הרי בשמים תיד

וחד אפי' אם ניסת תצא והיינו משום דבחד וחד לא אורעא החזקה דרק תרי סהדי אלימי לאורועי חזקה ולפיכך פסק שפיר הרמב"ן ז"ל דאפי' אם ניסת תצא דמוקמינן אחזקה) אמנם אכתי צריך להבין דלפי דברינו הנ"ל הלא לא קאי קושי' התוס' רק אבבא דשנים אומרים מת כו' דבבבא דב' אומרים נתגרשה הרי ליכא רק חדא חזקה. ולפי"ז הא לכאורה בפשיטות ל"ק קושי' התוס' עפי"ד הש"ס חולין צ"ו. דא' דאלו אתו בי תרי ואמרי פלניא דהאי סימני' והאי סימני' קטל נפשא לא קטלינן לי' ועי' בס' לב ארי' שכ' להוכיח דע"כ אף ע"י סי' מובהק ג"כ לא קטלינן ובאמת מבואר הכי להדיא בחי' הריטב"א ב"מ פ"ב מהד"ב ע"ש (דלא כנובי"ק סי' נ"א) ובס' טיב גיטין להגאון ר"צ באנהייט ז"ל בחי' לגיטין כ"ח הסביר הענין עפ"מ דקיי"ל דבד"נ בעינן שיעידו העדים על ראיי' ממש ול"מ עדות ידיעה בלא ראיי' כ"א בד"מ דכתיב בי' או ראה או ידע וא"כ נהי דסימנים מובהקים מאמתים הדבר שזה הוא כמו רוב אבל אינו ראיי' רק ידיעה ול"מ עדות המעידים עפ"י סימנים ורק הב"ד שפיר יוכלו לדון גם מכח ידיעה בלבד כמו רוב או חזקה אבל הגדת העדים מוכרח להיות ע"י ראיי' ממש ע"ש. ולפי"ז לכאורה לא מקשין התוס' כאן כלום דהרי העד מחויב מיתת בי"ד דכיון דע"כ לא קאי רק אבבא דב' אומרים מת כו' כנ"ל וא"כ איפשר לאוקמי כגון שב' שאומרים מת מעידין עפ"י סימנים וכן השנים שאומרים לא מת ג"כ עפ"י סימנים שאומרי' שראו פלניא דהאי סימני' והאי סימני' שהוא חי וא"כ ע"י סימנים אפי' מובהקין הא לא קטלינן. אמנם באמת נכון הדבר דכיון דאשה זו מוחזקת בא"א הא סימנים ל"מ להוציא מחזקה כמ"ש הפוסקים ז"ל מדברי התוס' חולין שם. שעל כן פירש"י בב"מ כ"ז למאי נ"מ לאהדורי גט אשה בסימנים לשליח שאבד דבמה שמחזירין הגט להשליח לא מפקינן עדיין האשה מחזקת א"א כמ"ש בתוס' חולין הנ"ל לענין החזרת שטר מלוה דל"ה נגד חזקת ממון וע"כ ל"א נ"מ להתיר עגונה שמכירין בעלה המת בסימנים עי' מהרי"ק סי' קפ"ה משום דזה הוי להוציא מחזקת א"א ול"מ כמו דל"מ סי' להוציא מחזקת ממון דדבר שבערוה ילפינן דבר דבר מממון (ובשלמא מהא דיבמות ק"כ. דקא' למימרא דסימנים ל"ד כו' לא קשה דהרי אפי' אי סימנים דאורייתא נמי ל"מ להוציא מחזקה די"ל דגם תוס' יפרשו המשנה שם כמהר"י בן לב ודעמי' שפירשו אעפ"י שיש סימנים בגופו ובכליו היינו שניהם ביחד וא"כ חזקת חי הא ליכא כיון שא' מת בפנינו וגם חזא"א ליכא כיון דאיכא סימנים בבגדיו אפס דחיישינן לשאלה הרי באמת איכא כנגד זה חזקת כל מה שנמצא ת"י האדם הוא שלו וע"כ כתי' הנוב"י