עולם הלימוד · Olam HaLimud
Libraryהרי בשמים

הרי בשמים תט

hareibesamim 409 · הרי בשמים · free full Hebrew text

Open in the reader →

פטרוויזגעלד ובאה המשרתת והגידה שהתנצל שאין לו מעות והאשה הנ"ל עמדה בגובה ההר והנהר הוא בעמק וראתה שבאמצע הנהר נהפך הטשיווען עם הפריוויזניק ועם האיש הזה שראתה אותו מאחוריו שהוא זה שהכירה הקאפיליטש והזשיפיציל ותתצג מרחוק לדעה מה יעשה לו ואחרי שמעה קול רעש גדול מיהרה לביתה ושלחה את בעלה לשם וכבואו אל הנהר ראה אותם נאחזים בסבך בהטשיווען וצעק אליו מרחוק האלט דיך איך וועל דיך ראטיווין וכאשר קרב ובא עם הטשיווען שלו לשם לא מצא עוד היהודי רק הערל הפריוויזניק והצילו ושאלו אי' היהודי והשיב שנטבע בתוך הנהר וכן העיד בעלה מוה' זיסיא וכאשר שאלוהו הבי"ד כמה שהה שם אחר שנטבע השיב לערך רבע שעה ויותר מעט וילך הלוך ושוב עם הטשיווען אנה ואנה על הנהר והביט וחפש לארבע רוחותיו אולי יעלה מהנהר ולא עלה ומחמת שנטו צללי ערב לא יכול לשהות יותר הבחור יוסל טשילעדניק אצל הסנדלר העיד ער דערקענט דיא שטיוויל פין דעם נטבע היינו ער האט אליין זייא פעררעכט איידער ער איז אוועק גיגאנגין צום מיליטעד ער האט אויפנישלאגין האלבע פידעשוויס אין חלאטקאלי אויף דער נאט הינטען ווייל דער שטיוויל איז גיווען ענג אויף איהם האט ער אויפגישניטין דיא נאט אין האט אריין גילייגט אלאטקאלי איך האב דערקענט מיין ארבייט גם האב איך דערקענט דאס זשיקעטיל מיט דיא הוזין ווייל בכאן איז נישט בנמצא אזא צייג האב איך איהם אמאהל גיפרעגט וויא ער האט זאלכעס גינימין האט ער מיר גיענפירט ער האט דאס גיקופט סמוך לטשערנאוויץ גם האב איך דערקענט איהם אין דער בארד וגם וואס ער האט גיהאט אגלאטין קאפף גם אויף איין שטיוויל איז נישט גיווען דיא פיטקאווע ווייל זיא האט זיך אבגיריסין קודם ער איז גיגאנגין לדרכו ביום א' איז אויף דעם שטיוויל נישט גיוועזין דיא פיטקאווע אין זיא איז גילעגין אין דער קעשינע זהו תורף הגב"ע: הנה ראשנה נחקור בעדות גיסה של האשה שהעיד שהכירו היטב בטב"ע שזה הוא בעל האשה שיש בזה כמה עיקולי ופשורי כיון דלא פורש במכתבו אם תיכף לאחר שהועלה מן המים ראהו דהרי קא' ביבמות קכ"א והנ"מ דכי אסקי' חזי' בשעתי' והיינו בתוך שעה ראשנה כדאי' בש"ע סי' י"ז ומבואר ברמ"א שם סכ"ו דאפי' בספק נשתהא אזלינן לחומרא ואף דבתשו' הריב"ש סי' ש"פ שהובא בב"י שם כתב דהא דבעינן חזי' בשעתי' לא נאמר אלא במי ששהא אחרי מותו במים יותר מג' ימים לפי שמת שמשתהא ביבשה יותר מג' ימים