואחר הנשואין באו עדים ואומרים שבשעה שניסת הי' חי וא"כ א"א לברר ע"י הזמה. אמנם באמת הרי רש"י ותוס' לא פירשו כהר"ן רק שאין לבי נוקפי וא"כ ל"ק הקושיות הנ"ל דהו"ל עשאאילה"ז) וא"כ כיון דעדות נשים שוה לד"מ שפיר י"ל דלמאי דמוקמינן בשניסת לאחד מעידיה מיתוקמא הברייתא כר"י במשנה מכות ו'. דרק בד"נ נמצא א' מהן קא"פ עדותן בטלה אבל בד"מ תתקיים העדות בשאר וא"ש ויש לפלפל עפי"ז הרבה בסוגי' שם אכ"מ: הנה נמשכתי קצת לענין אחר כדרך מו"מ של הלכה עכ"פ יוצא מכלל דברינו האמורים למעלה דהיכי שנמצא אדם מת ואנו מסופקין אם הוא בעלה של אשה זאת הנעלם שפיר יש לפנינו שני חזקות חזקת חי וחזקת א"א כד' הריב"ש ואת אשר עם לבבי אשיחה מה שנלפענ"ד לבאר ע"ד הפלפול עפ"י דרכו של הריב"ש ד' הש"ס גיטין כ"ז: וב"מ י"ח: רב אשי אמר כגון דקא' נקב יש בצד אות פ' דהו"ל סימן מובהק אבל נקב בעלמא לא מספקא לי' סימנין אי דאורייתא או דרבנן ולכאורה קשה מנ"ל להש"ס דר"א מספקא לי' אי סד"א או דרבנן דילמא לעולם ס"ל סד"א אפס דהפנ"י בק"א כתובות פ"ב הא כ' דמאי דסמכינן אסימנין מה"ת הוא מטעם רוב דעפ"י רוב אינו מזדמן שיהי' גם לאחר חפץ בסי' כזה וא"כ הרי מצינו במשאל"ס אע"ג דרוב נטבעין אינן ניצולין מ"מ משום חומרא דא"א החמירו שלא נלך אחה"ר כד' התוס' ב"מ כ': וא"כ ה"ה בסימנין דהוא ג"כ מטעם רוב לא סמכינן משום חומרא דא"א אסי' אמצעיים כ"א אסי' מובהק דאין לך עדות ברורה יותר מזו כפירש"י בגיטין שם. ונלפענ"ד ליישב עפי"ד הש"ס יבמות קכ"א. אר"א הא דאמרו רבנן משאל"ס אשתו אסורה הנ"מ באינש דעלמא אבל צורבא מרבנן לא אי איתא דסליק קלא אית לי' ולא היא ל"ש אינש דעלמא ול"ש צורבא מרבנן דיעבד אין לכתחלה לא ובתוס' כ' שם ואע"ג דרובייהו צורבא מרבנן אי סליק קלא אית לי' מ"מ משום חומרא דא"א לא חיישינן לאותו רוב ולא תנשא לכתחלה ומזה הוכיח בשו"ת חת"ס חאה"ע סי' ס"ה דהתוס' ע"כ לא ס"ל כהריב"ש דלהריב"ש דמשאל"ס דינא הוא משום דאיכא שני חזקות א"כ הו"ל להקל כאן דאיכא תרתי רובי רוב נטבעין אין ניצולין והמיעוט הנמלטין רוב ת"ח אית להו קלא וא"כ נוקי תרי רובי נגד תרי חזקי וע"כ דהתוס' לא ס"ל כהריב"ש ורב אשי דמחלק בין צורבא מרבנן לאינש דעלמא ע"כ ס"ל כסברת הריב"ש דמשאל"ס מדינא אסורה דאיכא שני חזקות