הרי בשמים תיג

הענינים גם בלעדי סברת הב"ש הנ"ל דבשלמא בסי' בכלים דלא מושלי שפיר י"ל דחיישינן דמצרפינן מיעוטא דמושלי למיעוטא דאתרמויי אתרמי בסימנים אלו ואמרינן בכ"ד דמצרפינן תרי מיעוטי להדדי והו"ל פו"פ עי' קידושין ע"ג. ובתוס' פסחים ז'. וב"ב צ"ג. ובחי' הרשב"א יבמות קי"ט ובנמוק"י שם ובר"ן חולין ס"ג: משא"כ בט"ע דליכא רק חד מיעוטא דמושלי לכך ל"ח וכי"ב כ' בנובי"ק סי' מ"א סד"ה ותו. ואף דבנוב"י סי' מ"ג כתב דגם לענין ט"ע דבגדים שייך בדדמי וא"כ בנ"ד דלא חזיו' בשעתי' הא ל"מ גם הט"ע דהבגדים. אמנם מלבד דכבר העלינו דלענין חשש בדדמי מהני גם סי' דרבנן א"כ בנ"ד אף אי לא נחשוב הסי' שבגופו כלל הרי איכא ס"מ בהבגדים ונהי דנימא דע"י חשש שאלה אף בכלים דלא מושלי אינשי נעשה מסי' מובהק סי' אמצעי כמ"ש הב"ש וא"כ כיון שיש סי' אמצעי בצירוף הט"ע שוב ל"ח לבדדמי לבר מן דין הרי בנוב"י שם העלה דזהו דוקא למי שראה הטביעה אבל אם רק ידע מהטביעה ל"ש בהבגדים בדדמי. ובנ"ד הרי לא ראה הטביעה שום א' מהעדים המעידים על סימני גופו ובגדיו והכרתם בטב"ע: סי' סב והנה ראיתי לכת"ר שהביא דברי הנוב"י בסי' מ"ג שכ' ע"ד הריב"ש סי' שע"ט שכתב דגם בהנך תלת דר"א בן פרטא במשנה גיטין כ"ח: ששנינו דנותנין עליהן חומרי חיים וחומרי מתים הוי נמי רובן למיתה אפס שיש נגד הרוב שני חזקות חזקת חי דהבעל וחזקת א"א דהאשה ורובא נגד ב' חזקות ל"מ ולכך אפי' אם ניסת תצא ורק בנטבע במשאל"ס ושהו עליו כדי שת"נ דאז הצלתו מיעוטא דמיעוטא ולא שכיח ומש"ה אם ניסת ל"ת וע"ז כ' הנוב"י דהני תרי חזקות חזקת חי דהבעל וחזקת א"א דהאשה כחדא חשיבי דחדא באידך מיתלא תלוי דע"י מה היא א"א רק ע"י שבעלה חי וזה לא מיקרי ב' חזקות וע"ז תמה כ"ת דמה בכך דתלויין זב"ז עכ"פ יש בכאן ב' ענינים שעל ידיהן אנו מחזיקין דבעלה חי והיא עודנה א"א מכח דאוקי גברא בחזקת חי ואיתתא בחזקת א"א ואדרבא י"ל כיון דתלויין זב"ז וע"כ אנו באין לדון מכח שני החזקות בפעם א' עדיף כחם ואלימי מהרוב העומד כנגדן דאם ל"ה תלויין זב"ז הי' מקום לומר דכל חדא בפ"ע נדחה מכח הרוב משא"כ אם כל חדא באידך מישך שייך א"א לדון על כ"א בפ"ע ובפעם א' הם עומדים כנגד הרוב לא אלים הרוב לגרוע כחם עכ"ד. הנה המעיין יראה דדעת הנוב"י בזה שלא נוכל לחלק החזקות הללו לשנים אחרי שלא נוכל לצייר במחשבתינו חזקת א"א בלתי חזקת חיותו של הבעל ואינם שני מושגים רק מושג אחד הם יתלכדו ולא יתפרדו (ע' כי"ב בתוס' כתובות ע"ו. ד"ה וחדא כו' דהיכי