כבר נפסד אלא שצמתוהו המים ומנעוהו מלהשתנות ולכך מיד לאחר שעה שיוצא מן המים הוא משתנה אבל מי שלא שהה ג"י אחר מותו במים איפשר דל"א בי' מיתפח תפח ע"ש וענובי"ת חאה"ע סי' מ"ו וא"כ בנ"ד מן סמוך לליל ב' עד יום ד' צהרים ליכא ג"י מעל"ע ומתשו' גאונים בתראי סי' כ' משמע דחשבינן הני ג' ימים מעל"ע ע"ש. הנה מלבד דבב"י שם וכן בכ"מ פי"ג מגירושין ובהה"מ שם הביאו בשם הרמב"ן והרשב"א שכתבו בפשיטות דאפי' לא שהה במים ג"י בעינן דאסקוהו וחזיוהו בשעתי' דכל אדם שמת במים משתנה אחר שייצא שעה א' מן המים ע"ש לבר מן דין הלא כבר כ' בנובי"ק חאה"ע סי' מ' דהני שלשה ימים ל"ב מעל"ע אפס שסוף שקיעת החמה ג"פ גורם שינוי הצורה וא"כ הוי בנ"ד לאחר ג"י. אמנם אם ברור הוא שראהו גיסה הנ"ל תיכף שעלה מן המים יש לצדד לכאורה לסמוך על עדותו דאף שאמר בעדותו דאס גאנצי פנים את גיוועזין פערשוואלין א"כ הרי בכנה"ג סי' י"ז נסתפק לומר דאף בחזיוהו בשעתי' ל"מ כשנתפח ע"ש וכן מסתפק בזה בתשו' גאונים בתראי סי' כ' בכ"ז בלח"מ פי"ג מגירושין הכ"ב כתב בפשיטות דאם נתפח קודם שהייה שעה לאחר שפלטוהו המים מעידין עליו דנתפח קודם שעה לא מיקרי תפוח ואינו משתנה בשביל כך ע"ש ומשמע הכי להדיא מלשון הרמב"ם שם שכתב וז"ל ואם שהה ונתפח אין מעידין עליו משמע דבלא שהה אפי' בנתפח מעידין וכ"מ מדברי הה"מ שם והכי מוכח ג"כ מדברי המהרי"ט סי' ל"א שכ' בספק תוך ג"י ולא נתפח לכ"ע יש להקל ומשמע דהמחמירין בספק תוך ג"י הוא בשנתפח ואפ"ה אי הי' בודאי תוך ג"י מעידין עליו וע' בק"ע סי' שמ"ג ושנ"ג בשם הרשד"ם דמקצת נפוח מעידין ועוד דאם אנו חוששין שזה שנמצא הוא שנטבע סמוך לליל ב' והוא בעל האשה הזאת א"כ בודאי אשה זו מותרת שהרי הוא מת לפנינו וכמ"ש בנובי"ק סי' כ"ח בעובדא דדיגלת: והנה אף דהעד הזה ידע מהטביעה וא"כ לד' הרא"ש שהובא ברמ"א סכ"ח דבראה הטביעה ל"מ ט"ע אפי' לאלתר ובב"ש שם ס"ק פ"ז כ' בשם הרש"ל והדרישה דלאו דוקא ראה הטביעה אלא אפי' לא ראה רק ידע שנטבע זה אומר בדדמי שזהו הנטבע ע"ש הנה בגוף הדין דראה הטביעה רבים מהראשונים ז"ל חולקים על הרא"ש ויש מגדולי הפוסקים שפירשו דבראה רק באשתהי ל"מ ובלא ראה ל"ב חזי' בשעתי' ומהני אף באשתהי ע' בטור ובב"ש שם וס"ק פ"ד ואפי' למאי דקיי"ל להחמיר בראה אבל בידע ולא ראה כבר כ' בתשו' מהר"א ששון סי' א' ונחסה פמ"א ח"ב סי' נ"ה ובתשו' נ"ב סי' כ"ו בשם הגאון מהר"י הלוי אחי הט"ז דיכול להעיד וכ"כ בתשו' צ"צ סי' מ"ח בד' הרא"ש ע"ש ובפרט בנ"ד הלא העיד שהכירו ג"כ בסי' אלאנגע חוטם