דאיכא כנגד זה חזקת א"א וא"כ אין באין הסימנים להוציא מחזקה ולכן אי סימנים דאורייתא שפיר הי' מועיל ודו"ק) וא"כ ל"מ העדאת העדים שאומרים מת עפ"י סימנים אף בלעדי הכחשת השנים שאומרים לא מת משום דהוי להוציא מחזקה. אמנם אכתי הו"מ לאוקמי כגון שלא נתחזקה בא"א רק עפ"י אותן העדים דהרי קיי"ל בב"ב ל"א. כר"נ דאמר אאכילה דאתכחיש אתכחיש אארעתא דלא אתכחיש לא אתכחיש וא"כ ה"נ אף דעדות מוכחשת היא לענין מיתת הבעל אבל בזה שהיתה א"א אין מכחישין זא"ז (ועי' נובי"ק סי' ע"ג שכ' דלענין אשם תלוי הוי איקבע איסורא אף שעתה אינה בחזקת א"א כיון שקודם לכן היתה בחזא"א) וא"כ כיון דל"ה בחזקת א"א רק עפ"י הנך סהדי א"כ ל"ה הסימנים נגד חזקת א"א כיון חזקת א"א היא עפ"י העדים הללו והם הא קאמרי סימנים ובאין הסימנים עם החזא"א בב"א ובכה"ג שפיר מהני אמנם הלא באמת היא מוחזקת בא"א עפ"י עצמה וליכא למימר דמיירי שהיא אומרת פנוי' אני ז"א דהרי קיי"ל האומר לא לויתי ועדים מעידים שלוה ופרע חייב דכל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי וא"כ ה"ה נמי אם היא אומרת שהיתה פנוי' ועדים מעידין שהיתה א"א ומת בעלה הו"ל כאלו אמרה היא לא מת וא"כ נתחזקה בא"א עפ"י עצמה ושוב הוי הסימנים של העדים להוציא מחזקה ול"מ. אמנם לפ"מ דמוקמינן באומרת ברי לי ופי' הר"ן שאומרת ברי שמת בעלה א"כ ל"ה מוחזקת בא"א עפ"י עצמה כיון שהיא החזיקה עצמה בא"א ואיהי הא קאמרה שמת בעלה והפה שאסר הוא הפה שהתיר (ועי' באס"ז שמביא בשם הראשונים ז"ל שחולקין על הרז"ה שכ' שם גבי הא דקא' תרווייהו בא"א קמסהדי דל"א הפה שאסר הוא הפה שהתיר כיון דאיכא עדים פסולים עכ"פ אלא גם היכי דאיכא עדים פסולים אמרי' הפה שאסר הוא הפה שהתיר ע"ש) וא"כ ל"ה חזקה והדרא הקושיא על התוס' לדוכתה דהרי הו"מ לאוקמי ע"י סימנים כנ"ל אמנם נראה דהנה התוס' כאן הקשו בהא דמוקי שנישאת לא' מעידיה הרי עד המעיד לא ישא את אשתו ותי' דתרי לא חשידי והנה בתוס' יבמות כ"ה: הקשו על הא דקא' התם דתרי לא חשידי מהא דא' בגיטין ס"ז. חיישינן שמא תשכור עדים דיבורא מיקרי ואמרי מעשה לא עבדי ותי' דכשמעידים שקר חשיב נמי מעשה כדפי' בקונטרס כיון דעל פיהם נגמר ולא קרי דיבורא התם אלא באומר אמרו שאומר מן הבעל לסופר ולעדים לכתוב ולחתום דלא נגמר הדבר על ידיהם ע"ש ועתוס' חולין מ"ד: ד"ה וכן ולפי"ז מיושב שפיר קושי' המהרש"א הנ"ל דמעיקרא לא הו"מ למיפרך כיון דהו"מ לאוקמי ע"י סימנים ולא קטלינן ע"י סימנים כנ"ל ולהכי הקשו רק למאי דמוקי כשניסת לא' מעידי' הרי