דע"כ צריכי תרווייהו וא"א לאחד בלעדי חבירו מיגרע גרע עש"ה) וראי' לזה נראה מדברי התוס' ב"מ ל"ט: שהקשו שם בההיא סבתא דהו"ל תלת בנתא אשתבאי איהי וחדא ברתא אינך תרתי בנתי שכיבא חדא מינייהו ושבקא ינוקא אמר אביי היכי ניעביד לוקמינהו לנכסי בידה דאיתתא דילמא שכיבא סבתא ואין מורידין קרוב לנכסי קטן כו' והק' בתוס' מהא דתנן בגיטין כ"ח. המביא גט ממדה"י והניחו זקן או חולה נותנו לה בחזקת שהוא קיים ולכאורה מאי קושיא דילמא שא"ה משום דאיכא ג"כ חזקת א"א אבל חזקת חי לחוד ל"מ א"ו כיון דא"א לחזקת א"א בלתי חזקת חי של הבעל לא נחשב רק לחזקה אחת. וכן יש להוכיח מד' הש"ס יבמות ק"כ. דפריך על הא דקתני במשנה אין מעידין אלא על פ"פ עם החוטם כו' למימרא דסי' ל"ד ורמינהו מצאו קשור בכיס כו' ולד' הריב"ש מאי פירכא היא זו דילמא דוקא לענין הכרת המת שהוא בעלה של זו ל"מ סי' כיון דסימנים הם רק מטעם רוב כמ"ש בפנ"י בק"א לפ"ב דכתובות וכאן הא יש ב' חזקות כנגד הרוב חזקת חי וחזקת א"א משא"כ בהא דמצאו קשור בגט הא ליכא רק חזקת א"א שפיר סמכינן אסימנים וע"כ דהני תרי חזקות לאחת נחשבין (ועפ"י דברינו דבכה"ג ששני החזקות משולבין זב"ז כחדא חשיבא תתיישב קושי' הש"ש ש"ו פי"ז שהקשה ביבמות ל"א. וגבי גירושין מי לא תנן והא תנן היתה עומדת ברה"ר כו' מע"מ מגורשת ואינה מגורשת ואמרינן למאי הלכתא דאי כהן הוא אסירא לי' ואי ערוה היא צרתה בעיא חליצה כו' הא איתמר עלה רבה ור"י דאמרי תרווייהו הכא בב' כיתי עדים עסקינן אחת אומרת קרוב לה ואחת אומרת קרוב לו דהו"ל סד"א והקשה הש"ש דהרי בעירובין ל"ו. אמרינן דבתרי חזקי ל"א סהדי מרעי להו להחזקות והתם נמי הא איכא ב' חזקות חדא העמד צרה בחזקת היתר לשוק וחדא העמד ערוה בחזקת שלא נתגרשה ע"ש ולהאמור ל"ק דשני החזקות האלה ג"כ קשורים זב"ז דאי לא נתגרשה הערוה אז הצרה היא בחזקת היתר לשוק ואי נתגרשה הלא אסורה לשוק כחדא חשיבי) ובאמת דברי הריב"ש בעצמותן נפלאו ממני בלא"ה דלפענ"ד אין לומר שיש בהנטבע חזקת חי דכיון שנפל למים איתרע חזקת חי שלו דומיא דמצינו בתוס' כתובות כ"ג. לענין זרק לה קידושין ס' קרוב ס' קרוב לה דאיתרע חזקת פנוי' ע"ש ובחי' כתבתי ליישב עפי"ז מה דקשה לכאורה בגיטין ע"ד. גבי מי שאמר ה"ז גיטך מהיום אם מתי ס"ל לר"מ דבימים שבינתים בעילתה תלוי' ור"י ס"ל בעילתה ספק וקא' מאי איכא בין ר"מ לר"י אר"י אשם תלוי א"ב לר"מ לא מייתי א"ת ולר"י מייתי א"ת ולכאורה הרי הכא תיקו קושי' התוס' כתובות כ"ב: