הרי בשמים תי

ויודע שלא בחפיסה אבדו כו' א"נ דוקא אם מכירו כשר אבל מה שיודע שבחפיסה או בדלוסקמא אבדו אינו מועיל ודקדקו המפורשים דאי מכיר את הגט בטב"ע הא נאמן במגו דאי בעי אמר לא אבדתי א"כ ל"ל שמצאו בחפיסה אי בדלוסקמא כמ"ש בתוס' שם בריש הדיבור ואי דרוצה להשמיענו דחפיסה ודלוסקמא לא מהני א"כ לא הו"ל למיתני רק הא דמצאו בחפיסה או בדלוסקמא ל"מ אם מכירו ל"ל. ונראה עפ"מ שנבאר דברי התוס' שם בריש הדיבור שכ' וז"ל כשמצאו הוא עצמו איירי מדסמכינן אהכרתו ואע"ג דלאו צורבא מרבנן הוא נאמן המגו דא"ב אמר לא אבדתי דכ"ע אית להו טב"ע כדפרישית לעיל ומכירו אחפיסה ואדלוסקמא קאי ואעפ"י שאינו מכיר את הגט דאי מכיר את הגט ל"ל שמצאו בחפיסה עכ"ל וצריך להבין המשך דבריהם שאחר שכ' דנאמן במגו כ' דמכירו אחפיסה ואדלוסקמא קאי. ונראה דהנה בתוס' שם כ"ז: ד"ה מעולם כו' כתבו וז"ל ותימא דא"כ אמאי מהימן לומר שהוא שלו יותר משלא היו העדים אומרים כלום של"ה נאמן לומר שהוא שלו ולא מהדרינן לי' בט"ע דחיישי' שמא הוא משקר וכונת דבריהם מבואר דמדלא משני המתני' והברייתא דאפי' לזמן מרובה כשר בשמכיר הגט בטב"ע ע"כ דחיישינן שהוא משקר וא"כ גם ר' ירמי' לא הועיל בתירוצו בהא דמשני כגון דאמרי עדים מעולם לא חתמנו כו' דאכתי האיך מהימנינן לי' שהוא שלו דילמא משקר וע"ז תי' בתוס' וי"ל דלעולם לא חשדינן לי' שמשקר במזיד לומר שהוא שלו לקלקלה כו' אבל כשאין העדים אומרים כלום חיישינן שמא הוא סבור שהוא שלו לפי שא"י שיש יב"ש אחר או יודע ואין נראה לו לחוש שגם הוא אבד גט ולכך אומר שהוא מכיר אעפ"י שאינו מכיר עכ"ד הרי דכ' התוס' דלהכי לא מוקמינין בשמכיר הגט בטב"ע משום דחיישינן שאומר בדדמי ולפי"ז יקשה לכאורה ע"ד התוס' כאן שכתבו דאי מכיר את הגט בט"ע נאמן במגו הרי כ' התוס' בכתובות פ"ז: דלא אמרי' מיגו בדדמי והרגיש בזה הפנ"י בחי'. אמנם נראה דהא דכ' התוס' דבט"ע בגט חיישינן שאומר בדדמי הוא עפי"ד התוס' ב"מ כ"ד ד"ה ומודה שכ' דגט ל"ב שבעתו העין דלא משהי אינש גיטא בידי' ע"ש וא"כ ל"ה רק ט"ע כ"ד וחיישי' שאומר בדדמי כד' הרשב"א והר"ן בחולין הנ"ל והתינח כשיש לו ט"ע בהגט עצמו משא"כ כשיש לו ט"ע בהחפיסה או הדלוסקמא הא זה הוי שפיר שבעתו העין והוי ט"ע גמור ול"ח לבדדמי אפס דיש לחוש דילמא משקר כיון דרק בהבעל ל"ח דילמא משקר כדי לקלקלה כדהוכיחו התוס' הנ"ל דמשום להרויח פשיטי דספרא ל"ה מקלקלה דהא בעל שאומר גירשתי את אשתי נאמן ול"ח להכי וא"כ המתניתין דמצאו בחפיסה הא מיירי בשליח ובשליח שפיר יש לחוש