העד מחויב מיתת ב"ד ולא איפשר לאוקמי ע"י סימנים כיון דהוי להוציא מחזקת א"א שהחזיקה עצמה היא גופה וכנ"ל ואי דנימא הפה שאסר הוא הפה שהתיר כיון דאומרת ברי לי שמת בעלי ז"א דהרי למאי דמוקי כשניסת לא' מעידי' קשה הא העד המעיד לא ישא את אשתו וע"כ דתרי לא חשידי והיינו כיון דנגמר הדבר על פיהם וכנ"ל וא"כ אי איתא כפירוש הר"ן שאומרת בברי שמת בעלה הרי לא נגמר הדבר על פיהם כיון דגם לולא עדותן הרי היתה נאמנת לומר מת בעלי ועי' באס"ז שכ' בשם הריטב"א והר"ן דאף דאומרת מת בעלי תינשא הנ"מ היכי דליכא עדים דמסייעי לה כלל אבל היכי דאיכא עדים דמסייעין לה סמכה אעדים ולא דיקה ומינסבה ע"ש וא"כ בלעדי עדות העדים שאומרים מת הלא היתה היא נאמנת באמירתה ברי לי שמת וכיון דלא נגמר הדבר על פיהם הא גם תרי חשידי. ועכצ"ל דלפי אוקימתא זו ע"כ מפרשינן ברי לי כפירש"י שאין לבי נוקפי שאלו הי' קיים הי' בא וא"כ ל"ש הפה שאסר כו' וא"כ הוחזקה בא"א עפ"י עצמה ותו לא הו"מ לאוקמי ע"י סימנים דסימנים הא ל"מ להוציא מחזקה כנ"ל ושפיר קשה דהרי העד מחויב מיתת בי"ד משא"כ קודם דמוקי בשניסת לאחד מעידי' שפיר הו"מ לאוקמי באומרת ברי שמת בעלה כפי' הר"ן ושייך הפה שאסר כו' ולא הוחזקה בא"א עפ"י עצמה ולא הוי קשי' דהבא עלי' מחויב מיתת ב"ד דהו"מ לאוקמי בעדים שע"י סימנים ולא קטלינן ע"י סימנים כנ"ל ומיושב קושי' המהרש"א ע"נ ודוק כי חריף הוא: ומה נכון לבאר עפ"י דרכנו זה דברי הש"ס יבמות פ"ח: מתיב רבא מנין שאם לא רצה דפנו ת"ל וקדשתו בע"כ ה"ד אילימא דלא ניסת לאחד מעידי' ולא קאמרה ברי לי צריכא למימר דדפנו אלא לאו דניסת לא' מעידיה וקאמרה ברי לי וקתני דפנו אלמא מפקינין לה מיני' והקשו המפורשים דאמאי מותיב רבא לרב דוקא לירמי הברייתא דשנים אומרים מת כו' וברייתא דדפנו אהדדי ובפשיטות נוכל ליישב זה דמהך ברייתא דכתובות לא הו"מ למיפרך כיון דבאמת הקשו התוס' הנ"ל דהרי העד בחנק קאי דאוקמ' אחזקת א"א ול"מ ברי לי אלא לגבי א"ת ותי דחזקה דדייקי ומינסבה מרעא לחזקת א"א וא"כ הרי חזקה דדייקה היא משום חומר שהחמירו עלי' בסופה וא"כ בהך דדפנו כיון דאקרא קאי הרי מדאוריי' ליכא חומר בסופה וליכא דייקה א"כ שפיר יש לאוקמה אחזקת א"א. אמנם הא באמת הרשב"א בחי' לקידושין ס"ו והמהרש"א והפנ"י בכתובות העלו דהיכי דטוען ברי כנגד החזקה ליכא לאוקמי אחזקה וא"כ כיון דמיירי באומרת ברי לי הא ל"ש לאוקמ' אחזקת א"א גם מה"ת אמנם אכתי לא הו"מ רבא למיפרך הכי דברייתא דכתובות אפשר לפרושי מטעם דייקה ואומרת ברי לי היינו