אגראבע דאף דארוך וגוץ הוי סי' גרוע בכ"ז אם הוא קצת בהפלגה הוי סי' אמצעי כמבואר בפוסקים וענובי"ת סי' ס' גם הרי איכא בנ"ד ג"כ הסי' שראשו קרח דהוא סי' אמצעי כמ"ש בתשו' גבעת פנחס סי' כ"ג ובתשו' רח"כ סי' ל' ואפי' אי נימא דג"ז הוי סי' גרוע הרי כ' בתשו' עבוה"ג סי' ע"ב דהא דכ' הרמ"א דאפי' ק' סימנים גרועים לא מצטרפי היינו לעשותו סי' מובהק אבל מ"מ מהני הצירוף שיהי' נחשב סי' אמצעי כמו דסימנים אמצעיים מצטרפין שיהיו סי' מובהק וכ"כ בתשו' פמ"א ע"ש א"כ הוי עכ"פ ע"י צירוף סי' אמצעי וא"כ היכי שיש ט"ע בצירוף סי' אמצעי הלא מבואר בש"ע שם דמהני אפי' בראה הטביעה שכן הוא דעת הרא"ש ביבמות גבי המעשה דב' ת"ח שנטבעו והשיא רבי את נשותיהן עפ"י נשים דמוקי התם כגון דאמרי אסקינהו קמן וחזנהו לאלתר וקאמרי סימנים [ומ"ש בתוס' שם דף קט"ו ד"ה וקאמרי סימנים כו' א"נ עפ"י טב"ע אין הפירוש כמ"ש בב"ש ס"ק קמ"ג דהיינו טב"ע בהסי' שעל כן הקשה מה שהקשה שם אלא הכונה ט"ע בגוף האדם בצירוף סי' שאינו מובהק דשוב ליכא חשש בדדמי דאף דכ' התוס' שם עמוד א' ד"ה טעמא דע"א לא מסהיד בדדמי כבר כ' שם בהגהות הגראו"ו דאחרי דמשני דאסקינהו קמן כו' החשש הוא על העד שיאמר בדדמי ע"ש ומובן היטב עפ"מ שנסביר הדברים להלן] וכ' בתוס' שם אבל ע"י טב"ע אין להאמינם דאמרי בדדמי ובדבר מועט יאמרו שאלו בעליהן של אלו ופי' הרא"ש שם בשם הר"י והרז"ה דכיון שראו הטביעה אמרי בדדמי ולא סגי בטב"ע בלי סימנים ע"ש והיינו סי' אמצעיים דבסי' מובהקים אפי' לא ראוהו מיד נמי מעידין עליו וכ"כ להדיא בב"ש ס"ק פ"ז ובס"ק פ"ט הוסיף לומר דלמשקר לא חיישינן רק דכיון שראה הטביעה אומר בדדמי וכיון דאיכא ג"כ סימנים שאינם מובהקים ליכא חשש שיאמר בדדמי וזה נראה נמי דעת התוס' והרא"ש בשיטת ר"ת דס"ל דאם כל הגוף שלם מהני טב"ע גם בלי פ"פ וחוטם וכתבו דהיינו בצירוף סימנים שאינם מובהקים והובא דעתם בטוש"ע סעי' כ"ה והיינו דלכך ל"מ ט"ע של הגוף בלי פ"פ משום דאף שאומר שמכיר הגוף בטב"ע אמרינן דאומר בדדמי כיון דליכא הכרה גמורה בגוף בלי פ"פ וחוטם דרק בפ"פ איפשר בקל להכיר הכרה גמורה שאין פרצופי בנ"א דומין זל"ז כמארז"ל סנהדרין ל"ז. להגיד גדולתו של ממ"ה הקב"ה שטבע כל אדם בחותמו של אדה"ר ואין א' דומה לחבירו משא"כ בתמונת הגופים של בנ"א קשה להבחין ולהבדיל בינימו ואף שאיפשר להכיר חבירו המכירו ורגיל עמו גם מאחוריו כאשר יתבונן ויסתכל בגופו ע"י תמונת הרכבת אבריו אורך ורוחב הגוף גוונו וצורתו כדמצינו לענין ציצית דארז"ל ברכות ט': משיכיר חבירו