דמשום הנאתו רוצה לקלקלה והכי מבואר בפוסקים בש"ע אה"ע סי' קל"ב ע"ז כתבו התוס' שפיר דנאמן במגו דא"ב אמר לא אבדתי. והשתא מובן שפיר סמיכות דברי התוס' הנ"ל שלאחר שכתבו דנאמן במיגו מסקי דע"כ אם מכירו אחפיסה ואדלוסקמא קאי דאי אגט עצמו הא חיישינן שאומר בדדמי ומיגו בדדמי הא ל"א כנ"ל. ומעתה א"ש היטב סוף דיבור התוס' הנ"ל שדקדקו המפורשים דאי מכיר הגט בט"ע הא נאמן במגו ול"ל שמצאו בחפיסה או בדלוסקמא ולהאמור נכון דעל הכרת הגט בט"ע הא חיישינן שאומר בדדמי וליכא מגו כנ"ל והנה התוס' כ' שם בא"ד דמה שאומר שאבדו בדלוסקמא הוי סימן רק סימן מובהק להחזיר הגט לא הוי ולפי"ז שפיר ס"ל להי"מ דע"כ צ"ל שאבדו בדלוסקמא דהוי עכ"פ סימן אמצעי ונהי דסימנים ל"ד עכ"פ ע"י הסי' יש לסמוך אהט"ע בגט ול"ח לבדדמי וא"ש ע"נ ודוק. ועפי"ז מיושב נמי הא דקא' התם רבב"ח אירכס לי' גיטא בי מדרשא אמר אי סימנא אית לי בגוי' אי ט"ע אית לי בגוי' אהדרוה ניהלי' אמר לא ידענא אי משום סימנא אהדרוה וקסברי סי' דאוריי' אי משום ט"ע ודוקא צורבא מרבנן אבל אינש דעלמא לא ונתקשו המפורשים דאמאי הי' סלקא אדעתי' דרבב"ח דלא ליהדרי לי' בט"ע שהי' אומר להם סימנים וחוץ לדרכנו יש לישב קושיא זו עפי"ד התוס' ב"מ ס"ז: בהא דקא' התם רבינא אכיל בנכייתא וכ' התוס' וז"ל תימא דלעיל אמרינן דלצורבא מרבנן אפי' בנכייתא לא ניכול ועוד דלעיל איפלגי בקיצותא ר"א ורבינא ואפי' מאן דשרי מודה בנכייתא דאסור לכה"פ לצורבא מרבנן ואור"ת דרבינא לא הי' רוצה ליטול את השם ולעשות עצמו צורבא מרבנן עכ"ל ולפי"ז י"ל דגם רבב"ח ל"ה רוצה ליטול את השם להחזיק א"ע לצורבא מדרבנן דליהדרי לי' בט"ע ולכך הי' אומר סימנים ג"כ] ובמהר"י בן לב הקשה כיון שאמר סימנים וגם הגיד שיש לו טב"ע בהגט אמאי ל"ה מספקא לי' ג"כ דילמא החזירוהו לו משום שניהם הסי' עם הט"ע ביחד ע' ביאורי הגר"א סעי' כ"ד. ולהאמור י"ל דזהו דמספקא לי' באמת לרבב"ח אי משום סימנא אהדרי לי' ואף של"ה מכירו בט"ע ג"כ היו מחזירין לו דסי' דאוריי' ומהני בלא ט"ע א"ד סי' ל"ד ואהדרוה ניהלי' משום דהי"ל ט"ע ג"כ וא"כ אף דט"ע בהגט הוי ככלי שלא שבעתו העין ואומר בדדמי לענין זה מהני הסי' דלא ניחוש שאומר בדדמי ולכך דוקא לדידי' אהדרוה ניהלי' משום שהוא צורבא מרבנן וליכא חשש דמשקר אבל אינש אחרינא דאיכא חשש דמשקר גבי' א"כ ליכא המעלה דט"ע כיון דלא מהימן ומשום סי' בלחוד הא ל"מ דסי' ל"ד ול"ה מחזירין לו רק לרבב"ח החזירוהו משום דליכא גבי' חששא דמשקר רק דט"ע בגט הוי ט"ע כ"ד ושמא אומר בדדמי