דבחטאת קאי דמוקמינן לה בחזקת א"א ותירוצם ל"ש כאן וכן מ"ש הרשב"א והפנ"י דברי לי סותר החזקה ל"ש כאן דאיך שייך בזה ברי לי דמנא ידעינן אם שעת הביאה היא סמוך למיתת בעלה או לא ולהאמור י"ל כיון דנתן לה גט הא איתרע חזקת א"א וה"ה בנ"ד כיון שראינו שנפל למים איתרע חזקת חי שלו ושעל כן נראה באמת דאף דהנהו ב' חזקות משולבות הנה חוברות אשה אל אחותה בכ"ז איפשר לאשכוחי זה בל"ז דבנטבע איתרע מיד חזקת חי שלו כנ"ל ואפ"ה חזקת א"א לא איתרע דמ"מ האשה אסורה להנשא עד שימות בודאי וכן בגוסס אף דרוב גוססין למיתה היינו שסופו למות אבל מ"מ מידי חזקת א"א לא יצאה ואין מעידין עליו וכן בהני דרובן לאבד בב"ב קנ"ג: מ"מ החזקה דא"א לא איתרע עד שידעינן בודאי שמת. וארווחנא בזה דהיכי שלא ידעינן מטביעה רק שנאבד בעל האשה ואנו מסופקין אם הוא חי או מת שפיר י"ל שני חזקות ח"ח וחא"א וכן ראיתי לבעל פנ"י בחי' ריש גיטין ושם דכ"ח ובק"א לכתובות שתקע מסמרות בסברא זו דיש שני חזקות חזקת חי וחזקת א"א: ואמינא לבאר עפי"ז דברי התוס' יבמות פ"ח: ובכתובות כ"ב: בשנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת ב' אומרים נתגרשה וב' אומרים לא נתגרשה ה"ז לא תנשא ואם נשאת לא תצא רמב"י אומר תצא ארמב"י אימתי אני אומר תצא בזמן שבאו עדים ואח"כ ניסת אבל ניסת ואח"כ באו עדים לא תצא מכדי תרי ותרי נינהו הבא עלי' בא"ת קאי אמר רב ששת כגון שניסת לאחד מעידיה היא גופה בא"ת קיימא באומרת ברי לי והקשו בתוס' אמאי נקט א"ת הרי אפי' חטאת איכא דאוקמ' אחזקת א"א ועוד מאי קא משני בניסת לא' מעידי' היכי שבקינן לי' הא מחויב מיתת בי"ד דאוקמ' אחזקה ותי' דחזקה דדייקה ומינסבה מרעא לה להך חזקה. והקשה המהרש"א ז"ל דאמאי הקשו התוס' קושייתם זו רק למאי דמשני כשניסת לאחד מעידי' הו"ל להקשות על לשון פירכת הש"ס דנקט אשם תלוי הרי אפי' מיתת בי"ד איכא דאוקמה אחזקת א"א והנלפענ"ד דהנה לכאורה יש להבין תירוצם של התוס' הנ"ל שתי' דחזקה דדייקה ומינסבה מרעא לחזקת א"א הרי לד' הריב"ש הנ"ל איכא שני חזקות חזקת חי של הבעל וחזקת א"א אמנם י"ל עפמ"ש הרשב"א בחידושיו לקידושין ס"ו. בעובדא דינאי המלך דפריך התם מאי חזית דסמכת אהני כו' דאביי ס"ל תרי ותרי ספיקא דאורייתא דאלימי סהדי לאורועי חזקה ורבה ור"י דס"ל ביבמות ל"א תרי ותרי ספיקא דאוריי' עמדו בדבריהם ולא חזרו ע"ש וא"כ לפי"ז מאי הקשו התוס' דנוקמ' אחזקת א"א דילמא רוצה למיפרך גם אליבא דמ"ד אלימי סהדי לאורועי חזקה ולכך פריך