בתוך ד"א ואפי' מאחוריו ובתוס' שם מובא בשם ירושלמי דברגיל אפי' רחוק טפי חכים בי' ע"ש [ובמק"א ביארתי דברי תשו' מיימוני ה' אישות סי' ט' שכ' דהא דאין מעידין לאחר ג"י הוא דוקא בשלא הי' מכירו היטב בחיים אבל אם הי' מכירו בחיים וגייס בי' מעידין והכי מבואר באמת בס' דעת זקנים מבעלי התוס' פ' שופטים ע"ש וכ' דה"ט דנהי דלאחר ג"י הפ"פ משתנה אבל כיון שהי' חבירו שמכירו ורגיל עמו בחיים יכול להכירו גם ע"י התבוננת בגופו כד' הירושלמי הנ"ל דברגיל אפי' רחוק טפי חכים בי' ועתשו' ח"צ סי' קל"ד. דוגמא לזה מצינו בכתובות כ"ח. לענין הכרת כת"י של אביו בטב"ע דקא' התם וצריכא דאי אשמעינן אביו משום דשכיח גבי' לכך נאמן לומר שמכיר בטב"ע כת"י של אביו מה שראה בקוטנו ע"ש ובחי' העירותי מיבמות קכ"א. דפריך התם מהאי גברא דאיטבע בדיגלת ואסקי' אגישרא דשביסתנא ואנסבה רבא לדביתהו אפומא דשושביני' לבתר חמשא יומי והרי מצינו בקידושין פ"א דקא' שאני רב ביבי דשושבינתי' הואי וגייסא בי' ופירש"י שושבינתי' בעלת ברית לו ע"ש וע' במ"ק כ"ח ומר לאו שושביני' ופרש"י בעין יעקב והלא אתה מכירו וא"כ ליכא למיפרך מהתם כיון דאנסבה ע"י שושביני' שהי' מכירו ורגיל עמו בחיים לכך יכול להעיד גם אחר ג"י ע"י טב"ע של הגוף וע' נובי"ק סי' מ' מ"ש בענין זה ואכמ"ל] אבל מ"מ אינו טב"ע גמור רק ט"ע כל דהו דומיא דכלי אנפוריא בריש אלו מציאות דל"מ בהו ט"ע מפני שלא שבעתן העין וכן ט"ע בגוף ליכא שביעת עין והוי רק ט"ע כל דהו וחיישינן שאומר בדדמי וכן מצאתי בחי' הרשב"א והר"ן חולין צ"ו שכ' דט"ע כל דהו הוי ככלים שלא שבעתן העין וחיישי' שאומר בדדמי ע"ש והלכך כי איכא ג"כ סימנים שאינם מובהקין אף אי סימנים לאו דאוריי' ובעינין דוקא מובהקין בכ"ז בצירוף הט"ע מועיל דלא ניחוש שיאמר בדדמי והוא דלא כהבנת המג"ש בתשו' ג"ב סי' מ"ט ע"ש. וכסברא זו מצינו בש"ע יו"ד סי' פ"ג שכ' בט"ז שם בדעת הרא"ש והטור לענין קרבי דגים בישראל שאינו מומחה היינו שאינו בקי דכיון דל"ח למשקר כיון שאינו חשוד רק משום שאינו בקי חיישינן דטועה הוא ואומר בדדמי להכי מועיל כשהן שלמים בסימנים דאף דסימנים ל"ד בכ"ז בצירוף עדותו מועיל ול"ח שאומר בדדמי ע"ש וזהו ג"כ סברת הרא"ש הנ"ל לענין טב"ע בראה הטביעה דחיישינן דטועה ואומר בדדמי בכ"ז בדאיכא סי' אמצעיים אף דסי' ל"ד בצירוף עדותו מועיל ואזדא בזה קושי' הלח"מ פי"ג מגירושין ובב"ש ס"ק קמ"ג עש"ה: ועפ"י הצעה הלזו אמרתי לבאר דברי התוס' בגיטין כ"ח ד"ה מצאו בחפיסה כו' ויש ספרים דגרסי אם מכירו ה"פ מצאו בחפיסה