לענין זה מהני הסי' אף דסי' ל"ד כנ"ל ואזדא ממילא לפי"ז קושי' התוס' ב"מ כ"ד הנ"ל דלדברינו אתיא שפיר ההוא דרבב"ח כהלכתא כדקיי"ל בח"מ סי' רס"ה כרשב"א דבלא שבעתן העין לא מהדרינין והא דהוי מספקא לי' לרבב"ח דילמא משום טב"ע אהדרוה היינו בצירוף סימנים כנ"ל: וכמה מעליא הא שמעתתא ליישב עפי"ז ד' הרמב"ם פ"ג מגירושין ה"ט שכ' שם דבעינן שמצאו בכלי שהניחו בו ויש לו ט"ע בגוף הגט והה"מ שם נתקשה בדבריו דאמאי ל"ק דבצורבא מרבנן מהדרינין בט"ע בלחוד ולהנ"ל דס"ל להרמב"ם ג"כ דבט"ע בגט כיון דהוי ככלי שלא שבעתו העין לא סמכינן אפי' אצורבא מרבנן בט"ע וברבב"ח הכונה ט"ע בצירוף הסי' כנ"ל ולכך כ' הרמב"ם שפיר דכשמצאו בכלי שהניחו בו דהוי ג"כ סי' אמצעי כד' התוס' הנ"ל אפס דסי' ל"ד לענין זה הא עכ"פ מועיל שנסמוך על עדותו בט"ע דלא ניחוש שאומר בדדמי כאמור ברם הא איכא לעיוני לפי"ד בהא דא' ביבמות קט"ז מ"ט דקטטה ר"ח אמר משום דמשקרא רב שימי בר אשי אמר משום דאמרה בדדמי מאי ביניהו א"ב דארגיל איהו קטטה ולהנ"ל אמאי ל"ק דא"ב כגון דאנו יודעין שמת איש שיש בו איזה סימן וקאמרה איהי שמת בעלה ואומדת אותו סי' אמצעי דאי משום בדדמי הא מהני בצירוף הסי' משא"כ אי חיישינן דמשקרה הא ל"מ הסי' כיון דסי' ל"ד וצע"כ]. ואם כנים אנחנו בהצעה זאת נבא לבאר עפי"ז ד' הגמ' יבמות ק"כ דקא' על המתני' דקתני התם אין מעידין אלא על פ"פ עם החוטם אעפ"י שיש סימני' בגופו ובכליו כו' למימרא דסי' ל"ד ורמינהו מצאו קשור בכיס ובארנקי ובטבעת כו' אפי' לז"מ כשר אמר אביי ל"ק הא ר"א בן מהבאי הא רבנן דתניא אין מעידין על השומא כו' אמר רבא דכ"ע סי' דאורייתא הכא בשומא מצוי' בבן גילו קמיפלגי כו' וא"ד אמר רבא דכ"ע סי' דרבנן והכא בשומא סי' מובהק קמיפלגי כו' והקשו בתוס' שם להך לישנא דקא' רבא דכ"ע סי' דרבנן ברייתא דמצאו קשור בכיס כמאן תוקמא. והנלפענד"ל דהנה בתוס' שם לעיל מיני' הקשו מאי קושיא מהא דמצאו קשור בכיס דילמא הכא שאני דמכירו לגט או לכיס בט"ע כו' א"נ במצאו אחר ומכירו ע"י סי' זה שקשור בכיס ולהכי נקט כיס וארנקי עכ"ל ולכאורה עדיין קשה על המקשה גופי' מאי פריך דילמא מיירי הברייתא כשמצאו בעצמו ומכיר הגט. ונראה בכונת התוס' דהמקשה הוכיח זה מדנקט כיס וארנקי ואי מיירי שמצאו בעצמו הא די כשמכיר הגט בט"ע אמנם באמת לדברינו הנ"ל הא שפיר הי' יכול לאוקמי כשמכיר הגט בט"ע ורק כיון שלא שבעתו העין הא ל"ה רק ט"ע כל דהו וחיישינן לבדדמי ורק מפני הסי' שקשור בכיס דהוי סי' אמצעי כנ"ל וא"כ אף אי סי' ל"ד עכ"פ עי"ז