באשם תלוי קאי. ובאמת כתבו כן הרשב"א והר"ן בחידושיהם כאן וביבמות בשם י"מ אולם הדבר נכון עפי"ד הש"ס עירובין ל"ז. דקא' רבא התם תרי חזקי הכא חדא חזקה ופרש"י אפי' מיירי בב' כותי עדים חלוקות אחת אומרת קודם שנגע בו מת וא' אומרת עכשיו מת ואף דכת א' מפקע לי' מחזקה ול"א אוקי תרי בהדי תרי ואוקמי' אחזקי' כסברת רבה ור"י שם כיון דאיכא תרי חזקי אמרינן אוקי תרי לבהדי תרי והעמד מת על חזקתו הראשונה כל הלילה וחי הוי ועוד העמד נוגע על חזקתו הראשנה וטהור הו' ע"ש ועי' בחי' הריטב"א שם הרי דהיכי דאיכא תרי חזקי גם לרבה ור"י ל"א אלימי סהדי לאורועי חזקה וא"כ שפיר הקשו התוס' כאן דאיכא חזקת א"א וחזקת חי של הבעל ובתרי חזקי ל"א אלימי סהדי כו' והול"ל דבחטאת קאי וע"ז תי' כיון דחזקת דייקה ומינסבה מרעא לה לחזקת א"א הא לא נשאר רק חדא חזקה ושפיר אמרינן אלימי סהדי לאורועי חזקה ודעת לנבון נקל ליישב עפ"י דברינו קושי' התוס' בכתובות כו'. וב"ב ל"ב. דבניסת ואח"כ באו עדים מאי דייקא איכא הרי ליכא חומר בסופה דכיון דניסת עפ"י ב' עדים מותרת לחזור לבעלה לר"ש (וכ"ש דקשה לרב ששת דאיהו בעל האוקימתא בניסת לאחד מעידי' ואיהו ס"ל ביבמות צ"א. דבניסת עפ"י ב' עדים לכ"ע מותרת לראשון) אמנם הא באמת השתא שבאו עדים ואומרים לא מת ואומרת ברי לי היא דייקה כדי שלא יהא חומר בסופה כמ"ש באמת בתוס' שם ועתשו' ח"צ סי' ג'. אמנם הקשו האחרונים דאכתי הרי גם כעת אינה מדייקת רק שעכשיו אינו חי כדי שלא תהי' מעתה מזידה אבל לא איכפת לה לדייק אם מת קודם הנישואין או אח"כ דהא אלמפרע ליכא חומר בסופה ובאמת דילמא מת בעלה הראשון אחר הנישואין ונמצא אסורה לבעלה השני מדין סוטה כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל דאף דלבעלה הראשון היתה מותרת מטעם דהוי' אנוסה אבל הבועל א' מעידיה שהוא מזיד אסורה עליו עתוס' סוטה ר"פ כשם בשם הירושלמי ובב"ש סי' י"א סק"ג וא"כ כיון דליכא דייקה הדרק"ל דלוקמ' אחזקת א"א ואמאי לא תצא ולדברינו ניחא שפיר דכיון דמכח דייקה אמרינן דעכ"פ עכשיו אין הבעל חי וא"כ נהי דחזקת פנוי' ליכא משום דממ"נ היא א"א מבעלה השני כסברת התוס' קידושין ע"ט. ע"ש. אבל עכ"פ חזקת חי של הבעל ליכא כיון דעכשיו אינו חי תו לא נוכל להעמידו בחזקת חי למפרע כמ"ש בט"ז יו"ד סי' שצ"ז (ועי' בר"ן גיטין ס"פ מי שאחזו ובתשו' ח"צ סי' ב') וא"כ ליכא רק חזקה אחת ושוב אמרינן אלימי סהדי לאורועי חזקה (ומובן לפי"ז שיטת הרמב"ן ז"ל הובא בש"ע סעי' ל"ז שכ' דבחד