כפירש"י שם שאין לבי נוקפי שאלו הי' קיים הי' בא וברי כזה ל"מ נגד החזקה דזה ל"מ רק לפוטרה מא"ת דאשם תלוי תלי' בלבו נוקפו כדא' בכריתות שם ולסתור החזקה ל"מ רק באומרת ברי לי שמת בעלי כפירוש הר"ן ולכך מותיב דוקא ארב ולאוקימתא דרב ג"כ לא שייך דייקה כיון דדייקה ל"ש רק היכי שמתייראה שיבא בעלה ולא תוכל להכחישו שאינו זה ויהי' חומר בסופה משא"כ בהך דרב הא מיירי שבא הבעל ואין מכיר אותו וקאמרי שנים שמת ושנים אומרים אנן הוינין בהדי' מכי נפיק ועד השתא וזהו בעלה והיא מכחשת ואומרת ברי לי א"כ ל"ש דייקה וע"כ משום דהתם בודאי אומרת ברי לי שמת כפירוש הר"ן דאלו ברי לי דפירש"י שאלו הי' קיים הי' בא הא ל"ש התם כיון דלפי דברי העדים שאומרים שזה הוא אתא גברא וקאי וא"כ ברי לי כזה הלא מהני נגד החזקה ול"ש לאוקמה אחזקת א"א ושפיר פריך מהא דדפנו] ולהאמור י"ל דרבא לשיטתי' בש"ס ב"ב הנ"ל דס"ל עדות מוכחשת היא ול"מ עדותן גם אאבהתי דלא אתכחיש וא"כ לא אתחזקה בא"א עפ"י העדים דכיון דהוכחשו ל"מ עדותן כלל וגם עפ"י עצמה לא אתחזקה בא"א כיון שאומרת ברי לי שמת בעלי הפה שאסר הוא הפה שהתיר והא דבע"י ניסת לאחד מעידיה ואומרת ברי לי אע"ג דהיכי דלא אתחזק איסורא הא סד"א מה"ת לקולא לשי' הרמב"ם וליכא א"ת י"ל דס"ל כמ"ד אפשר לברר איסורו או דעכ"פ איסור א"ת איכא כמ"ש בתוס' שם ואפי' אי הוי רק מדרבנן היל"ל דתצא מדרבנן כמ"ש בתוס' כתובות כ"ג. ד"ה מ"ש] ואי דאם אומרת ברי לי שמת בעלי כפי' הר"ן הלא אסורה לינשא לא' מעידי' דבכה"ג אפי' תרי חשידי כנ"ל ז"א דהרי באמת התעוררו האחרונים בהא דעד המעיד לא ישא את אשתו דהוא משום נוגע הרי במדעל"ג כשר נוגע כדא' ביבמות ע"ז. ותי' דהיכי דאתחזק איסורא אין נוגע נאמן גם במדעל"ג ענובי"ק סי' ל"ג ובישע"ק ולפי"ז י"ל דלכך לא אותיב רבא מהברייתא דאפשר לשנויי דהברייתא מיירי בלא אתחזקה בא"א מכבר וע"י העדים לא אתחזקה בא"א אליבא דרבא כנ"ל וע"י עצמה אינה מתחזקת כיון שאומרת ברי לי שמת בעלי הפה שאסר כו' ואי דא"כ איך נשאת לעד המעיד ז"א דכיון דמוקמינן לה בלא אתחזקה בא"א הרי בלא אתחזק איסורא כשר נוגע במדעל"ג ושפיר יכול העד לישא אותה ולכך פריך רק אליבא דרב: ובדרך קצרה איפשר לומר בסגנון הנ"ל דקושי' התוס' דלוקמה אחזקת א"א הוא דוקא למאי דמוקי הברייתא כשניסת לא' מעידיה ושני הקושיות של התוס' הנ"ל הם דוקא לפי אוקימתא זו. דהנה כבר הבאתי דברי הרשב"א והמהרש"א והפנ"י שהעלו דלמי שטוען ברי ל"ש לאוקמי אחזקה וא"כ כיון שאומרת ברי לי שמת בעלי ל"ש לאוקמ' אחזקה