סמכינן אט"ע כ"ד ול"ח שאומר בדדמי. אמנם באמת בש"ס חולין הנ"ל אמר רבא מריש הו"א סימנא עדיף מט"ע כו' השתא דשמעתינהו להני שמעתתא אמינא ט"ע עדיפא ומבואר בתוס' שם וביתר ביאור בחי' הר"ן שם דרבא בלישנא בתרא ס"ל דסמכינן אט"ע כל דהו אף לגבי ד"נ ע"ש ובלישנא קמא הוי ס"ל לרבא דלא סמכינן אט"ע כל דהו וענובי"ק סי' ל"ט וא"כ לפי"ז י"ל דמעיקרא קאי הש"ס ביבמות שם לל"ב דרבא בחולין דסמכינן אט"ע כ"ד אף לגבי איסורי דאוריי' החמורים וא"כ אי איתא דמיירי הך ברייתא דמצאו קשור במכירו לגט בטב"ע א"כ כיס וארנקי ל"ל הרי ט"ע דגט אף דלא שבעתו העין בכ"ז הרי גם על ט"ע כ"ד סמכינן אף בד"נ ומדנקט כיס וארנקי ע"כ מיירי שמצאו אחר וליכא רק הסי' שקשור בכיס וע"כ מוכח דסי' דאוריי' ולכך קא' רבא התם מעיקרא דכ"ע סי' דאוריי' ולא"ד ביבמות הנ"ל דקא' רבא דכ"ע סי' דרבנן הוא לפום מאי דס"ל לרבא בל"ק דחולין הנ"ל דלא סמכינן אט"ע כ"ד א"כ שפיר מיתוקמא הברייתא דמצאו קשור בשמצאו בעצמו ומכיר להגט בט"ע אפס דהט"ע בהגט הוי ט"ע כ"ד וחיישי' שאומר בדדמי להכי מהני הסי' שקשור בכיס דאף דסי' ל"ד בכ"ז מועיל לענין זה דנסמוך על עדות הט"ע בגט דלא ניחוש לבדדמי כנ"ל וא"ש הכל כמין חומר בס"ד: ואחר כל החזון הזה נסתייע שפיר סברתינו הנ"ל בשי' ר"ת כשהגוף שלם בלי פ"פ או בראה הטביעה ויש פ"פ לדידן מהני ט"ע כ"ד בצירוף סימנים ול"ח שאומר בדדמי והרי הב"ש בס"ק ס"ח כ' דט"ע בגוף האדם עדיף מט"ע בגט ע"ש וא"כ אם ט"ע בגט מהני בצירוף סי' שאינם מובהקים כנ"ל מכ"ש בט"ע באדם היכי שיש חשש בדדמי בודאי מועיל בצירוף סי' שא"מ והנה יש להטעים הדברים ביותר לענין דינא עפמ"ש בתשו' גאונים בתראי סי' כ"ה דחשש בדדמי הוא רק מדרבנן ע"ש וכן העלה בס' שערי משפט סי' פ"ב והכי מוכח באמת מהא דקיי"ל בע"א במלחמה ול"א קברתיו אם ניסת לא תצא כמבואר בש"ע סעי' ל"ג וע"כ דחשש בדדמי דרבנן הוא וא"כ הלא כמה מרבוותא ז"ל העלו דלגבי איסורין דרבנן סמכינן אסי' דרבנן ורק לגבי איסור תורה לא סמכינן אסי' דרבנן כדקא' בב"מ כ"ז למאי נ"מ לאהדורי גט אשה בסימנין עתשו' פמ"א ח"ג סי' ב' ובתשו' פנ"י סי' ז' ח' ובס' אבן העוזר שסביב הש"ע הקטנים בסי' י"ז ובנובי"ק סי' כ"ט ומ"ג ה"ר לזה מד' תשו' הרא"ש כלל ב' סי' ט"ז ע"ש וא"כ לענין חשש בדדמי שהוא דרבנן מהני שפיר סי' דרבנן ויתיישב עפי"ז עוד באופן אחר קושי' התוס' דיבמות הנ"ל שהקשו להך לישנא דקא' רבא דכ"ע סי' דרבנן ההוא דמצא גט קשור כמאן תוקמא ונראה עפ"מ שנקדים ליישב קושי' הפנ"י בב"מ י"ח: שהקשה בהא דמוקי